שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
נדב הולנדר
נדב הולנדר

מותו של חיים חפר לפני שבועות אחדים העלה לתודעה הרדיופונית את מאות הפזמונים שחיבר, אבל בקריירת הכתיבה הארוכה והמגוונת שלו, חפר לא היה חתום רק על שירים, מערכונים, מקאמות וילקוטי כזבים - אלא גם על תסריטים לקולנוע.

הנושאים שבהם עסק בכתיבתו התסריטאית היו קרובים ברוחם אל אלו שעליהם כתב שירים: ההתיישבות, מלחמת השחרור, זיכרונות מישראל של פעם, הסכסוך היהודי־ערבי. ב–1954 השתתף חפר בכתיבת סרטו של אריה להולה "אבן על כל מיל", סיפור על נהג ‏(יוסי ידין‏) שמשאיתו מגויסת לטובת ההגנה. הסרט נכשל ולהולה ירד מהארץ, בטרם הלך לעולמו ב–1968.

ניסיונו התסריטאי השני של חפר היה ב–1962, כשגויס לכתוב קטעי קריינות לסרטם של נתן אקסלרוד, יואל זילברג ואורי זוהר "עץ או פלסטיין". הסרט היה למעשה לקט ממבחר "יומני כרמל" שצולמו מאז שנות ה–30 ועד אחרי הקמת המדינה, בליווי טקסטים שכתב חפר והקריא חיים טופול. הסרט יצא לפני שנים אחדות על גבי די־וי־די, וכעת הוא זמין להשאלה בספריות.

מתוך "גשר צר מאוד". סיפור רומיאו ויוליה שמתרחש ברמאללה

על המסך - מאורעות מרכזיים מההתיישבות העברית. הטקסט המוקרא מציג אותם לעתים כהווייתם, לעתים באור נוסטלגי ולעתים בגישה מבודחת. "האם זאת היא הארץ, ארץ זבת חלב ודבש?" תוהה חפר, שהיה אז בן 37. העולים מגיעים, הערבים מתפרעים, החלוצים בונים, מייבשים וסוללים, "ובקפה שור מוכרים את המגרשים שהחלוצים יישרו". על המסך נראה שלט: "מגרשים למכירה בתל אביב וסביבותיה במחירים נוחים מאוד", והקריין ממרר: "על המגרשים האלה עומדים היום כיכר דיזנגוף, הבימה וקפה כסית. עשר לירות דונם..."

עוד בסרט: הקמת האוניברסיטה העברית, עם חיים ויצמן, הרב קוק, הרברט סמואל והלורד בלפור; הנחת אבן הפינה לתיאטרון הבימה, עם נאום של חנה רובינא; פתיחת "יריד המזרח", הקמת יישובי חומה ומגדל ועוד. מדי פעם אפשר לחוש ברוחו החתרנית של אורי זוהר, ש"עץ או פלסטיין" היה ניסיונו הראשון בתחום הבימוי. "הנה למשל אלכסנדר פן על גג בניין, סוחב אבנים", מדקלם טופול, "בימים ההם לא לכל אחד נתנו לבנות - רק למשוררים. ולא לכל אחד נתנו להיות אינסטלטור - רק לשרברבים".

ועוד אירועים: הפרעות ביישוב העברי, תקופת מלחמת העולם השנייה, העלייה הבלתי לגאלית, ההצבעה באו"ם, פלישת צבאות ערב. בין לבין, הסרט מרבה להשוות בין תל אביב של שנות ה–20 וה–30 לזו של "היום", כלומר 1962: "היום בפורים, העדלאידע מסודרת ומאורגנת, עומדים מאחורי חבלים, נותנים הערות, אומרים 'אה' והולכים הביתה. בקיצור, היום הסדר משתולל. אבל אז, כשהסדר עוד היה בחיתוליו והבלגן היה אבי כל שמחה, אז היתה עדלאידע! דיזנגוף היה בודק בעצמו אם הבלגן בסדר".

את המוסיקה לסרט כתב זיקו גרציאני והיא התבססה על שירים ותיקים כ"פה ארץ חמדת אבות". אמנים רבים חולפים בו בסך: הרקדנית גרטרוד קראוס מבצעת מופע תיאטרון אוונגרדי, נחום נרדי וברכה צפירא שרים "לעבודה ולמלאכה", חנה מרון ‏(אז מאירצ'ק‏) בגיל 12, שלונסקי וטשרניחובסקי בהופעה ראשונה מול מסרטה, והרבה טקסטים בנוסח "אח, הנוסטלגיה היום היא לא הנוסטלגיה של פעם".

הסרט הבא היה דוקומנטרי על ששת הימים ב–1968, אחד מכמה סרטים תיעודיים שחפר יסייע ליצירתם במהלך חייו. התסריט העלילתי הבא שבכתיבתו השתתף היה ליצירתו של אורי זוהר "התרנגול" מתחילת שנות ה–70. העבודה על הסרט - שבו חיים טופול כיכב כגנרל צה"לי שחייו מתנהלים ממאהבת למאהבת - הסתבכה והוא מעולם לא יצא לאור על גבי די־וי־די.

ב–1973 כתב חפר יחד עם מנחם גולן את התסריט למחזמר הקולנועי המצליח "קזבלן", וב–1983 השתתף בכתיבת "המגילה", עיבוד מודרני והרבה פחות מצליח לשירי המגילה של איציק מאנגר, שירים ששילבו את ההווי היידישאי עם סיפורי מגילת אסתר; שני הסרטים זמינים לצפייה בדי־וי־די.

אבל הסרט המעניין ביותר שבכתיבתו השתתף היה "גשר צר מאוד" של נסים דיין מ–1985; חפר כתב את הסיפור המקורי, וגם היה שותף לכתיבת התסריט שהתבסס עליו. זהו מעין סיפור רומיאו ויוליה שמתרחש ברמאללה של שנות ה–80. פרקליט צבאי יהודי ‏(אהרון איפלה‏), שבמסגרת תפקידו שופט את תושביה הצעירים של העיר לעשרות שנות מאסר, מתאהב באלמנה ערבייה, ספרנית ממשפחת אצולה מקומית ‏(סלווה חדאד‏).

הרומן הבלתי אפשרי גורר תגובות שרשרת אלימות משני הצדדים. דיין הטעין את הסרט באלמנטים מהמציאות הישראלית שהרלוונטיות שלהם טרם פחתה. בין היתר אפשר לחזות ביחסם האלים של המתנחלים אל הפלסטינים, וגם בליהוק מעניין: את אחד הקצינים הראשיים, תובע צבאי יהודי חובש כיפה, מגלם מכרם ח'ורי. אחת מעלילות המשנה עוסקת בגרושתו של הגיבור, אדריכלית בורגנית שפעילותה בשורות "שלום עכשיו" לא מפריעה לה לתכנן מתנ"ס בשטחים.

הפקת הסרט הסתבכה וצוות הצילום נאלץ לסבול זריקת אבנים והצתות מהצד הערבי, ויחס צונן וחשדני מצד דובר צה"ל. עם זאת התוצאה הסופית זכתה להערכה ונהפכה לאחד הסרטים המרשימים שנעשו כאן על הכיבוש, ולסרט האחרון שחיים חפר לקח חלק בכתיבתו.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ