שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

האביב של אורי גבריאל

במשך שנים נכלא אורי גבריאל בדמויות עבריינים ולמרות זאת הצליח לבסס לעצמו קריירת משחק מקומית ובינלאומית ענפה. לרגל צאתו של הסרט "בלדה לאביב הבוכה", שבו הוא מגלם נגן טאר מתבודד, הוא מספר למה התפקיד הזה תפור עליו ואיך הפך לערפד בסרט אחר

נירית אנדרמן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נירית אנדרמן

בפתיחת הסרט "בלדה לאביב הבוכה" מגיע בחור צעיר לבית מרזח ביישוב עלום, רחוק מביתו, ומחפש שם אדם בשם יוסף טאווילה. המוזג מבהיר לו שטאווילה זה אמנם מגיע למקום בכל יום, אך אינו שש לשוחח עם זרים ושומר בקנאות על פרטיותו. למרות זאת הצעיר מחליט להמתין לבואו. האווירה במקום משונה. מצד אחד, הדמויות בו מדיפות ניחוח ישראלי; מצד אחר, בית המרזח האפלולי והבגדים שהן לובשות עושים רושם כאילו נלקחו ממערבון ישן ומאובק. כך מצליח סרטו של הבמאי בני תורתי להתנתק מהכאן והעכשיו ומרחף לו בזמן ובמקום ערטילאיים.

כשטאווילה מפציע בסופו של דבר בבית המרזח, מסתתר מאחורי זקן לבן וכובע צמר כהה, הוא אינו מגלה כל עניין באורח הצעיר שבא מרחוק כדי לחפשו. הוא מסרב לשוחח אתו, שותה כוסית של משקה חריף ומתכוון לצאת ולשוב לביתו. הצעיר מבין כי עליו למהר ולעשות משהו שימשוך את תשומת לבו לפני שייעלם. הוא שואל את המוזג אם יש לו איזה סינתסייזר שיוכל לנגן עליו, אך זה מביט בו בזלזול. אין לנו פה פלסטיק, הוא מפטיר. הצעיר לוקח לידיו קמנצ'ה (כלי מיתר פרסי), עולה על הבמה ומתחיל להפיק מהכלי צלילים חמים ונוגים. ואכן, חומת הקשיחות של טאווילה נסדקת. הוא עוצר לרגע. סקרנותו מתעוררת סוף סוף.

זמן קצר לאחר מכן, מסביר הצעיר (דודו טסה) לטאווילה (אורי גבריאל) כי הוא בנו של שותפו לשעבר, מי שניגן לצדו לפני שנים רבות בהרכב הידוע "אנסמבל טורקיז". הוא מבשר לטאווילה כי אביו שוכב כעת על ערש דווי ומבקש ממנו לנגן לאב, רגע לפני מותו, את "האביב הבוכה" ­ סימפוניה ששניהם כתבו יחד אך לא בוצעה מעולם. לאחר התלבטות קצרה טאווילה מחליט להיענות לאתגר. הוא לוקח את הטאר (כלי מיתר פרסי) שלו, שבו לא נגע 20 שנה, מגלח את זקנו, נפטר מהכובע, ויוצא לחפש נגנים שיסכימו להצטרף אליו למסע.

עם היעלמם של הזקן והכובע נחשפות באחת על המסך פניו המוכרות של אורי גבריאל. הופעתו המרעננת של גבריאל בסרטו זה של בני תורתי ­ שיוצא מחרתיים לבתי הקולנוע ­ זיכתה אותו במועמדות לפרס השחקן הטוב ביותר בטקס פרסי אופיר האחרון. ולא בכדי. גבריאל, שדמותו הקולנועית והטלוויזיונית נהפכה עם השנים למזוהה עם תפקידים של עבריינים קשוחים, חוזר ומוכיח כאן שהוא מסוגל למגוון רחב בהרבה של תפקידים.

בראיון אתו הוא מספר כי הכניסה לנעליו של נגן הטאר שהקדיש חלק גדול מחייו למוסיקה המזרחית הקלאסית היתה קלה לו במיוחד. "גדלתי בבית עם אבא שהיה מחובר למוסיקה. הוא כל הזמן שר בבית, כתב שירים, היה ספציאליסט במוחמד עבד אל ואהאב ­ ואני גדלתי בתוך זה", מציין גבריאל. "כך שמבחינתי, זה היה פשוט למצמץ בעיניים, והנה אני שם".

בשל חשיבותה של המוסיקה בבית שגדל בו, ומכיוון שאביו לא הצליח מעולם לפרוץ עם שיריו אל מחוץ למעגל המשפחתי, ההשתתפות בסרט הזה נשאה בעבור גבריאל משמעות מיוחדת. "מבחינתי, להשתתף בסרט היה להמשיך מהנקודה שבה אבי הפסיק", הוא מסביר. "אבא שלי לא עשה מהמוסיקה קריירה כי הוא היה עסוק בפרנסת המשפחה. וחוץ מזה, מבחינתו הקרקע לא היתה בשלה לכך ­ בין השאר בגלל התאונה שקרתה במקום הזה".

התאונה שגבריאל מזכיר היא לא רק זו המוזכרת ב"בלדה לאביב הבוכה" ­ תאונת דרכים שקטעה את הקריירה המוסיקלית של טאווילה. זו גם תאונה נוספת, היסטורית. "המוסיקה בסרט היא סימבול תרבותי למקום שממנו האנשים האלה באו, ואילו התאונה בסרט אלגורית בעיני למפגש התרבויות שהתקיים במקום הזה", הוא מציין. "לא פעם המשלתי את המפגש שהיה פה בין התרבות המזרחית למערבית לתאונת דרכים, להתנגשות בין מיני מיינור למשאית. אלה שישבו במיני מיינור לא שרדו את התאונה, או יצאו ממנה נכים".

מתוך "בלדה לאביב הבוכה"

גם בחירתו של תורתי דווקא בדודו טסה לתפקיד הבחור הצעיר שדוחף את טאווילה להצית מחדש את להבת התרבות הישנה מתכתבת כמובן עם המציאות. טסה הוציא בשנה שעברה אלבום שהתבסס על המוסיקה העיראקית הקלאסית שכתבו סבו ואחיו, האחים והפיח בה חיים מחודשים לאחר שכמעט נשכחה ­ בדיוק כפי שהוא וחבריו עושים בסרט. "מבחינתי, דודו למעשה מגלם בסרט דמות שדומה מאוד לדמותו בחיים. הרי גם הוא חזר למוסיקה שממנה ינק, וגם הוא משלב אותה באופן מופלא במוסיקה שהוא יוצר כיום בעצמו", אומר גבריאל.

מתברר שמי שמגלם בשנים האחרונות את דמותו של בסדרת הטלוויזיה "הבורר" ירש מאביו את החיבה למוסיקה. גבריאל מספר כי גם הוא עצמו נהג מאז ומתמיד לשיר. הוא אוהב מוסיקה, הוא מחובר אליה. "החיים שלי מלווים בשירה. בעיקר גדלתי על שירים של עבד אל חלים חאפז, זמר מצרי שמגיל אפס התנגן סביבי", הוא אומר. "לפני ארבע-חמש שנים אפילו זכיתי לשיר כמה שירים שלו עם תזמורת נצרת, עם 12 נגנים, בפסטיבל 'תרבות של שלום'. מבחינתי זה היה ממש חלום שהתגשם".

תורתי, שגבריאל הופיע גם בסרטו הקודם "כיכר החלומות", הכיר את החיבור הזה שלו למוסיקה המזרחית הקלאסית וכבר בזמן כתיבת התסריט החליט ללהק אותו לתפקיד הראשי, מספר השחקן. "הוא כנראה ראה אותי בתפקיד הזה באופן טבעי, כי הכיר אותי, ידע מי אני ומה החיבור שלי למוסיקה", הוא אומר.

עמוק בסטריאוטיפ

אורי גבריאלצילום: קובי קלמנוביץ

גבריאל נולד ב1955 במגדיאל, לאב צורף ולאם עקרת בית וספרית לעת מצוא. כשהיה בן חמש עברה המשפחה ­ לגבריאל שתי אחיות ­ ליפו וכשבע שנים לאחר מכן המשיכה משם לבני ברק, לבית בשכונת תל גיבורים הסמוכה לפרדס כץ. המפגש הראשון שלו עם המשחק היה בגיל 17, כשחבר מהשכונה שיכנע אותו להצטרף לתיאטרון קהילתי שהקים במקום יוסי אלפי. ב1975 הוא זכה להופיע בפרק אחד של סדרת הטלוויזיה "גם אנחנו שופטים". הוא גילם שם צעיר, עבריין לשעבר, שחוזר למוטב ומתעמת עם ידידיו לשעבר המנסים להסיט אותו מדרך הישר. לגבריאל לא היה אז מושג כי התפקיד הזה יחזור שוב ושוב, בווריאציות שונות, לאורך הקריירה שלו.

מיד לאחר מכן החל גבריאל ללמוד משחק בסטודיו של ניסן נתיב, ובסיום לימודיו, ב1980, התגלגל לשני פרויקטים, בשניהם בתפקיד עבריין: ההצגה "ביער ביער" (1981) בבימוי מיקי גורביץ', שסיפרה על שני עצירים החשודים ברצח וחושפים את עברם בשכונת מצוקה, והסרט (1982), שכתב חיים מרין וביים ינקול גולדווסר, ובמרכזו שני עבריינים שיוצאים לגנוב כספת מתוך מטה המשטרה. בשני המקרים שיחק לצדו שחקן צעיר ואלמוני עדיין, משה איבגי. 

עם השנים נהפך "מתחת לאף" לאבן דרך בתולדות הקולנוע הישראלי. קומדיית הפשע הזאת נתפשה כסרט ששינה את ייצוג המזרחים בקולנוע, הציב אלטרנטיבה לסרטי הבורקס, וכיום יש הרואים בו אפילו סרט קאלט. גבריאל מסביר כי כבר בזמן העבודה על הסרט הרגיש כי זו יצירה יוצאת דופן. "עד אז כל הסרטים שנגעו באוכלוסייה מזרחית היו סרטי בורקס ­ שאין לי נגדם דבר, להיפך, אני חושב שיש בהם הומור עצמי והם צוחקים על כולם ­ ואילו זה היה סרט קצת יותר קרוב למציאות, לחבר'ה של השכונות", הוא אומר. "זו היתה השפה שלהם, ההתנהגות שלהם, החלומות שלהם. העבריינים מהשכונות קיבלו שם במה יותר ריאליסטית. וגם היה פה אקט של מחאה, בזכות העובדה שבסרט הזה הם פורצים לבניין המשטרה ושודדים משם כספת. היה בזה סוג של ניצחון". 

"מתחת לאף" היה הסרט שפירסם את גבריאל וסימן את פריצתו לתודעה הציבורית. "אבל זה היה לטוב ולרע", הוא מחייך. "לטוב, כי באמת התפרסמתי כך, זו היתה ההכרזה של 'אני כאן'. מצד שני, זה קיבע את ה'איך אני כאן'. זו היתה צריבה של רושם ראשוני, שבאיזשהו מקום קיבעה אותי בסטריאוטיפ של העבריין, וקצת קשה היה להשתחרר מהמקום הזה. ומאחר שאנחנו לא תעשייה שמייצרת סרטי פשע בסרט נע, עם השנים מצאתי את עצמי הרבה פעמים מובטל, חסר תעסוקה. גם בתיאטרון, שבו מגוון התפקידים אינסופי, הכניסו אותי בכל זאת למשבצת מסוימת. גם שם הייתי די מקוטלג".

גבריאל ומשה איבגי בסרט "מתחת לאף"

ואולם גבריאל שרד את התקופות הקשות, ובשלושת העשורים האחרונים הצליח לבסס לעצמו קריירת משחק מקומית ובינלאומית ענפה. תפקידיו הקולנועיים כללו, בין השאר, הופעות בסרטים "סיפורי תל אביב" (1992), "מקס ומוריס" (1994), (1995), "כיכר החלומות" (2001) ו(2005) של אייל חלפון, שזיכה אותו בפרס אופיר לשחקן הטוב ביותר. והקריירה הטלוויזיונית שלו כללה הופעה בסדרות רבות, ובהן "כתב פלילי", "תיבת נח", "עספור" וכמובן "הבורר", שבימים אלה מצולמת העונה הרביעית שלה.

מתוך "הבורר"צילום: אוהד רומני

בנוסף לקטלוג המגביל שלו, נאלץ גבריאל להתמודד במשך שנים רבות גם עם השוואות שנעשו לא פעם בינו ובין מי שהתפרסם יחד אתו אבל עלה על מסלול קריירה מואץ ונהפך בשלב מסוים לשחקן העסוק ביותר בקולנוע הישראלי. "איבגי ואני יצאנו לעולם  כצמד בסרט 'מתחת לאף', זו היתה נקודת הזינוק של שנינו. ואז התחיל מעקב של מה עשה כל אחד מאתנו, מה הוא הספיק, לאן הוא הגיע. אבל כשחושבים על זה, נקודת הזינוק המשותפת שלנו מקרית לחלוטין, ולכן ההשוואה הזאת מיותרת", אומר גבריאל.

בגלל נקודת המוצא המשותפת והפרויקטים הרבים שבהם השתתפו השניים זה לצד זה לאורך השנים ("הבורר" היא הדוגמה האחרונה לפרויקט כזה), ההשוואה ביניהם בכל זאת מתבקשת. אבל נדמה שגבריאל כבר עייף ממנה ואינו שש לדבר עליה. "לכל אחד מאתנו הכישרונות שלו, האופי שלו, היכולות שלו, ההזדמנויות שלו, השאיפות שלו, המרפקים שלו, ולכן אין בכלל מקום להשוואה", הוא אומר. "כל אחד מאתנו בא מרקע חיים שונה, עם יכולות שונות. במקרה נפגשנו שם, ואחר כך כל אחד המשיך למסלול שלו. זה הכל".  

למעריצי "דמדומים"

כיום הקטלוג שלו כשחקן שמתאים במיוחד לתפקידים של פושעים קשוחים כבר הרבה פחות מפריע לו, הוא טוען. "זה כבר כל כך מאחורי, הדבר הזה. זה לא מטריד אותי בכלל. אני חושב שזו אינדיקציה מסוימת לאופן שבו חברה מסתכלת ומקבעת סטריאוטיפים של אנשים מצבע, גוון, מקום מסוים וכולי, וקצת מגבילה אותם. אבל זה רק מעיד משהו על החברה שאני חי בה. אני מסתכל על כך כאנתרופולוג יותר מאשר כסיפור אישי".

בשנים האחרונות, לדבריו, סירב לכמה תפקידים שהאמין כי הם עלולים לקבע אותו עוד יותר במשבצת הזאת, אבל לא עשה מאמץ להשיג תפקידים שיוציאו אותו ממנה לחלוטין. "כי אני כבר לא שם", הוא מסביר. "היום, אם אני מקבל תפקיד של עבריין, אני בוחן את הדברים לפי האישיות של הדמות, מאיפה היא פועלת, באיזו סיטואציה היא חיה, ואם יש לה מה להגיד. זה מעניין אותי יותר מהכותרת שלה, עבריין או לא עבריין. מה שחשוב לי זו המורכבות של הדמות".

במקביל לעשייה שלו בקולנוע המקומי הופיע גבריאל גם בסרטים בינלאומיים רבים. בין השאר השתתף בשורה של סרטי אקשן ובי מוביז בשנות ה80 וה90 ובהם "מחץ הדלתא", "נשר הברזל", "אמריקן סייבורג" ו"טרור לילי". ואילו בשנים האחרונות הוזמן להופיע בשתי הפקות בינלאומיות יוקרתיות: במיני סדרה שהפיקו יחד הרשתות BBCו-HBO, "על חייו של סדאם חוסיין, הוא גילם את דמותו של "עלי הכימאי"; ואילו בסרטו השלישי של כריסטופר נולאן בטרילוגיית באטמן, (2012), גילם אסיר עיוור המתיידד עם באטמן בבית הסוהר.  

בחודשים הקרובים עתידה דמותו של גבריאל לחזור ולהופיע על המסכים במדינות רבות. זה יקרה כאשר סרטו החדש של הבמאי האירי ניל ג'ורדן ("משחק הדמעות"), "ביזאנטיום", ייצא להקרנות בבתי הקולנוע. עד כה הוקרן הסרט בבכורה בפסטיבל טורונטו וזכה שם לביקורות מעורבות. אבל מכיוון שמדובר בסרט שיצא תחת ידיו של במאי מוערך, ומאחר שזה סרט ערפדים שייצא לבתי הקולנוע בדיוק כשמיליוני מעריציה של סדרת "דמדומים" כבר יהיו בקריז של הגמילה מהסרט האחרון בסדרה, נדמה כי סיכויי ההצלחה שלו לא רעים.

"זה סיפור שמתרחש בשתי תקופות מקבילות, על אשה ערפדית שקמה ושברה את הקודים של משפחת הערפדים והביאה לעולם ילדה למרות האיסור המוטל על ערפדיות ללדת", מספר גבריאל. "בעקבות כך מתחיל מרדף אחריה, והיא נאלצת להימלט. אני מגלם בסרט דמות בשם סוואלה, שבהווה הוא חוקר מקרי רצח, ואילו בעבר היה ראש מנזר הערפדים". 

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ