בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה נהפך דווקא "קזבלנקה" לאחד הסרטים האהובים ביותר אי-פעם

הצילומים התחילו לפני שהתסריט היה גמור, אינגריד ברגמן היתה גבוהה יותר מהמפרי בוגרט, והסרט כולו הוא פרדוקס אחד גדול. במלאות 70 שנה ל"קזבלנקה" הוא יוקרן השבוע בבתי קולנוע בישראל

30תגובות

70 שנים מלאו להקרנת הבכורה של "קזבלנקה", אחד הסרטים האהובים והמצוטטים בתולדות הקולנוע; סרט שגם אם אינך מציין את שמו, אך מצטט מתוכו רפליקות כגון "Here's looking at you, kid", "We'll always have Paris" או "I think this is the beginning of a beautiful friendship" ¬ ברור לכל לאיזו יצירה אתה מתייחס.

הקרנת הבכורה של "קזבלנקה", שהיתה ב-26 בנובמבר 1942, נועדה תחילה להתקיים בתאריך אחר. ג'ק ל' וורנר, מנהלה של חברת האחים וורנר שהפיקה את הסרט, ביקש לערוך אותה באביב 1943. אולם בחודש נובמבר 1942 פלשו בעלות הברית לצפון אפריקה, גם לקזבלנקה שבמרוקו, והמפיקים ביקשו לנצל לטובת יחסי הציבור את הסמיכות בין האירוע ההיסטורי לעלילת הסרט.

ההקדמה של הבכורה לסוף 1942 יצרה קוריוז חריג בתולדות פרסי האוסקר: מכיוון שההפצה הרחבה של הסרט החלה רק בחודש ינואר 1943, הסרט לא היה זכאי להיות מועמד לאוסקר לשנת 1942 אלא רק שנה לאחר מכן. הוא אמנם זכה ב 1943 בפרס הסרט הטוב ביותר וכן בפרסים לבמאי מייקל קרטיז ולתסריטאים.

כבוד והערצה אין קץ מורעפים כבר שבעה עשורים על סרט, שתהליך ההפקה שלו היה בלגן מוחלט. התסריט התבסס על מחזה ושמו"Everybody Comes to Rick's ", מאת מארי בורנט וג'ואן אליסון, שלא הועלה מעולם. סמיואל מרקס, אחד המפיקים הבכירים בחברת אם-ג'י-אם, הביע התעניינות במחזה והציע ליוצריו 5,000 דולר בעד זכויותיו, אך מנהל החברה, לואי ב' מאייר, הטיל וטו על ההצעה. את המחזה הדחוי גילתה איירין לי מחברת האחים וורנר, וג'ק וורנר הסכים לרכוש את הזכויות ב 20 אלף דולר (זהו עד היום הסכום הגבוה ביותר שבו נרכש מחזה שלא הופק).

הדחייה של מאייר וההסכמה של וורנר מעידות על ההבדלים שהיו בשנות ה 30 וה 40 בין שני האולפנים. בעוד שאם-ג'י-אם ביקשה לרוב לספק לקהלה בידור אסקפיסטי, האחים וורנר הפיקה סרטים בעלי אופי ריאליסטי יותר; בין שאלה היו סרטי גנגסטרים ובין שהיו סרטים מוסיקליים ¬ עלילותיהם לא התעלמו מהמשבר הכלכלי ששרר באמריקה עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה.

האחים וורנר גם היתה החברה הראשונה שהפיקה כבר בסוף שנות ה 30 סרטים שנשאו מסר אנטי נאצי; עובדה שלא מצאה חן בעיני הממשל, שעדיין לא החליט מה יחסה של אמריקה למשטר הנאצי, וגם לא בעיני האולפנים האחרים, שחששו כי סרטים כאלה יובילו להטלת חרם על כל מוצריה של הוליווד מצד גרמניה, שסרטים אמריקאיים נחלו בה הצלחה גדולה. רק אחרי ההפצצה של פרל הארבור וכניסתה של אמריקה למלחמה התגייסו כל האולפנים למאמץ המלחמתי ולהעלאת המוראל של הציבור האמריקאי.

פסנתרן? בעצם מתופף

עלילת "קזבלנקה", בכמה מלים למען המעטים שעדיין לא ראו את הסרט, מציגה את סיפורו של ריק, בעל מועדון בקזבלנקה, שגורש מאמריקה מסיבה שהסרט אינו מפרש (כותביו הודו כי לא הצליחו למצוא סיבה תסריטאית לגירושו ולכן פשוט התעלמו ממנה).

במועדון מתכנסים שלל פליטים מאירופה המבקשים להשיג ויזה לארצות הברית בתהליך של סחר מכר הנתון בידיים מושחתות. בין הבאים לשם גם ויקטור לזלו (פול הנריד), מנהיג מחתרת אנטי נאצית, שהשתחרר לא מכבר ממחנה ריכוז, עם אשתו אילזה, שבעבר היתה אהובתו של ריק ויום אחד נעלמה במפתיע מחייו מבלי לספק הסבר. מטרתו של ויקטור אף היא להשיג ויזה לו ולאשתו, שיחסיה הקודמים עם ריק, שהתקיימו בפאריס ¬ ומוצגים בסרט בפלאשבק ¬ אינם ידועים לו.

מי שלא ראו את הסרט או שואפים לצפות בו אולי לראשונה על מסך קולנוע יוכלו לעשות זאת בשבוע הקרוב במסגרת מיזם "יס פלאנט קלאסיק". הסרט יוקרן שלוש פעמים בבתי הקולנוע של רשת זו בחיפה, ברמת גן ובראשון לציון.

הפקת הסרט נמסרה בידי המפיק האל ב' ואליס, שמתחילת שנות ה 30 ועד למותו ב 1986 היה מעורב בהפקתם של כמעט 400 סרטים. עוד קודם ל"קזבלנקה" הפיק ב 1941 את "הנץ ממלטה", הסרט הראשון שביים ג'ון יוסטון, בכיכובו של המפרי בוגרט, וב 1942 את "ינקי דודל דנדי" בבימויו של קרטיז, שזיכה את כוכב הסרט, ג'יימס קגני, באוסקר.

תהליך כתיבת התסריט של "קזבלנקה" היה מסורבל, ומכיוון שבחברת האחים וורנר נהגו להפיק סרטים מהר, הצילומים החלו עוד לפני שהיה תסריט גמור.

הראשונים שהתמודדו עם עיבוד המחזה לתסריט היו התסריטאים וולי קליין ואייניאס מקנזי, שהיו מתסריטאי הבית המובילים של האחים וורנר. אחרי שעמלו על הפרויקט במשך חודש וחצי הוא הועבר מידיהם לצמד התסריטאים התאומים ג'וליוס ג'יי אפשטיין ופיליפ ג'י אפשטיין, שהיו מכותבי הלהיט "ינקי דודל דנדי". על התסריט חתום גם האוורד קוך, והשלושה זכו יחד באוסקר. גם קייסי רובינסון, אף הוא מתסריטאי הבית המוערכים של האחים וורנר, היה מעורב בכתיבה.

מספר רב של שחקנים היו מועמדים לגלם את ריק, ובראשם ג'ורג' ראפט, ששנה קודם לכן סירב לככב ב"הנץ ממלטה". אך ואליס התעקש על בוגרט מהרגע הראשון.

אינגריד ברגמן היתה בחירתו הראשונה של ואליס לתפקיד אילזה, אך היתה בעיה: השחקנית לא היתה חתומה על חוזה עם האחים וורנר אלא עם המפיק דייוויד או סלזניק, שהביא אותה משוודיה לארצות הברית שלוש שנים קודם לכן. תחילה סירב סלזניק להשאיל את ברגמן לאחים וורנר, אך אחרי שהתאומים אפשטיין נשלחו אליו וסיפרו לו במה מדובר, הוא נעתר. כמו כן הסכים להשאלתו של השחקן פול הנריד, שנולד בטרייסטה כאשר השתייכה עדיין לאימפריה האוסטרו-הונגרית והיה חתום אף הוא על חוזה עמו.

כאשר נקבע שבוגרט וברגמן יגלמו את שני התפקידים הראשיים, נותרה בעיה אחת: ברגמן היתה גבוהה מהכוכב שלצדה. קרטיז וצלם הסרט, ארתור אדסון, ניסו לפתור אותה בדרכים שונות. בין השאר, בכמה סצינות הועמד בוגרט על קופסה כדי להגיע לגובהה של ברגמן. אם צופים בסרט בקפידה, ניתן להבחין שהבדלי הגובה בין השניים משתנים מפעם לפעם.

"קזבלנקה" היה סרטה האמריקאי החמישי של ברגמן, ואף שהיא כבר נחשבה לכוכבת אהודה, הסרט הזה והבא אחריו, "למי צילצלו הפעמונים" של סם ווד, ביססו את מעמדה כאחת הכוכבות הגדולות של הוליווד. ב 1944 היא זכתה באוסקר הראשון שלה (מבין שלושה) על הופעתה ב"אור הגז" של ג'ורג' קיוקר.

בוגרט החל להופיע בסרטים כבר ב 1930 ולאורך העשור הופיע לרוב בתפקידי משנה של גנגסטרים ונבלים אחרים. "הנץ ממלטה" ו"קזבלנקה" הפכו אותו לכוכב-על, אך הוא נאלץ לחכות לאוסקר היחיד שלו עד ל 1951, שש שנים לפני מותו, אז זכה בפרס בעבור הופעתו ב"המלכה האפריקאית" של ג'ון יוסטון.

אשר לבמאי של "קזבלנקה", מייקל קרטיז לא היה בחירתו הראשונה של ואליס. קרטיז, שהיגר להוליווד מהונגריה ב 1926, היה אחד מבמאי הבית המהימנים ביותר של האחים וורנר, אם כי קשייו ברכישת השפה האנגלית ומבטאו הכבד הניבו שלל בדיחות על חשבונו. ואליס העדיף על פניו את ויליאם ויילר והאוורד הוקס, אך שניהם דחו את ההצעה.

מכיוון שצילומי "קזבלנקה" החלו ללא תסריט גמור, נותרו כמה בעיות תסריטאיות לא פתורות. למשל, האם אילזה היתה אשה נשואה כאשר ניהלה את הרומן עם ריק בפאריס? המפיקים חששו שהצנזורה ההוליוודית הפנימית תתנגד למהלך עלילתי שכזה (נשים בוגדניות היו אמורות להיענש בסרטים ההוליוודיים הקלאסיים), ואמנם הצנזורה הביעה התנגדות לווידוי של אילזה בפני ריק כי היתה נשואה כשהם ניהלו רומן. ואולם, כאשר התסריטאים הגו את הרעיון שאילזה סברה באותה תקופה שבעלה מת במחנה ריכוז, הרומן כבר לא נחשב לבגידה, והצנזורה אישרה אותו.

הבעיה החמורה ביותר היתה קשורה בסופו של הסרט. עם מי תישאר אילזה, עם ריק או עם בעלה, לוחם המחתרת? אי-הוודאות בנוגע לסופו של הסיפור הטרידה את ברגמן במיוחד, ויותר מפעם אחת במשך הצילומים היא ביקשה מקרטיז ומהתאומים אפשטיין לגלות לה את מי משני הגברים היא אוהבת יותר. הם אמרו לה לגלם את התפקיד "בין לבין", כאילו היא אוהבת את שניהם בדרכים שונות. עד לסוף הצילומים לא הוחלט כיצד תסתיים העלילה, ואמנם צולמו לסרט כמה סופים אפשריים.

שחקן נוסף המופיע ב"קזבלנקה" הוא קונרד ויידט הגרמני, שתפקידו הקולנועי הנודע ביותר היה  ב"קבינט של ד"ר קליגרי" מ 1920, ממבשרי הקולנוע האקספרסיוניסטי הגרמני. ויידט, שחקן תיאטרון וקולנוע מוערך במולדתו, נודע בהתנגדותו העזה לנאצים. הוא נמלט להוליווד ב 1933 עם אשתו השלישית, שהיתה יהודייה. הוא עצמו, אף שלא היה יהודי, בכל פעם שנתבקש בגרמניה לציין את זהותו האתנית, כתב "יהודי". ב"קזבלנקה" מגלם ויידט את רב סרן שטראסר, הנאצי המרושע. בגלל מוצאו ומבטאו הוא גילם לרוב דמויות של נאצים.

תפקיד אחר מגלם ב"קזבלנקה" פיטר לורה, כוכב סרטו המופתי של פריץ לאנג "M" מ 1931, שבו הוא שיחק רוצח ילדים סדרתי. אף הוא נמלט מגרמניה ב :1933 הוא היה נתון בסכנה כפולה, הן בשל מוצאו היהודי והן משום שהיה הומוסקסואל. בהוליווד, כולל ב"קזבלנקה", הוא גילם לרוב פושעים זוטרים נכלוליים על גבול הטירוף.

גם לשיר הנודע של "קזבלנקה" סיפור משלו. במקום לבקש ממלחין הפסקול, מקס סטיינר (שיצר גם את המוסיקה ל"חלף עם הרוח"), שיחבר את השיר שנדרש לעלילת הסרט, נבחר לה שיר נשכח ושמו "As Time Goes By", שנכתב ב 1931 על ידי הרמן האפפלד למחזמר בימתי זניח. הזכויות על השיר היו שייכות לאחים וורנר, והסיבה העיקרית לשימוש בו היתה חיסכון כספי. רק עם הקרנת הסרט התברר עד כמה הבחירה בשיר, שמלותיו עוסקות בנצחיותה של האהבה גם בזמנים קשים, היתה נכונה. שירו הנשכח של האפפלד היה כך לאחד השירים הנודעים ביותר בכל הזמנים (כיום קטע ממנו מלווה את הלוגו של סרטי האחים וורנר).

"קזבלנקה" צולם כולו באולפני האחים וורנר, ומכיוון שהיו אלה ימי מלחמה לא הורשו יוצריו לצלם את הסצינה האחרונה בשדה תעופה אמיתי. זה נבנה לפיכך אף הוא באולפן, והמטוס הנראה ברקעה של הסצינה האחרונה עשוי מקרטון. הסרט הופק בתקציב של קרוב למיליון דולר ובהקרנתו הראשונית הכניס קרוב לארבעה מיליון דולר.

דווקא הציטוט הידוע ביותר מתוכו ¬ "Play it again, Sam", שהעניק שם למחזה של וודי אלן ולגרסתו הקולנועית שביים הרברט רוס ¬ אינו מושמע בסרט באופן הזה. בסצינה אחת בסרט אומרת אילזה לסם, הפסנתרן המזמר המופיע במועדון של ריק: "Play it, Sam. Play 'As Time Goes by'", ובסצינה נוספת אומר ריק לסם:

"You played it for her, you can play it for me. Play it.".

את סם הפסנתרן גילם דולי וילסון ¬ שהיה בכלל מתופף שלא ידע לנגן בפסנתר. הוא "מנגן" בסרט את השיר המבוקש לצלילי הקלטה בביצוע הפסנתרן אליוט קרפנטר (אך מבצע את השיר בקולו). בשלב ראשוני של ההפקה תוכנן שבמועדון של ריק תהיה פסנתרנית-זמרת, ובין המועמדות לתפקיד היו הזמרות לינה הורן ואלה פיצג'רלד. רק לקראת תחילת הצילומים הוחלט שזה יהיה גבר; החלטה נבונה, שבכל אחת מהסצינות בינו לבין ריק או אילזה יוצרת מידה שונה של אינטימיות בין הפסנתרן לבין הדמות התובעת ממנו לבצע את השיר שאיחד בעבר בין זוג האוהבים.

נשף הקלישאות

פרדוקס מלווה את תופעת "קזבלנקה": אם כי זהו סרט שניתן לצפות בו שוב ושוב והוא גדוש בסצינות שכמעט כל אחת מהן היתה לחלק מהזיכרון הקולנועי הקולקטיבי; ואף כי בכל משאל על הסרטים האהודים ביותר בתולדות הקולנוע הוא תמיד נבחר לאחד המקומות הראשונים ¬ הרי במשאלים לבחירת הסרטים הטובים ביותר בכל הזמנים "קזבלנקה" לעולם אינו נושק לצמרת הרשימה.

מי שניסה להתמודד עם הפרדוקס הזה ולנסות לבאר את מקור המשיכה של דורות של צופי קולנוע ל"קזבלנקה", הוא התיאורטיקן והסופר אומברטו אקו. מאמרו בעניין זה, Casablanca or The Cliches are Having a Ball  (בתרגום חופשי, "קזבלנקה, או נשף הקלישאות"), מופיע בספר שלו החוקר את רזי התרבות הפופולרית.

במאמר מנסה אקו להבין מדוע סרט שהוא לדעתו בינוני מבחינה אסתטית וחסר עומק והמשכיות פסיכולוגית ¬ וזאת מפני שעלילתו התעצבה תוך כדי צילומיו ¬ מתקבל עדיין על ידי צעירים ברחבי העולם במחיאות כפיים הפורצות אחרי כל סצינה ואחרי כל רפליקה מוכרת; מדוע הוא מעורר בצופיו התלהבות השמורה בדרך כלל למגרשי כדורגל, למראה גול מרשים, או לאולמות האופרה, למשמע אריה מוכרת ואהובה.

אקו טוען כי מכיוון שהעלילה אולתרה תוך כדי צילומי הסרט, יוצריו דחסו לתוכו מצבור של מיתוסים הלקוחים מרפרטואר מוכר ואף משומש. לדבריו, אם יוצרי סרט כוללים בו מיתוסים מעטים שכאלה, התוצאה בנאלית ואף עלולה להיהפך לקיטש. אבל אם, כמו ב"קזבלנקה", הסרט כולו מורכב ממיתוסים שכאלה, התוצאה יוצרת תחושה של סחרור ובדרכה שלה היא מבריקה.

רוב הסרטים, מוסיף אקו, מסתפקים בסיטואציה ארכיטיפית אחת או בשתיים, אך "קזבלנקה" מורכב מאוסף של סיטואציות ארכיטיפיות המתרחשות על רקע אקזוטי: אהבה נכזבת; הצורך להימלט; החיפוש אחר מפתח ¬ הכסף להשגת הוויזה ¬ כדי להגיע לארץ המובטחת, ארצות הברית; טרנספורמציות ¬ אידיאולוגית, פטריוטית ומוסרית; הקרבה מסוגים שונים; המאבק בין תרבות לברבריות; הבסתו של הרוע על ידי הטוהר ¬ ואקו רואה בטוהר מוטיב שעובר לאורך הסרט כולו ¬ ועוד.

את מצבור הסיטואציות הארכיטיפיות האלה מנווטות שלוש דמויות ארכיטיפיות, טוען אקו: הגבר מר הנפש (ריק), שחצוי בין אהבתו לסלידתו מהאשה שלכאורה נטשה אותו ובגדה בו, והוא בה בעת ציני ונדיב; האשה האניגמטית (אילזה), על גבול הפאם פאטאל המוכרת מהפילם נואר, שחצויה בין אהובה מר הנפש לבעלה הגיבור; והבעל (ויקטור), שחצוי בין אהבתו לאשתו להערצה שהוא רוחש לאהובה. כל אחת משלוש הדמויות המרכזיות נושאת מסר דו-משמעי. וסיפורן ¬ המעוצב ממרכיבים של סרט מתח, מוסיקה, רומנטיקה ומסרים פטריוטיים ¬ מתפתח באתר שהוא כל-מקום.

"'קזבלנקה' איננו סרט אחד", כותב אקו. "הוא הרבה סרטים. הוא אנתולוגיה". הוא התהווה מתוך עצמו, אולי אפילו בלא שליטה של יוצריו. ולכן הוא עובד, כי כוחו של הנרטיב פועל בו בצורתו הטבעית ביותר בלי שהאמנות מתערבת בתהליך היצירה (ואקו כותב במאמרו את המלה אמנות באנגלית עם A גדולה בתחילתה).

אקו מסיים את מאמרו במלים הבאות: "שתי קלישאות מעוררות בנו גיחוך. מאה קלישאות נוגעות ללבנו, כי אנו חשים שהקלישאות מנהלות דיון בינן לבין עצמן וחוגגות את המפגש המחודש ביניהן. כפי שכאב עשוי לעורר הנאה, וסטייה עשויה להניב אנרגיה מיסטית, כך שיאה של הבנאליות עשוי לחשוף בפנינו שמץ מן הנעלה".

אינני מסכים לכל טענותיו של אקו, שהפרדוקסליות שולטת בהן כמו בתופעת הסרט עצמו; במיוחד לא לניתוק שלו את המושג "אמנות" מן התוצאה. ואולם, יש בדבריו כדי להצביע על הסיבות לכך ש"קזבלנקה" תפס מאחז נצחי בתודעה ובזיכרון הקולנועיים הקולקטיביים.

אם כי מתברר שהוא אינו שמור בזיכרונם ובתודעתם של הכל. בשנות ה 80 ערך כתב העת האמריקאי לקולנוע "פילם קומנט" את התסריט של "קזבלנקה" ושלח אותו, בשמו של המחזה המקורי, לקוראי תסריטים במספר רב של חברות הפקה כהצעה לסרט. מקצתם זיהו מיד שזהו "קזבלנקה", אך מרביתם לא, וכל אלה דחו את התסריט בטענה שהוא מיושן ויש בו יותר מדי דיאלוגים ולא מספיק סקס. לעומתם, רוב צופי הקולנוע ב 70 השנים האחרונות, וכנראה גם בעתיד, יאמרו, כפרפראזה על אחד המשפטים הזכורים ביותר מהסרט: "תמיד יהיה לנו 'קזבלנקה'".
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו