בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשאורי זוהר הרגיז את הגששים

סרטו "התרוממות" מ-1970 נגנז על ידי "הגשש החיוור" שכיכבו בו מחשש שהוא פרוע מבחינה מינית. כעת צמד הגששים הנותר מסרב להקרינו

53תגובות

"גבירותי ורבותי, ערב טוב ולילה טוב", אומר אורי זוהר בחיוך רחב, מישיר מבטו אל המצלמה, ופוצח במונולוג שכולו תערובת מצחיקה להפליא של איטלקית ואנגלית, המשולבת בקצב סוחף ופאתוס רועם. "אני הבמאי של סרט ישראלי חדש, 'התרוממות'", הוא מציין. הוא לובש חליפה, משקפי שמש כהים מסתירים את עיניו וזקן עבות מכסה את סנטרו. "זהו סרט אינטרנציונלי, סרט פרובינציאלי. סרט, גבירותי ורבותי, של המהפכה הגדולה נטולת המהפכנים. זה סרט עם בעיה גדולה, הבעיה הנצחית - הבעיה הסקסואלית", הוא מצהיר, ואז מסיר את משקפיו וממשיך בלהט: "זה סרט ברברי וברוטלי - אבל סנטימנטלי. זה סרט מדעי, מדע בדיוני, אודיסאה 2001, תסביך אדיפוס 2,000,002, וברור שהוא בסינמסקופ ועם כל הקשקושים האחרים. וגם - זהו סרט צבעוני! בשני צבעים: שחור ולבן. בקיצור, זה סרט ברברי, סרט אפרו־אסיאתי, סרט אפרו־סקסואלי. קדימה! אוואנטי!".

זוהי סצינת הפתיחה של "התרוממות", סרטו של אורי זוהר מ–1970 שיש להניח כי איש מבין הקוראים לא זכה בשנים האחרונות - ולא יזכה בקרוב - לצפות בהקרנה חוקית שלו בבתי הקולנוע או בטלוויזיה. זה זמן רב שבעלי הזכויות על הסרט מסרבים לחשוף אותו לפני הציבור, ומנסים למחוק אותו ממפת הקולנוע הישראלי. הוא אמנם נוצר באחת התקופות המהפכניות והמסעירות של הקולנוע הישראלי, ועל ידי אחד מגדולי היוצרים שפעלו כאן, אבל מי שמחזיקים כיום בזכויות על הסרט הזה משוכנעים כי מדובר ביצירה פגומה ומיותרת, שהשתיקה יפה לה. הם אפילו מסרבים לפרסם תמונות מהסרט.

הניסיון להעלים את זכרו של הסרט הזה צץ ועלה שוב באחרונה, כאשר התקיימו ההכנות האחרונות לרטרוספקטיווה לסרטיו של אורי זוהר, שמקיים בימים אלה ממש הסינמטק הצרפתי בפאריס. זו הפעם הראשונה שמוסד יוקרתי זה מקדיש רטרוספקטיווה לבמאי ישראלי, ובמסגרת זו מוצגים מרבית סרטיו של זוהר - ובהם "חור בלבנה", "שלושה ימים וילד", "כל ממזר מלך", "מציצים", "עיניים גדולות" ו"הצילו את המציל" - לצד סרטים נוספים הקשורים ביצירתו וכן דיונים והרצאות העוסקים בסרטיו.

אוצר הרטרוספקטיווה, חוקר הקולנוע ד"ר אריאל שוייצר, המליץ לפני מנהלי הסינמטק הצרפתי להקרין בין יתר סרטיו של זוהר גם את "התרוממות". בסרט זה, בכיכובה של שלישיית הגשש החיוור, ניכרות ההשפעות של הגל החדש הצרפתי על יצירתו של זוהר, ושוייצר האמין כי הדבר יכול לעניין צופים צרפתים. מנהלי הסינמטק הסכימו עמו, והחליטו לפעול כדי להשיג אישור להקרנת הסרט.

אריאלה שביד

אבל בשונה מרוב סרטיו של זוהר, שהזכויות עליהם נמצאות בידי חברת יונייטד קינג, התברר כי במקרה הזה, לאחר מותו של המפיק אברהם ‏(דשא‏) פשנל עברו הזכויות על הסרט הזה לידיהם של אנשי "הגשש החיוור".

הנהלת הסינמטק הצרפתי פנתה לשייקה לוי מהגשש בבקשה להתיר להם הקרנה חד־פעמית של הסרט, אך זה סירב נחרצות. "אנחנו, המפיקים ובעלי הזכויות על הסרט 'התרוממות', היחידים שיכולים להעניק אישור לעשות כל דבר שהוא תחת השמש עם הסרט הזה, ואיננו מתירים לאיש לעשות שימוש כלשהו בסרט, לכל מטרה שהיא", כתב להם לוי. הנהלת הסינמטק, שכבר פירסמה את הקרנת "התרוממות" בתוכנייה שלה, נאלצה בתגובה לוותר על ההקרנה ולהודיע על ביטולה.

נדמה כי בין היתר, הניסיון של חברי הגשש החיוור להתנער מהסרט הזה נובע מהעלילה המצויה בבסיסו. עלילת הסרט, לפי רעיון של פשנל ותסריט שכתבה טלילה בן זכאי, מספרת על צעירה יפה הנכנסת באחד הימים לקליניקה של פסיכיאטר ‏(גברי בנאי‏) ומצהירה על עצמה כי היא קצת לא נורמלית. הפסיכיאטר מוודא כי היא פתוחה להתנסויות מיניות, וממהר לזמן את שני חבריו הטובים - בעל בוטיק ‏(פולי‏) וספר נשים ‏(שייקה‏) - למפגש משותף אתה, בתקווה שזה יתפתח לאורגיה עליזה, או בלשונם, "התרוממות".
שלושת החברים מלעיטים את נשותיהם ‏(שאותן מגלמות ציפי שביט, ג'וזי כץ ותקוה מור‏) בשקרים שונים כדי לצאת לבדם לערב התענוגות, אך לאחר שהיפהפייה המיועדת לא מופיעה למפגש, הם מחליטים על תוכנית חלופית: להזעיק את נשותיהם לערב סוער של חילופי זוגות. במקום להזדעזע מהרעיון, הנשים נענות לו בשמחה, וכאשר מתקבצת החבורה יחד בדירה לקראת האירוע הלוהט, דווקא הגברים הם אלה שמתחילים לחשוש. עד מהרה, לאחר שהמתחים מתפרצים והאווירה מתחילה לגעוש, מתברר כי הנשים אינן כה תמימות כפי שחשבו בני זוגן. הן, מתברר, כבר הקדימו את בעליהן, וכבר קיימו מזמן מפגשים מיניים עם החברים הטובים של בעליהן.

סרט רע

אלכס ליבק

"אנחנו מתביישים בסרט הזה", מסביר שייקה לוי את סירובו להתיר את הקרנת הסרט, ומבהיר כי הוא מייצג גם את שני שותפיו לשלישיית "הגשש החיוור". "הוא נעשה בתקופת ההיפים בארץ, וזה סרט שאנחנו לא גאים בו ולא אוהבים את השתתפותנו בו, ולכן לא מרשים לשדרו או להקרינו. מבחינתנו, יש בסרט הזה רק עלבון. גם פולי ז"ל אמר זאת וגם גברי יבדל"א - כולנו נגד הקרנת הסרט הזה. מצדנו, שיחפרו בור עמוק ויקברו אותו. אנחנו ממש לא רוצים שתהיה לו איזושהי תקומה, ואני לא רוצה לתת לו שום במה".
לוי מסביר כי בזמנו הוא וחבריו הסכימו להשתתף בצילומים, "כי היינו צעירים מאוד ועשינו כל מה שפשנל אמר לנו. אבל בסופו של דבר גם הוא לא אהב את הסרט. זה היה סרט רע, וגם בבתי הקולנוע הוא לא זכה להצלחה. זה סתם סרט עם השפעות של הקולנוע הצרפתי של אותה תקופה - קולנוע שאפשר היה להיות מושפעים ממנו לטובה או לא לטובה".

לוי טוען כי "התרוממות" נולד מתוך כוונה טובה, אך זו התרסקה על קרקע המציאות. "זה היה רעיון נחמד שירד לאבדון, שנהפך למשהו הזוי ברוח התקופה ההיא - פרחים, סמים וכולי", הוא אומר. "אורי זוהר היה במאי מאוד מוכשר, שניסה כאן להיות מאוד חדשן, אבל זה לא כל כך הצליח לו. גם לפשנל מאוד חרה הסרט הזה, ובדיעבד הוא הסכים שזו היתה הוצאה כספית מיותרת. זה היה סרט לא טוב, לא רק מבחינת השייכות שלנו אליו, אלא גם מבחינה אמנותית. זו היתה גחמה של אורי זוהר, שסתם השתעשע פה עם הכסף של פשנל. עשינו אתו סרט קודם, 'השכונה שלנו', שגם הוא לא היה משהו, אבל איכשהו עבר. ואחר כך עשינו כמה סרטים עם אסי דיין, 'כמו גבעת חלפון אינה עונה', שהיו סרטים לתפארת מדינת ישראל".

בימים שבהם מוקרן בבתי הקולנוע "העולם מצחיק" של שמי זרחין, ומנציח את הגשש החיוור כהרכב ישראלי מיתולוגי ונערץ, ולאחר שורה של סרטים שכבר מזמן קיבעו את מקומם המכובד בהיסטוריה של הקולנוע הישראלי, קצת קשה להבין מה כל כך מפחיד את הגששים בסרט "התרוממות". אבל לוי מבהיר כי הסרט הזה אינו משתלב עם הדימוי שליווה את שלישיית "הגשש החיוור" לאורך שנות פעילותה. "הסרט הזה הוא לא המשהו הארץ־ישראלי ש'הגשש החיוור' תמיד היה, אלא משהו חריג שמתחנף אל החוץ, שמנסה להוציא משהו כאילו יש פה איזה אוונגרד", הוא מסביר. "זה סתם שטויות. אנחנו קרוב ל–50 שנה היינו הלהקה הכי מצליחה בארץ, וזה כי אנחנו מבינים מה טוב ומה לא".
עף לבד "התרוממות" צולם ב–16 מ"מ בשחור־לבן מסוגנן במיוחד. האור היה בוהק במיוחד, הפריימים נראים לפעמים כמעט שרופים, והעיצוב שלהם מוקפד.

"זהו סרט שהוא חגיגה לצלם", אמר צלם הסרט, דוד גורפינקל, ב–1970 לכתבת "מעריב", נילי פרידלנדר. "אורי ‏(זוהר‏) ואני החלטנו להשתחרר. לא לחשוב איפה עומדים האורות, לא לחשוב אם הצילום יהיה מדויק. אבל יחד עם זאת, אין פה שום דבר מקרי". גורפינקל מציין שם עוד כי מבחינתו, הסרט הזה הוא חלקו השני של "חור בלבנה", היצירה המוערכת, הניסיונית והאוונגרדית, שאותה צילם עם זוהר שש שנים קודם לכן. הרוח הניסיונית והפרועה באה לידי ביטוי גם בטיפול החופשי של זוהר בעלילה. במקום עלילה ליניארית מוקפדת ומהודקת, הוא משלב בה קטעים של הזיות מסוגננות ‏(על מפגשים מיניים‏) ושל פלאשבקים מעוצבים מן העבר ‏(זכרונות המפגשים המיניים הראשונים של שלושת הגיבורים‏). מדי פעם הוא קוטע אותה לטובת קטע קריינות, שבו הוא עצמו מככב, בתפקיד סאטירי של במאי קולנוע איטלקי בינלאומי, שחצן ושאפתן, המעוניין לחדש, להפתיע ולהרשים בה בעת את צופיו ואת עולם הקולנוע בכלל. זוהר מתכתב פה עם הקולנוע האירופי של שנות ה–60, מוקיר אותו ובו בזמן גם מסתייג ממנו.

טלילה בן זכאי, שכתבה את התסריט, מציינת כי מדובר היה בניסיון מאוד נועז לזמנו. "אז התחילו לשמוע שבעולם הגדול קיימים ערבים של חילופי זוגות, אבל פה אף אחד לא דיבר על דברים כאלה. פשה התחיל לגלגל את המחשבה למה לא לעשות מזה קומדיה נחמדה, ומכאן זה התגלגל לתסריט נחמד וסימפטי וקצת נועז. אבל בישראל כמו בישראל, בסופו של דבר הגששים, גיבורי הסרט, מקבלים רגליים קרות, נסוגים מהתוכנית המקורית שלהם, והתעוזה נותרת בגדר דמיון, ולא ממומשת בפועל".

"האווירה בהסרטה היתה כה עליזה - ואני לא רוצה להיכנס לפרטים מה הביא את העליצות הזאת - עד שאיש לא טרח להקפיד על ההמשכיות ולשמור עליה", אומרת בן זכאי. "הסרט לא היה בנוי לתלפיות, כי על הסט כל אחד הביא רעיונות ומחשבות משלו, אורי זוהר היה מאוד עליז והיי, ובעיקר - הוא היה אימפרוביזטור. הוא לא ממש התעניין בתסריט. הוא השתמש בו כבנקודת משען בלבד, ומשם הוא כבר עף לבד. אורי פרח בצילומים, עם כל הדמיון וההומור וההשתוללות שלו, ולאף אחד לא היתה שום כוונה לעצור אותו".

לאחר הצילומים, לדבריה, כאשר זוהר הבין כי החומרים שצילם אינם מספיקים כדי להחזיק את הסרט, הוא חיפש פתרון. "צריך היה למצוא איזה דבק שיחזיק את כל החומרים יחד, ואז עלה הרעיון שאורי יהיה המספר", היא מספרת. "וכשיצאו לצלם את הקטעים האלה, שוב ההשתוללות הגיעה לשיאים, ובעיני מה שהוא עשה בקטעים האלה זה מאסטר פיס, סטנד־אפ יוצא דופן, עם ההומור והמבטא והברק הזה בעיניים".

ואולם גורפינקל, שבזמנו התלהב מן החירות האמנותית שניתנה לו ולזוהר בעבודה על הסרט הזה, מבהיר שכיום דעתו על הסרט שונה. "הייתי אז צלם צעיר. זו היתה ריאקציה של המפיק פשנל, שלא אהב את מה שעשינו ב'פרח במנוע' ‏(סרט שהוא וזוהר צילמו קודם לכן, אך צילומיו הופסקו באמצע וכל חומריו נגנזו, נ"א‏) ומאוד רצה שאורי יעשה את הסרט הזה. זו היתה מין יציאה מופרכת קצת, צעירה מאוד, שהיתה אמורה להיות אלטרנטיווה לכל מה שעשינו קודם. אורי ואני היינו צעירים מאוד, ומשקיבלנו את ההזדמנות לשבור את כל הכללים פעם נוספת, אחרי 'חור בלבנה', לא רצינו להחמיץ אותה". הוא מספר כי זה היה זה סרט דל תקציב, שצולם ב–12 יום.

"אני זוכר משפט שפולי אמר אז: 'זו היתה המסיבה הכי יקרה שהשתתפתי בה'", צוחק גורפינקל. "כל סרט שאורי ביים, למשתתפים ולצוות זו תמיד היתה סוג של חגיגה, במובן החיובי של המלה. אנחנו נהנינו אז להתפרע בעשייה ובצילום, אבל אני הייתי אז צעיר מכדי להבין עד כמה טעיתי. כיום אני לא מרגיש שיש מקום למצלמה להיות כל כך נוכחת, אגרסיבית ומתפרעת. כמשרתת של סרט, זו בעיני לא גישה נכונה של המצלמה. כך שגם אם החופש שניתן לנו בזמנו היה מענג בצורה מסוימת, אני חוזר בי מהדברים שאמרתי באותו ראיון", הוא אומר.

ההתעניינות המחודשת הנוכחית ב"התרוממות", לתחושתו, היא ניסיון "להעיר משינה עמוקה סרט שנרדם מזמן, ואולי מוטב היה כך". עם זאת, ולמרות ההסתייגות העכשווית שלו מהסרט וממלאכת הצילום בו, גורפינקל מבהיר כי הוא מתנגד להחרמה של סרטים. "אני לא שמח על כך שסרטים מוחרמים, ולא משנה אם זה סרט שאני צילמתי או לא. אני לא חושב שיש מקום להחרים סרטים, גם אם הם נחשבים כישלון. יש הרי מה ללמוד גם מכישלון. מסרטים שבהם נכשלתי בעבודתי, למדתי לא פחות מאשר באלה שהצלחתי בהם", הוא מציין.

מבט אירוני

"התרוממות" הוא אחד הסרטים שנוצרו בארץ במסגרת "הרגישות החדשה" - תנועת הקולנוע המודרני שהתפתחה בארץ בשנות ה–60 וה–70 כריאקציה לקולנוע הציוני ששלט פה לפני כן, והושפעה מסרטי הגל החדש הצרפתי. "מבחינה אסתטית, זה אחד הסרטים הכי רדיקליים של זוהר, ומבחינת הנועזות האסתטית שלו נכון לקטלגו ליד 'חור בלבנה'", מבהיר שוייצר.

"אבל בסרט הזה זוהר שילב שחקנים מעולם הבידור הפופולרי, כנראה כדרך לשכנע את פשנל להשקיע בפרויקט. כך שהסרט הזה הוא בן כלאיים: הוא רדיקלי מבחינה אסתטית, אבל זוהר מכר אותו לפשנל כפרויקט עם סצינות סקס ועם הכוכבים הכי גדולים של התקופה. זו למעשה הפעם הראשונה שהגשש מופיע בתפקיד המנוגד לתדמית שלהם כפי שהיתה עד אז".

זו לכאורה קומדיה עממית, מציין שוייצר, אבל למעשה מדובר בסאטירה רדיקלית ונוקבת. "כבר ב–1970 יש בסרט הזה מבט אירוני על הערכים של המהפכה המינית, על החופש המיני, ויותר מזה, על הגבריות הישראלית, על המאצ'ואיזם הישראלי, על ההעדפה להיות בחבורות גבריות, ועל הבעיות ביחסי גברים־נשים בהוויה הישראלית. כך שזו סאטירה הנוגעת גם לערכי החברה הישראלית וגם לערכי המהפכה המינית", הוא מסביר.

ב"התרוממות", לדבריו, "יש ניגודים פנימיים מרתקים, המשמשים מראה להתפתחות הקולנוע של אורי זוהר, שנע בין קולנוע פופולרי לבין קולנוע נועז ורדיקלי. זוהר עבר מסרטים מסחריים שעשה לפי הזמנה, כמו 'מוישה ונטילטור', לסרטי אוטר, כמו 'שלושה ימים וילד'. הקולנוע של אורי זוהר הוא צומת שמגלם את כל הניגודים, וזו הסיבה להצלחה שלו: הוא ידע לקרוא נכון את מפת הקולנוע הישראלי".

שוייצר מודה כי התאכזב קשות כאשר שייקה לוי סירב להתיר את הקרנת "התרוממות" במסגרת הרטרוספקטיווה לזוהר בסינמטק הצרפתי. "לו הייתי חושב שהסרט הזה מבזה מישהו מהמשתתפים בו, לא הייתי מבקש להקרין אותו", הוא מבהיר, "אבל אני חושב שזה סרט מרתק וגם אנשי הסינמטק הצרפתי חושבים כך. זה סרט חשוב בקריירה של אורי זוהר, וכזה הוא אמור היה להיות גם ברטרוספקטיווה בפאריס, בזכות הדיאלוג שהוא מקיים עם הקולנוע הצרפתי של אותה תקופה. כואב לי מאוד שאנו לא יכולים להקרין אותו, כי אני יודע שלא תהיה עוד רטרוספקטיווה כזאת בסינמטק הצרפתי, ומאוד רציתי שיוקרנו בה הסרטים החשובים ביותר של זוהר".

"השאלה הגדולה היא למי שייך הסרט", אומר שוייצר. "הזכויות נפלו לידי הגשש החיוור, נכון, אבל מצד שני הסרט הזה שייך למורשת של הקולנוע הישראלי. אז האם יש לגשש החיוור זכות לקבור את הסרט הזה? מה גם שהוא הוקרן בעבר בבתי הקולנוע, וכמה פעמים גם שודר בטלוויזיה, כך שעותקים פיראטיים שלו מסתובבים בשטח".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו