בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

50 שנה לסרט "מה קרה לבייבי ג'יין?"

כולם חיכו לפיצוץ הבלתי נמנע כששתי הדיוות האמריקאיות הגדולות שיתפו לראשונה פעולה. 50 שנה לסרט "מה קרה לבייבי ג'יין?", שהעיר לחיים מחודשים את הקריירות של בטי דייוויס וג'ואן קרופורד

11תגובות


"אני שחקנית; ג'ואן קרופורד היא כוכבת קולנוע". כך נהגה בטי דייוויס להגדיר את ההבדל בינה לבין מי שהיתה בשנות ה–40 יריבתה הגדולה בחברת האחים וורנר, שהעסיקה את שתיהן ושיבצה אותן לרוב במלודרמות שזכו להצלחה. זה היה כמובן קשקוש מוחלט. דייוויס היתה אולי שחקנית מיומנת יותר מקרופורד, אך ללא ספק לא היתה פחות כוכבת קולנוע ממנה, והתנהגה בהתאם. שתיהן, דייוויס וקרופורד, הגיעו לשיאן של הקריירות שלהן בשנות ה–40.

דייוויס אמנם זכתה בשני האוסקרים שלה בשנות ה–30 ‏(בעבור "מסוכנת" של אלפרד א' גרין ב–1935, ובעבור "ג'זבל" של ויליאם ויילר ב–1938‏), אך החל ב–1939 כיכבה ברצף של להיטים שזיכו אותה בחמש מועמדויות נוספות עד שפוטרה מהחברה שבה בילתה את מרבית הקריירה שלה.

קרופורד זכתה באוסקר שלה ב–1945 בעבור הופעתה ב"מילדרד פירס" של מייקל קרטיז ‏(אגב, התפקיד הוצע קודם לדייוויס, אך היא דחתה אותו‏). הישגה של קרופורד היה גדול במיוחד, כיוון שהיא פוטרה זמן קצר קודם לכן מחברת האם שלה, אם־ג'י־אם, אחרי שסרטיה נחלו כישלון מתמשך, ו"מילדרד פירס" ‏(שהתבסס על ספר מאת ג'יימס מ' קיין ובאחרונה שודרה מיני סדרה שהתבססה עליו בכיכובה של קייט וינסלט‏) היה הסרט הראשון שבו היא כיכבה באולפנה החדש ובישר את גאולתה.

אולם, לא בשיאי הקריירות של דייוויס וקרופורד עוסקת הכתבה הזאת, אלא בנקודת השפל בקריירות שלהן, שני עשורים לאחר מכן, שממנה הן המריאו מחדש כשני עופות חול - במקרה הזה שני עופות חול דורסניים במיוחד. בתחילת שנות ה–60 נדמה היה שהקריירות של דייוויס וקרופורד תמו. דייוויס עצמה הגיעה לפסגת הקריירה שלה דווקא אחרי שפוטרה מחברת האחים וורנר בעקבות סדרה של כישלונות כלכליים וב–1950 כיכבה בתפקיד מרגו צ'נינג, כוכבת תיאטרון מזדקנת, בסרטו של ג'וזף ל' מאנקביץ' "הכול אודות חווה", שהופק על ידי חברת פוקס המאה העשרים.

דייוויס קיבלה את התפקיד רק אחרי שקלודט קולבר, שנבחרה לגלם אותו, פרשה ממנו בעקבות פציעה בגבה. הסרט זכה בשישה פרסי אוסקר, כולל פרס הסרט הטוב ביותר, וזיכה את דייוויס במועמדות נוספת לפרס. אולם, ההצלחה הגדולה של "הכול אודות חווה" לא בישרה את תחייתה של הקריירה של דייוויס, ושאר סרטיה בשנות ה–50, גם אם היו בהם סרטים טובים, לא נחלו הצלחה, ואחד מהם, "הכוכבת" של סטיוארט הייזלר, אף זיכה את דייוויס במועמדות עשירית לאוסקר.
כמו כוכבים דועכים נוספים, היא החלה להופיע בסרטים בתפקידי משנה ואף החלה להופיע בטלוויזיה, שבשנות ה–50 נחשבה עדיין למקום מפלט לכוכבי קולנוע שהקריירות שלהם דעכו. קרופורד אמנם זכתה לכמה הצלחות נוספות בעקבות "מילדרד פירס" ואף לשתי מועמדויות נוספות לאוסקר ‏(בעבור "Possessed" של קרטיס ברנהארדט ב–1947 ו"פחד פתאומי" של דיוויד מילר ב–1952, באותה השנה שגם דייוויס היתה מועמדת לפרס‏), אך שאר סרטיה בשנות ה–50, מרביתם מלודרמות לוהטות, נכשלו בקופה, וגם היא עברה לטלוויזיה וב–1959 אף נאותה להופיע בתפקיד משנה בסרט בשם "The Best of Everything", שביים ג'ין נגולסקו, שעלילתו התרחשה בעולם הוצאת הספרים בניו יורק וכוכבותיו היו צעירות ממנה בהרבה.

ב–1954 אף נאותה קרופורד לככב במערבון ביזארי בשם "ג'וני גיטאר", שבוים בידי ניקולאס ריי והופק על ידי אחת החברות הפחות נחשבות בהוליווד, ולא ידעה שיום אחד דווקא הסרט הזה ייחשב לאחת מפסגות הקריירה שלה. ב–1956 כיכבה קרופורד במלודרמה בשם "עלי שלכת" שביים רוברט אולדריץ', ובה גילמה אשה הנישאת לגבר צעיר ממנה ‏(קליף רוברטסון‏), שמתגלה כנראה כפסיכופט. הסרט, למרות איכותו, לא נחל הצלחה. קרופורד לא ידעה שאולדריץ' יהיה זה שכעבור שש שנים יגאל את הקריירה שלה - וגם את זו של דייוויס - כאשר ישבץ את שתי הכוכבות היריבות בקומדיית האימים השחורה "מה קרה לבייבי ג'יין?", שזכתה להצלחה מפתיעה בליווי מעמד פולחני, ובחודש שעבר צוינו 50 שנים לצאתה לאקרנים.

למרות שהופעתן המשותפת הראשונה של שתי הדיוות בסרטו של אולדריץ' מהווה את מרכז הסיפור שאני פורס כאן, הסרט לא היה זוכה להצלחה לולא הבימוי המיומן של אולדריץ' והמיומנות שבה הוא ניווט בסרט את הופעותיהן של שתי הכוכבות שלו.
אולדריץ', אחד הבמאים המעניינים בתולדות הוליווד בשנותיה הקלאסיות האחרונות, אף הוא לא היה בשיאה של הקריירה שלו כאשר הוא ביים את "בייבי ג'יין".

אולדריץ', שנולד ב–1918 ומת ב–1983 כשהוא בן 65, עבד במשך שנים רבות כעוזר במאי וב–1953 ביים את סרטו הראשון. רשימת סרטיו קודם ל"בייבי ג'יין" כללה את המערבונים "אפאצ'י" ‏(אחד המערבונים הראשונים שהציג את ההיסטוריה האמריקאית מהזווית של האינדיאנים‏) ו"ורה קרוז", את מותחן השואה הגרעינית המצמרר "Kiss Me Deadly", אחד הסרטים החשובים ביותר משנות ה–50, את "הסכין הגדולה", שהתבסס על מחזה מאת קליפורד אודטס והציג את הוליווד בערוותה, את "התקפה", סרט מלחמה ריאליסטי ואת "השקיעה האחרונה", מערבון נוסף שלא חשש לגעת בנושא האסור של גילוי עריות.

כיוון שסרטיו לא זכו להצלחה גדולה הוא נאלץ ב–1962 לביים את אחד מסרטי הראווה התנ"כיים שהיו אז באופנה, במקרה שלו סרט בשם "סדום ועמורה", והתוצאה היוותה נקודת שפל בקריירה שלו. מאז עבודתם המשותפת ב"עלי שלכת", ביקשה קרופורד לעבוד שוב עם אולדריץ', שמשהו בקשיחות שלו תאם כנראה את הקשיחות שלה, וכאשר אולדריץ' נתקל בספרו של הנרי פארל "מה קרה לבייבי ג'יין?", הוא החליט שזו ההזדמנות שקרופורד והוא ציפו לה.

אלא שעמד בפניהם אתגר קשה. אולדריץ' היה מוכן לביים את הסרט רק בתנאי שגם בטי דייוויס תופיע בו, ודייוויס היתה ידועה בעוינותה לקרופורד. דייוויס הופיעה באותה תקופה במחזה בברודוויי ‏(אחת מהתנגדויותיה לתיאורה של קרופורד כשחקנית נבעה מכך שלקרופורד לא היה כל ניסיון בימתי‏) ואולדריץ' וקרופורד ביקרו אותה בחדר ההלבשה שלה לאחר אחת ההצגות.

בספרו המשעשע של שון קונסידין "בטי וג'ואן: היריבות האלוהית", שיצא לאור ב–1989, מתוארת הפגישה כך: לא היו נישוקים או חיבוקים בין שתי הכוכבות. "תמהרו", אמרה להם דייוויס, "אני רוצה כבר להגיע הביתה". קרופורד בישרה לדייוויס שהיא סוף סוף מצאה את הפרויקט שבו שתיהן יכולות לככב יחד. "ביחד!", נזעקה דייוויס. "כן", ענתה קרופורד, שתמיד שיחקה את הליידי המכובדת, אולי מפני שבניגוד לדייוויס מוצאה היה ממעמד הפועלים. "תמיד רציתי להופיע בסרט אתך".

"התבוננתי בה", סיפרה דייוויס למחבר הספר, "וחשבתי לעצמי: האשה הזאת היא "full of shit". עם זאת, דייוויס לקחה את הספר, קראה אותו ואמרה לעצמה שהמיזם עשוי לעבוד כיוון שהיא תגלם בו את הדמות המטורפת וקרופורד את הדמות המזויפת.

בזכות הפפסי

עלילת "מה קרה לבייבי ג'יין?" מתחילה ב–1917, שבה בייבי ג'יין היא כוכבת ילדה פופולארית, שאחותה, בלאנש, מקנאה בה. לאחר פרולוג ארוך עוברת העלילה ל–1935, אחרי שהקריירה של בייבי ג'יין דעכה ובלאנש דווקא היתה לכוכבת קולנוע מצליחה, עד ששתי האחיות מעורבות בתאונה שמותירה את בלאנש משותקת.

השתיים מתגוררות יחד, וג'יין, שאותה גילמה דייוויס, יותר משהיא מטפלת באחותה הנכה, אותה גילמה קרופורד, מתעללת בה. ג'יין, שתקועה אי שם בעברה, עדיין נוהגת להתלבש ולהתאפר כפי שהיא התלבשה והתאפרה כשהיתה כוכבת־ילדה ‏(היא נראית כמו גרסה גרוטסקית של שירלי טמפל לו שירלי טמפל לא היתה משנה את סגנון המראה שלה עם התבגרותה‏); בלאנש מבלה את רוב זמנה כשהיא כלואה בחדרה, צופה בטלוויזיה בסרטיה הישנים. ככל שעלילת הסרט מתקדמת כך דעתה של ג'יין הולכת ומשתבשת עליה, ודרכיה להתעלל באחותה הולכות ומשתכללות. כיוון שהסרט שהוקרן ביום שישי האחרון בהוט, יוקרן שוב ביום רביעי, לא אחשוף את פרטי העלילה שמערבת בין מרכיבים מקאבריים, קומיים ואפילו פיוטיים.

קורביס

ברגע שהתפרסם שבטי דייוויס וג'ואן קרופורד יככבו לראשונה יחד בסרט, ושתי דיוות גדולות מהן לא היו בתולדות הקולנוע ההוליוודי הקלאסי, חיכו הכל לפיצוץ. במיוחד חיכו הכל לראות כיצד דייוויס תגיב לקרופורד, כיוון שדייוויס הסתכסכה כמעט עם כל השחקנים שלצדם הופיעה, נשים וגברים כאחד. הפיצוץ לא קרה, ושתי השחקניות ביצעו את תפקידיהן כמתוכנן, אך מה שאירע על בימת הצילומים של סרטו של אולדריץ' די שיקף את הנעשה בסרט עצמו.

דייוויס בזה לקרופורד ולא הסתירה את הבוז שלה, וקרופורד ניסתה בכל דרך אפשרית להתחבב על דייוויס. שתיהן שיחקו זו מול זו משחק מתוחכם. דייוויס, כאשר לא הביעה את זלזולה בקרופורד, התעלמה ממנה, וקרופורד סירבה להתרגז, מה שעיצבן את דייוויס אף יותר. קרופורד היתה מעניקה לדייוויס מתנות, ודייוויס אפילו לא היתה מכירה בעובדה שהיא קיבלה אותן. היא לעגה במיוחד לגינוני הליידי של קרופורד, שבניגוד לדייוויס לא סבלה מבעיות כלכליות, כיוון שב–1959 היא התאלמנה מבעלה הרביעי, אלפרד סטיל, שהיה נשיא חברת "פפסי קולה", ונותרה חברה בחבר המנהלים של החברה ‏(היא התעקשה שעל בימת הצילומים ישתו "פפסי" בלבד‏).

דייוויס לעגה גם לגינוני הליידי של קרופורד כיוון שקרופורד, לעומת דייוויס, היתה ידועה באורח חייה המתירני מבחינת יחסיה המיניים עם שורה ארוכה של גברים. דייוויס אף התעללה בקרופורד, כנראה בידיעתו של אולדריץ'. דייוויס לגלגלה במיוחד על גינוניה של קרופורד שהוכיחו לה שקרופורד היא אמנם כוכבת קולנוע ולא שחקנית. דמותה של בלאנש אמורה לדעוך יותר ויותר במהלך הסרט כתוצאה מהרעבתה על ידי אחותה, אך קרופורד, שהיתה אז בת 56 ‏(ודייוויס בת 54‏) התקשתה לוותר על הדימוי הזוהר שלה. פעם אחר פעם היה אולדריץ' חייב לשכנע את קרופורד להפחית מהאיפור שלה, שלא היה נכון למצבה של הדמות שהיא גילמה, ולהסיר את ריסיה המלאכותיים.

כמו כן, בעוד שהדמות היתה אמורה לרזות במהלך הסרט, החזה של קרופורד הלך וגדל בעזרת חזיות מיוחדות שהיא יזמה את תכנונן. גם במקרה הזה התקשה אולדריץ' לשכנע את קרופורד לוותר לקול צחוקה המלגלג של דייוויס, שבהופעתה כבייבי ג'יין ויתרה על כל יומרה של זוהר וגילמה דמות שבחזותה היא אחת הגרוטסקיות ביותר בתולדות הקולנוע.
למעשה היה הרבה מן המשותף בין דייוויס לקרופורד, והתחושה היא שלמרות שהיא זילזלה בה דייוויס העריכה את הנחישות של קרופורד ואת היותה תמיד כוכבת. שתיהן עברו את ההשפלה של פיטורים מהאולפן שבו עבדו במשך שנים ארוכות, שתיהן לא חוו חיי משפחה מספקים, ומאוחר יותר, שתיהן נאלצו להתמודד עם הביוגרפיות החושפניות שבנותיהן פירסמו עליהן.

הראשונה היתה כריסטינה קרופורד, שב–1978 פירסמה את הביוגרפיה "אמא יקרה", שתיארה את קרופורד כמפלצת שהתעללה בילדיה המאומצים, בין השאר בעזרת קולבי מתכת ‏(הספר, היה לרב מכר וב–1981 לסרט בכיכובה של פיי דאנאוויי, שהתקבל בבוז ביקורתי, נכשל בקופות אך זכה למעמד פולחני. דייוויס עבדה עם דאנאוויי בסרט טלוויזיה, ובראיון ידוע, ודייוויס מעולם לא הסתירה את מה שהיא חושבת, הכריזה שדאנאוויי היא השחקנית הכי פחות מקצועית עמה עבדה‏).

קורביס

ב–1985 פירסמה בי־די היימן, בתה של דייוויס, את ספרה שלה, "My Mother's Keeper", שלא זכה להצלחה דומה והיו שהאשימו את בתה של דייוויס שהיא רק כתבה אותו בגלל קנאתה בהצלחת ספרה של בתה של קרופורד. שתי הבנות נושלו על ידי אמן בצוואתן. בתה של קרופורד, שניסתה לטפח קריירה של שחקנית, היא כיום פעילה בארגון לזכויות אזרח. בתה של דייוויס היא מטיפה נוצרית.

עשי לך פסל

"בייבי ג'ין" הופק בתקציב של פחות ממיליון דולר ובהקרנתו הראשונה הכניס יותר מתשעה מיליון דולר. בעקבות ההצלחה הלא צפויה החלו ההימורים לגבי מועמדויות לפרס האוסקר, ואמנם הסרט זכה לחמש מועמדויות ‏(אך לא בקטגוריות הסרט הטוב ביותר או הבימוי הטוב ביותר או התסריט הטוב ביותר, שכתב לוקאס הלר‏).

האכזבה הגדולה ביותר היתה של קרופורד, כיוון שדייוויס היתה מועמדת בפעם ה–11 והיא לא. אך קרופורד לא היתה מי שתיכנע לאכזבה. היא מיד הודיעה לאקדמיה שבמידה ומישהו מהזוכים לא יהיה נוכח בטקס, היא תקבל את הפרס בשמו. לפני הטקס מילאה קרופורד את חדר ההלבשה שלה בבקבוקי "פפסי קולה", שאותם חילקה בנדיבות לכל דורש. בטקס עצמו יצא לקרופורד לעלות לבמה פעמיים לקול תשואות הקהל. היא קיבלה את הפרס בשמו של הבמאי דיוויד לין, שזכה באוסקר על בימוי "לורנס איש ערב", אך נעדר מהטקס, ומשום שאן בנקרופט, שהביסה את דייוויס וזכתה באוסקר בעבור הופעתה כאן סאליבן, מורתה של הלן קלר בסרטו של ארתור פן "עושה הנפלאות", נעדרה גם היא מהטקס כיוון שהופיעה בברודוויי באותה שעה, קרופורד שוב עלתה לבמה ואחרי הטקס הצטלמה עם הזוכים האחרים כשהיא אוחזת בפרס האוסקר, כאילו זכתה בו.

אכזבתה של דייוויס מהפסדה - ואמנם זו היתה מועמדותה האחרונה לאוסקר - היתה גדולה ועוינותה לקרופורד, שלכדה את תשומת הלב למרות שכלל לא היתה מועמדת, רק גברה. היא טענה, למשל, שקרופורד הסתובבה בכל מקום עם האוסקר שבו היא לא זכתה ורק כעבור חצי שנה העבירה אותו לאן בנקרופט.

נקמתה של דייוויס לא איחרה לבוא. כעבור כמה חודשים הוזמן "מה קרה לבייבי ג'יין?" להיות מוקרן בפסטיבל קאן; אולדריץ' ושתי כוכבות הסרט הוזמנו לפסטיבל אך דייוויס הסכימה לבוא רק בתנאי שקרופורד לא תגיע גם כן. נמאס לה לחלק את אור הזרקורים עם קרופורד. קרופורד נכנעה לדרישה וטענה שהיא בכלל לא אוהבת פסטיבלים.

למרות ההצלחה הכלכלית של "מה קרה לבייבי ג'יין?", בטי דייוויס לא הוצפה בהצעות עבודה נוספות, ובספטמבר 1962 עשתה היסטוריה כאשר פירסמה במדור דרושים בעיתון "ורייאטי" של תעשיית הבידור האמריקאית מודעה שהציעה את שירותיה כשחקנית בזו הלשון: "אמא לשלושה. גרושה. אמריקאית. 30 שנים של ניסיון כשחקנית קולנוע. עדיין גמישה וחביבה יותר מכפי שהשמועות טוענות. מחפשת עבודה קבועה בהוליווד ‏(עבדה גם בברודוויי‏).

כאשר קרופורד נשאלה לתגובתה למודעה היא הביעה את הזדעזעותה ואמרה שהיא היתה מעדיפה לעבוד כמלצרית באריזונה מאשר להתחנן לעבודה. תגובתה של דייוויס שוב לא איחרה לבוא: אני לא ג'ואן קרופורד, היא אמרה. בכל פעם שהאלמנה קרופורד מרימה בקבוק של "פפסי" מול המצלמות נותנים לה אלף דולר.

בעקבות ההצלחה של "בייבי ג'יין" הגה אולדריץ' את הרעיון לאחד פעם נוספת בין דייוויס לקרופורד במותחן אימים גותי שבו דייוויס תגלם הפעם את הקורבן וקרופורד את המרשעת. הוא ביקש מלוקאס הלר והנרי פארל, מחבר הספר "מה קרה לבייבי ג'יין?" לכתוב את התסריט לסרט שייקרא "Hush־Hush Sweet Charlotte", שבו דייוויס תגלם אשה דרומית אקסצנטרית ששומרת על סוד משפחתי אפל, ונופלת קורבן למזימתה של קרובת משפחה מתוחכמת.

כדי לתאר את מה שאירע בין אולדריץ', דייוויס וקרופורד בשבועות הצילום הראשונים של הסרט נדרשת רשימה נפרדת. דייוויס זלזלה בקרופורד אף יותר מבסרט הקודם ‏(היא ליגלגה על העובדה שקרופורד הגיעה לשבוע צילומים בבאטון רוז' שבמדינת לואיזיאנה עם 20 מזוודות‏) וקרופורד, שעבדה עם אולדריץ' עוד לפני דייוויס, נתקפה בפרנויה והאמינה שהבמאי והכוכבת שלצדה עשו יד אחת כדי לצמצם את תפקידה בסרט לטובת דייוויס.

קרופורד רצתה להיחלץ מהמיזם מבלי לאבד את המשכורת שהובטחה לה במקרה וכוח עליון ימנע ממנה להופיע בסרט, ולפיכך היא התאשפזה בבית חולים פעם אחר פעם בטענה שהיא סובלת מחולשה ולחץ דם גבוה ומסוכן. עד היום לא ברור אם היא אמנם חלתה באמת או העמידה פנים. מה שידוע הוא שהבמאי וינסנט שרמן, שהיה חבר קרוב שלה, ביקר אותה בבית החולים, ומאוחר יותר הוא דיווח לתקשורת שקרופורד אמרה לו שהיא לא חולה באמת אך איננה מסוגלת לעבוד יום אחד נוסף עם הדיוויס הזאת מבלי לאבד את שפיותה.

קרופורד פרשה מהסרט, והצעות להחליפה הופנו לקתרין הפבורן ולוויויאן לי. הפבורן כלל לא הגיבה; לי אמרה שאם יש דבר אחד שהיא לא מוכנה לעשות זה לקום בשש בבוקר כדי לראות מול עיניה את פניה של בטי דייוויס.

דייוויס שיכנעה את אולדריץ' להציע את התפקיד לשחקנית אוליביה דה האווילנד, שהיתה אחת מחברותיה היחידות ואחת השחקניות היחידות שהיא העריכה. דה האווילנד היססה, כיוון שקודם לכן היא כיכבה בסרט אימה בשם "גברת בכלוב" ולא רצתה שהחותם של כוכבת סרטי אימים יוטבע עליה, אך לבסוף נענתה לבקשתה של דייוויס. התוצאה, שנקראה בישראל "שרלוט המתוקה", לא זכתה להצלחה דומה ל"בייבי ג'יין", אך גם היא הצליחה בקופות.

לוויתנים ומפלצות

ההצלחה של "מה קרה לבייבי ג'יין" הניבה שורה של סרטי אימה בכיכובן של כוכבות עבר. אף אחד מהם לא זכה להצלחה או להערכה כמו הסרט שהחל את הטרנד. הקריירות של דייוויס וקרופורד לא דעכו, אך זו של דייוויס פרחה יותר מזו של קרופורד. קרופורד הופיעה בכמה סרטי אימים נוספים, שרמתם הלכה והידרדרה עם השנים ‏(ב–1964 היא כיכבה בסרט בשם "כותונת משוגעים" שביים ויליאם קאסל ובו גילמה אשה שרצחה בגרזן את בעלה והמאהבת שלו, וזהו עוד הטוב בסרטים בהם היא הופיעה עד למותה ב–1977 בגיל 71‏).

דייוויס לא הפסיקה לעבוד עד למותה ב–1989 בגיל 81 ‏(גם במקרה הזה היא הביסה את קרופורד בעשור שלם‏), ושילבה בין סרטי אימים וסרטים נוספים בהם היא גילמה מפלצות מסוגים שונים לסרטים "מכובדים" יותר כגון "לווייתני אוגוסט" של הבמאי הבריטי לינדסי אנדרסון, סרטה הלפני אחרון מ–1987, שבו היא כיכבה לצדה של ליליאן גיש, אגדה עוד מימי הראינוע והסרטים של ד"וו גריפית.

גם בסרט הזה גילמו שתי הכוכבות שלו אחיות, אך הפעם היה מדובר ביצירה עדינה שבה גיש מגלמת את האחות המטפלת באחותה העיוורת, בגילומה של דייוויס. היתה זו דרמה קאמרית ספוגת חמלה, דבר שאי אפשר לומר על הסרט בן ה–50 שהעיר לחיים מחודשים את הקריירות של בטי דייוויס וג'ואן קרופורד; אך באופן מפתיע, כישרונן של שתי כוכבות "מה קרה לבייבי ג'יין?" הצליח גם להעניק לדמותה המפלצתית של ג'יין והפתטית של בלאנש נפח אנושי נוגע ללב, שהוא זה שהופך את סרטו של אולדריץ' ליצירה, שלמרות מרכיביה הגרוטסקיים, הזיכרון הקולנועי מסרב להתנער ממנה.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו