ורנר הרצוג צולל אל הרוע, בעדינות

בסרטו "אל תוך השאול" מעביר הבמאי הגרמני את המציאות הטראגית של רצח והוצאה להורג במרב העדינות האפשרית

נדב הולנדר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נדב הולנדר

בבית הקברות שבו קבורים המוצאים להורג אין שמות על המצבות, רק מספרים. שדה רחב של מצבות נטולות שם, צמודות זו לזו. המראה הזה מפציע בתחילתו של הסרט התיעודי "Into the Abyss", שיצר הבמאי הגרמני ורנר הרצוג בשנה שעברה והגיע לאחרונה לספריות הדי-וי-די בארץ. הסרט עוסק במקרה רצח משולש שאירע בטקסס באוקטובר 2001, ומתמקד בשני הצעירים שהואשמו ברצח, עשר שנים לאחר מכן, בשעה שעל אחד מהם נגזר עונש מוות.

מייקל פרי וג'ייסון בורקט היו בני 19 כאשר החליטו לפרוץ לביתה של סנדרה סטולר כדי לגנוב את הרכב האדום שלה. העניינים התגלגלו כך שדקות אחדות לאחר מכן, פרי ירה בה מטווח קצר והשניים נמלטו עם הרכב שלהם כדי להיפטר מגופתה. כשחזרו למתחם המגורים המגודר כדי לקחת את הרכב הנחשק, גילו שהשער כבר ננעל. הם פנו אל שני נערים שהכירו, ג'רמי ריצ'רדסון ואדם סטולר (בנה החורג של הנרצחת), המתגוררים במקום, הובילו אותם ליער ושם ירו בהם כדי ליטול מהם את השלט לשער.

ימים ספורים לאחר מכן הם נתפסו, לאחר מרדף יריות עם המשטרה. הסרט נפתח עשר שנים לאחר מכן, כאשר פרי ניצב כמה ימים לפני ביצוע גזר דין מוות, ובורקט צפוי לשבת בכלא עד גיל 60 לערך. צילומים משטרתיים מזירת הרצח חושפים את העוגיות שסטולר הכינה בשעה שהשניים פרצו לביתה, עדיין מונחות על המגש במטבח ומחכות להיכנס לתנור. קצין משטרה שחקר את הפרשה מלווה את הרצוג בין זירות ההתרחשות - בית המגורים, האגם שבו גופתה של סטולר נזרקה, היער שבו נרצחו שני הצעירים והמקום שבו שוכבת המכונית האדומה שהובילה לכל הטרגדיה.

מתוך "אל תוך השאול". כבוד למרואיינים

לאחר מכן משוחח הרצוג עם פרי ובורקט, ועם אנשים נוספים שחייהם הושפעו מן המקרה: עם בתה של סטולר (אחותו החורגת של הנרצח השני), עם אחיו של ריצ'רדסון, עם אביו של בורקט וגם עם אשתו, שסיפור האהבה שלה ושלו יכול היה למלא סרט דוקומנטרי נוסף באורך מלא (נגיע לזה לאחר מכן). בנוסף משוחח הרצוג עם אנשי מקצוע מטעם הרשויות האחראים על ליווי הנידונים למוות: עם איש הדת, עם מנהל מתקן ההוצאה להורג ועוד.

אף שקרא לסרט "אל תוך השאול", הרצוג טען באירוניה שכותרת כזאת היתה יכולה להתנוסס מעל כל אחד מסרטיו. כותרת המשנה של הסרט, עם זאת, מתאימה לו בדיוק: "סיפור על מוות, סיפור על חיים". בעבר הודה הבמאי שבתור גרמני קשה לו עם העובדה שאנשים נוטלים חיים של אנשים אחרים בחסות החוק. הכוונה כמובן לעונש המוות, הפופולרי כל כך בטקסס, המדינה שבה הסרט מתרחש. בתחילת הסרט הוא פונה אל פרי ואומר לו: "אני לא חייב לחבב אותך, אבל יש לי כבוד אליך כאדם, ואני לא חושב שאנשים צריכים להרוג אנשים אחרים". מראיון לראיון נפרשת נקודת המבט האנושית שלו על העונש, על האבסורד הטמון בפרוצדורה הרשמית הזאת, ועל הצער הרב שהיא מביאה לכל הנוגעים בה. גם הכומר ומנהל המתקן מדברים בסרט על החיים כערך עליון, ומתחילים לדמוע כשהם מתארים את שגרת יומם.

וכך זה נראה: בשעה 16:00 נלקחות מהנידון טביעות אצבעות. לאחר מכן הוא עובר מקלחת. בערך ב-17:00 הוא זוכה לארוחה האחרונה שלו, ובה הוא מקבל לאכול את מה שביקש. לאחר מכן, סביב השעה 18:00, הוא עושה דרכו מהתא אל חדר ההוצאה להורג, מרחק של מטרים בודדים. איש אחד פותח לו את הדלת, שניים נעמדים לפניו, שלושה אחריו. החדר לבן, ויש בו פנס וחלון, מיטה ושעון קיר. "בבקשה אדוני, עלה על המיטה", הם אומרים לו. ארבעה ניצבים סביבו, קושרים את הרצועות המיועדות לרגליים ולידיים. החמישי מתכונן לכל מקרה של תנועה חשודה. 15 שניות אורכת הקשירה. ולאחר הפעלת זריקת הרעל, רופא מוודא שההמתה עברה בהצלחה.

הרצוג מעביר את המציאות הטראגית הזאת במרב העדינות האפשרית. הוא מתייחס לכל מרואייניו בכבוד. השיחות שהוא מנהל משרטטים דיוקנאות של אנשים שביצעו את הפשע החמור ביותר, בשעה שהם עצמם קורבן של מציאות עגומה. כמעט לכל דמות בסרט הזה יש אבא ו/או אח בכלא, ולרבים מת בן משפחה קרוב בנסיבות לא טבעיות.

הרצוג בוחר לסיים את הסרט באפילוג מעניין. לבורקט, מתברר, יש אשה, עורכת דין בשם מליסה. הם הכירו אחרי שכבר היה בכלא. היא התאהבה בו והוא בה, והם מנהלים מערכת יחסים בלתי אפשרית משני צדי הזכוכית. בשלב מסוים הוקל עליהם מעט וכעת הם רשאים להתחבק ליד השולחן - בנוכחות סוהר כמובן. ואיכשהו, מליסה הצליחה להיכנס להריון, היא נשבעת שממנו, וכעת היא מציגה למצלמה בהתרגשות תצלומי אולטרסאונד של הבן שלהם. זהו כאמור סרט על מוות ועל חיים, כך שהנקודה ברורה: הבן הזה אולי נוצר בניגוד לחוק, אבל אם החוק יכול לגזור מוות, נראה שהוא גם יכול להוליד חיים. *

"Into the Abyss", האוזן השלישית

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ