"המאסטר": המשך משובח למסע של פול תומאס אנדרסון - קולנוע - הארץ

"המאסטר": המשך משובח למסע של פול תומאס אנדרסון

הסיינטולוגיה היא רק הרקע לסרט, שבו חוקר אנדרסון את הגבריות שעליה מתבססת ההוויה האמריקאית

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אורי קליין
אורי קליין

אתחיל במה שנדמה כהיבט הכי פחות מעניין של "המאסטר", סרטו השישי של הבמאי האמריקאי פול תומאס אנדרסון. ההמתנה לסרט, שעלה לאקרנים חמש שנים אחרי סרטו הקודם של אנדרסון, "זה ייגמר בדם", והמידע החלקי מאוד שנחשף על אודותיו, עוררו ציפיות שהוא יחשוף את כת הסיינטולוגיה ושגיבורו הפיקטיבי יהיה מבוסס על דמותו של ל' רון האבארד, מייסד הכת. ואמנם, הסיינטולוגיה והאבארד נמצאים אי שם ברקע של הסרט, ואנדרסון עצמו לא הכחיש זאת במסיבת עיתונאים שהתקיימה בפסטיבל הסרטים של ונציה, שאותו פתח "המאסטר" לא מזמן.
אין ספק שהפרק האחרון בחייו של השחקן טום קרוז, שהוא חסידה הנודע ביותר של
הכת, יעורר עניין בהיבט הזה של הסרט; אך "המאסטר" הוא הרבה יותר מסרט שמתיימר
לחשוף תופעה מסקרנת שעושה כותרות. כוונותיו אינן סנסציוניות. כן, הוא עוסק בכת,
המכונה בסרט "The Cause" וכמה מעקרונותיה מזכירים את אלה של הסיינטולוגיה, ואחד משני גיבוריו הוא מנהיג׃; אך סרטו של אנדרסון בן ה 42, שהוא בעיני מחשובי במאי הקולנוע האמריקאי העכשווי (רק טרנס מאליק הוותיק יותר משתווה לו), הוא הרבה יותר מזה.
כמו חמשת סרטיו הקודמים ¬ "Hard Eight" מ 1996, "לילות בוגי" מ 1997, "מגנוליה"
מ 1999, "מוכה אהבה" מ 2002 ו"זה ייגמר בדם" מ 2007 ¬ "המאסטר" מבקש לחקור בראש ובראשונה את התודעה, הנשמה וההיסטוריה האמריקאיות, לפרק אותן לגורמיהן. וכמו בארבעה מחמשת הסרטים האלה ("מוכה אהבה" הוא היוצא דופן גם במבנהו העלילתי וגם בנפחו הקולנועי), הוא עושה זאת בעזרת עימות בין שני גברים שונים מאוד, המשמשים זה לזה באופן סימבולי אב ובן, מורה ותלמיד, מנהיג וחסיד, ידיד ויריב.
אמריקה של פול תומאס אנדרסון היא נפש שסועה ומיוסרת, גם אם יש בה חלק השלם עם עצמו, וסרטיו מתמקדים בצדה הפרטי והקולקטיבי כאחד של אותה נפש; זו שמעוצבת על ידי השיטה הקפיטליסטית, מביעה את מרכיביה האמביוולנטיים (שהסקס הוא גורם מכריע בהם) וחותרת נואשות אחר משמעותה וגאולתה.
יש שיטענו כי מטר הצפרדעים שחתם את "מגנוליה" היה המרכיב החידתי ביותר עד כה
ביצירתו של אנדרסון; אך אותו סיקוונס מדהים היה רק ראשיתה של החידתיות שפורשת את כנפיה יותר ויותר מעל ליצירה זו, ו"המאסטר" ספוג בה עד לעומק שורשיו העלילתיים,
האידיאולוגיים והאנושיים. מי מבין שני גיבוריו השונים כל כך של הסרט הוא הגיבור
המרכזי שלו? השאלה הזאת חסרת משמעות וכך גם התשובה לה; החיבור בין שתי הדמויות האלה הוא מוקדו של הסרט, שכמו רבים מיצירותיו הקודמות של אנדרסון הוא ארוך: 132 דקות.
"המאסטר" שב אחורה בזמן ועלילתו מתחילה עם סיומה של מלחמת העולם השנייה. העשור שבו עיקר הסרט מתרחש הוא שנות ה 50, האמביוולנטיות מעצם טבען השמרני והמרדני כאחד. באחד הרבדים שלו "המאסטר" חוקר את העשור הזה, שבו אמריקה לא רק התאוששה מהמלחמה אלא פרחה מבחינה כלכלית ונטתה יותר ויותר לסגנון החיים הבורגני השאנן; אך השאננות גם לוותה בחרדה, והשילוב בין כל אלה אף העצים את חיפושיה אחר משמעות וגאולה. אלה באו לידי ביטוי בין השאר בנהירה אל הפסיכואנליטיקה וחלופות שלה.

חואקין פיניקס ופיליפ סימור הופמן ב"המאסטר"

פגישה גורלית ביאכטה

הסרט נפתח בסיפורו של פרדי קוול (חואקין פיניקס), בנם של אב אלכוהוליסט ואם שמתה במוסד לחולי רוח, המשוחרר מהצי כשתווית של ערעור נפשי מוטבעת עליו. הוא מחפש את דרכו בחיים מבלי לדעת לאן לפנות ואיך לעשות זאת. חלקו הראשון של הסרט מתאר את עימותיו עם פסיכיאטרים, את עבודתו כצלם בחנות כל-בו, שממנה הוא מפוטר בעקבות מריבה עם לקוח, ואת עבודתו כפועל חקלאי זמני.
לפרדי יש כישרון ייחודי והוא לייצר אלכוהול מכל מרכיב אפשרי כמעט, לרבות מדלל
צבע. באחד משיטוטיו, כשהוא מבחין ביאכטה מפוארת המוארת בחגיגיות, הוא מתגנב לתוכה ושם פוגש בגיבורו השני של הסרט, בעל היאכטה, לנקסטר דוד (פיליפ סימור הופמן). במקום לגרש את פרדי מהספינה, הוא מחליט לפרוש עליו את חסותו.
לנקסטר, שבאחת הסצינות מתאר את עצמו כרופא, פיסיקאי, פילוסוף, אנין טעם, ובעיקר
כאדם שמונע על ידי סקרנות אין-סופית, הוא מייסד הכת שהסרט עוסק בה. בבסיסה מונח
חיפושו של האדם אחר זיכרונותיו המוקדמים והמודחקים ביותר, אפילו אלה שקדמו
להולדתו. טענתו ההזויה היא שחיפוש זה, אם יתקיים בהצלחה באופן קולקטיבי, עשוי
להביא לשלום כל עולמי.
כמו המהמר המנוסה המאמץ שחקן מתחיל ב"Hard Eight"; במאי סרטי הפורנו ב"לילות
בוגי", המאמץ צעיר והופך אותו לכוכב בזכות מעלותיו הגופניות; האב ובנו המנוכר
ממנו שהוא גורו של כת המונעת על ידי שנאת נשים ומאבק לזכויות גברים ב"מגנוליה"
(שגילם טום קרוז) והקשר בין גיבור "זה ייגמר בדם" ליריבו הצעיר ממנו ¬ "המאסטר"
מתמקד בדומה ובשונה בין שני גיבוריו, במה שמחבר ומה שמפריד ביניהם. ובאיזשהו שלב נהפכים שני הגיבורים לשני חלקיה של מהות גברית אחת, שמשלימים זה את זה ומתעמתים זה עם זה. המהות המתקבלת מבליטה את היותם של סרטיו של אנדרסון יצירה מצטברת הרואה במהות הגברית, ובקשר בין אבות לבנים, אמיתיים או סימבוליים, את היסוד שעליו נבנית ההוויה האמריקאית מרובת הסתירות והניגודים.
מהות גברית זו לא היתה בעלת נפח ומשמעות לולא היתה אשה לצדה, שתעניק לה
פרספקטיבה. ב"המאסטר" זו מרי סו (איימי אדמס), אשתו של לנקסטר, שמגיבה לנעשה
בדרכה היציבה והשלווה, שהיא כוחנית בדרכה שלה ומעוררת לעתים קרובות צמרמורת
דווקא. ובשל העיסוק באבות ובנים סימבוליים, נחוץ ל"המאסטר" גם בן אמיתי, וזהו ואל
(ג'סי פלמונס), שעוקב אחר הנעשה ומגיב לו ממרחק אירוני.


פיליפ סימון הופמן נהנה

מבין כל סרטיו של אנדרסון עד כה, "המאסטר" הוא היצירה הצלולה פחות והפתורה
פחות, ובכל זאת הוא מעורר הערכה. הסרט מבוים בוירטואוזיות האופיינית לאנדרסון,
וגם ברגעיו הסתומים יותר יש לו נפח של יצירה אמריקאית גדולה; זו מתחברת למורשת
האמנותית האמריקאית כפי שהיא באה לידי ביטוי בספרות (של תומאס וולף, סינקלייר
לואיס, ג'ון סטיינבק ואחרים) אף יותר מאשר בקולנוע. וזאת אף על פי ש"המאסטר" הוא
כל כולו קולנוע, וקולנוע משובח.
כל אחד משני כוכבי הסרט פועל בסגנון אחר ועושה עבודה מופתית. הופעתו של פיליפ
סימור הופמן בתפקיד לנקסטר דוד, דמות צבעונית, מוחצנת וראוותנית, שמשתמשת באין
סוף תחבולות כדי למשוך את חסידיה (כולל לפצוח בשיר ברגעים מסוימים), היא
טור-דה-פורס של משחק קולנועי מדויק ושנון. הוא מעיד לא רק על יכולתו של הופמן אלא
גם על הנאתו מהופעתו בסרט (וכאשר שחקן נהנה, אנחנו נהנים גם כן).
חואקין פיניקס כולו ייסורים בתפקיד פרדי קוול. נדמה שהשחקן, שעבר סוג של התמוטטות לפני כמה שנים ואף הכריז על פרישתו מהמשחק, התכווץ לתוך עצמו מבחינת נוכחותו הגופנית על הבד; פניו נדמים כנתונים בעווית מתמדת, שהיא לא רק סמן פיסי אלא ביטוי למתרחש בנשמתו. התוצאה היא הופעה שכמו הסרט עצמו מעצבת אניגמה מרתקת, המבוצעת בעוצמה מיומנת.
אין ספק ש"המאסטר" הוא אחד הסרטים האמריקאיים המרכזיים של העת האחרונה, וגם אם הצפייה בו אינה פשוטה, והוא מציב בפני קהלו בעיות שאינן קלות לפענוח, זהו סרט
שבזכות איכויותיו, ייחודו, נפחו ותעוזתו מעורר רצון להצדיע לו.

"המאסטר". תסריט ובימוי: פול תומאס אנדרסון; צילום: מיהאי מאליימארה
ג'וניור; מוסיקה: ג'וני גרינווד; שחקנים: חואקין פיניקס, פיליפ סימור הופמן,
איימי אדמס, ג'סי פלמונס, לורה דרן, קווין ג' אוקונור

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ