בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך נבחר במאי הסרט הבא בסדרת ספיידרמן?

מארק וב שביים עד כה רק סרט אחד - קומדיית אינדי רומנטית - מודה שאינו מודע לתהליכים שבזכותם התגלגל התפקיד לחיקו

תגובות

מספרים כשלעצמם מפחידים. שלושת סרטי "ספיידרמן" של סאם ריימי הכניסו 2.4 מיליארד דולר בקופות הכרטיסים ברחבי העולם. ששת הסרטים האחרונים בסדרת "הנוקמים" גרפו 3.7 מיליארד דולר. משנת 1989 סרטי באטמן הכניסו 2.6 מיליארד דולר. זה עולם הכסף הגדול, שמיתרגם לעשייה קולנועית. השחקן החדש בעולם הסרטים הממומנים בכספי תאגידים, "ספיידרמן המדהים", ייצא בקרוב לשוק. והאחריות לאיכותו, מבחינה יצירתית, מוטלת על כתפיו של מארק וב, שנראה מצטנע ומשועשע משהו. אם הנטל כבד עליו, הוא לא מסגיר זאת.

וב הוא מן הסתם אחת הבחירות התמוהות ביותר בבמאי בשנים האחרונות: הוא נבחר לביים סרט גיבורי-על בתקציב של 200 מיליון דולר, כשבאמתחתו רק סרט קולנוע אחד, קומדיית האינדי הרומנטית "500 ימים עם סאמר". הסרט, שהתהדר בקילומטרים של חרדות מיוסרות של גיל 20 פלוס, בשיטוט בין מבנים אורבניים ובפוסט-פאנק בריטי של שנות ה-80, ולא היה בו אפילו פיצוץ אחד, הוא מבחן הבד הכי פחות מובן מאליו לתפקיד הבימוי של "ספיידרמן". איך לעזאזל הוא הצליח לזכות בו?

"שמע", אומר וב, "זה היה קצת מגוחך. לא עשיתי שום מאמץ למכור את עצמי". לדבריו "ספיידרמן" הוזכר רק כבדרך אגב בפגישה עם האולפנים: "הייתי מעוניין בתפקיד, כמובן, אבל לא חשבתי שהם ממש מחפשים מועמד. סאם ריימי עדיין עשה את ‘ספיידרמן 4' באותה תקופה". באותה דרך אגבית, וב נשאל אם הוא מעוניין לביים את הסרט. "ב'500 ימים עם סאמר' עבדתי חצי שנה על מצגת רק כדי להשיג את התמיכה של פוקס בסרט. הסיפור הזה התנהל אחרת לגמרי".

וב מודה שאינו מודע לתהליכים המחשבתיים שבזכותם התגלגל התפקיד לחיקו ("תצטרך לשאול את האולפן"), אבל המינוי שלו היה הניסיון הטרי, ויש הטוענים שגם המהפכני ביותר, של סרטי גיבורי-העל, להתרחק מברק חיצוני ושטחי; הוא ההיפוך הגמור של זק סניידר. קנת בראנה ("תור"), ג'ון פאברו ("איירון מן"), אנג לי ("האלק"), ויותר מכל, כריסטופר נולן - כל אלה במאים שמדיניות דומה שיחקה לטובתם. "500 ימים עם סאמר", על רגישותו לדקויות רגשיות ועל רבדיו המבניים העדינים, הציע מן הסתם למפיקים ריאליזם קל לעיכול, שלדעתם יהיה אפשר להשתיל בהצלחה על גיבורי הקומיקס.

וב מרבה להשתמש במלה "מציאותי" כשהוא מספר איך הרחיק את "ספיידרמן" מהסגנון הדו-ממדי בצבעי סוכרייה שריימי שיכלל. למשל: "רציתי שהתסריט יהיה מציאותי יותר", ו"האקשן היה צריך להיות מציאותי ואמיתי". קל לראות למה הוא חותר. תור הזהב של סרט הקומיקס, מ"באטמן" של טים ברטון ועד "ספיידרמן" של ריימי, ניסה ביסודו של דבר לשחזר בפילם את החוויה המרוממת של קריאת קומיקס: רעיון הרואי, עיצוב פטישיסטי, עתיר מלודרמה. אלא שהמצאת הגרפיקה הממוחשבת שינתה את חוקי המשחק. "אנחנו מתחילים לצאת מעידן הבארוק", אומר וב, וכבר אין די ב"אפקטים חזותיים" וב"ספקטקל": נחוצה לנו קצת נשמה, אחרת יש לפנינו רק כמה מכוניות מתפוצצות ולטאות מדברות.

איך אפוא מחדירים ריאליזם לסרט גיבורי-על? וב אומר שראשית כל, הוא שינה את הדמות המרכזית מן הקצה אל הקצה; בין השאר הוסיף סצינה עם הוריו הנעדרים של פיטר פארקר - מעין מהפך עלילתי. "אני חושב על הגיבור ועל חייו. יש לנו פה ילד, בן שש או שבע, שהוריו נוטשים אותו. יש לזה השלכות רגשיות עצומות, והדבר הזה לא טופל באף אחד מהסרטים הקודמים. משם הגיע הצבע הרגשי, ושם התחיל הנרטיב".

וב המציא מחדש את פארקר כגולש סקייטבורד מגושם וממלמל; הוא אאוטסיידר, כמובן, אבל הוא רחוק מאוד מהאילם המחייך של טובי מגווייר. דמות בת השכן של מרי ג'יין ווטסון כמושא אהבתו של פארקר נזנחה גם היא מאותן סיבות ("היא בעצם סמל") ולדבריו הוא הקדיש מחשבה רבה לדינמיקה המרכזית של הקשר בין פארקר לבין הדמות העסיסית יותר של גוון סטייסי ("מה יקרה בעצם בסיטואציה הזאת? אם אני נער בן 17, ואני מקבל כוחות-על. אסור לי לספר לאף אחד, אבל יש נערה שמוצאת חן בעיניי...").

למרות כל אלה, אומר וב, "החלק הכי חשוב הוא הליהוק". הוא התרשם מהשחקן הבריטי אנדרו גרפילד, בן 28, כשראה אותו ב"בוי A" וב-"Red Riding Trilogy". "הוא תמיד מחפש את המציאותיות בסצנה; הוא אף פעם לא מדקלם משפטים ותו לא".

מכיר את הז'רגון

מארק וב כמייק לי של סרטי גיבורי העל? אולי זה מוגזם: וב, אחרי ככלות הכל, הוא בוגר זירת סרטי הפרומו להרכבים מוסיקליים, ובמשך יותר מעשר שנים עשה פרסומות. וחוץ מזה, לי מעולם לא נאלץ להתמודד עם קטעי אקשן תלויים על רשת בתלת-ממד.

וב אומר שמחויבותו לריאליזם היתה חשובה גם כאן. "ישבתי בפינה בניו יורק וחשבתי, אילו היתה לי רשת, איך הייתי עף ברחבי העיר?" מרעננת גם התלהבותו ורהיטותו בכל הנוגע לתלת-ממד: "ב'ספיידרמן', זה חלק אורגני מהשפה הקולנועית; זה אמצעי לספר את הסיפור, לשקף את הדמות. בתחילת הסרט התלת-ממד הוא עדין וצנוע, אבל אחר כך אנחנו מגדילים את העומק ואת ההיקף בד בבד עם התרחבות העולם הקולנועי". הוא אף מודה שניצל מקורות בלתי צפויים: אחת התמונות, למשל, "נגנבה" מסרט המחול "פינה" התלת-ממדי של וים ונדרס.

וב לא רק בקי בחומר, הוא גם מכיר היטב את הז'רגון; השנים שבילה בפגישות עם אנשי אולפני מארוול הותירו בו את רישומן ללא ספק. הוא מזכיר את "הקנון הקומיקסי", ומדבר בצורה מרשימה למדי על "האלמנטים האיקוניים של המיתוס הספיידרמני שרציתי לכבד ולשמר". ניסוחים כאלה מתקבלים יפה בכנס הקומיקס "קומיק קון" ובכינוסים דומים של חנונים קשים. אבל הוא עקבי בהגנתו על עולם הקומיקס: "שמע, הרבה שנים יש תחכום בקומיקס, ורק עכשיו אנשים מהמיינסטרים מתחילים להכיר במורכבות ובממדים שלא הבחינו בהם קודם לכן".

"ב'ספיידרמן' יש גורם עלום שאני לא יכול להסביר", הוא אומר. "יש בו כל כך הרבה גורמי משיכה: רומנטיקה, רצינות, אקשן, הומור, ומילוי משאלות. בגלל זה האולפנים משקיעים בו כסף. בתור סרט, זו השקעה בטוחה, ועכשיו הם יכולים להרשות לעצמם להעז קצת יותר; אפשר לנסות כמה דברים חדשים. פתאום הם רוצים גם להתחבב על המבקרים. לא הייתי צריך לראות בזה סרט בן ארבעה פרקים שצריך לעשות בו וי על כל הסעיפים".

אך ברמה האישית אי אפשר שלא לתהות: זו לא סטייה מהדרך, כשמדובר ביוצר קולנועי שמתפעל מסרטים שיש בהם דגש אינטלקטואלי, ובהם "הבוגר"? וב כתב פעם במאמר שפירסם ב"גרדיאן" כי "'הבוגר' מולחם לצמיתות לגזע המוח שלי". אם "500 ימים עם סאמר" היה ניסיון אמיתי לחקות את מייק ניקולס, האם בימוי סרט "ספיידרמן" אינו מבחינתו - וצריך תעוזה לומר זאת בימים אלה - כמו למכור את נשמתו לשטן?

"שמע, אפשר לעשות את שני הדברים. העניין הוא פשוט למצוא דרמה טובה. בתור יוצר קולנועי, יש משהו מלהיב מאוד בעבודה על משהו בקנה מידה של ‘ספיידרמן'. אני מקווה שזה יאפשר לי לעשות יותר סרטים בסגנון ‘הבוגר' בהמשך הדרך - אבל זה לא היה המניע שלי לעשות את זה. זו לא היתה החלטה אסטרטגית. אתה לא משקיע שנתיים מחייך בסרט רק במחשבה שהוא יועיל לקריירה שלך.

"ומכל מקום, נדיר מאוד למצוא סרט באיכות הזאת. מייק ניקולס עשה הרבה סרטים. ‘הבוגר' היה הסרט השני שלו, אני חושב - כמה מהסרטים שלו משתווים לו באיכות? היום יש תרבות מחורבנת של דקדקנות מעושה: צריך לתת לאנשים לעשות יותר סרטים, באווירה שמאפשרת לקחת סיכונים ומאפשרת כישלונות".

רק לא בסרט הזה, אולי. *

מאנגלית: אורלי מזור-יובל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו