בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ההוביט

הטרול שבכה וצחק, כעס ונבהל

האנימטור הישראלי שרגא וייס, שנמנה עם הצוות שעיצב את הטרולים, האורקים ושאר יצורי "ההוביט", מסביר למה הטרול ששמו ברט נראה קצת טמבל

7תגובות

פעמיים בחייו קרא שרגא וייס את ספר הפנטסיה "ההוביט". לראשונה הוא נתקל במעלליהם של ההוביט בילבו באגינס וידידיו הגמדים כשהיה נער. כמו מיליוני קוראים אחרים ברחבי העולם, גם וייס נשאב אז אל העולם הפנטסטי שברא ג'-ר-ר טולקין, ובעודו מחזיק בידיו את הספר צייר בעיני רוחו את היצורים המשונים שנבראו במוחו הקודח של הסופר הבריטי.

בפעם השנייה שקרא את הספר הזה הנסיבות כבר היו אחרות. זה היה לפני כשנה. וייס, בן 31, שהה אז בניו זילנד, עבד כאנימטור בחברת Weta Digital המתמחה בייצור אפקטים ויזואליים מיוחדים לסרטים ובדיוק החל לעבוד על פרויקט חדש: סרטו החדש של פיטר ג'קסון, "ההוביט". הפעם הוא האזין לגרסת האודיו המוקלטת של הספר, באוזניות, בעודו יושב מול המחשב ושוקד על פיסול ממוחשב של חלק מהדמויות. הפעם, במו ידיו, הוא היה שותף פעיל בפיסולן של הדמויות הבדיוניות, שעומדות להיחרת בתודעתם של מיליונים בשבועות הקרובים. מאז שלשום12 מתרוצצים יצירי כפיו של וייס על אלפי מסכי קולנוע ברחבי העולם, לרבות בישראל.

אבל וייס היה רק בורג קטן במכונה הענקית ששקדה על הפרויקט המורכב הזה. יותר מ 400 בני אדם עבדו כמוהו על האפקטים הוויזואליים בסרט, כלומר שקדו במשך חודשים ארוכים על בנייתה של גרסת תלת-ממד ממוחשבת, מפורטת ומדוקדקת להפליא של הדמויות עתירות הדמיון מאת טולקין ושל העולם שבו הן פועלות.

בראיון בתל אביב מסביר וייס כי תפקידו בסרט הזה היה כפול: הוא הופקד על יצירת הבעות הפנים של כמה מן הדמויות (כגון גובלינים ואורקים) וכן על בניית מודלים של כמה דמויות אחרות. בין היתר, הוא ועובד נוסף בחברה נדרשו לספק לדמותו של ברט, אחד משלושת הטרולים בסרט, מגוון עצום של הבעות פנים. בנוסף לכך הוטלה על וייס מלאכת המידול ¬ כלומר פיסולו בתלת-ממד ¬ של אחד האורקים (סוג של מפלצת) המופיעים בסרט.

יחד עם מודליסט נוסף, הוא מספר, "היינו צריכים ליצור המון הבעות, על כל הניואנסים הדקים ביותר, בשביל הדמות של ברט. לשם כך היה עלינו בעצם לפסל את הפנים שלה שוב ושוב, כך שהם יתאימו בכל פעם להבעה אחרת. בחברה שבה עבדנו, Weta, עושים את העבודה הזאת בעזרת מערכת ממוחשבת מיוחדת, המסייעת ליצור מאגר רחב של הבעות פנים לכל אחת מהדמויות בסרט".

עיצוב הבעות פנים לדמות ממוחשבת, הנוצרת באנימציית תלת-ממד, היא מלאכה דקדקנית, שדורשת מהמעצב לא רק סבלנות רבה, אלא גם יכולת לזהות את המגוון הרחב של הבעות הפנים האנושיות וכן יכולת לתרגם אותן למודל תלת-ממדי ממוחשב. מעצב ההבעות צריך ללמד את הדמות שלפניו לחייך, לכעוס, לחשוד, לפחד, לצעוק, להיבהל, להתעייף, ובכלל, להביע כל רגש או תחושה אנושית באמצעות הפרצוף שלה. הוא צריך להקפיד שההבעות הללו ייראו אמינות ומדויקות, ובה בעת, להבטיח שהצופים יוכלו לקרוא ולפענח אותן בקלות ובטבעיות.

"עיצוב ההבעות משתנה כשעוברים מדמות אחת לאחרת, כי הוא מתבצע בכל פעם מחדש בהתאם לאישיות הספציפית של אותה דמות", מבהיר וייס. "מרגע שגמרנו ליצור את כל ההבעות של דמות מסוימת, נראה כאילו לדמות הממוחשבת הזאת יש שרירי פנים, ממש כאילו זו דמות עם פרצוף שיש בו אנטומיה מתפקדת. ברגע שלדמות יש מאגר רחב של הבעות, וכל פונקציות התזוזה, שמאפשרות בין היתר מעבר מהבעה אחת לאחרת, היא יכולה לעבור לידיו של האנימטור (שמופקד על הנעת הדמויות). מאותו הרגע האנימטור יכול להזיז את הדמות הזאת כרצונו, לתזמן את התנועות שלה ואת הבעות הפנים שלה, ולדעת שהמעבר מהבעה אחת לאחרת ייראה אמין ומשכנע".

מטינטין ועד קופים

וייס נולד בנתניה זמן קצר לאחר שהוריו היגרו מארצות הברית לישראל. ההתנסויות הראשונות שלו באנימציה היו בבית הספר התיכון, כאשר יצר סרטון אנימציה קצר בדו-ממד. הוא נמשך לאנימציה ("הדליקו אותי סרטים כמו 'שר הטבעות', 'סיפורי נרניה', 'פארק היורה' וגם סדרת סרטי 'מסע בין כוכבים', אם כי שם האפקטים עדיין לא היו דיגיטליים", הוא מציין), אבל בה בעת התעניין מאוד גם בציור. ואכן, לאחר שירותו הצבאי החל ללמוד ציור בירושלים, אצל הצייר ישראל הרשברג, מייסד "הסדנא לציור ורישום בירושלים". במשך כשנה התעמק וייס בציור פיגורטיבי, אבל אז החליט לנסות לבחון גם את אהבתו השנייה. הוא קם, שינה כיוון ויצא לקנדה. שם נרשם ללימודי אנימציה בבית הספר הגבוה לקולנוע בוונקובר.

"מבחינתי לימודי האנימציה והמידול לא היו שונים בהרבה מהעיסוק בציור", הוא אומר. "בבסיסו של דבר מה שאני עושה עכשיו זה בעצם פיסול דיגיטלי, ומה שלמדתי כצייר משפיע מאוד על איך שאני יוצר את הפסלים שלי. אני תמיד חושב על רעיונות של אור וצורניות, על דברים שלמדתי בין השאר אצל ישראל (הרשברג), ומרגיש שאני מיישם אותם בעבודה שלי באנימציה. הרבה אנשים מגיעים לתחום הזה מהכיוון של מחשבים ואפקטים, והעובדה שאני מגיע דווקא מהכיוון של ציור נותנת לי איזה ערך מוסף".

בעבודות אישיות, לא מסחריות, שעשה במשך השנים, הוא לקח לא פעם ציור קלאסי ותירגם אותו למודל תלת-ממדי. בזמן הראיון הוא מציג במחשב שלו כמה דוגמאות, ובהן ציור של קראוואג'ו: את אחת מהדמויות המופיעות בו הוא הפך למודל תלת-ממדי ¬ שניתן לסובב אותו על צרו, להתבונן בו מכל עבר, לבחון את קימורי הגוף מכל זווית, ממש כאילו מדובר בפסל אמיתי. ועם זאת, הדמיון בין הפסל הדיגיטלי הזה למקור האמנותי שלו כה גדול, שכאשר הוא מוצב במקומה של הדמות המקורית, הדו-ממדית, בציור של קראוואג'ו (שנסרק אל המחשב) ¬ קשה להבחין בכלל שזהו פסל תלת ממדי.

"זה מה שאני באמת אוהב לעשות, וכשאני עושה זאת אני חושב על רכות של ציור. אני אוהב לחשוב על הצורה, על האופן שבו האור נופל על הגוף התלת-ממדי ונשבר עליו", אומר וייס.

בזמן לימודיו, הוא מספר, יכלו הסטודנטים לבחור אם להתמקצע באפקטים, באנימציה (הנעת דמויות), או במידול (modeling, בניית מודלים בתלת-ממד). וייס, כפי שניתן לנחש, בחר באפשרות השלישית. לאחר שסיים את לימודיו, הוא מספר, חלם להשתלב בתעשיית הסרטים ההוליוודית: "חלמתי לעבוד על משהו כמו 'שר הטבעות', לבנות דמויות של מפלצות, מודלים של יצורים דמיוניים ¬ דברים שתמיד כשראיתי אותם בסרטים נדהמתי מהרמה הגבוהה שלהם", הוא מחייך.

הוא החל לעבוד באולפנים שמייצרים אפקטים ויזואליים, Rhythm & Hues בקליפורניה, ושם עבד בין היתר על הסרטים "לילה במוזיאון" ו"מהיר ועצבני 3". אחרי הפוגה של שנה בישראל, שבה עבד במשך כשנה בסטודיו "אנימיישן לאב" בירושלים, חזר לארצות הברית והצטרף לסטודיו האנימציה ImageMovers של הבמאי רוברט זמקיס ("פורסט גאמפ"). שם עבד על בניית דמויות לסרט "רוחות חג המולד".

ואולם ב 2010 נסגר הסטודיו של זמקיס. וייס ארז שוב את מיטלטליו. הפעם עבר לניו זילנד, ושם שכרה את שירותיו חברת האפקטים הוויזואליים Weta Digital של פיטר ג'קסון, שזכתה לפרסום עולמי בעקבות העולמות והיצורים הפנטסטיים שעיצבו אנשיה לטרילוגיית "שר הטבעות". בין השאר הופקד על ייצור הבעות פניו של סאקארין, דמות הנבל בסרט "הרפתקאות טינטין" שביים סטיבן ספילברג ב 2011, וכן על ההבעות של אחת מדמויות הקופים המרכזיות שכיכבו בסרט "כוכב הקופים: המרד" שביים רופרט ויאט.

"אני מאוד נמשך לפיסול ריאליסטי", אומר וייס. "המפלצות בסרט כמו 'ההוביט' לקוחות אמנם מעולם הפנטסיה, אך למרות זאת, תמיד צריך להיות להן מרכיב של אמינות. כי כדי שהמפלצת תשכנע אותך, את צריכה להאמין שיש בתוכה שלד, או כל מיני אלמנטים אחרים שאת מכירה מסביבתך הטבעית".

עיצוב הבעות פנים, הוא מסביר, מחייב לא רק ידע נרחב באנטומיה, אלא גם התבוננות מתמדת בפרצופים של בני אדם. "בפנים אנושיים יש המון שרירים, וכדי לעצב הבעות אנחנו לומדים את הפעולה שלהם, מסתכלים על הרבה דוגמאות מהחיים", הוא מציין.

וייס מבהיר כי מראה היא כלי עבודה חיוני בעבודה כזאת, משום שהיא מסייעת לבחון כיצד שרירי הפנים מתנהגים בזמן הבעה כזאת או אחרת. "בזמן העבודה ישבתי הרבה פעמים עם ראי והסתכלתי על הפרצוף שלי. כך שאולי קצת ממני נכנס לתוך היצורים האלה", הוא מחייך.

ואולם, מעצב ההבעות הדיגיטליות נדרש בעבודתו להסתמך על יותר מאשר מראה. "ככל שהדמות שאני עובד עליה פנטסטית יותר, דמיונית יותר, כך יהיו לה יותר הבעות ששונות מהבעות אנושיות", הוא אומר. "כך שגם אם בעבודה שלנו אנחנו מסתמכים הרבה על פרצופים של אנשים, בכל זאת אנחנו צריכים לחשוב גם על האנטומיה הייחודית של אותו יצור, במה הוא שונה מאדם. רק אז אפשר לנסות ולהכניס ניואנסים בהבעות. בעבודה על 'מרד הקופים', למשל, הסתכלנו הרבה על בני אדם, אבל גם על הרבה מאוד קופים, ובחנו היטב פרצופים והבעות שלהם".

גורם נוסף שמובא בחשבון בעת עיצוב הבעות פנים של דמויות אנימציה בתלת-ממד הוא האישיות של אותה דמות והתפקיד שלה בסרט. "כשעבדנו על דמותו של סאקארין בסרט 'טינטין', למשל, הייתי צריך שהוא ייראה מרושע מצד אחד, ערמומי, אבל גם אינטליגנטי, וביקשו ממני לוודא שיהיו לו כל מיני הבעות מתאימות לרגעים שבהם הוא זומם דברים. כך גם כשעבדתי על פרצופו של קובה ב'מרד הקופים'. זו היתה דמות טרגית, כי זה היה הקוף שעליו בני אדם עשו את כל הניסויים, ובסופו של דבר הוא קם ונוקם במי שעשה בו את הניסויים האלה. אז בנוסף לטווח ההבעות הרגיל, ביקשו ממני לשים דגש על הבעות שמציגות אותו כדמות טרגית, מפוחדת ומבוהלת".

גם בעבודה על "ההוביט" השפיעה האישיות של ברט על האופן שבו עיצבו וייס ושותפו את הבעות הפנים של הטרול הזה. "ברט הוא קצת טמבל, מין שלימזל כזה", אומר וייס, "אז הקפדנו שהוא באמת ייראה קצת כזה, טמבל. בנוסף לכך הבאנו בחשבון ששלושת הטרולים הם דמויות קומיות, שיש בהן הרבה הומור, ושהם חביבים ומרושעים גם יחד: הרי מצד אחד הם מצחיקים, אבל מצד שני רוצים לאכול את הגמדים".

נגיעה בהיסטוריה

לדמויות רבות בסרט "ההוביט" עיצבו באולפני האנימציה "כפילים דיגיטליים", כלומר דמויות ממוחשבות בתלת-ממד, שנראות בדיוק כמו הדמויות שמגלמים השחקנים המאופרים-היטב בסרט. בנוסף לטרול ברט, עיצב וייס גם את הבעות הפנים של כפילו הדיגיטלי של בילבו באגינס, ההוביט שהופעת הבכורה הקולנועית של דמותו בגרסת תלת-ממד ממוחשבת התרחשה כבר בטרילוגיית "שר הטבעות".

"הכפילים הדיגיטליים נוצרו כדי לאפשר להפקה גמישות", הוא מסביר. "כך, בכל רגע נתון אפשר היה לקום ולקחת סצינה שצולמה בלייב אקשן, ושמישהו לא היה מרוצה בה ממשהו, ולייצר אותה מחדש בתלת-ממד ממוחשב. אם למשל היוצרים לא מרוצים מהשחקן בסצינה, אפשר להחליף אותו בכפיל הדיגיטלי שלו. לנו זה אמנם עושה המון עבודה, אבל בסופו של דבר זה נראה טוב יותר. אנשים שרואים את הסרט הזה לא מודעים לכך שחלקים גדולים ממנו בעצם אינם אמיתיים, אלא נוצרו במחשב. וחלק מהאמינות של הכפילים הדיגיטליים בסרט היא בזכותנו ובזכות הבעות הפנים המשכנעות שעיצבנו להם".

בימים אלה חזר וייס לישראל. הוא עדיין לא יודע מה תהיה התחנה המקצועית הבאה שלו. כרגע, בכל אופן, הוא מרשה לעצמו להתענג על העובדה שמיליונים ברחבי העולם עומדים לצפות בפרויקט שהוא עבד עליו במשך השנה האחרונה. "זה מגניב לדעת שאני עובד על משהו שיש לו פן היסטורי", הוא אומר. "סרט כמו 'ההוביט', עם כל ההיסטוריה שלו, ברור שיהיה רק סרט אחד כזה שייחקק בתודעה, בדיוק כמו שהיה עם 'שר הטבעות'. אז זה מגניב לדעת שאני במו ידי נגעתי במפלצות מ'ההוביט', כי בזכות זה ¬ אף על פי שעבדתי עם עוד מאות אנשים אחרים ¬ אני מרגיש קצת חלק מההיסטוריה".
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו