בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האהבה למוסיקה ולעיר הקובנית הוואנה במרכז סרט חדש

היוצרים של "צ'יקו וריטה", שמגיע היום לבתי הקולנוע בישראל, מספרים למה התבססו על דמותו של בבו ואלדז, מהמוסיקאים החשובים בסצינת הג'ז הקובני בשנות ה-50

תגובות

נפתח במבט ממעוף הציפור על עיר גדולה. את המסך שוטף איור צבעוני, יפהפה ועמוס פרטים, המציג אלפי בתים המשתפלים לעבר הים. השוט המצויר הבא חושף רחוב עירוני צדדי, בתים ישנים, מוזנחים למראה. מצחצח נעליים מבוגר ושמו צ'יקו מסיים את עבודתו ועושה דרכו הביתה.

הוא חולף על פני קבוצת נערים הרוקדים לצלילי מוסיקת ראפ, מברך את אחת השכנות לשלום, ונכנס לדירתו הקטנה. הוא מדליק את הרדיו, מכוון אותו על תחנה המשדרת מוסיקת ג'ז, מוזג לעצמו כוסית משקה ומדליק סיגר. הוא פותח לרווחה את החלון ומשקיף בעדו אל הנוף העירוני שמולו. "אתם מאזינים ל'נעימות האתמול'", נשמע קולו של שדרן הרדיו, "וכעת לשיר שזכה בתחרות 'רדיו הוואנה בקובה' לפני 60 שנה, שירם של צ'יקו וריטה". מבטו של צ'יקו מצטעף, ואצבעותיו מתחילות לנוע על גבי אדן החלון כאילו הן פורטות על פסנתר.

 

"צ'יקו וריטה", סרטם של פרננדו טראובה וחאווייר מריסקאל שמגיע היום לבתי הקולנוע בישראל, הוא סרט אנימציה למבוגרים באורך מלא. מיד לאחר סצינת הפתיחה, נודדת עלילת הסרט לשנת 1948 בהוואנה, ומביאה את סיפורו של צ'יקו הצעיר, פסנתרן מוכשר ומוסיקאי בחסד, הפוגש בזמרת מצודדת בעלת קול יפהפה. השניים מתאהבים, ומערכת היחסים הסוערת ביניהם מלווה אותם גם כשהם עוברים עם המוסיקה שלהם לניו יורק, פאריס ולאס וגאס.

בשנה שעברה זכה הסרט הספרדי בפרס סרט האנימציה האירופי הטוב ביותר, ובחודש פברואר האחרון היה אחד מחמשת הסרטים שהתמודדו על פרס האוסקר באותה קטגוריה. מלבד האיורים היפים במיוחד והאנימציה המצוינת, מתהדר הסרט גם בפסקול סוחף, עמוס במוסיקת ג'ז שנוצרה בשנות ה40 בקובה ובניו יורק.

הקטעים היפים ביותר בסרט הם דווקא אלו נטולי הטקסט, שבהם מתמסרת היצירה הזאת כל כולה לשילוב הנפלא בין מוסיקה ואנימציה, ומצליחה ליצור שוב ושוב מין מחול מהפנט של צלילים, צבעים וצורות. הבי בופ והג'ז הלטיני של אותם ימים משתלבים היטב עם ציוריו של האמן והמעצב הספרדי מריסקאל, ויוצרים סינרגיה מהנה שלמרבה הצער נפגמת בגלל נימה שוביניסטית מרגיזה, המציבה לכל אורכו של הסרט את המאצ'ו הקובני הגאה אל מול האשה התלותית והחושנית העומדת לצדו.

בזכות הקלידים

בראיון טלפוני שהתקיים בשבוע שעבר, סיפר הבמאי והתסריטאי הספרדי טרואבה כי הרעיון לסרט נולד במסגרת הידידות שנרקמה בינו לבין מריסקאל. "אני תמיד הערצתי את העבודה של מריסקאל, וכל חיי עקבתי אחריו", הוא מספר מביתו שבמדריד. "יצרתי עמו קשר לראשונה בשנת 2000, מפני שרציתי לבקש ממנו להכין כרזה לסרט תיעודי שעשיתי אז. לשמחתי הוא הסכים, ומפני שחוץ מעשיית סרטים אני גם מאוד אוהב מוסיקה, ויש לי לייבל משלי, עד מהרה הוא התחיל לעצב גם עטיפות לאלבומים שהוצאתי. מהר מאוד נהפכנו לחברים טובים, ואז, יום אחד הוא סיפר לי שיש לו חלום לעשות פיצ'ר אנימציה".

טרואבה, שהחל את הקריירה הקולנועית שלו כמבקר סרטים, ביים עד היום כ18 סרטים, עלילתיים ותיעודיים. סרטו "Year of Enlightment" זכה ב1987 בפרס דוב הכסף בפסטיבל ברלין, ואילו הסרט "הפיתוי היפה ביותר של חיי" זיכה אותו ב1994 בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר בשפה זרה. בין היתר, הוא עוסק גם בהפקת סרטים, וכמפיק מוסיקלי זכה עד היום בשני פרסי גראמי.

הוא עצמו לא העלה מעולם בדעתו את הרעיון של יצירת סרט אנימציה, הוא מודה. אך באחד הימים, כאשר מריסקאל הראה לו כמה איורים שהכין, הוא לא עמד בפיתוי. "מריסקאל הראה לי כמה איורים שעשה של הוואנה הישנה, הוואנה של פעם, והם היו כל כך יפים, שמיד אמרתי לו: אנחנו חייבים לעשות את הסרט שלנו כאן, בהווואנה המצוירת הזאת, שהיא אפילו יפה יותר מהוואנה האמיתית", מספר טרואבה. "מיד לאחר מכן התחלנו לחשוב איזה סיפור נוכל לספר בסרט הזה, והחלטנו שבסיפור הזה אנו רוצים לשלב גם את האהבה הגדולה ששנינו חולקים למוסיקה קובנית וג'ז".

באותה תקופה עבד טרואבה, בתפקידו כמפיק מוסיקלי, עם המלחין והפסנתרן בבו ואלדז, מי שהיה דמות חשובה בסצינת הג'ז הקובני של סוף שנות ה40 ושנות ה50. בשלב מסוים, הוא מספר, עלה בו הרעיון ליצור את גיבור הסרט בהשראת דמותו של ואלדז, כך שבכל פעם שהדמות בסרט תנגן בפסנתר, תישמע נגינתו של ואלדז.

כך שההחלטה למקם את הסרט דווקא בשנים הללו נבעה בחלקה מרצונו של טרואבה להשתמש בשירותיו של ואלדז. בנוסף, קסמה להם התקופה המיוחדת הזאת בהיסטוריה של הג'ז. "היה זה בשנות ה40 שנגני הג'ז האמריקאים ואמני הג'ז הקובניים יצרו את הג'ז האפרו-קובני, שמאוחר יותר נודע כג'ז הלטיני", הוא אומר. "הם חיברו את המקצבים של מוסיקת הג'ז עם הקלאבה, שהוא אלמנט מרכזי במוסיקה הקובנית, וכך למעשה יצרו יחד סגנון מוסיקאלי חדש. כך שאנחנו החלטנו ליצור סרט על התקופה הזאת גם בגלל שוויזואלית, האיורים של מריסקל מאותה תקופה היו יפהפיים ­ המכוניות, הארכיטקטורה וכו' ­ וגם בגלל חשיבותה של התקופה הזאת בהיסטוריה של המוסיקה הלטינית והג'ז".

בסופו של דבר דמותו של הגיבור, צ'יקו, לא התבססה על סיפור חייו של ואלדז, אלא רק נוצרה בהשראתו (בין היתר, מריסקאל צייר אותו על פי תצלומים ישנים של ואלדז). האיורים לסרט נוצרו ביד, והאנימטורים השתמשו בטכניקה של אנימציה קלאסית בשילוב תלת ממד ("אבל היינו מאוד זהירים בשימוש בתלת ממד, מפני שהיה חשוב לנו שלסרט יהיה מראה שטוח, של אנימציה דו ממדית, של פעם", מסביר טרואבה).

הסרט נוצר בתקציב של 10 מיליון יורו, והעבודה עליו נמשכה שבע שנים. התחקיר כלל בין היתר צפייה בסרטים עלילתיים ותיעודיים שהנציחו את הוואנה וניו יורק בשנות ה40 וה50, חיפוש תמונות של הערים הללו בארכיונים שונים, ועיון בספרים רבים, במטרה להגיע לדימויים שייצגו נאמנה את המראה של הערים הללו באותה תקופה.

שחקנים מוסיקליים

מריסקאל צייר רבים מן האיורים בעצמו, אך צוות של מאיירים למד את הסגנון שלו וסייע לו ביצירת אלפי האיורים הנחוצים לסרט כזה. בזמן העבודה על הסרט, הוא מספר, רבים מידידיו שאלו אותו אם השתגע. הם לא הבינו למה לו לעשות סרט אנימציה ולהיכנס להרפתקה כה מורכבת.

"אבל זה היה נפלא. העבודה עם מריסקאל וואלדז היתה נהדרת, ובמקביל, בזמן שאנחנו עבדנו על הסרט שלנו, יצאו בעולם עוד כמה סרטים, כמו 'פרספוליס' ו'ואלס עם באשיר', שמאוד אהבתי. הסרטים האלה גרמו לי להרגיש שיש עוד אנשים שחשבו כמונו, שעבדו בכיוון דומה לשלנו. הרגשתי שההרפתקה הזאת של יצירת סרט אנימציה למבוגרים היא מטורפת, אבל לפחות אנחנו לא לבד, כי גם אחרים עשו דברים כאלה, והצליחו להוציא תחת ידיהם סרטים חזקים ומעניינים".

אחת ההחלטות החשובות ביותר שהוא קיבל במהלך העבודה על הסרט הזה, לדבריו, היתה קשורה במוסיקה שתלווה אותו. "כאשר התחלנו לעבוד על הסרט, חשבתי אילו קטעים מוסיקליים אני רוצה לשלב בסרט, ואילו קטעים יתאימו לסצינות השונות. בתחילה חשבתי כי מתבקש להשתמש בהקלטות של מוסיקה מאותה תקופה, אבל אז פתאום הבנתי שאני לא רוצה שהפסקול של הסרט יישמע כמו אלבום קומפילציה (אוסף).

"בעקבות זאת, העליתי את הרעיון שלפיו נשתמש במוסיקאים כמו בשחקנים, כלומר נשתמש בהם כדי ליצור מחדש את המוסיקה מאותה תקופה. לשם כך, היה עלי למצוא למשל מישהו שיוכל לנגן סקסופון בסגנון של צ'רלי פרקר, מישהו שיוכל לנגן חצוצרה בסגנון דיזי גילספי, ומישהו שיוכל לנגן על קונגה בסגנון של צ'אנו פוזו. זה היה רעיון משונה, אבל לדעתי מוצלח. הוא היה לא פשוט לביצוע, אבל בסופו של דבר העשיר מאוד את הפסקול של הסרט".

לא היה פשוט לקחת מוסיקאים ולבקש מהם למחוק את הסגנון האישי שלהם לטובת חיקוי של מישהו אחר, הוא מודה. "הסברתי לנגנים שהם בעצם שחקנים, שחקנים מוסיקליים שצריכים לנגן מישהו אחר. ובסופו של דבר, הם מאוד נהנו לעשות זאת. והיו גם כמה רגעים מרגשים בהקלטות המוסיקה, כי בין היתר ביקשתי מאחיו של נאט קינג קול, פרדי קול, לשיר בסצינה מסוימת במקום אחיו, ובסצינה אחרת, שבה רואים את צ'יקו מנגן עם בן ובסטר במועדון ניו יורקי, ביקשתי מג'ימי הית', שהוא אגדה חיה של ג'ז אמריקאי, לנגן במקום בן ובסטר. זה היה מרגש במיוחד, מפני שג'ימי היה חבר טוב של בן ובסטר. העבודה עם המוסיקאים היתה בשבילי חוויה נפלאה. מאוד נהניתי לעבוד אתם. אני מוכן לקום מחר בבוקר ולעשות הכל שוב", הוא צוחק.

את ההצגה הסטריאוטיפית של גברים ונשים בסרט ואת שירטוט דמותה של הגיבורה כאוביקט מיני שופע חושניות, תולה טרואבה בתרבות העומדת במרכז היצירה. "זה משהו שמאוד מאפיין את התרבות הקובנית, במיוחד באותה תקופה אבל גם היום", הוא אומר.

"החושניות הזאת מושרשת גם היום בתרבות של אמריקה הלטינית, לא רק בסרטים אלא גם בחיים האמיתיים, וגם באמנות ובמוסיקה. זו גישה שונה מאוד מהפוריטניות של הצפון. הם לא נרמסו על ידי החזון הקתולי, הם יותר חופשיים, וחושניות אינה מהווה בעיה בשבילם. ואני חושב שבמיוחד בתקופה ההיא, אבל גם היום, הגישה המאצ'ואיסטית שולטת שם. כך שלא היה נכון לשחזר את אותה תקופה בקובה עם הדמויות הללו, כאילו הן היו משוודיה לונדון או מדריד".

בימים אלה, מציין טרואבה  (שלצדו ולצד מריסקאל, חתום על בימוי הסרט "צ'יקו וריטה" גם טונו אראנדו), הוא עובד עם מריסקאל על פיתוח של שני פרויקטים נוספים, אף הם פיצ'רים באנימציה. "אני מקווה שנוכל לעשות אותם, אבל אני עדיין לא בטוח", הוא אומר. "רק לאחר שנגייס את כל התקציב הדרוש נוכל לדעת בוודאות שהם באמת ייצאו אל הפועל".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו