שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

חרדים, בדואים ואיבגי: הסרטים הישראליים של החורף

בין הסרטים הרבים שיעלו לאקרנים בולטים "למלא את החלל", הזוכה הגדול בטקס פרסי אופיר; סרט חדש של גור בנטביץ'; סרט על זוגיות של פלסטיני וישראלי; וסרט תיעודי עם ראשי השב"כ לשעבר

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

הצצה לקרביה של משפחה חרדית תל-אביבית שעוברת טראומה קשה, איחוד קסום של חבורת מוסיקאים מזרחים היוצאת להגשים משאלה של חבר על ערש דווי, בטלן שבור לב הנאחז בצמרתו של עץ ונלחם בכרישי נדל"ן, שני נערים בפריפריה שחווים על בשרם את קריסת מעמד הביניים ויוצאים להציל את משפחתם מקריסה כלכלית, וגם שני גברים, ישראלי ופלסטיני, שהאהבה ביניהם מתקשה לגבור על כל הקשיים שמזמנת לה הארץ הזאת ­ החורף הקרוב של הקולנוע הישראלי הולך להיות לא רק עמוס בסרטים חדשים, אלא גם מגוון ומבטיח במיוחד. מי שטוענים שהקולנוע הישראלי אינו מעניק ייצוג הולם לפריפריה, ייאלצו כנראה שוב לאכול את הכובע.

סימנים מוקדמים למתקפת הסרטים הישראליים המסקרנים הצפויים לנחות בקרוב בבתי הקולנוע המקומיים אפשר היה למצוא כבר בקיץ האחרון. כמה מהם נחשפו בתחרות פרסי אופיר, כמה נוספים נחשפו בפסטיבל ירושלים, ואחרים בשני הפסטיבלים הבינלאומיים החשובים שהתקיימו בחודש שעבר. בפסטיבלים הללו הוצג מספר שיא של יצירות ישראליות: שישה סרטים הוקרנו בפסטיבל ונציה, ולא פחות משמונה הוצגו בפסטיבל טורונטו. אחדים מהם זכו בפרסים, אחרים עוררו עניין וזכו לשבחים; כמה מהסרטים נוצרו על ידי יוצרים מסקרנים, ואחרים עוסקים בנושאים בלתי שגרתיים. הנה הצצה לסרטים הישראליים המבטיחים שיוצגו בבתי הקולנוע המקומיים בחורף הקרוב.

מבט מבפנים

אחד הסרטים המדוברים ביותר בענף הקולנוע המקומי, שיעלה לאקרנים אחרי החגים, הוא "למלא את החלל", שהשתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל ונציה, זיכה שם את השחקנית הצעירה הדס ירון בפרס לשחקנית הטובה ביותר, ומיד לאחר מכן היה המנצח הגדול בתחרות פרסי אופיר. בין היתר, גרף הסרט את פרס אופיר לסרט הטוב ביותר (ולכן יהיה הנציג הישראלי לתחרות האוסקר האמריקאי), זיכה את ירון ואת עירית שלג בפרסי המשחק, ואת היוצרת שלו, רמה בורשטיין, בפרסי הבימוי והתסריט.

מתוך "למלא את החלל"

אחת הסיבות לעניין הרב שהסרט מעורר היא זהות היוצרת: בורשטיין היא אשה חרדית ­ היא חזרה בתשובה לאחר שהשלימה את לימודי הקולנוע שלה ובמשך שנים פעלה בזירת הקולנוע החרדי. "למלא את החלל" הוא הסרט הראשון שהחליטה לכתוב ולביים במטרה שיגיע לקהל רחב יותר, ומתוך כוונה להציג לעולם את החברה החרדית כפי שהיא נראית מבפנים, ולשם שינוי לא מנקודת מבטם של יוצרים חיצוניים.

בסרט, שהפיק אסף אמיר בתמיכת קרן הקולנוע, משחקים גם יפתח קליין, רננה רז וחיים שריר (מפיק קולנוע שהתייצב כאן בפעם הראשונה מעברה השני של המצלמה). העלילה מגוללת את סיפורה של משפחה חרדית המתגוררת בתל אביב. הבת הצעירה מצפה לשידוך שנראה מבטיח, אבל אז אחותה הגדולה מתה בלידה, והכאב והשכול שמציפים את המשפחה מעכבים את השידוך. כשמגיעה הצעה לשדך את האלמן הטרי לאלמנה מבלגיה, אם המשפחה נחרדת מהרעיון שנכדה יתרחק ממנה, ועקב כך היא ממהרת להציע תוכנית חלופית, שעתידה להשפיע על גורל בתה הצעירה.

סרט נוסף שגרף באחרונה שבחים רבים מצד אלה שכבר צפו בו ­ אם במסגרת ההתמודדות על פרסי אופיר ואם במסגרת פסטיבל ירושלים האחרון ­ הוא "בלדה לאביב הבוכה" בבימויו של בני תורתי ("כיכר החלומות"), ובמרכזו מחווה למוסיקה המזרחית השורשית הקלאסית.

הסרט, שהתמודד מול "למלא את החלל" על פרס אופיר לסרט הטוב ביותר, עתיד להגיע לבתי הקולנוע לקראת סוף השנה, והוא השני בטרילוגיית הסרטים נעדרי הזמן והמקום של תורתי. העלילה מספרת על גבר צעיר שמופיע באחד הימים בפתח ביתו של נגן טאר אגדי ומגיש לו פרטיטורה ליצירה, שמי שהיה פעם חברו ללהקה מבקש לבצע לפני מותו המתקרב. השניים יוצאים למסע חיפוש רצוף מכשולים, במקומות לא נודעים שבהם הזמן עצר מלכת. לאורך הדרך מצטרפים אליהם עוד ועוד מוסיקאים מופלאים, נגנים וזמרים של המוסיקה המזרחית השורשית, כדי להגשים את בקשתו של המוסיקאי הנתון על ערש דווי.

את הסרט הפיק חיים שריר יחד עם משה ולאון אדרי, בתמיכת קרן הקולנוע הישראלי ושידורי קשת. מככבים בו אורי גבריאל, דודו טסה, אדר גולד, אורי קלאוזנר, ניר לוי, יגאל עדיקא, דיקלה ואישתאר. בפסטיבל ירושלים האחרון זכה "בלדה לאביב הבוכה" בפרס המוסיקה (למלחין מרק אליהו), ובטקס פרסי אופיר הוא גרף ארבעה פרסים (על המוסיקה, עיצוב הפסקול, העיצוב האמנותי ועיצוב התלבושות). אלה אמנם פרסים משניים בחשיבותם, ובכל זאת, הם הפכו את סרטו של תורתי לסרט השני בחשיבותו בטקס והצליחו לשקף את ההערכה הרבה שרחשו לו חברי האקדמיה הישראלית לקולנוע.

צו הריסה

אחד הסרטים שהתמודדו מול "בלדה לאביב הבוכה" בפסטיבל ירושלים האחרון היה "שרקייה", סרט הביכורים של הבמאי עמי ליבנה, שזכה בסופו של דבר בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל. הסרט הקטן הזה, שכמה חודשים קודם לכן השתתף בפסטיבל ברלין, לא ישבור כנראה קופות בישראל, ובכל זאת, זה אחד הסרטים המעניינים והחזקים ביותר שנוצרו כאן בתקופה האחרונה.

אם "למלא את החלל" מאפשר מבט אל תוך קרביה של משפחה חרדית, "שרקייה" מביא סיפור המתרחש במגזר אחר, שגם ממנו הקולנוע הישראלי והתרבות הישראלית נוטים בדרך כלל להתעלם. הסרט, שתסריטו נכתב על ידי גיא עפרן, הוא דרמה חברתית המביאה את סיפורו של גבר צעיר, בדואי המתגורר באחד הכפרים הלא מוכרים בנגב.

הגיבור, קאמל, שמגלם עדנאן אבו ואדי, עובד כמאבטח בתחנה המרכזית של באר שבע. הוא מתגורר יחד עם אחיו הנשוי בכפר קטנטן, השוכן לצד הכביש שבין באר שבע לדימונה. באחד הימים, כאשר הוא חוזר מהעבודה, הוא מגלה שעל דלת אחד הצריפים בכפר הודבק צו הריסה. בני המשפחה נלחצים. האח מפסיק לעבוד, נשאר בכפר כדי להגן עליו מפני כוחות הפינוי העתידים להופיע, ואילו קאמל מנסה להסדיר את העניין במשרדי הרשויות. אבל מאמציו עולים בתוהו. הרשויות נחושות להרוס את הכפר, וקאמל מחליט לנצל את עבודתו כדי למשוך תשומת לב ציבורית למצוקה של משפחתו.

ליבנה ועפרן מצליחים לשרטט סיפור עדין שאינו גולש לקלישאות קולנועיות ולהפרזה מיותרת, ומשכילים להאיר בעיה חברתית רחבה וכואבת באמצעות סיפור פרטי אחד. אף ששני היוצרים אינם משתייכים למגזר הבדואי, הם מתבוננים עליו באופן ישיר, נקי, אמפתי וחף מסטריאוטיפים. הם אינם מתפתים להתרפק על האסתטיקה של המדבר ושל העוני, והתוצאה היא יצירה צנועה אך מטלטלת ופוקחת עיניים. את הסרט הפיקו אייל שיראי ואיתי תמיר, והוא צפוי להגיע לבתי הקולנוע בתחילת 2013.

סרט אחר הוא "לרדת מהעץ", הסרט הראשון באורך מלא שמוציא גור בנטביץ' ("הכוכב הכחול") מאז "משהו טוטאלי", שיצא לפני 12 שנה. בנטביץ' יצר בתקופה הזאת לא מעט בעבור הטלוויזיה ("טייק אווי", "מסכים" ועוד), עבד על כמה פרויקטים בתחום האנימציה, הוציא את הסרט "פרילנד" שהתבסס על קטעים מתוך "מסכים", ובשנה שעברה זכה בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל ירושלים, בזכות התפקיד שגילם בסרט "אורחים לרגע", שביימה בת זוגו, מאיה קניג. אחרי היעדרות כה ארוכה, חזרתו של בנטביץ' לבתי הקולנוע בעמדת הבמאי מעוררת סקרנות רבה.

העלילה, כפי שמציגים אותה יוצרי הסרט, נשמעת בנטביצ'ית להפליא: "זה סיפורו של ניצ, בטלן חסר שקט וציניקן חסר תקנה, החוזר מנדודיו בתקווה להשיב אליו את חברתו שעזב וכלבם האהוב. אלא שזו זורקת אותו מכל המדרגות, ובמקום להחזיר עטרה ליושנה, הוא מוצא את עצמו ­ בניגוד גמור להשקפתו האנטי-פוליטית ואנטי בכלל ­ תקוע תחת דירת אהובתו הסרבנית, על צמרתו של עץ, בשפיץ של מאבק אקולוגי נגד כרישי נדל"ן וטייקוני חניונים".

בתפקיד הראשי ב"לרדת מהעץ" מופיע השחקן גל תורן, שהיה מועמד לפרס אופיר לשחקן הטוב ביותר; הסרט היה מועמד גם לפרסי התסריט (בנטביץ'), הצילום (שרון מאיר), העריכה (מאיה קניג) והליהוק (גלית אשכול). הפיקו: דוד מנדיל יחד עם משה ולאון אדרי, בסיוע קרן רבינוביץ לאמנויות, ערוץ 10 ומפעל הפיס.

זהות מינית ולאומית

עוד פרויקט קולנועי מסקרן הוא "עלטה", סרט הביכורים של מיכאל מאיר, שהוקרן בבכורה עולמית בחודש שעבר בפסטיבל טורונטו, במסגרת המוקדשת ליוצרים מבטיחים מרחבי העולם. בחו"ל מאוד התלהבו מהסרט: הביקורות היו ברובן חיוביות, ו"עלטה" כבר נמכר להפצה ב‑12 מדינות, ביניהן ארצות הברית. זה הישג מרשים במיוחד בהתחשב בכך שמדובר בסרט דל תקציב של יוצר מתחיל ולא מוכר.

הסרט עוקב אחר סיפור אהבה בין שני גברים. נימר (ניקולאס יעקוב) הוא צעיר פלסטיני, בן מסור וסטודנט מצטיין, החולם על לימודים בחו"ל וחיים טובים יותר, ומתאהב ברועי (מיכאל אלוני, שזכה לשבחים ב"וראייטי" על משחקו בסרט), עורך דין ישראלי. אבל ככל שמערכת היחסים ביניהם מתהדקת, נאלץ נימר להתמודד עם מציאות לוחצת יותר ויותר ­ עם חברה פלסטינית שמוקיעה אותו בגלל זהותו המינית, ובה בעת עם חברה ישראלית שאינה מקבלת אותו בגלל זהותו הלאומית. לאחר שחבר קרוב שלו נתפס בתל אביב, נשלח בחזרה לשטחים ושם נרצח באכזריות, נימר מבין כי הוא חייב להחליט כיצד הוא רוצה לחיות את חייו.

הבמאי מאיר הוא ישראלי המתגורר זה שנים רבות בארצות הברית. הוא כתב את התסריט יחד עם יעל שפריר, גייס לפרויקט את המפיק ליהוא רוטר ("אנדנטה"), ובא לישראל כדי לצלם כאן את הסרט. בימים אלה "עלטה" (שנוצר בתמיכת קרן הקולנוע וערוץ 10) מוקרן לראשונה בארץ, במסגרת התחרות הישראלית של פסטיבל חיפה, ובהמשך השנה הוא עתיד להגיע לבתי הקולנוע.

סרט ביכורים מסקרן נוסף הוא "הנוער", שכתב וביים תום שובל, ויגיע לאקרנים ככל הנראה בתחילת השנה הבאה. שובל הוא בוגר בית הספר לקולנוע סם שפיגל שסיים את לימודיו בהצטיינות, וסרט הגמר שלו "פתח תקוה" זכה בכמה פרסים בינלאומיים. הוא כותב על קולנוע בעיתונים וכתבי עת, מלמד קולנוע ויצר כמה סרטים קצרים. בתחילת השנה החל את צילומי סרטו הראשון באורך מלא.

ברוח המחאה החברתית, "הנוער" מביא סיפור על הידרדרותה של משפחה אחת ממעמד הביניים, הקורסת תחת הקשיים הכלכליים הניחתים עליה. גיבורי הסרט הם יקי ושאול, שני אחים, נערים מתבגרים, המתגוררים עם משפחתם בפתח תקוה וחולקים ביניהם קשר עמוק, כמעט טלפתי. לאחר שאביהם איבד את עבודתו, משפחתם נקלעת לקשיים כלכליים ולחובות כבדים. שני האחים מרגישים שאינם יכולים לעמוד מהצד ולראות את משפחתם מתפרקת, ומכיוון שיקי התגייס לאחרונה לצבא ומחזיק בידיו נשק, הם מחליטים כי הם יכולים לקחת את גורלם בידיים.

הסרט הוא קו-פרודוקציה ישראלית-גרמנית, בהפקת גל גרינשפן ומשה ולאון אדרי ובתמיכת קרן רבינוביץ. בתפקידים הראשיים משחקים איתן ודוד קוניו, שני אחים חסרי ניסיון במשחק ששובל איתר לאחר חצי שנה של חיפושים ואודישנים. לצדם משחקים משה איבגי, גיטה אמלי ושירילי דשא.

לנתק את הזרם

סרט שהצליח להפתיע באחרונה כאשר נודע כי התקבל לפסטיבל ונציה היה "מנתק המים", סרט הביכורים של הבמאי עידן הובל, אף הוא בוגר מצטיין של סם שפיגל. במשך שנים ארוכות הוא עבד על הסרט יחד עם המפיק איתן מנצורי, ולבסוף, כשהסרט כבר היה מוכן להקרנה ועמד להיות מוקרן בפסטיבל ירושלים, הודיע הפסטיבל האיטלקי היוקרתי כי הוא מזמין את היוצרים להציגו אצלם, בהקרנת בכורה עולמית וחגיגית. וכך היה.

הסרט, בכיכובו של משה איבגי, מביא את סיפורו של גבר שתפקידו לנתק את זרם המים לאנשים שלא שילמו את חשבון המים שלהם. זו העבודה שלו, וככל שהוא מנתק יותר הוא מרוויח יותר. הוא מתגנב לחצרות, מתקרב בחשאי לשעוני המים, וסופג קללות, נאצות והשפלות מהאנשים שנפגעים ממעשיו. הסרט הופק בתמיכת קרן רבינוביץ, קרן גשר והרשות השניה לרדיו ולטלויזיה.

סרט נוסף שכדאי לשים אליו לב הוא "שש פעמים", סרטו של הבמאי יונתן גורפינקל, שזכה השבוע בפרס בפסטיבל סאן סבסטיאן. הסרט, המשתתף בימים אלה בתחרות הסרטים בפסטיבל חיפה, הוקרן בפסטיבל הספרדי במסגרת תחרות סרטי ביכורים, וזכה שם בפרס המוענק לסרטים המתמקדים בנושאים הקשורים לעולם הנשי. הסרט עוסק בנושא שעשוי לעורר דיון ציבורי: פגיעה מינית בגיל ההתבגרות. העלילה עוקבת אחר גילי (סיון לוי), נערה בת 16 שעוברת ללמוד בבית ספר חדש, מתרועעת בו עם כמה נערים, ומוכנה לעשות הכל כדי להיהפך לאהודה. גורפינקל ביים עד כה בעיקר פרסומות ותוכניות טלוויזיה ("מסכים", "ארץ נהדרת", "רק בישראל"). את התסריט כתבה רונה סגל, ועל ההפקה אחראי אודי ירושלמי.

ולבסוף, אי אפשר שלא להזכיר את אחד הסרטים הישראליים שמצליחים לעורר באחרונה עניין רב בחו"ל: "שומרי הסף", סרטו התיעודי של דרור מורה, שכבר נרכש להפצה על ידי "סוני פיקצ'רס קלאסיקס", ומוזכר על ידי רבים כאחד המועמדים המובילים לפרס האוסקר לסרט התעודה הטוב ביותר. הסרט, שמורה הפיק יחד עם אסטל פיאלון ופיליפה קוברסקי, כולל ראיונות עם שישה מראשי השב"כ לשעבר: עמי איילון, אבי דיכטר, יובל דיסקין, כרמי גילון, יעקב פרל ואברהם שלום.

בסרט מדברים השישה על שירותם. הם בוחנים את עצמם ואת המנהיגים שתחתיהם שירתו, ומתייחסים שוב ושוב לדילמה המרכזית שעמה היה עליהם להתמודד: האם ערכי יסוד וצדק אוניברסליים ודמוקרטיים יכולים להתקיים ולהישמר על אף האיומים התכופים על מדינת ישראל ולמרות המציאות הביטחונית המורכבת. "שומרי הסף" הוקרן בבכורה בתחרות התיעודית של פסטיבל ירושלים ולאחר מכן בפסטיבל טלורייד, שבו מסומנים לא פעם המועמדים המובילים לתחרות האוסקר. הסרט צפוי להגיע להקרנות בבתי הקולנוע בארץ בתחילת 2013.

בנוסף לכל אלה, יעלו בחורף הקרוב להקרנות מסחריות גם "לא בתל אביב" העצמאי ודל התקציב של נוני גפן, שזכה בקיץ בפרס בפסטיבל לוקרנו; "רוק בקסבה" של יריב הורוביץ, שמביא את סיפורה של קבוצת חיילים בעזה בימי האינתיפאדה, שנקלעת למציאות מוסרית בלתי אפשרית; "זייתון" של ערן ריקליס, שזכה במקום השלישי בפרס חביב הקהל בפסטיבל טורונטו ומביא את סיפור מסעם המשותף של טייס ישראלי ונער פלסטיני מדרום לבנון לגבול ישראל, רגע לפני פרוץ מלחמת לבנון הראשונה; ו"הירושה", סרטה הראשון כבמאית של השחקנית היאם עבאס, המספר על הסכסוכים והמריבות הפורצים בקרב משפחה המתגוררת בכפר ערבי בצפון הארץ, לאחר שאבי המשפחה נכנס לתרדמת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ