בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המשיכה לפשע של הבמאי אנדרו דומיניק

הבמאי אנדרו דומיניק בחר למקם את סרט הפשע החדש שלו, "הורג אותם ברכות", בניו אורלינס שאחרי הוריקן קתרינה. בראיון עמו הוא מספר על העבודה המשותפת עם בראד פיט ומגלה כי הסרט הבא שלו יהיה על מרילין מונרו

3תגובות

“אינני מאמין בחלום האמריקאי. החלום האמריקאי נהפך לייאוש האמריקאי”. כך אמר במאי הקולנוע אנדרו דומיניק בראיון עמו בפסטיבל קאן האחרון, בחודש מאי השנה. בתחרות שהתקיימה בפסטיבל הוקרן הסרט השלישי שביים, סרט הפשע “הורג אותם ברכות”, שעולה השבוע לאקרנים בישראל. הסרט אמנם לא זכה בפרס, אולם הוא סרט פשע ייחודי, המבוים בכישרון ונהנה מצוות שחקנים מצוין; בהם בראד פיט, ריי ליוטה, ג’יימס גנדולפיני, ריצ’רד ג’נקינס, בן מנדלסון וסם שפארד.

דומיניק, בן 45, איננו מרואיין שקל לדובב אותו. תשובותיו קצרות ונדמה שהיה רוצה שהמפגש ייגמר כבר. אך הוא במאי מוכשר, כפי שהוכיח סרטו הקודם, “ההתנקשות בג’סי ג’יימס” מ–2007, אף הוא בכיכובו של בראד פיט, ומוכיח אף הסרט הזה ‏(בסרטו הראשון, “צ’ופר” מ–2000, עדיין לא צפיתי‏).

סרטו הקודם של דומיניק היה מערבון, שהופק בתקופה שמערבונים מופקים לעתים רחוקות בלבד, וקצבו האטי ואורכו, 160 דקות, מנעו ממנו להגיע לקהל רחב, למרות נוכחותו של פיט. לעומתו, “הורג אותם ברכות” הוא סרט פשע בעל קצב מהיר הרבה יותר, שכולל אלמנטים קומיים ואורך 97 דקות בלבד.

למרות השוני בין שני הסרטים, יש גם דמיון ביניהם, מעבר לעובדה שהם משתייכים לשניים מהז’אנרים המרכזיים של הקולנוע האמריקאי. שניהם סרטים יבשים מאוד, המתארים את אמריקה בעבר ובהווה ללא שמץ של רומנטיקה. אמריקה של דומיניק היא מדינה ששולטות בה התחרות, ההתחשבנות, הקנאה, הקטנוניות, המקצוענות ואף, לצדה, החובבנות.

רוצח שוכר רוצח

דומיניק נולד בוולינגטון שבניו זילנד ב–1967 וגדל באוסטרליה. הוא בוגר בית הספר לקולנוע במלבורן. סרטו הראשון, שאותו ביים באוסטרליה בכיכובו של אריק באנה, הציג את סיפורו האמיתי של מארק ברנדון ריד, שכונה “צ’ופר”, פושע שהיה למחבר ספרי מתח.

ספרי מתח הם בכלל ז’אנר ספרותי שמעניין את דומיניק. הוא מספר שסרטו החדש נולד לאחר שצפה בטלוויזיה ב”החברים של אדי קויל”, סרט הפשע המצוין של הבמאי הבריטי פיטר ייטס ‏(“בוליט”, “תרגילים בהתבגרות”‏) מ–1973, שבו כיכב רוברט מיטצ’ם. הוא התלהב מהסרט, שלא זכה להצלחה כלכלית, מהריאליזם של עלילתו ושל הדיאלוגים שלו. וכאשר גילה שהסרט היה מבוסס על ספר מאת סופר המתח ג’ורג’ ו’ היגינס, עורך דין מבוסטון שכתב 27 ספרי מתח, הזמין את כולם. כשקרא את ספרו “Cogan’s Trade”, החליט לבסס עליו את סרטו השלישי. “בחרתי בו כי גיליתי שהעלילה שלו היא מעין מיקרוקוסמוס של העולם שבו אנחנו חיים”, אומר דומיניק.

דומיניק העביר את עלילת הספר מבוסטון לניו אורלינס שאחרי הוריקן קתרינה, בזמן מערכת הבחירות הראשונה של ברק אובמה. על השאלה מדוע החליט למקם את העלילה שם הוא עונה כי לגביו “הורג אותם ברכות” הוא בראש וראשונה סרט על אמריקה ורק אחר כך עוד סרט פשע.

כמו סרטי פשע רבים שראינו כבר, עלילתו של “הורג אותם ברכות” מתחילה בשוד שמשתבש. גנגסטר ותיק שוכר שני פושעים זוטרים כדי לשדוד את רווחי משחק הפוקר שמנהל גנגסטר רב עוצמה. “אני אצטרך להרוג אתכם”, אומר הגנגסטר שנשדד לשני הברנשים הלא כל כך מקצועיים ששדדו אותו. לצורך המשימה הזאת הוא מייבא לניו אורלינס את ג’קי קוגן, רוצח שכיר מיומן, שאותו מגלם בראד פיט, חמוש רוב הזמן במשקפי שמש. וכשהעניינים מסתבכים, קוגן מגייס לצדו רוצח שכיר נוסף, בגילומו של גנדולפיני, שבניגוד לקוגן המחושב, מכור לסקס ולאלכוהול. לעומת עמיתו, קוגן רוצה לבצע את עבודתו ביעילות אלגנטית; לעתים הוא שוכר אחרים כדי לעשות את העבודה המלוכלכת. הוא רוצח, אך רוצה להרוג את קורבנותיו ברכות.

מה מקור המשיכה שלך לז’אנרים של הקולנוע האמריקאי?

קימברלי פרנץ'

“אני לא מחליט שאעשה סרט בז’אנר הזה או אחר. קודם כל הסיפור חייב לעניין אותי ורק אחר כך הז’אנר שהסרט משתייך אליו. גם אם אינני מתייחס לז’אנר בצורה מודעת יתר על המידה, ההשתייכות הז’אנרית של הסיפור עוזרת לי, כי היא מעניקה לי חוקים שאני יכול לציית להם או למרוד בהם. כאשר אני מביים מערבון או, כפי שעשיתי כעת, סרט גנגסטרים, אני חוקר את הז’אנר כדי לחלץ ממנו את התמות המרכזיות שלו. סרט הגנגסטרים לדורותיו עסק בשיטה הכלכלית שבתוכה אנחנו חיים”.

הכרזתו זו של דומיניק, שהיא מדויקת, מעוררת שיחה קצרה העוסקת בדמיון בין סרטו לבין סרטי הגנגסטרים החשובים הראשונים, שהופקו בראשית שנות ה–30, כגון “אויב הציבור”, “קיסר קטן” ו”בעל הצלקת”. דומיניק מסכים שיש קשר בין העובדה שהוא מיקם את סרטו בתחילת המשבר הכלכלי הפוקד כיום את אמריקה ואת העולם לבין אותם סרטי גנגסטרים מכוננים, שהופקו בעיצומה של תקופת השפל והציגו את צדה המעוות והאפל של השיטה הקפיטליסטית והחלום שליווה אותה.

“רציתי שסרטי יהיה סרט גנגסטרים שבראש וראשונה מתאר את עולם הפשע כעסק”, הוא אומר, “עסק שיש בו בוסים ושכירים. רציתי לעשות סרט פשע שאין בו אפילו קמצוץ של זוהר; לתאר את הפשיעה כג’וב שאנשים מבצעים ממש כפי שפועלים מבצעים את עבודתם בבית חרושת. רציתי שלעבודה שהדמויות עושות יהיה אופי יום־יומי כמעט של הליכה לעבודה, שהיא לפעמים משעממת, לפעמים מעצבנת ולפעמים לא מתחשק לבצע אותה אבל חייבים. רציתי לתאר בסרט את תחושת הייאוש השקט שמלווה את ההליכה לעבודה בכל יום. לאף אחת מהדמויות בסרט אין חלל פרטי. כולם נמצאים כל הזמן בעבודה.

“סרטי עוסק בראש וראשונה בכסף ובכוחו, נושא שהיה תמיד מרכזי בהוויה האמריקאית אך נעשה כעת מרכזי יותר מתמיד. ההבדל בינו לבין סרטי הגנגסטרים המוקדמים שהזכרת הוא שסרטים אלה תיארו את צמיחתם של גיבוריהם מעוני לעושר. גיבורי הסרט שלי כבר נמצאים הרבה מעבר לשאיפה הזאת. הם רק רוצים לעשות את עבודתם במקצוענות האופטימלית. זו הסיבה שאני סבור שיש בסרטי אלמנטים סאטיריים”.
אתה גם מגדיר אותו כקומדיה.

כן. ייתכן שהרבה אנשים לא יבינו בדיוק מה מצחיק ב’הורג אותם ברכות’, אבל אותי הסרט, בעיקר בחלקו האחרון, מצחיק מאוד”.

בעקבות מרילין מונרו

איך הגעת מאוסטרליה להוליווד?

“באוסטרליה ביימתי את סרטי הראשון, ‘צ’ופר’, שזכה להערכה. בראד פיט ראה את הסרט, אהב אותו ויצר קשר עמי. הוא אמר לי שהוא רוצה לעבוד אתי. במשך כמה זמן חיפשנו פרויקט שנוכל ליצור במשותף ושימצא חן גם בעיניו וגם בעיני, וכך נולד ‘ההתנקשות בג’סי ג’יימס’. הסתדרנו היטב בזמן הצילומים ודיברנו על כך שנעשה יחד סרטים, שייתכן מאוד שהשיטה ההוליוודית העכשווית לא היתה מאפשרת להפיק”.

מדבריו של דומיניק על פיט עולה תחושה של הערכה וחיבה גדולות לכוכב הקולנוע שמוכן להעז, לא ללכת בתלם הצפוי ממנו ולהופיע בסרטים שסיכוייהם להיות ללהיטים הם מועטים. “זה הכי פשוט לעבוד עם בראד”, אומר דומיניק. “אנחנו משתפים פעולה בהרמוניה ובכל פעם שאנחנו נתקלים באיזושהי מהמורה בדרך, אנחנו פותרים אותה במשותף”.

האם פיט הסכים מיד להשתתף ב”הורג אותם ברכות”?

“התקשרתי אליו, סיפרתי לו במה מדובר והשקעתי מאמץ רב ומיותר, כך התברר, בניסיון לשכנע אותו להופיע בסרט שהתקציב שלו יהיה צנוע. כעבור 45 דקות הוא התקשר אלי בחזרה והסכים להופיע בסרט אפילו מבלי לקרוא את התסריט שלו. הוא גם היה אחד המפיקים”.

את “החברים של אדי קויל”, ששימש מנוף לעשיית הסרט הזה, ביים במאי בריטי, אתה בא מאוסטרליה. האם העובדה שאתה במאי לא אמריקאי במקור משנה את האופן שבו אתה רואה את אמריקה?

“כמובן. אם אתה אוהב סרטים, אתה מכיר סרטים אמריקאיים ואתה מכיר את האופן שבו אמריקה מיוצגת בהם. כאשר אתה מגיע לאמריקה מבחוץ אתה מבחין בהבדלים בין אמריקה כפי שהיא לבין אמריקה כפי שהיא מיוצגת בסרטיה, וייתכן שלבמאים אמריקאים קשה יותר להבחין בהבדל הזה”.

יש הרגשה שבסרטיך אינך מנסה לציית לחוקי הכלכלה של תעשיית הקולנוע האמריקאית העכשווית.

“אינני עושה זאת במודע או בכוונה. אני עושה את הסרטים שאני רוצה ויכול לעשות. בנוסף לכך, יחסית לנעשה בהוליווד חולף די הרבה זמן בין סרט אחד שאני עושה לסרט הבא. אחרי ככלות הכל, ב–12 השנים האחרונות ביימתי שלושה סרטים בלבד, כי לוקח לי זמן עד שאני מצליח לבחור את הסרט הבא שמעניין אותי להקדיש לו פרק זמן משמעותי מחיי”.

האם קשה לך לגייס כסף לסרטיך?

“הפעם זה היה קל, כי הסרט נעשה בתקציב קטן מאוד וכל השחקנים הסכימו לקצץ במשכורתם”.

האם אתה מרגיש כחלק מהקולנוע האמריקאי העכשווי או כמי שפועל בצדו?
“אני בהחלט מרגיש כחלק מהקולנוע האמריקאי העכשווי”.

אחרי שעשית מערבון וסרט פשע, האם יש סיכוי שתעשה סרטים גם בז’אנרים נוספים?

“אני רוצה לעשות סרט על מרילין מונרו”.

באמת? אני שואל מופתע, אף על פי ששני סרטיו הראשונים אמנם עסקו בדמויות שהיו קיימות במציאות.

“באמת”, עונה דומיניק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו