בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשאלוהים רוקד בטברנה

גיא נתיב וארז תדמור חשבו לעשות סרט שישחזר את המסע של סביהם ניצולי השואה בעקבות מציליהם בפולין. השבוע, באיחור של עשור, הם סיימו לצלם את הסרט ההוא, הנקרא הבן של אלוהים, שבמרכזו ניצול שואה מיוון דווקא, ובנו, זמר ראפ חוזר בתשובה

2תגובות

ביום ראשון בבוקר, במזג אוויר סגרירי ואל מול ים סוער, נמל תל אביב נראה ריק מאדם. אבל כשנכנסים למועדון רדינג 3, מגלים ששם הפעילות בשיאה. החלל חשוך לחלוטין, אבל אלומות אור לבן מרצדות על הבמה, משורטטות על ידי ענני עשן לבן, וחושפות להקה בהופעה. המוסיקה הולמת, אלומות האור מרקדות לפי הקצב, ולפתע, מתוך העשן, מזנקת מעלה דמות אפלה, שממהרת לתפוס את מרכז הבמה.

זהו גבר מזוקן, לבוש בבגדים של חב”דניק מצוי. מגבעת שחורה מכסה את ראשו וכאילו מתאמצת שלא ליפול בעוד הוא מקפץ ומשתולל. הציציות הלבנות המשתלשלות ממכנסיו בולטות על רקע חשכת הבמה, מנתרות אף הן בתזזית. מדי פעם אוחז הזמר במיקרופון ויורה לתוכו מלים בקצב מטורף, בעברית ובאנגלית, שמרכיבות שיר ראפ עצבני וכעוס. קשה לפענח את כל המלים, אבל פה ושם מפלחת את האפלה שורה אחת, שאל מול האווירה הזעופה מתנגנת דווקא ברוגע: “אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח”, הוא שר, וחברי הלהקה שלו מלווים אותו בקולותיהם.

דניאל בר און

כשנשמעת הקריאה “קאט”, נדלקים האורות והמוסיקה נפסקת. מישהו מסייע לצלם בנג’י כהן להוריד מעליו את המצלמה הכבדה שנשא על חזהו, והשחקן זהר שטראוס מסיר את המגבעת, מקלף מעליו את המקטורן השחור ויורד מהבמה. הוא ניגש אל צמד הבמאים הממתינים לו למרגלותיה, משוחח אתם, ומקבל מהם תדרוך מהיר לקראת צילומי הטייק הבא.

זהו יום הצילומים האחרון של הסרט “הבן של אלוהים”, שמביימים יחד גיא נתיב וארז תדמור. שטראוס, שזקן עבות מעטר את פניו, מגלם בסרט הזה ראפר חרדי, גבר בן 42, הכותב שירים המשלבים מחאה בועטת וקריאות הלל לקדוש ברוך הוא. לקראת התפקיד הוא נצמד במשך כשלושה חודשים לראפר החסידי אלדד אייזנמן ‏(שכתב את השירים לסרט‏), כדי ללמוד ממנו את רזי המקצוע, ועכשיו הוא מיישם את מה שלמד על הבמה, בסצינה שאמורה לפתוח את הסרט.

“הבן של אלוהים”, שמפיקים שמי שיינפלד ועמית מנלזון, הוא סרט מסע, שאליו יוצאים יחד אב ובנו. שטראוס מגלם את הבן, יהודה, מוסיקאי שחזר בתשובה, מכרם חורי מגלם את אביו, ניצול שואה ממוצא יווני המתגורר בישראל. באחד הימים, כאשר נשלח האב ליוון כדי להשתתף שם בטקס ערים תאומות, הוא מחליט לנצל את ההזדמנות כדי לחפש את האיש שהציל את חייו לפני 65 שנה, בזמן מלחמת העולם השנייה.

למרבה ההפתעה, בנו מחליט להצטרף אליו למסע. השניים שרויים בסכסוך עמוק זה שנים רבות, אבל בכל זאת, בהוראת הרב, מסכים הבן להצטרף למסעו של אביו במטרה להתפייס עמו. ואולם, עד מהרה המסע המשותף מעמת את האב עם יוון המרוסקת, המצויה על סף קריסה כלכלית ושונה כל כך מהמדינה שנחרתה בזיכרונו, פותח אצל האב ובנו פצעים ישנים ומחייב אותם לעשות את מה שנמנעו ממנו במשך שנים: להתעמת זה עם זה ולנסות לגשר על הפערים שביניהם.


 70 פעמים אלכסנדר

את התסריט הזה החלו נתיב ותדמור לכתוב כבר ב–2003, לאחר שביימו יחד את סרטם הקצר “זרים” ‏(שהוקרן בין השאר בפסטיבלים של ברלין וסאנדנס‏). הם קיבלו אז מקרן הקולנוע הישראלי מענק פיתוח, והחלו בתחקיר לקראת מה שהאמינו אז שיהיה הפיצ’ר הראשון שלהם.

“בהתחלה תיכננו לעשות את המסע הזה בכלל בפולין”, מסביר תדמור כשמסתיימים צילומי הסצינה. “הסבים של שנינו מפולין, ושניהם יצאו בשלב מסוים בחייהם למסע למדינה הזאת, כדי לחפש את האנשים שהצילו אותם שם בזמן המלחמה. אנחנו החלטנו לעשות את הסרט הזה במשותף, בעקבותיהם. כתחקיר, החלטנו לצאת יחד למסע כזה בפולין ולחפש שם אחרי מישהו. אז המצאנו שם של אדם שלא קיים, אלכסנדר גורודינסקי, והתחלנו לחפש אותו”.

כדי לדמות מסע חיפוש כמו זה שחשבו להציב במרכז סרטם, הציגו עצמם נתיב ותדמור לפני אנשים בפולין כנכדים שבאו לחפש את האדם שהציל את סביהם בזמן המלחמה. הם רצו ללמוד איך מתנהל מסע כזה, הם מסבירים, איך מחפשים אחר אדם שלא יודעים היכן הוא נמצא, ומה עובר על המחפשים במהלך המסע. “במסע הזה גילינו המון דברים שהכנסנו אחר כך לסרט”, אומר תדמור. “במהלכו הבנו איך ייראה מסע החיפושים בסרט, וצברנו סופרמרקט של רעיונות, שממנו שאבנו אחר כך חומרים”.

דניאל בר און

הם הופיעו למשל בתוכנית טלוויזיה פולנית הנקראת “מי ראה, מי שמע” ומיועדת לסייע לאנשים לחפש אחר חברים או קרובים, וגם פנו לצלב האדום - ושם גילו כי אנשים רבים נושאים את השם אלכסנדר גורודינסקי. “קיבלנו שם רשימה של 70 אנשים בשם זה, שכל אחד מהם גר בכפר אחר. התחלנו להתקשר אליהם אחד אחרי השני, פסלנו אותם בזה אחר זה, ובאמת זה מה שהגיבורים שלנו עוברים במסע שלהם בסרט”, מחייך נתיב.
ואולם, כשחזרו לארץ התקשו השניים לגייס תקציב לסרט. הם הגישו אותו כמה פעמים לקרן הקולנוע ונדחו, ובינתיים סחפו אותם החיים לעניינים אחרים. ב–2006 הם ביימו יחד סרט קצר נוסף, “אופסייד”, אחריו יצרו את הפיצ’ר המשותף הראשון, “זרים” ‏(שהיה פיתוח של סרטם הקצר באותו שם‏), והספיקו גם לעבוד על סרטים בנפרד: נתיב ביים את “מבול”, תדמור ביים עם שרון מימון את “סיפור גדול”. למרות כל אלה, סירבו השניים לשכוח את התסריט ששכב אצלם במגירה.

לפני כשנתיים, כשקיבלו סוף סוף אישור לתמיכה בסרט “הבן של אלוהים” מקרן רבינוביץ’, הם גייסו את שרון מימון וזה עזר להם לשכתב את התסריט ולהעביר את העלילה מפולין ליוון. “אחרי כל הדחיות ניסינו לחפש מקום מקורי יותר לעשות בו את המסע הזה”, אומר תדמור. “הבנו שיוון מעולם לא טופלה בקולנוע העלילתי הישראלי, והמסע של האב והבן התאים לה מאוד. אז שינינו את התסריט בהמון מובנים, עד שמצאנו את עצמנו עם סרט שיש בו אווירה חמה יותר ואנשים חמים יותר מכפי שהיו מלכתחילה. כך, הסבא הפולני שלנו הפך לסבא יווני חם מזג, שהוא גם אדם חם”.

נפילת האימפריה

לתפקיד הראשי בסרט “הבן של אלוהים” הם ליהקו בתחילה את חיים טופול - הופעה שאמורה היתה לסמן את חזרתו של טופול לקולנוע הישראלי לאחר חצי יובל. טופול ישב אתם על התסריט ועזר להם רבות אבל בסופו של דבר החליט שלא לשחק בסרט, הם מספרים ותולים זאת בלוח הזמנים העמוס שלו. במקום טופול ליהקו נתיב ותדמור לתפקיד את מכרם חורי. ממש לא הפריע להם שחורי הערבי ישחק בסרטם יהודי ניצול שואה, הם מבהירים. “היו רבים שהרימו גבה”, מודה נתיב, “אבל מבחינתנו הוא פשוט שחקן”. לצד חורי ושטראוס לוהקה השחקנית היוונייה־הצרפתייה אריאנה לאבד ‏(“אטנברג”‏).

כאשר תדמור ונתיב צילמו את סרטם הארוך “זרים”, פרצה מלחמת לבנון השנייה, והשניים החליטו לשלב אותה בסרטם. גם הפעם הם הניחו למציאות לחדור אל הסיפור שכתבו. כאשר הבינו שהם יוצאים לצלם את סרטם ביוון, החליטו להניח למשבר הכלכלי הכבד הפוקד את המדינה להשתחל לתוך היצירה שלהם. “כשגיבור הסרט מגיע ליוון הוא מגלה מדינה הרוסה, שונה מאוד מזו שחלם וציפה לראות”, אומר תדמור.
לפני כחודש הם יצאו לצילומים בסלוניקי ובסנטוריני שביוון. הם צילמו שם את רוב צילומי החוץ של הסרט, במשך שבועיים, ולאחר מכן חזרו לשבועיים נוספים של צילומים בישראל, וכאן צילמו את כל צילומי הפנים.

בזמן הצילומים בסלוניקי היינו בהרבה הפגנות סוערות, כי באותו זמן, באתונה, ניסו להצית את בניין הפרלמנט”, מספר נתיב. “חלק מההפגנות שהתקיימו שם ייכנסו לסרט שלנו, וצילומים שלהן ייראו במסכי טלוויזיה. אנחנו גם מתכוונים לחזור לשם לצילומי השלמה ולצלם הפגנה גדולה. כך הגיבור שלנו יוכל לראות לאן חזר, לאיזה חורבן, ולחזות במו עיניו בנפילתה של האימפריה היוונית”.

הבחירה להפוך את בנו של הגיבור דווקא לראפר חרדי הושפעה מאהבתם של תדמור ונתיב למתיסיהו, אבל לא רק. הראפ מבחינתם מאפשר לדמות שמגלם זהר שטראוס להביע מחאה. כמה מהשירים שלו בסרט עוסקים במחלוקות הקשות שלו עם אביו, ביחסים המעורערים ביניהם, והשירים האלו מאפשרים לו להביע את עצמו, את תחושותיו, בלי שייאלץ לדבר על כך עם איש, הם מסבירים.

“התחלנו עם דמות של זמר ברסלבי, מישהו כמו עדי רן, אבל עם הזמן שינינו את זה לחב”דניק, קצת כמו מתיסיהו. רצינו להתעסק בעולם הזה, החב”דניקי, שלאחרונה לא עסקו בו כל כך בקולנוע הישראלי בגלל העיסוק בברסלבים. ובאמת גילינו שם עולם מעניין מאוד, עם חוקים משלו, והתאים לנו גם המראה הזה של הבגדים החב”דניקיים, השחור והלבן עם הכובע השחור”, אומר תדמור.

עם תום הצילומים במועדון התל אביבי נכנס כל צוות ההפקה לכלי רכב, וכולם יוצאים לכיוון יפו. הם ממהרים להתיישב במסעדת באבאי, המשקיפה על חוף הים הסגרירי, לצורך צילומי הסצינה האחרונה. זו אינה הסצינה שתחתום את הסרט, ובכל זאת היא חשובה וחגיגית דיה לחתום את תקופת הצילומים. להקת נגנים עם בוזוקי מנגנת במסעדה היפואית מוסיקה יוונית, וחבורה עליזה רוקדת לידם בשמחה גדולה. בסרט ייראה המקום כטברנה יוונית טיפוסית במהלך חתונה עליזה, שאליה נקלע הראפר החסידי במקרה.

זה קורה בחלקו האחרון של הסרט, והראפר החסידי מחליט להצטרף לבאי החתונה ולחגוג ביחד אתם. אף שהוא אינו מכיר שם איש, הוא מצטרף אל מעגל הרוקדים, ושותה כוסיות אלכוהול בזו אחר זו. הוא משתכר, הוא רוקד, הוא שמח, וכאשר אביו מופיע במקום הוא מוצא את בנו משוחרר מתמיד. לראשונה זה עשר שנים הבן קורא לאביו “אבא”, ומזמין אותו לשמוח ביחד אתו. הסצינה הזאת מובילה לשיא את המסע המשותף של גיבורי הסרט, מקרבת ביניהם ופותחת פתח לתקווה בכל הנוגע ליחסיהם. כל שנותר עכשיו לנתיב ותדמור זה להיכנס לחדר העריכה, ושם לתפור את הסרט כך שעל גבי המסך הגדול ייראה כאילו צולם כל כולו ביוון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו