בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מדוע חזר זאב רווח שבור לב ממרוקו

אהבה, אכזבה ותחושה כפולה של גלות מאפיינות את מסעו של רווח לארץ הולדתו, המוצג בסרטה התיעודי של סיגלית בנאי "בן הארץ"

5תגובות

"עזבתי את מרוקו כשהייתי בן שבע. פתאום אני בא לפה, ואני כל כך חי את זה, הכל חוזר לי. אני שומע את הערבים ואני מדבר אתם¬ הם בטוחים שאני חי פה. אני זוכר שהייתי הולך עם אבא למקום בהרים, בהרי האטלס, שנובעים שם מים חיים. היה שם מלא דבש שמטפטף, ועצי תמר. כל העולם הפנימי שלי, הראשוני, הוא מפה, מהארץ הזאת".

את הדברים האלה אומר השחקן והבמאי זאב רווח בסרט התיעודי "בן הארץ - וילד אל בלאד", בעוד המצלמה צופה בו יושב בכרכרה רתומה לסוסים באחת מערי מרוקו, חולף על פני חנויות ססגוניות, גברים בגלביות, רחובות סואנים וכיכר עיר הומה. "עבדה אצלנו אחת בשם חאדוס", הוא מספר. "היא היתה שחורה, והיה לה בן שהיה יונק. הייתי עובד לידה והייתי אומר לה 'תני לי לשתות'. וכך בגיל ארבע עוד המשכתי לינוק. את הריח שלה אני זוכר עד עכשיו".

ב"בן הארץ", שיוקרן היום (7.4) בערוץ יס דוקו, יוצא רווח יחד עם במאית הסרט, סיגלית בנאי, למסע במרוקו. השניים נוסעים לשם כדי לתור אחר שחקן מוסלמי, בן הארץ שבה נולד רווח ושבה בילה את שנותיו הראשונות, בתקווה שיוכל לשחק לצדו בסרט שהוא רוצה ליצור.

 

בראיון שהתקיים בשבוע שעבר בתל אביב מספרים רווח ובנאי כי ההיכרות ביניהם רבת שנים. בנאי, במאית וחוקרת קולנוע, חקרה באקדמיה את סרטי הבורקס שיצר רווח, לימדה קורס על יצירותיו במכללת ספיר ואף ערכה מחווה לסרטיו בפסטיבל קולנוע דרום לפני שנתיים. לאחר כל אלה, כשאמרה לו שהיא מעוניינת לביים סרט תיעודי שהוא יעמוד במרכזו, רווח נענה ברצון.

רווח סיפר לבנאי על תסריט שכתב לפני כשמונה שנים יחד עם אלי תבור (התסריטאי של "צ'רלי וחצי" ו"חגיגה בסנוקר") ועל רצונו ללהק לאחד משני התפקידים הראשיים, לצדו, שחקן מרוקאי. השניים החליטו לצאת יחד עם צוות צילום אל מולדתו של רווח, במטרה להגשים את החלום הקולנועי והאישי הזה. על הכוונת שלהם היו שני שחקנים מרוקאים בכירים שביקרו בעבר בישראל: טייב סדיקי ועבדאלראוף. בנאי ורווח דאגו לאנשי קשר שיוכלו לתאם את הפגישות עם השניים, השיגו את כל האישורים הדרושים לצילום סרט במרוקו ועלו למטוס.

פנטסיה רומנטית

במסגרת לימודיה האקדמיים כתבה בנאי (שאינה קשורה למשפחת בנאי המפורסמת) עבודת תזה בנושא "סרט ערבי בעברית - גלות ומולדת בסרטיהם של יוצרי בורקס מסחריים". היא ניתחה בה סרטים של רווח ודנה בהם על רקע הביקורות שפורסמו עליהם בעיתוני התקופה; "למשל הסרט של זאביק 'טיפת מזל', שמאוד הצליח בעולם, היה הסרט הישראלי היחיד שנמכר להפצה במדינה ערבית (מרוקו) וגם זכה בפרסים בינלאומיים", היא אומרת.

"בעבודה שלי ניתחתי את הסרט - שהוא מלודרמה עם שירים, ריקודי בטן ואסתטיקה שדומה מאוד לזו של הקולנוע הערבי - ומצד שני ניתחתי את הביקורות שכתבו על הסרט בארץ, שהיו מזעזעות. אהבת הקהל לסרט היתה ללא תקדים, וכשהוא שודר בערוץ 2 היה רייטינג גבוה במיוחד; ולעומת זאת המבקרים קטלו אותו לא רק בגלל איכותו האמנותית, אלא גם הגדירו אותו כ'סרט ערבי', שזה היה בפיהם סמן ליצירה ירודה. אני חושבת שהמבקרים בארץ לא כל כך מכירים את הקולנוע הערבי, והיתה להם איזו פוביה נוראית, שאנחנו לא נהיה כמותם. כאן היה אז רצון לעשות סרטים אירופיים, שמתאימים לפסטיבלים, בלי כל הדמעות והשירים.

דויד זריף

"דרך זה", ממשיכה בנאי, "ניתחתי גם יצירה אחרת של זאביק, 'קהילות קדושים', שבה הוא נסע למרוקו ועשה תיעוד היסטורי מדהים של קברי צדיקים, ליקט אגדות שקשורות בהם והמחיז אותן עם שחקנים בארץ. בסרט הזה ריתק אותי החיבור התרבותי, האסתטי, הגיאוגרפי והרוחני של זאביק למרוקו. בעיני זהו חיבור מיסטי".

הרבה שנים הפריע לבנאי היחס של הממסד הקולנועי בארץ לקולנוע הערבי ולסרטים שנעשו כאן והושפעו ממנו. אבל 25 שנים חלפו מאז סיימה את לימודיה, היא מציינת, והרבה השתנה מאז. כדברי רווח, "מאז הם כבר הכו על חטא. פתאום אני מקבל פרסים על ימין ועל שמאל". בנאי מסכימה: "נכון, היום זאביק הוא בקונסנזוס".

ואז, לפני כשנתיים, סיפר לה רווח על "הקוסקוס של סלים ולאון", התסריט שכתב יחד עם תבור, ושעלילתו מספרת על שני גברים, האחד יהודי והאחר ערבי מוסלמי. מסיבות כלכליות מתגלגלים שניהם, בנפרד, לנהל מסעדות קטנות, סמוכות זו לזו, במרסיי שבצרפת. יריבות, תחרותיות וטינה הולכות וצומחות בין השניים, אבל לא חולף זמן רב ואלה מפנות את מקומן לידידות אמת, שעולה וצומחת בזכות הדמיון הרב הקיים ביניהם.

כששמעה על התסריט הזה, לא האמינה למשמע אוזניה, מספרת בנאי. "אמרתי לזאביק שאף אחד לא יאמין לי, שיגידו שהמצאתי את זה כאילוסטרציה לרעיונות שלי. כי זה סרט שמספר על יהודי וערבי ששונאים זה את זה, אך בסופו של דבר מתיידדים, וכך רואים שיש הרבה משותף גם ביניהם וגם בין האיסלאם ליהדות. בסוף הסרט החברות ביניהם מובילה לשבירת הקיר המפריד בין שתי המסעדות שלהם ¬ ממש מזרח תיכון חדש, בדיוק כמו הפנטסיה הרומנטית שלי על מה שיכול להיות במזרח התיכון".

שתי הפתעות

רווח מספר שכבר ביקר במרוקו שלוש פעמים. "הפעם הראשונה היתה לפני כ 15 שנה, ואז קיבלתי ברכה מהמלך חסן, שבינתיים כבר הלך לעולמו. הגעתי לארמון, הוא שם ידו על ראשי כדי לברך אותי, וכאשר שאלו אם הוא יודע מי ניצב לפניו, הוא אמר: 'זה בן הארץ'. צוות טלוויזיה שהיה בארמון צילם את המפגש הזה, הוא שודר בטלוויזיה, וכמה רגעים לאחר מכן, כשיצאתי מהארמון ¬ זהו, כבר לא יכולתי ללכת ברחוב".

ניר כפרי

המלך זיהה אותו, מסביר רווח, מפני שצפה בסרטו "טיפת מזל". "זה היה הסרט הישראלי הראשון שנקנה להפצה בארץ ערבית. הוא היה שלאגר אדיר במרוקו, הוצג שם בקולנוע ובטלוויזיה, והקהל אפילו ביקש שיקרינו אותו בעיד אל פיטר, "ברמדאן! אבסורד כזה", אומר רווח.

"יש לי אהבה גדולה למוסלמים במרוקו, ויש בי הרבה געגוע לעולם היהודי שקיים היה במרוקו, בקרב המוסלמים", הוא מוסיף. "האיסלאם במרוקו היה תמיד, או בדרך כלל, אפוטרופוס טוב ליהודים. אני זוכר שבחגים שכנים ערבים היו באים לבקר אותנו. ביום האחרון של פסח, במימונה, הם היו מכינים מופלטות עם דבש ומביאים אותן לשכנים היהודים שלהם".

ביקורו השני במרוקו היה לפני כחמש שנים, לאחר פטירתה של אמו. שבוע בלבד לאחר מותה הוא יצא אל הארץ שבה נולד, כדי לצלם את הסרט "קהילת קדושים" (שיצא ככותר די-וי-די בלבד ולא הגיע לבתי הקולנוע). "הסתובבנו במרוקו בכל מיני קברי צדיקים, וזאת למעשה היתה השבעה שלי", הוא אומר.

הנסיעה עם בנאי, בדצמבר האחרון, היתה ביקורו השלישי במדינה. הסרט נפתח בתנופה אופטימית. רווח מקבל פרטים של אנשי קשר שיוכלו להפגיש בינו לבין השחקנים עבדלראוף וטייב סדיקי, והמפיק משה אדרי נותן לו את ברכת הדרך, בתקווה שיהיה שותף להפקת הסרט "הקוסקוס של סלים ולאון".

"סדיקי היה פה בארץ לפני כמה שנים, והתרשמתי שהוא איש נפלא, גבר שבגברים, וגם שחקן אדיר", אומר רווח. "מאוד התלהבתי ממנו, וזו היתה פסגת הרצון שלי לעשות את הסרט הזה אתו. כי ידעתי שאם הוא ישחק לצדי, זה באמת יהיה שניים שהם מאותו הכפר, שדוברים אותה שפה, שדומים בכל. האמנתי שזה יאפשר לי לדבר על ערבי מסוג אחר, ערבי ששונה מהפלסטינים, שאין לו הדגל של ההתלהמות מול הישראלים".

במרוקו, במכונית המובילה אותם לביתו של סדיקי, האווירה מתוחה. "אתם חולמים", פונה רווח לבנאי ולמפיק רון חכלילי. "הסבירו לי את המצב פה ואמרו שסדיקי, שהוא שחקן מאוד מוכר פה, ויש לו תיאטרון והכל, אם תצא שמועה שהוא עובד בשביל ישראל, יכולים להרוג אותו".

ואולם, בביתו של סדיקי מחכה להם הפתעה. השחקן המרוקאי מקבל אותם בחום ומדגים לפניהם את הידע שלו בעברית. "העיר שלי, מוגדור, היתה עיר שחציה יהודים וחציה ערבים. דיברנו אז עברית וערבית ללא הבדל", הוא מספר לרווח.

לאחר שהשחקן הישראלי מספר לו על הסרט שבו הוא מציע לו לשחק לצדו, אומר לו סדיקי: "אם תרצה יום אחד לעשות את זה, אני אתך. בלי שום תנאים. ועכשיו אתה מכיר את הבית שלי ואתה לא צריך אף אחד בשביל לבוא שוב".

רווח ובנאי יוצאים מהפגישה מאושרים. "אני הייתי באופוריה. ראיתי שהוא חולה, אבל אמרתי, כמפיק ובמאי, שזה אפילו יכול לעזור לסרט, שאפשר יהיה להכניס כמה סצינות אנושיות. אמרתי שבשמחה, נטפל בו ונעשה את הסרט", אומר רווח בראיון. "זאביק ממש התאהב בסדיקי", מוסיפה בנאי, "ואין פלא. הוא כריזמטי, הוא עובר מסך לא פחות ממנו והוא פרופסור שכתב את הדוקטורט שלו בסורבון. הוא מאוד משכיל, מאוד אליטיסט, מאוד מרשים".


פגישה מאכזבת

בנאי ורווח מחליטים לחכות יומיים, לתת לסדיקי שהות לקרוא את התסריט בטרם ייתן להם תשובה סופית, ובינתיים יוצאים לפגוש שורה של שחקנים נוספים. אבל אף אחד מהם לא מצליח להלהיב את רווח. הוא נותר מסויג. שניים מהשחקנים, בהם עבדלראוף, מסרבים לפגוש אותו מפני שהוא ישראלי. זה יכול להרוס להם את הקריירה, הם מסבירים.

הנינוחות של רווח מתערערת, וההתרפקות שלו על מרוקו ועל זיכרונותיו המתוקים מתחילה להיסדק. כאשר הוא מגיע לפגישה נוספת עם סדיקי, הוא מוצא את ביתו נעול. רק לאחר שעה ארוכה, כשהדלת נפתחת, נכנס רווח אל הבית ¬ ואז השחקן המרוקאי שוב מפתיע אותו. "קראתי את התסריט שלך ולא הבנתי כלום. אני לא מבין איך תעשה מזה סרט", אומר סדיקי לרווח ומבהיר בתקיפות כי אין בכוונתו להופיע בסרט.

רווח יוצא מן הפגישה מאוכזב. שבור לב. הוא מוותר על הרעיון לעשות את הסרט וחוזר לישראל. "אי אפשר להסביר את זה", הוא אומר בראיון, כשהוא מתבקש להסביר את החלטתו של סדיקי. הוא תולה את הסירוב ברתיעה משיתוף פעולה עם ישראלים. "אני לא יכול לבוא בטענות לאדם שחי מהצופים שלו. שחקן בלי צופים אבוד. ואם יש לו תיאטרון שמצליח כל כך, להופיע בסרט ישראלי ועוד בתקופה כזאת ¬ זה בעייתי", הוא אומר.

בנאי, לעומת זאת, מציעה תשובה אחרת. היא אינה משוכנעת שהמניע לסירוב הוא פוליטי. בעיניה, מדובר בהתנשאות. "הוא אליטיסט, הוא דיבר בצרפתית מאוד גבוהה ופנה לזאביק בטון מתנשא, לא מכובד. אני הרגשתי שזה כמו לתת את התסריט למישהו, נגיד, כמו עמוס גיתאי, ואז לשמוע מה הוא חושב".

רווח מתקומם. "מה פתאום? הוא אמר לי בפירוש, אני חי פה, בעם הזה, איך אופיע בסרט ישראלי? תפסיקי לפנטז".

רווח חזר הפעם ממרוקו מאוכזב לא רק משום שנאלץ לוותר על עשיית הסרט, אלא בעיקר בגלל מרוקו שמצא. "תמיד אהבתי את המרוקאים, אבל עכשיו גיליתי שגם בארזים נפלה שלהבת", הוא אומר. "מרוקו שבה עשיתי את 'קהילת קדושים' היא לא אותה מרוקו של עכשיו. בתוך כמה שנים הכל השתנה שם. בעבר אמרו לי, 'אתה יהודי? אהלן וסהלן, אתה בן הארץ'. אבל עכשיו יש בקיעים. זה כמו לבוא לבקר איזו אהובה שפעם אהבת בטירוף ולגלות שפתאום היא מתנכרת אליך.

"באופן אישי זה העליב אותי כאדם שנולד במרוקו. הרי מה בסך הכל רציתי? לספר סיפור אהבה על מרוקו דרך הסרט הזה. אני באתי מאהבה גדולה, ונותרתי עם אכזבה. לצערי כל הסיפור הרקוב הזה שאנחנו חיים פה בארץ, עם הפלסטינים, חודר לעם הנאיבי והנהדר הזה, וזה חבל, כי כל האזור הזה יכול היה להיות גן עדן, מרכז העולם".

בנאי מציינת שבעבודת התזה שלה טענה כי רווח, המהגר שבא לישראל, יצר במשך השנים סרטים ישראליים שכוננו כאן זהות מסוימת. "אבל כשקוראים את הביקורות שנכתבו עליו, זה נראה כמו מישהו שחי פה בגלות", היא אומרת. "מקיאים אותו החוצה כאילו זו לא התרבות שלנו. ואז, בסרט שלנו, הוא אומר, או-קיי, אז אחזור למולדת, למקום שבו נולדתי. הוא מגיע לשם ונורא רוצה להתחבר, אבל בסופו של דבר גם שם חווינו חוויה של גלות. הסרט נקרא 'בן הארץ', אבל השאלה היא בן של איזו ארץ? בעצם הוא נמצא בין שתי הארצות. לא כאן ולא כאן, ואולי גם כאן וגם כאן".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו