שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מיהו יהודי על-פי וינסנט אלבז

וינסנט אלבז, מהבולטים בין השחקנים הצרפתיים בני דורו ומכוכבי "באמת, אני לא משקר" המציג עתה בארץ, חושב שהקומדיה הזאת מציגה דווקא דימוי מורכב של יהודי צרפת

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

כשפוגשים את וינסנט אלבז מתבהרת הסיבה להמולה התקשורתית סביבו. השחקן הצרפתי היהודי הוא גבה קומה, בעל שיער חום שופע. קלסתר פניו אינו שגרתי - עיניו קטנות וכהות, אפו נשרי, עצמות לחייו גבוהות ורחבות. אך אין ספק שחוש ההומור החינני והחיוך הרחב הם שמעניקים לו את התואר "שארמו" ‏(צ'רמר‏) וגורמים לעיתוני נשים רבים להכתיר אותו לסמל מין.

בשנה האחרונה גבר העיסוק התקשורתי באלבז ובסגולותיו, בין השאר בשל השתתפותו בסרט שכותרתו מוכרת כמעט לכל צרפתי - הסרט השלישי בסדרת הקאלט הקומית "באמת, אני לא משקר" ‏(La Verite Si Je Mens, המוקרן בימים אלה בישראל‏). זו עוסקת ביחסי ערבים־יהודים ברובע הטקסטיל הקמעונאי הפאריסאי "סנטייה", שנשלט על ידי יהודים, והראשון שבין סרטיה עלה לאקרנים ב–1997. אבל אם בפרקים הקודמים התנהלה עיקר ההתרחשות בעיר הגדולה, הפעם פועלים הגיבורים בפרוור שינה שלה, כיאה למציאות חייהם של רבים מיהודי הסנטייה לשעבר.

לצורך הסרט הנוכחי הורכבה מחדש נבחרת הכוכבים הישנה, וז'וזה גרסייה ורישאר אנקונינה, ואתם ברונו סולו וז'ילבר מלכי, שבים ומגלמים חברים ושותפים לעסקים. אלבז עצמו מגלם את "דוב", היפיוף שבחבורה, שלצד שותפיו מתמודד עם השינויים שחלו ברובע המסחר הישן בעקבות כניסתם של מהגרים סינים.

וינסנט אלבז ב"באמת, אני לא משקר". ישמח לשחק בסרט ישראלי

על כישוריו המקצועיים של אלבז אין עוררין. השחקן המנוסה, בן 41, שיחק ביותר מ–30 סרטים ב–20 שנות עבודתו. אך לבחירה בו לתפקיד דוב יש סיבה נוספת: הוא גילם את הדמות בסרט המקורי, אך בפרק השני הוחלף על ידי השחקן גד אלמלה. "שמחתי מאוד כאשר הבמאי תומא גילו קרא לי לעשות אתו את החלק השלישי הזה. העבודה עם יתר השחקנים היתה מדהימה, לא הפסקנו לצחוק על הסט, מה שתרם בסופו של דבר לסרט", הוא אומר.

הקומדיה הפופולרית, הכוללת גם דמות משנית בגילומו של הזמר אנריקו מסיאס, נשענת על הומור רווי סטיגמות וקלישאות על יהודי צרפת. חבורת הגברתנים ‏(עם שרשראות מגן דוד‏) מערימה על פקידי מס ההכנסה, על אנשי עסקים סינים ונשותיהם, לצלילי שעטנז של מוסיקת כלייזמרים, קריאות קולולו וסירי קוסקוס.

ואולם, למרות הייצוג הקריקטורי והשטחי, ואולי בגללו, בעבור צרפתים לא־יהודים רבים הטרילוגיה היא כנראה שנייה בחשיבותה רק ל"רבי ז'קוב" - קומדיה מ–1973 על עלילותיו של רב אשכנזי, בגילומו של לואי דה פינס - כייצוג קולנועי פופולרי לתרבות היהודית.

התפישה הזאת באה לידי ביטוי בקופות: יותר מארבעה מיליון וחצי איש בצרפת בלבד צפו בפרק השלישי; ארבעה ושמונה מיליון צפו בסרט השני והראשון, בהתאמה.
אלבז מודע לכוחה הסימבולי והמסחרי של הסדרה. "צרפתים אמנם נחשפים כך לקלישאות מנופחות בנוגע ליהודים, למשל היהודי כסוחר טקסטיל רועש ממוצא צפון אפריקאי", הוא אומר, "אך הם מצביעים ברגליים פשוט משום שזו קומדיה טובה. מלבד זאת, הייצוג היהודי בקומדיה הצרפתית התפתח, כבר לא מדובר בחסידים אשכנזים מרובע המארה, שהם מיעוט בטל מכלל האוכלוסייה היהודית במדינה. מאפיינים קהילתיים של יהודי צפון אפריקה הם חלק מהמרקם הפאריסאי, ומן הראוי שיתורגמו גם לקומדיות".

אלבז עצמו לוהק לתפקיד של יהודי־ספרדי לאו דווקא בקומדיות. במותחן "כמו חמש אצבעות היד" מ–2010 הוא מגלם את פטריק חיון, הצעיר מבין חמישה אחים אשר מסתבך עם השוק האפור ואחיו נחלצים לעזרתו. כאן מוצגת המשפחה היהודית כגרעין סולידרי הנאבק על בניו. "אין לי הזדהות יתרה עם דמויות יהודיות. עשיית סרט היא חוויה תרבותית, אבל יש ריחוק מסוים מהדמויות, זה עניין של מיומנות", הוא אומר.

במיומנות זו מצליח אלבז ללכוד גם תפקידים דרמטיים. בסרט "'l'assaut" ‏(התקיפה‏) מ–2011 הוא מגלם את תיירי, שוטר ביחידה עילית הנקרא לנצח על מבצע השתלטות על מטוס אייר פראנס, שנחטף על ידי קבוצת אלג'יראים איסלאמיסטים בטיסה מאלג'יר לפאריס. הסרט, בבימויו של ז'וליאן לקלרק, מבוסס על אירוע אמיתי שהתרחש בערב חג המולד של 1994 והסתיים בהשתלטות מוצלחת על המטוס.

אלבז נולד ב–1971 ליד פאריס, למשפחה ממוצא יהודי־אלג'יראי. לאחר סיום התיכון נרשם ללימודי תיאטרון בפאריס ומאז לא הפסיק לשחק. "אני צרפתי־פאריסאי מבית בעל שורשים צפון־אפריקאיים ותרבות יהודית־ערבית, אשר נהפכה חלק מזהותי. כילד קיבלתי חינוך חילוני, אהבתי בעיקר ספרות וקולנוע. למיטב ידיעתי, משפחתי היא חלק משושלת ארוכה של יהודים שחיו בצפון אפריקה במשך 2,000 שנה. ב–1948 הגיעה משפחתי לצרפת בשל המצב הבלתי אפשרי באלג'יר.

"כיהודי־צרפתי הסכסוך הישראלי־פלסטיני היה חלק מנוף ילדותי", הוא ממשיך, "אני זוכר את הצפייה בחדשות בזמן האינתיפאדה הראשונה ומלחמות לבנון. בבית היתה תמיד דאגה לישראל, היא עלתה בשיחות בזמן הארוחות, בזמן מפגשים משפחתיים. אבל את ישראל גיליתי בגיל מאוחר יחסית, כשהוזמנתי על ידי חברים, ומאז אני חש אליה קשר עז. בנוגע לסכסוך אני מחזיק בעמדת השמאל הצרפתי - אני בעד זכותו של העם הפלסטיני למדינה תוך שמירה על ביטחונה של ישראל. אני לא מגונן על ישראל באופן אוטומטי כפי שעושים רבים בקהילה. ועוד בעניין ישראל", הוא מוסיף, "אני רוצה לומר, אולי לא באופן מקורי, שאני מעריך מאוד את הקולנוע הישראלי".

בישראל מושמעת ביקורת על עשיית סרטים ישראליים ל"ייצוא לחו"ל". כשאלבז נשאל על כך הוא משיב: "אילו שאלו אותי אם הקולנוע הישראלי מציג נאמנה את המציאות במדינה, הייתי עונה שהוא עושה זאת באותה מידה שהקולנוע הצרפתי מדבר על צרפת. הייצוג הקולנועי אינו מחויב לשיקוף של מציאות, הוא נאמן לסיפור אחד, זה של התסריט. הסרט 'קדוש' של עמוס גיתאי, למשל, הוא לא רק הצצה לעולם החרדי, הוא גם סיפור על משפחה. כך גם 'ללכת על המים' של איתן פוקס".

אלבז גם לא נרתע מלומר שהיה שמח לעבוד עם במאים ישראלים. ובמאים אמריקאים? הוא נשאל ועונה כי הוא נטול יומרות. "כל שחקן צרפתי חושב על עבודה מחוץ לצרפת. הוליווד כמובן קורצת להרבה שחקנים צרפתים, חלקם גם מצליחים שם. מובן שלא הייתי פוסל עבודה באמריקה אבל ברור לי שמקומי בצרפת, בפאריס, בצרפתית. מעבר לכך אני אוהב להופיע על הבמה ובשביל זה אני צריך להיות כאן".

בניגוד לשחקנים רבים שעברו מאולמות התיאטרון של פאריס אל המסך הגדול, אלבז אכן ממשיך לשחק בהצגות. את שתי האחרונות שבהן ביים השחקן והבמאי ג'ון מלקוביץ' המרבה לעבוד בפאריס. בימים אלה מסיים אלבז צילומים לסדרת פעולה חדשה שתעלה בחודש הבא בערוץ המסחרי הצרפתי המוביל, TF1. בסדרה, בבימויו של מלך סרטי הפעולה הצרפתי לוק בסון, הוא יגלם שוטר־על הנלחם בפשיעה הבינלאומית. "הצילומים לסדרה היו מתישים אבל העבודה עם בסון מתגמלת מאוד. בסון מסמל את חזרתו של הקולנוע הצרפתי הגרנדיוזי והמופק, ואלו הן חדשות מעניינות גם בתחום הטלוויזיה".
הסדרה, שתוצב במרכז טבלת הפריים־טיים, היא בעיקר חדשות טובות לאלבז, וכבר מדברים על עונה שנייה שלה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ