כמה קשה למצוא חניה בתל אביב

בזכות סצינות מוצלחות, דיאלוגים מדויקים וניסיון כן לתאר קשר חדש, "2 בלילה" הוא יצירה צנועה שמעוררת אהדה

אורי קליין
אורי קליין
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי קליין
אורי קליין

אני שונא דייטים ראשונים, כי יש בהם שלושה משתתפים: אני, את והרושם שאני רוצה לעשות עליך. כך אומר גיבור הסרט "2 בלילה" (ירון ברובינסקי, מכותבי התסריט), לבחורה (קרן ברגר), שעמה יצא מפאב תל-אביבי לכיוון דירתה.

הפעם, הוא מציע, הם יהיו רק שניים, ויותירו את הרושם מחוץ למשוואה הזוגית. כלומר, הוא מציע שיתנהגו באופן טבעי בלי לנסות להרשים. האם זה אפשרי ­ בדייט ראשון, ובכלל? האם מישהו מאתנו מתנהג כפי שהוא "באמת"? האם יש דבר כזה? האם שני גיבורי הסרט ­ ששמם אינו מוזכר ­ יצליחו להיות רק שניים בלילה שבו מתרחש הסרט? 

זו הסצינה הטובה ביותר בסרט, ולכל אורכו אנחנו שואלים את עצמנו, באיזו מידה הגיבורים מצליחים להיות שניים בלילה. הסרט אינו מספק תשובה ברורה וטוב שכך, כי האם אנחנו באמת מסוגלים להבדיל בין האדם כפי שהוא באמת לבין האדם כפי שהוא רוצה להיתפש על ידי זולתו?    

צריך להעריך את ניסיונם של ברובינסקי ורועי ורנר (הבמאי והתסריטאי השני) בסרטם הראשון, שהופק בתקציב נמוך ומצטרף לשורת הסרטים הישראליים שהופקו במקומותינו בשנים האחרונות באופן עצמאי, לגעת בסוגיה האנושית הקיומית הזאת. רוב הזמן הם עושים זאת בהצלחה.

רוב הזמן ­ כי בסרט יש סצינות טובות יותר וטובות פחות, דיאלוגים מדויקים ומדויקים פחות. מדי פעם הוא גובל בטרחנות מסוימת בגלל המנוע העלילתי העיקרי שלו: ניסיונם של גיבורי הסרט להגיע לדירתה של האשה, במרכז תל אביב, ולמצוא חניה.

הם מתקשים למלא את המשימה במשך כל הסרט. לפיכך מרביתו מתרחש במכוניתו של הגיבור  (זהו הסרט הישראלי השני כעת שרובו מתרחש במכונית המוקרן כעת; השני הוא "איה", סרטם בן 40 הדקות של מיכל ברזיס ועודד בן נון).

אני מעריך את ניסיונם של ורנר וברובינסקי לתאר את האופן שבו נוצר קשר בין גבר לאשה שזה עתה הכירו ורוצים לבלות את הלילה יחד מבלי לעסוק בשאלה לאן יוביל הסטוץ, אך החיפוש התמידי אחר מקום חניה, ייגע אותי יותר ויותר. בעיקר כאשר התבהר כי החיפוש אחר חניה הוא לא רק מטלה מעשית, אלא גם סימבולית. החיפוש הנואש אחר חניה מסמל את ניסיונם של השניים "לחנות" זה בנפשו של האחר. הקשיים שבהם נתקלים גיבורי הסרט נדמים לפעמים מאולצים, ומשרים על הסרט מונוטוניות מסוימת. 

גיבורי הסרט, שהשחקנים מעצבים היטב, מסתירים יותר מאשר הם מגלים. ברור לנו שיש פרטים בעברם שאינם חושפים זה לזו ולפנינו. בעיה נוספת שמעיקה על הסרט היא שבעוד  הגבר מאופק, האשה לא צפויה וחסרת גבולות. לקולנוע ולטלוויזיה יש משיכה לדמויות נשיות מסוג זה (דוגמה עדכנית היא הסדרה "הבחורה החדשה"). ברוב המקרים, מה שאמור להקסים אותנו בדמויות נשיות שכאלה, שמממשות איזו פנטסיה גברית, נהפך למעצבן.

במקרה של "2 בלילה" עיצוב דמותה של הגיבורה אינו עובר את הגבול אל המעצבן, אך הניסיון ליצור הבדלה בעיצוב אישיותם של הגבר והאשה מעניק לתוצאה נפח מעט צפוי  ומכאני. עם זאת, בזכות הסצינות הטובות יותר, הדיאלוגים המדויקים יותר והניסיון הכן והנבון  לתאר קשר חדש בין גבר לאשה ­ לסרט יש איכויות שהופכות אותו ליצירה צנועה שמעוררת   אהדה.

"2 בלילה". דמויות מעוצבות היטבצילום: יח"צ

"2 בלילה". בימוי: רועי ורנר; תסריט: רועי ורנר, ירון ברובינסקי. צילום: חיים אסיאס; שחקנים: ירון ברובינסקי, קרן ברגר, קרן מור, עומר ברנע, עידורוזנבלום, דביר בנדק

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ