בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ברגמן, רם ברגמן

הוא נולד בראשון לציון ואחרי הצבא החליט להפוך למפיק, ודווקא בארצות הברית. הסרט השלישי שלו, "לופר", עם תקציב של 30 מיליון דולר ועם ברוס ויליס, פתח את פסטיבל טורונטו היוקרתי, אבל רם ברגמן לא חושב שהוא מוכשר במיוחד

11תגובות

ארצות הברית, שנת 2044, בעוד 30 שנה ימציאו את הטכנולוגיה שתאפשר מסע בזמן, אבל זמן קצר בלבד יעבור עד שהמסעות הללו יוכרזו בלתי חוקיים. מי שבכל זאת ימשיכו להשתמש בטכנולוגיה הזאת הן כנופיות של פורעי חוק, המנצלות אותה כדי להיפטר מאויביהן. אנשי הכנופיות הללו כופתים את האומללים שנפלו לידיהם, מכסים את ראשם, מצמידים מטילי כסף לגבם ושולחים אותם שלושה עשורים לאחור. שם, ברובה שלוף ומוכן לפעולה, ממתין לקורבן העקוד מן העתיד מחסל שכיר, מקצוען מיומן המכונה "לופר".

בשנייה שבה מופיע הקורבן לפניו, הוא סוחט את ההדק. לאחר החיסול, ה"לופר" דואג להעלים את הגופה מבלי להותיר לה זכר, ובתמורה זוכה במטילי הכסף שהוצמדו לגבה ונהנה מחיי רווחה נוחים. אבל המלכוד, איך לא, הוא חלק אינהרנטי של השיטה: כל אחד מהמחסלים הללו יודע כי בבוא היום יופיע מולו הוא עצמו, גם אם מבוגר ממנו ב–30 שנה. גם באותו הרגע, הוא יודע, לא תהיה לו ברירה אלא לסחוט את ההדק בפעולה שמהלכת על הקו הדק במיוחד, המפריד במציאות הזאת בין רצח להתאבדות.

במציאות הזאת מתרחש "לופר", סרטו החדש של הבמאי והתסריטאי ריאן ג'ונסון, שנבחר השנה להיות סרט הפתיחה של פסטיבל טורונטו היוקרתי - פסטיבל הסרטים הגדול ביותר בצפון אמריקה, המתקיים מדי חודש ספטמבר בעיר הקנדית, ונהפך בשנים האחרונות לאחת מזירות המסחר החשובות ביותר בעולם הקולנוע. במשך חודשים ארוכים הסרט הזה עורר סקרנות גדולה בקרב תעשיית הסרטים וחובבי הקולנוע. המגע המקורי של ג'ונסון, שבא לידי ביטוי בסרטיו הקודמים - "בריק" ו"הנוכלים בלום" - קנה לו לאורך השנים מעריצים רבים, וזאת לצד הידיעה כי הפעם הוא שוקד על סרט מדע בדיוני, יצר סביב הסרט ציפייה גדולה ובאז של התרגשות.

על השטיח האדום בטורונטו, לצדם של ג'ונסון ושלושת כוכבי הסרט - ברוס ויליס, ג'וזף גורדון לויט ואמילי בלאנט - אפשר היה להבחין גם בזווית הישראלית של היצירה הקולנועית הזאת. רם ברגמן, יליד ראשון לציון, הסתובב שם מחויך, נושא בתואר המפיק של הסרט הזה ומתבונן בסיפוק בנקודת השיא שאליה הגיעה הקריירה ההוליוודית שלו. הביקורות שהתפרסמו מיד לאחר ההקרנה לא הכזיבו, וברובן החמיאו ליצירה המורכבת והשאפתנית, המשלבת בין עלילת מדע בדיוני מתוחכמת ומאתגרת לבין אווירת פילם נואר מאובקת ואפלה.

"זה ללא ספק הסרט הכי טוב שעשיתי עד היום. זה סרט שגורם לאנשים לדבר עליו גם אחרי שהם יוצאים מאולם הקולנוע, וזה נהדר", אומר ברגמן בראיון טלפוני ממשרדו בלוס אנג'לס. "'לופר' הוא סרט מדע בדיוני, אבל כזה ששייך לאסכולה הישנה. זה לא מדע בדיוני הארד קור, אלא משהו כמו 'שליחות קטלנית' הראשון פוגש את 'העד' - מדע בדיוני מצד אחד ומערבון מצד שני. אבל בעיני זה בעיקר סרט על מוסר: על מה היית עושה אם היית פוגשת את עצמך לפני 30 שנה, ומה היית מוכנה לעשות אם היית יודעת שהמעשה שלך יהפוך את המשך חייך לטובים יותר.

גטי אימג'ס

מדביק פוסטרים, מוכר טי־שירטים

ברגמן, בן 43, נולד וגדל בראשון לציון. אמו עבדה ביקב, אביו היה בעלים של חנות מטבחים, ואחיו הבכור התעניין במוסיקה. "אני הייתי משחק כדורגל במכבי תל אביב, אחר כך עברתי לגלישה, ממש לא הייתי בקטע של סרטים", הוא נזכר. רק לאחר שסיים את שירותו הצבאי, הציע לו חבר להצטרף אליו לקורס קולנוע באוניברסיטה הפתוחה. ברגמן הסכים. הוא הפיק הנאה מהלימודים, ואפילו גנב קצת ציוד מהצבא לדבריו כדי ליצור סרט קצר.

ואולם, על ההנאה מיצירת הסרט העיבה ביקורת עצמית מפוכחת. "אחרי עשיתי את הסרט, אמרתי לעצמי שאני לא חושב שאהיה במאי טוב, שאני לא מאמין שאהיה כותב טוב, אבל שאני בהחלט חושב שאני יכול להיות מפיק טוב", מציין ברגמן. "תמיד הייתי בקטע של יזמות, ותמיד הייתי מתחיל כל מיני עסקים. כשהייתי בצבא למשל, היה לי עסק מאוד מצליח של הדבקות פוסטרים וקידום מכירות בכל הפאבים בתל אביב".

ברגע שהחליט שהוא רוצה לפנות להפקת סרטים, היה לברגמן ברור מה היעד שאליו הוא צריך להגיע. "החלטתי שחבל לי לבזבז על זה זמן בארץ, ושאם זה מה שאני רוצה - אז אני צריך להגיע לאמריקה, ללכת על זה, ולעשות את זה שם. וככה, למרות שבאמת לא ידעתי אז כלום על קולנוע, החלטתי לקום ולנסוע", הוא מספר.

את ההשראה, הוא מודה, סיפק לו אחיו, המתופף טל ברגמן, שארז כמה שנים קודם לכן את מיטלטליו ויצא לארצות הברית כדי להתפתח שם מבחינה מקצועית. "הוא מתופף די מצליח, והמסלול שלו שימש לי השראה", אומר ברגמן. "כשהוא היה בן 16, מוסיקאי הג'ז צ'יק קוריאה שמע אותו מנגן, התלהב, בא אלינו הביתה לראשון ואמר להורים שלי שהם צריכים לשלוח אותו לאמריקה. ובאמת, כך הם עשו. שניהם מאוד תמכו בנו, ותמיד נתנו לנו כל מה שרצינו".

ברגמן הגיע לניו יורק, ושיכנע אנשים שיתנו לעבוד כעוזר הפקה בכמה סרטים. אחרי שלושה שבועות של עבודה, שבהם בעיקר היה עליו לעמוד ברחוב שבו צולמו הסרטים ולמנוע מעוברי אורח להיכנס לשוט, הוא החליט שלא זו הדרך. הוא רצה להפיק סרטים ולא לעצור בגופו עוברי אורח ברחוב. עקב כך, נטש את העיסוק הזה ועבר למכור חולצות טי בשוק פשפשים בניו יורק.

כעבור שנה עבר ללוס אנג'לס, בעקבות אחיו שבדיוק הגיע לשם כדי לנגן עם בילי איידול. ברגמן פתח חברת הפקה קטנה עם שותפה, הבמאית והמפיקה דנה לוסטיג ‏(שהיום נשואה לאחיו‏), ויחד הם התחילו להפיק סרטים. פריצת הדרך הגדולה שלו הגיעה באמצע העשור הקודם, לאחר שקרא תסריט שנשלח אליו ומשך את תשומת לבו. זה היה סיפור מתח אפל וסבוך עלילה, שבמרכזו עמד נער היוצא בעקבותיה של חברתו שנעלמה, וצולל לעולם אפל של עבריינים, סמים והרבה מסתורין.

"לא הייתי בטוח שהבנתי אותו עד הסוף, אבל ראיתי שזה משהו מאוד מיוחד, והחלטתי לפגוש את הבחור שכתב אותו, ריאן ג'ונסון. ריאן סיפר לי שכבר שבע שנים הוא מנסה לעשות את הסרט הזה ולא מצליח, ואני נדלקתי עליו ואמרתי לו 'אל תדאג, אנחנו נעשה את הסרט, אבל בוא נעשה אותו ככה, בתקציב הרבה יותר נמוך'. למזלנו יצא סרט שאנשים מאוד אהבו ונדלקו עליו".

במאי שפוגשים פעם בחיים

"בריק", בכיכובו של ג'וזף גורדון לויט, הוקרן בבכורה בפסטיבל סאנדנס 2005, זכה שם בפרס חבר השופטים, ועורר התפעלות. זמן לא רב לאחר מכן, מגזין תעשיית הבידור האמריקאי "וראייטי" פירסם רשימה של עשרה מפיקים שכדאי לעקוב אחריהם. שמו של ברגמן היה אחד מהעשרה הללו, והפרסום הזה פתח לפניו דלתות רבות. "זה עזר לי להוציא לפועל כל מיני פרויקטים. זה משהו שגורם לכך שכולם יידעו מי אתה וירצו לעבוד איתך", הוא מודה.

לצד סרטים אחרים שהפיק, ב–2008 יצא הסרט העצמאי השני שיצר עם ג'ונסון, "הנוכלים בלום", קומדיית פשע בכיכובם של אדריאן ברודי, מארק רפאלו ורייצ'ל וייז. המגע הייחודי של ג'ונסון הורגש גם הפעם, אבל הביקורות היו מעורבות. זה לא הפריע לברגמן להמשיך להאמין בו. "אין יותר מדי אנשים כמו ריאן בתעשייה הזאת, מבחינת הכישרון והמקוריות. פוגשים אחד כזה פעם בחיים. אני מאוד האמנתי בריאן כשפגשתי אותו, ומאוד מאמין בו היום. אני מאמין שהוא יכול להיות האוטר הגדול הבא של הקולנוע המיינסטרימי".

כשהוא נשאל אילו סרטים הוא אוהב לעשות, ברגמן מציין כי ההעדפות שלו משתנות עם השנים. "פעם הייתי אומר לך שלא אכפת לי לעבוד עם במאי מניאק או בן זונה, סליחה על הביטוי, כל עוד אני מאמין בפרויקט. אבל בשנתיים האחרונות אני כבר לא רוצה יותר לעשות דברים כאלה. עכשיו אני רוצה לעבוד רק עם אנשים שאני באמת אוהב ומעריך.

כדוגמה לסרט שהיה שמח לעשות רבים מסוגו הוא מציין את "לופר". "זו דוגמה נהדרת לסוג הסרטים שאני רוצה לעשות יותר - זה סרט מאוד מקורי, ואם הוא עובד - זה לא סרט נישה אלא בעל פוטנציאל לקהל רחב מאוד", הוא אומר.

את התסריט ג'ונסון התחיל לכתוב מיד כשסיים את העבודה על "הנוכלים בלום". "התהליך היה מאוד זריז. יצאנו לפסטיבל קאן, מכרנו שם את זכויות ההפצה לכל העולם, וכך השגנו את הכסף תוך כמה ימים", מספר ברגמן. "רק אז יצאנו לעשות את הסרט. זה התחיל כסרט עצמאי, אבל בשנה שעברה הבאנו לקאן פרומו של שתי דקות שחתכנו מהחומר שצילמנו. הקרנו את זה שם, והתחילה ממש מלחמה בין האולפנים על הסרט. הם רבו ביניהם מי ישים עליו יותר כסף. בסופו של דבר מכרנו אותו לסוני".

התקציב של "בריק" היה 450 אלף דולר, הוא מציין, ואילו זה של "לופר" הגיע לכ–30 מיליון דולר. "יחסית למה שרואים על המסך, זה לא הרבה", ברגמן ממהר לציין. "אנשים משוכנעים שזה סרט שעולה 70–80 מיליון דולר. חלק מהכישרון שלנו יחד זה שמצאנו דרך לעשות סרט כזה בתקציב כזה. זה גם מה שעושה אותנו אטרקטיוויים, כי אנחנו בעצם מספקים לאולפן סרט בסכום הרבה יותר נמוך מכפי שבדרך כלל עולים סרטים כאלה. ובאמת, בלי קשר למה שיעשה בקופות, הסרט הזה כבר רווחי. כל מה שהוא יכניס מעתה ואילך - זה כבר הבונוס".

ג'ונסון כתב את התפקיד הראשי בסרט מראש בשביל גורדון לויט, מציין ברגמן, אבל לויט רצה לשחק דווקא את הדמות המבוגרת יותר - זו של הלופר המבוגר, שנשלח אל העבר כדי שבן דמותו הצעיר יחסל אותו. "ג'ו כל הזמן רצה לשחק את המבוגר יותר, אבל אנחנו לא הסכמנו. אמרנו לו שחייבים לקחת לתפקיד הזה מישהו שמבוגר ממנו ב 30–20 שנה, כדי לתת לדמות את המשקל הזה של השנים. היה לנו חשוב לקחת מישהו מבוגר, בין אם הוא יהיה דומה לג'ו ובין אם לא. הנקודה הזאת היתה פחות חשובה לנו".

בסופו של דבר, שבועות ספורים אחרי שהסתיימה כתיבת התסריט, גייס צוות היוצרים את ברוס ויליס לפרויקט, כדי שיגלם את לויט המבוגר. "אין הרבה כוכבים בגיל הזה שיכולים להתאים לתפקיד כזה בסרט אקשן מדע בדיוני. יש אולי ארבעה או חמישה. אנחנו הלכנו ישר לברוס, למרות שהוא בכלל לא דומה לג'ו", מספר ברגמן.

הוא מציין כי הוא כבר עובד על פרויקט חדש עם ג'ונסון, שעליו הוא מסרב לחשוף פרטים ‏("אני רק יכול לומר שזה יהיה סרט מאוד גדול"‏), על כמה פרויקטים אמריקאיים המבוססים על סיפורים ישראליים, וגם על פרויקט שאם ייצא לפועל יצולם בישראל. "אלה כמה דברים מאוד גדולים, אבל נראה לי מוקדם מדי לדבר עליהם", הוא חומק מלפרט.

אחרי הקולנוע הישראלי הוא מקפיד לעקוב מרחוק. "הערת שוליים" של יוסף סידר היה הסרט הטוב ביותר שראה בשנה שעברה, הוא טוען, ו"ואלס עם באשיר" של ארי פולמן היה גם הוא הסרט הטוב ביותר שראה בשנה שבה יצא. הוא היה שמח לעשות סרט בישראל, אבל כרגע הוא עסוק בפרויקטים אחרים, ובין היתר בגידול בנו הראשון, בן שנתיים וחצי.

על המהפך של הילד מראשון לציון שנהפך למפיק הוליוודי מצליח הוא מתבונן כיום בסיפוק. "העבודה הקשה משתלמת", הוא אומר. "אני לא איזה גאון או מוכשר במיוחד, ואני חושב שכל אחד יכול לעשות זאת. אם את מאמינה בעצמך ועובדת מספיק קשה - זה אפשרי. וזאת הרגשה על הכיפאק. אני מגשים את החלום שלי, עושה את מה שחלמתי לעשות, וככל שאני מתפתח אני יכול להיות הרבה יותר בררן, לעשות רק את הדברים שאני באמת רוצה לעשות ורק עם אנשים שאני באמת אוהב. היום אני נמצא בנקודה מאוד טובה. בעסק שלנו זה יכול כמובן להתהפך בכל רגע, אבל כרגע אני עושה מה שאני מאוד אוהב, ו'לופר' אמור לקחת את זה לדרגה הבאה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו