שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

פולנסקי מציג: שישה סרטים וארון

כישרונו הגדול של הבמאי רומן פולנסקי ניכר במלוא עוצמתו כבר בסרטיו הקצרים הראשונים מסוף שנות ה–50, שיוקרנו בסוף השבוע לראשונה בישראל

אורי קליין
אורי קליין
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי קליין
אורי קליין

שוחרי הקולנוע בני דורי זוכרים ודאי שבשנים שקדמו לייסודו של הסינמטק בתל אביב ב–1973, התקיימו בתל אביב מועדוני קולנוע שונים, ובהם גם מועדון, שאינני זוכר כבר היכן היה ממוקם, ואולי הוא נדד ממקום למקום, שנהג להקרין סרטים קצרים. כמעט כל תוכנית שלו כללה הקרנה של סרטו הסוריאליסטי הקצר והמבריק של רומן פולנסקי “שני אנשים וארון” מ–1958, שהיה בצדק לאחד הסרטים המועדפים על באי המועדון. בזכות הפופולריות של הסרט התפתח באותו מועדון הנוהג המבודח, שבמהלכו רבים מבין המבקרים, עם כניסתם לאולם ההקרנות - ואף פעם לא ידעת מה תכלול התוכנית - נהגו לשאול לקול צחוקו של הקהל: “יש פולנסקי?”

השאלה הזאת נהפכה למין קוד שאיחד בין שוחרי הקולנוע של אותה תקופה. ובכן, בערב יום שישי הזה, בסינמטק תל אביב, יש פולנסקי. שישה סרטים קצרים שפולנסקי ביים בין השנים 1957 ל–1959 יוקרנו בו. אורכם של הסרטים נע בין דקה וחצי לכמעט 15 דקות. וכן, יוקרן גם “שני אנשים וארון”. הקרנת הסרטים תלווה בנגינתו של צמד מוסיקאים אוונגרדיים המכונה “שא־זה” המופיעים בישראל לראשונה. האירוע מאורגן על ידי המכון הפולני לרגל יום העצמאות של פולין.

לקראת האירוע צפיתי בששת הסרטים, ורק “שני אנשים וארון” היה מוכר לי. נהניתי לצפות בו כמו בפעם הראשונה ‏(ולהודות על האמת, לא צפיתי בו זה עשורים רבים‏). חמשת הסרטים הנוספים, למיטב ידיעתי, מוקרנים בישראל לראשונה - ואם הם הוקרנו בעבר במסגרת כלשהי, אשמח לדעת על כך - וכולם מרשימים. תמיד מעניין להיחשף למקום שממנו יוצר צמח, ובמקרה של פולנסקי, כישרונו המעניין והגדול ניכר במלוא עוצמתו בכל ששת הסרטים הקצרים וגם הקצרצרים האלה.

רומן פולנסקי בצעירותו. חיים רצופי אלימות

פולנסקי היה בן 25 כאשר ביים את המוקדם שבסרטים אלה, הסרט “Teeth Smile” ‏(אני משתמש בכמה מהמקרים בשמות האנגליים כי כך הם הוצגו בקומוניקט שנשלח על ידי המכון הפולני‏). בסרט בן הדקתיים, נראה גבר צעיר לבוש בהידור יוצא מדירתו ונתקע בחדר המדרגות כדי להציץ על אשה עירומה המתרחצת ליד הכיור בחדר האמבטיה שלה.
סיפורו של פולנסקי ידוע. הוא נולד בפאריס ב–1933. אביו הצייר היה יהודי פולני, ואמו היתה ממוצא יהודי־רוסי, אך גדלה כקתולית. המשפחה היגרה חזרה לקראקוב ב–1936, ולאחר פלישתם של הגרמנים לפולין רוכזה בגטו קראקוב. מהגטו נשלחה אמו לאושוויץ ואביו למטהאוזן. אביו שרד את המלחמה, אמו לא. פולנסקי הילד עבר סדרה של מהמורות בניסיונו לשרוד את המלחמה.

פולנסקי אהב קולנוע מאז ילדותו, ולמד קולנוע בבית הספר לקולנוע המוערך בלודז’, שבין בוגריו היה גם הבמאי אנדז’יי ואידה, שבסרטו “דור” מ–1954, הסרט הראשון בטרילוגיה של ואידה שנמשכה עם “קאנאל” ו”פנינים ואפר”, פולנסקי הופיע כשחקן. ב–1955 ביים פולנסקי את סרטו הקצר הראשון, שעלילתו התבססה על מקרה אלים שקרה לו במציאות ‏(וחייו של פולנסקי רצופים במקרי אלימות‏), אך העותק של הסרט כנראה אבד.

ב–1962 ביים פולנסקי בפולין את סרטו העלילתי הארוך הראשון, “סכין במים”, שזיכה אותו בהכרה בינלאומית ואף היה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר. כל השאר, כנהוג לומר - הרצח של אשתו ההרה, שרון טייט, ההאשמה באונס, הבריחה מאמריקה, הזכייה בדקל הזהב בפסטיבל קאן ובאוסקר עבור “הפסנתרן”, המאסר לאחרונה - שייך להיסטוריה, כמו גם רשימת סרטיו המרשימה, הכוללת את “רתיעה”, “תינוקה של רוזמרי”, “צ’יינטאון”, “הדייר”, “טס” ורבים נוספים.

4 מתוך 4 |
מתוך "כשמלאכים נופלים" משנת 1959צילום: Krzysztof Romanowski
1 מתוך 4 |
מתוך “Break Up the Dance” משנת 1957צילום: Marek Nowicki
2 מתוך 4 |
מתוך "Teeth Smile" משנת 1957צילום: Henryk Kucharski

“סכין במים” היה הסרט העלילתי הארוך היחידי שפולנסקי ביים בפולין, ומעניין לפיכך לצפות בסרטיו הקצרים המתרחשים כולם במדינה שבה גדל. “Break Up the Dance”, שאורכו כשמונה דקות, מתאר מסיבת ריקודים לצלילי מוסיקה אמריקאית, שנהפכת לתגרה אלימה בעקבות חדירה של חבורת צעירים ממעמד נמוך יותר, שלא הוזמנו אליה; “רצח”, שאורכו פחות מדקה וחצי, מתאר בדיוק מה ששמו אומר - רצח של גבר בידי גבר אחר; “המנורה”, שאורכו כשבע דקות וחצי, מתאר את עבודתו של בונה בובות בסדנתו; “כשמלאכים נופלים”, הארוך מבין ששת הסרטים ‏(כמעט 21 דקות‏), מציג את סיפורה של אשה זקנה העובדת כמנקה של משתנה במרתף של בניין ציבורי, שעוקבת אחר הנעשה סביבה ונזכרת באירועים מעברה הרומנטי הרבה יותר.

כל הסרטים מצולמים בשחור לבן מלבד קטעי הזיכרון בסרט הזה, שמצולמים בצבע. ויש כמובן גם את “שני אנשים וארון”, שאורך כרבע שעה, ומתחיל בזה ששני גברים יוצאים מהים עם ארון, ומתאר את שוטטותם עם הרהיט בעיר, שתושביה מתייחסים אליהם בחשד. “שני אנשים וארון” הוא לא רק המבריק מבין ששת הסרטים, אלא גם היחידי מביניהם שמצחיק, אפילו מצחיק מאוד, ויותר מהסרטים האחרים מעיד על הקשר בין פולנסקי למסורת תיאטרון האבסורד, קשר שיבוא לביטוי גם מאוחר יותר בסרטו מ–1966 “מבוי סתום”.

סרטו הקצר של פולנסקי "שני אנשים וארון" משנת 1958

כאמור, מעניין תמיד לראות היכן יוצר חשוב התחיל, וסרטיו הקצרים של פולנסקי הם כבר לגמרי סרטים של פולנסקי, החל מעשייתם האלגנטית, המאזנת במיומנות בין צילום סטאטי לתנועות מצלמה יפהפיות, וכלה בתחושת האיום והאימה השוררת במרביתם. עולמו של פולנסקי מעולם לא היה שקט, וכבר הסרטים האלה מעידים על כך.

מעניין שדווקא לאחרונה חזר פולנסקי בן ה–79 לעשייה בפורמטים קצרים. לא רק שסרטו העלילתי הארוך האחרון, “אלוהי הקטל”, ארך 80 דקות מבריקות בלבד, אלא שבאחרונה ביים סרט בן ארבע דקות בשם “תראפיה” שגיבורו ‏(בן קינגסלי‏) הוא פסיכיאטר שמפתח אובססיה עם מעיל הפראדה של הפציינטית שלו ‏(הלנה בונהם קרטר‏). אני כבר מייחל לצפות בסרט הזה, אולם עד שנזכה לכך, כדאי לנצל את ההזדמנות לסגור מעגל ולצפות בסרטים שבהם החל סיפורו הקולנועי של רומן פולנסקי, אחד היוצרים החשובים של תקופתנו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ