בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האשה שמאחורי שר הטבעות

היא עומדת מאחורי ההצלחות הגדולות של בן זוגה, אך מקפידה להתרחק מאור הזרקורים. פראן וולש, שותפתו לכתיבה ולחיים של פיטר ג’קסון, מספרת על סרטם החדש ”ההוביט: מסע בלתי צפוי”, ומסבירה למה היא עצמה לא ממהרת לענוד טבעת

3תגובות

“אני יכול לקחת אותך לראות את פראן”. באולפני סטון סטריט בוולינגטון שבניו זילנד, קומפלקס שבו צולמו שלושת סרטי “שר הטבעות” - ושבו שקוע פיטר ג’קסון בשנתיים האחרונות בהפקת סרטי “ההוביט” - ההזמנה הזאת כמוה כאילו הוזמנתי אל מאחורי הווילון לראות את הקוסם מארץ עוץ.

פראן וולש, שזכתה במועמדות לפרס אוסקר שבע פעמים וזכתה שלוש פעמים, היתה כותבת־שותפה ב–12 מסרטיו של ג’קסון, לרבות טרילוגיית “הטבעות” שוברת הקופות, שגרפה כמעט שלושה מיליארד דולר בקופות הכרטיסים, והסדרה החדשה “הוביט”. “יצורים שמימיים”, הדרמה שעמה זינק לתודעה הציבורית ב–1994, היתה רעיון שלה. וולש, חמה וחדת לשון - חברתו לחיים של ג’קסון - גם מפיקה את סרטיו וכותבת להם את המוסיקה. היא אפילו מביימת סצינות כשג’קסון נאלץ להיות במקום אחר.

“החשיבות שלה גדולה מאוד”, אומר אנדי סרקיס, שחוזר לגלם את היצור הנאלח גולום ב”ההוביט: מסע בלתי צפוי”, שיעלה היום לאקרנים בישראל. אך וולש, בת 53, היא גם אחת התעלומות הגדולות ביותר בהוליווד. היא מתראיינת רק לעתים נדירות ומסרבת להצטלם, לא כל שכן לצעוד על השטיח האדום לצד ג’קסון. וולש לא מרשה להציג את פניה גם כשהיא תורמת פרשנות לדי־וי־די. היא נשארה בבית כשג’קסון ביקר בכינוס המעריצים קומיק־קון אינטרנשיונל ביולי. מי היא האשה החשובה הזאת, השומרת בקנאות קיצונית כל כך על פרטיותה?

וולש ואנשיה המגוננים עליה אינם מקלים עלי במציאת תשובה לשאלה הזאת. בביקורי בן היומיים באתר הצילומים של “הוביט” בקיץ האחרון הורשיתי בחלק ניכר מהזמן לשוטט במקום כאוות נפשי, ללא פיקוח, התבוננתי באלפים בעלי שיער מדהים שיוצאים לקרב ואף תפסתי את איאן מקקלן המחופש לגנדלף תופס תנומה בין הסצינות. אך וולש היתה מחוץ לתחום.

התעקשות מנומסת זיכתה אותי ב”לחיצת יד” שלא לפרוטוקול. וולש, לבושה בשחור, שערה אסוף בערימה על ראשה - קצת כמו הלנה בונהם קרטר אבל בלי האקסצנטריות המתורגלת היטב - עבדה בחדר חסר חלונות באולפנים ליד משרדו דמוי הקן של ג’קסון. “היא לא סובלת טיפשים”, הזהירו אותי מקורביה, אזהרה שהתממשה כשהתייחסתי לג’קסון בטעות בתור ה”בעל” שלה.

תשובתה הצוחקת היתה תשובה שהיא מרבה להשתמש בה, לדברי אנשים שהיו אתה בקשר במהלך השנים: “הוא לא בעלי. הוא אף פעם לא הציע לי נישואים, ואילו הציע, סביר להניח שלא הייתי עונה בחיוב”.

כעבור חמישה חודשים וולש מדברת אתי בטלפון, לאחר שהסכימה לשיחה בת 30 דקות שבה תספר על עבודתה המשותפת עם פיליפה בוינס על עיבוד “ההוביט” של ג’־ר־ר טולקין לקולנוע ‏(ג’קסון וגיירמו דל טורו רשומים גם הם ככותבים‏). בוינס, חברתה הטובה ביותר ושכנתה של וולש, שגם הפיקה שישה מסרטיו של ג’קסון ‏(ותרמה לכתיבה בשמונה מהם‏), נמצאת גם היא על הקו.

“יצורים הרוסים, מחוקים” - בסגנון גולום או שלוב העכביש - כך מתארת וולש בבדיחות הדעת את עצמה ואת בוינס, שעמלות זה יותר מעשר שנים על סרטי “הטבעות” ו”ההוביט”. שלא כספרי “שר הטבעות” האפלים והדחוסים, “ההוביט”, שראה אור לראשונה ב–1937, הוא ביסודו פנטסיה לילדים - מסעם של בילבו באגינס, יצור קטן ושעיר, והקוסם גנדלף, שיוצאים לחפש אוצר ששומר עליו דרקון ושמו סמוג ולהציל את ממלכת הגמדים. הספר, שנמכר ביותר ממאה מיליון עותקים ברחבי העולם, גדוש עלילות פעולה, אך דליל בסיפור הרקע.

גטי אימג`ס

איך מכינים מזה ארוחה קולנועית מלאה, לא כל שכן שלוש? מה שסיבך עוד יותר את המשימה היה העובדה שלתסריטאיות לא היו הזכויות לספר “סילמריליון” שפורסם אחרי מותו של טולקין, שטיוטה מוקדמת שלו נכתבה בתור ספר המשך ל”ההוביט”. “חלק מהאתגר התסריטאי היה ליצור את האווירה הקלילה יותר של ‘ההוביט’ ותוך כדי כך להחדיר לתוכו את הנימה והרוח של טרילוגיית ‘שר הטבעות’”, אומר טובי אמריץ’, מנכ”ל ניו ליין סינמה, שמילא תפקיד מכריע בהבאת הסדרה “ההוביט” לקולנוע.

וולש ובוינס, בעברה מורה ומעריצה קנאית של טולקין, אומרות שמצאו את הפתרון בספיחים שצירף טולקין ל”שר הטבעות”. החומרים האלה סייעו לכותבים לעבות את תפקידו של גולום, דמות חביבה על המעריצים, ולהסביר את מערכת היחסים בין גנדלף ותורין, מלך גולה שמגלם השחקן הבריטי ריצ’רד ארמיטאג’.

אבל זה לא הספיק. ב”ההוביט” של טולקין, שרובו חף מנשים, אומרת בוינס, “ההיעדר באנרגיה נשית נעשה בולט מאוד”. “ומדכא”, מוסיפה וולש.

כדי למצוא פתרון הן הוסיפו דמות מ”שר הטבעות” - הגמדה העדינה גלדריאל, שמגלמת קייט בלנשט - לסיפור “ההוביט”. המהלך הזה עורר מחלוקת בקרב כמה מחסידי טולקין, אבל וולש ובוינס אומרות שהיה חשוב בעיניהן, הן ככותבות הסיפור והן כנשים, להוסיף דמות נשית שתוכל לתרום עומק רגשי לספקטקל. “זה חשוב מאוד כדי לעורר בקהל תגובה רגשית אמיתית”, אומרת בוינס.

האורך, מוסיפה וולש, הוא בדרך כלל לא בעיה משום שהן נוטות לחטוא בכתיבת יתר. “אנחנו נוטות לכתוב סצינות ארוכות מדי”, היא אומרת. ג’קסון “מתקן אותנו”, היא מוסיפה. “והוא תמיד מקצר”.

ג’קסון, וולש ובוינס משכתבים תוך כדי עבודה, ולפעמים עושים זאת בעת ובעונה אחת לכמה יחידות שמצלמות בו־זמנית, ומתאימים את הסצינות והדיאלוגים כשמתגלים חורים או כשצריך להדגיש או להצניע דמויות כדי לגרום לסיפור להיות משכנע או בהיר יותר. חלוקת העבודה, בתמצית, היא כזאת - וולש מצטיינת בהעברת רגש, המומחיות של בוינס היא במבנה ‏(ובקריאת דיאלוגים‏), וג’קסון הוא הגאון החזותי.

אבל כולם מסכימים שהקרדיט על אחת הסצינות הידועות ביותר בטרילוגיית “שר הטבעות” נזקף לזכותה של וולש. היתה לה מין התגלות, אומרת בוינס, בזמן שעבדה על “שר הטבעות: שני הצריחים”: ברגע האחרון היא הציעה שגולום, דמות שהתחילה את דרכה בתור סוג של הוביט אבל נעשתה מטורפת ומכורה לטבעת ולכוחה, ינהל שיחה עם עצמו. הרעיון היה להדגיש איך החלקים השונים במוחו נאבקים זה בזה וכמה סבל מסב לו הדבר. “זה רגע אוניברסלי לקהל”, אומרת וולש. “לכולנו יש קול כזה בפנים: אתה לא מספיק טוב, אף פעם לא תהיה מספיק טוב, אתה כישלון. לי בטוח יש קול כזה”.

לא תופרת דגולה

וולש נולדה למשפחה אירית בוולינגטון. אחותה של סבתה גרה במרחק שלושה בתים מהבית שבו גדל ג’קסון בפקורה ביי הסמוכה. “בטח חלפנו זה על פני זה ברחוב הזה בעגלה”, מצוטטת וולש בביוגרפיה של בריאן סיבלי מ–2006, “פיטר ג’קסון: מסעו של יוצר קולנועי”.

בגיל ההתבגרות רצתה וולש להיות מעצבת אופנה, אך עד מהרה הבינה שתפירה אינה הצד החזק שלה, והחליטה להתמקד במוסיקה. בתום לימודיה לתואר בספרות אנגלית באוניברסיטת ויקטוריה מצאה וולש את ייעודה בכתיבת תסריטים, ועבדה בתוכניות טלוויזיה. באתר הצילומים של הסדרה הזאת ב–1986 הכיר אותה ג’קסון, אז במאי קולנוע מתחיל. “הבחנתי בצעירה יפה יושבת בפינה ומדברת על התסריט”, הוא אומר בספרו של סיבלי. “תמיד אזכור שהיא הרשימה אותי מאוד, בשיער הארוך והשחור שלה”.

וולש, שבאותה תקופה יצאה עם תסריטאי ושמו סטיבן סינקלייר, זוכרת שעור פניו של ג’קסון היה “צהבהב”. “למען האמת לא החלטתי מה דעתי עליו, אבל הוא בהחלט מצא חן בעיני”, מצטט אותה סיבלי. “לא היתה אצלו שום העמדת פנים, שום מסר כפול, שום אג’נדה”.

באותה תקופה עמד ג’קסון לסיים את העבודה על סרט הקולנוע הראשון שלו, שילוב של קומדיה, סרט אימה ומדע בדיוני בשם “Bad Taste”, על חוצנים שזקוקים לבשר אדם כדי להגיש ברשת בין־גלקטית של מזון מהיר. וולש וסינקלייר, שעבדו בדירתה הצפופה של וולש מעל מסעדה סינית, התחילו לעזור לג’קסון ב-”Meet the Feebles”, סרט בובות מוזר מ–1989, שיש המגדירים אותו “החבובות על אסיד”.

הטריילר הרשמי לסרט ”ההוביט: מסע בלתי צפוי”

בתחילת שנות ה–90 נפרדה וולש מסינקלייר ‏(בידידות. הוא חזר לשתף עמה פעולה בסרטי “שר הטבעות”‏) ולחצה על ג’קסון, שכעת היה בן זוגה, לביים את “יצורים שמימיים”. הרעיון שלה היה לעשות סרט על שתי מתבגרות שמפתחות קשר אובססיבי שמסתיים ברצח, בהתבסס על סיפור פשע אמיתי שטילטל את ניו זילנד בשנות ה–50.

ג’קסון לא היה נלהב לרעיון. אבל וולש לא ויתרה, ובסופו של דבר הוא החליט לעשות את “יצורים שמימיים”. “לפעמים הרגשתי כאילו הם במאים־שותפים”, אומרת מלני לינסקי, שוולש גילתה בתיכון בניו זילנד וליהקה אותה לאחד משני התפקידים הראשיים. לינסקי, המוכרת כיום בתפקיד השכנה המוזרה בסדרת הטלוויזיה “שני גברים וחצי”, מוסיפה: “פראן מקרינה מיד שני דברים: את בטוחה - כלומר מוגנת - וכדאי מאוד שתספקי את הסחורה”.

וולש וג’קסון, הורים לשני ילדים מתבגרים, בילי וקייטי, עובדים באזור מירמאר שבוולינגטון ומתגוררים במרחק חמש דקות בסיטון, שכונה על חוף הים, והם נוסעים לעבודה במכוניות מרצדס שחורות ולא מפוארות. יש להם בית גם באזור גידול היין ווייראראפה מצפון לוולינגטון; הם שמרו את בית ההוביטים באג אנד מתפאורת סרטי “הטבעות” והוא משמש אותם כבקתה לאורחים.

היא אינה מתבודדת, אומרים הסובבים אותה. לפני שנים היא קיבלה החלטה, בשיתוף ג’קסון, להתרחק מאור הזרקורים כדי לשמור על חיים נורמליים למען ילדיהם. בני הזוג רצו שלפחות אחד ההורים יהיה מסוגל לקחת את הילדים לפארק השעשועים או לקניות מבלי ליצור התקהלות. אבל וולש גם ביישנית. “אני לא אוהבת תשומת לב חיובית”, היא אומרת בטלפון ‏(קשה לדעת אם היא מתבדחת או רצינית. סביר להניח שגם וגם‏). “אני תמיד מתאכזבת קצת כשמישהו מזהה אותי”.

מאנגלית: אורלי מזור־יובל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו