בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משחקי הרעב של ג'ניפר לורנס

בתוך שנתיים היא נהפכה משחקנית אופי בסרטי אינדי לגיבורת סרטי פעולה. כעת, כשהיא מככבת ב"אופטימיות היא שם המשחק", מגלה ג'ניפר לורנס מה היתרונות של מי שלא למדה משחק מימיה

9תגובות

אילו היתה יחצנית הוליוודית מרכיבה רשימה של נושאי שיחה אסורים לכוכבות צעירות, היא היתה בוודאי כוללת בה את ארבעת הסעיפים האלה: מגרעות אישיות, כסף, מין קבוצתי ומוות. על כל הנושאים האלה דיברה השחקנית ג'ניפר לורנס בראיון שהתקיים באחרונה. זה היה כמו מערכון של לואי סי-קיי, אבל הדוברת היתה הרבה יותר יפה.

"כל הזמן אמרנו, אורגיה, אורגיה, מי יראה את האורגיה, מה נעשה במקרה של אורגיה, אנחנו צריכים להתפצל כדי שנהיה בטוחים שאחד מאתנו יצליח לראות את האורגיה", היא אומרת על יציאה משפחתית להצגה "Sleep No More", עיבוד תיאטרלי אינטראקטיבי ועסיסי ל"מקבת" בצ'לסי (בשבט לורנס נרשמה אכזבה: הם לא ראו אורגיות).

לורנס, בת 22, עסוקה גם במוות שלה. עורכי הדין שלה הורו לה לכתוב צוואה, היא מסבירה, "כי אני עשירה עכשיו". זה דווקא לא ניכר בה; במשפט הבא היא מכנה את עצמה "תפרנית" ומספרת איך הלכה לרשת וולמארט לקנות סרטים של רוב שניידר. "אני אוהבת לעבוד בקולנוע, אבל זה לא אומר שאני רוצה לצפות דווקא בסרט משעמם, שחור לבן" - כאן היא מעצימה את הסרקזם במלה שאינה ראויה לדפוס - "ואילם", היא אומרת.

אי–פי

הדמויות שגילמה בקולנוע מתאפיינות במקרים רבים בנחישות עזה, לאו דווקא בפטפטנות, אבל בפגישה פנים אל פנים לורנס היא ההיפך הגמור - מרדנית חסרת רסן שנראית כמו מלכת נשף הסיום מקליפורניה של שנות ה 70, ומדברת כמו סקייטר מדרום קליפורניה. בתוך שנתיים היא עברה כברת דרך יוצאת דופן, ונהפכה משחקנית אופי בסרטי אינדי לגיבורת סרטי פעולה, מבלי לאבד מקסמיה כהתגלמות "הבחורה האמיתית".

היא היתה מועמדת לאוסקר על תפקיד המתבגרת הסטואית ב"קר עד העצם" (2010) והיתה לכוכבת בקופות עם "משחקי הרעב" השנה. ב"אופטימיות היא שם המשחק", שיעלה בישראל בסוף השבוע, היא מגלמת את התפקיד העסיסי ביותר שלה עד כה. מככב בו בראדלי קופר כמורה בתיכון בפילדלפיה שעובר התמוטטות עצבים בעקבות הגילוי שאשתו מנהלת רומן. לורנס היא האלמנה שטופת הזימה והרעועה בנפשה שהוא פוגש אחרי שהוא יוצא מהמוסד לחולי נפש. הוסיפו לזה את רוברט דה נירו ואת ג'קי ויבר ("ממלכת החיות") כהוריו, האוהדים האובססיבים של קבוצת הפוטבול פילדלפיה איגלס, ואת כריס טאקר כידידו וחברו לאשפוז, ותקבלו סיפור שיש בו כל המרכיבים הנחוצים לקומדיה מטורפת. אבל ראסל, שעיבד את התסריט על פי רומן מ-2008 של מאתיו קוויק, הוסיף חדות ופאתוס, והסרט קיבל תשבחות על תיאור הומוריסטי ונועז של סיפור אהבה, מחלת נפש ומשפחה לא מתפקדת.

חסרת גיל

הסרט, שמועמד לארבעה פרסי גלובוס הזהב כולל מועמדותה של לורנס לפרס השחקנית, זכה בפרס הקהל בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו, המבשר בדרך כלל על הצלחה בעונת הפרסים (הסרטים גורפי האוסקרים "נער החידות ממומבאי" ו"נאום המלך" זכו אף הם בפרס בטורונטו). הוא צולם לפני שלורנס קנתה לה שם עולמי בתפקיד קטניס אוורדין, הנערה הנאבקת לחיים או למוות ב"משחקי הרעב" (אבל אחרי שצולמה לסרט).

ראסל, שקרנו עלתה בעקבות הצלחת סרטו עטור האוסקר "פייטר", היה חופשי לבחור את השחקניות הראשיות לסרטו, אף שהיתה זכות וטו להארווי ויינסטין, ממפיקי הסרט (חברת ויינסטין רכשה את זכויות ההסרטה של הספר לפני פרסומו, ותיכננה שסידני פולאק ואנתוני מינגלה יפיקו את הסרט. לאחר מותם הועבר הרעיון לראסל; הוא עיבד את התסריט עוד לפני "פייטר"). אף שחשש שלורנס צעירה מכדי לשחק את מושא אהבתו של הגיבור - קופר בן 37 - ראסל אומר שהיא כבשה אותו במבחן הבד שלה, שהתנהל בחלקו דרך סקייפ. "יש לה כושר הבעה מופלא בעיניים ובפנים, הרבה כוכבים צריכים לעבוד קשה כדי לרכוש את היכולת הזאת. היא חסרת גיל", הוא אומר.

הדמות, טיפאני, עברה כמה גלגולים. בתחילה היתה אמורה להיות גותית, ולורנס צבעה לפיכך את שערה בשחור. "צילמנו אותה לניסיון באיפור גותי כבד ובשמלות הפאנק המשובצות שהגותיות לובשות, והארווי השתולל מכעס", אומר ראסל. לורנס שמרה על השיער השחור ועל כמה מאפיינים נוספים. "היציבה שלה, הצלב הגותי - כל הדברים האלה חילחלו לתוך הדמות שלה, היא הבחורה הכי מתוסבכת בסביבה אבל גם הכי בטוחה בעצמה", אומר ראסל.

מורי קלוז

"ג'ניפר", הוא מוסיף, "היא אחד האנשים הכי פחות נוירוטים שאני מכיר", והביטחון הזה, בצירוף הבזקים של פגיעות, הוא תכונה משותפת לה ולדמות. "היא תמיד אומרת את דעתה. היא לא מפחדת לדבר עם אף אחד על שום דבר, ומצד שני היא גם יכולה לפעמים להשתנות לגמרי ולהגיד 'לא חשוב' של בת 18. זאת הגרסה שלהן לפגיעות".

בסוף שבוע חופשי מצילומי הסרט השני בסדרת "משחקי הרעב" באטלנטה, לורנס סגורה בחדר מלון בסוהו שמחלונו נשקפת מנהטן התחתית. בג'ינס שחורים ובחולצה לבנה היא יושבת ברגליים שלובות או פרושות על ספסל לרגלי המיטה שעדיין אינה מסודרת, אוכלת ארוחת בוקר ומדברת בפתיחות על חייה, עם הרבה גלישות להומור שחור. ליטוש הסרקזם שלה כדי שיהיה מובן, "זאת המשימה הכי דחופה שלי", היא אומרת.

היא מספרת שראסל סייע לה למצוא את עצמה באישיותה ההפכפכה של טיפאני. "דייוויד נמצא בתוך כל אחת מהדמויות האלה", היא אומרת. הוא אף שיכנע אותה לדבר ברגיסטר
נמוך יותר של קולה ¬ משימה כבדה מבחינתה, משום שאינה אוהבת את קולה העמוק טבעית. "אני נשמעת כמו נזיר", היא אומרת, "קול עמוק של נזיר שמעשן בשרשרת".

לורנס אינה מהססת לדבר על מבנה גופה וקומתה הגבוהה (כמעט 1.80 מטר). ב"אופטימיות היא שם המשחק" יש סצינת ריקוד עמוס כוריאוגרפיה, והיא חששה ממנה מאוד. "כשאני רוקדת אני נראיית כמו אבא בנשף סיום", היא אומרת. "אף פעם לא הבנתי את הגפיים שלי. מאז גיל ההתבגרות אני מרגישה שאנחנו לא מבינים זה את זה".

אחרי צילומי הסרט הראשון בסדרת "משחקי הרעב", ראסל ביקש ממנה להשמין לקראת התפקיד. "אמרתי, בטח, בכיף!" היא אומרת. "זה לא קורה בסרטים". אבל טיפאני לבושה חלק ניכר מהזמן בבגדי ספורט, והמצלמה מרבה להראות אותה בצילומי תקריב. "לשנייה חשבתי שמי שעושה את זה הוא הצלם", היא אומרת, "אבל אחר כך הבנתי: זה דייוויד, כמובן" ("אחד הדברים שאני אוהב בה זה הנשיות שלה, הן באישיות והן במראה", אומר ראסל).

ואז הגיע מה שהיא מכנה "יום הציצים", במארס, כשהיא הגיעה לחתימה על ספרי "משחקי הרעב" בסניף "בארנס אנד נובל" ביוניון סקוור, בשמלת אזמרגד בעלת מחשוף עמוק מאוד. "השמלה נראתה נפלא", היא אומרת. "אבל כשישבתי ליד השולחן, הדבר היחיד שהיה אפשר לראות היה ילדים מריעים ורק" את השדיים שלה "עשרה סנטימטר מעל השולחן".

חייה השתנו מן היסוד ובפתאומיות בעקבות "משחקי הרעב", עיבוד לספר הראשון מטרילוגיית רבי המכר של סוזן קולינס, ספר לצעירים על חברה דיסטופית שבה הילדים מוקרבים מדי שנה. האוהדים והמבקרים התווכחו אם לורנס מתאימה לתפקיד, ודנו ברשת
במבנה גופה ובעובדה שהיא נחשבת טירונית. אך הסרט, שביים גארי רוס, גרף יותר מ-400 מיליון דולר, והפך את לורנס לאחת מגיבורות הפעולה המכניסות ביותר בכל
הזמנים. הוא גם הפך אותה בן לילה ליעד לצלמי פפראצי. "זו תופעה שמציפה אותך עד
כדי כך שאני מרשה לעצמי לבכות במכונית, אבל אף פעם לא מאבדת שליטה לגמרי", היא אומרת.

עוד שלושה סרטים בסדרת "משחקי הרעב" מתוכננים: "התלקחות", ו"עורבני חקיין" חלק ראשון ושני, כולם בבימוי פרנסיס לורנס ("אני אגדה"). סגנונו, אומרת לורנס, נוטה לפנטסיה יותר מאשר סגנונו של רוס, אבל שניהם נאמנים לספרים, דבר הכרחי בהתחשב
במעריצים המסורים. "זה גם משהו שאני גאה בו", היא אומרת. "אני לא מתרגזת כשמישהו בבר אומר, 'מי ייתן והסיכויים יהיו תמיד לטובתך'".

היא התינוקת של המשפחה. בילדותה עבדה בחוות הסוסים ובמחנה הקיץ של המשפחה בפרוורי לואיוויל שבקנטקי. היא עדיין שומרת על קשר קרוב עם שני אחיה - הם נוהגים להתכתש - והיא אוהבת להשתובב כך גם באתר הצילומים. היא מציגה סימן נשיכה על ידה, שלדבריה הותיר בה הכוכב שלצדה בסרט השני בסדרה, וודי הרלסון, במשחק שפם-אצבע שהיא המציאה וקראה בשם "סנצ'ז". "הוא בעצם לא נשך אותי; פשוט נתקלתי בשיניים שלו", היא מסבירה, כאילו זה משפר את המצב. לקראת רגע מרגש במיוחד ובו ילדים מתים, "שמתי גומייה על האף כדי שאיראה כמו חזיר וככה יצאתי ועשיתי את הסצינה", היא אומרת.

לורנס מתבגרת; כיום היא מתגוררת בדירה בלוס אנג'לס, ומנהלת קשר שרובו בשלט רחוק עם בן זוגה זה שנתיים, השחקן הבריטי ניקולס הולט, המככב לצדה ב"אקס מן: התחלה" (בקרוב תחזור לתפקידה כמיסטיק כחולת העור). אבל למרות מעמדה החדש כשחקנית שוברת קופות, היא עדיין משלמת על פולקסווגן בליסינג. "אני הולכת ומתבססת", היא אומרת בגאווה.

אביה, גארי, נכנס לחדר לוודא שהיא ערה ולהביא לה עוד כוס קפה. אמה, קארן, משמשת כיועצת שלה; היא זו שיעצה לה לקרוא את "קר עד העצם", את "משחקי הרעב" ואת "טירת הזכוכית", ספר אוטוביוגרפי של ג'נט וולז שלורנס מקווה לככב בעיבוד הקולנועי שלו.

היא החלה לשחק בגיל ההתבגרות, והופיעה בתור הבת העצבנית בסיטקום "Engall Show The Bill". אבל התפקיד הקולנועי הראשון שלה - בתפקיד רי, הבת החרוצה העמלה להחזיק את כל המשפחה על כתפיה ב"קר עד העצם" של דברה גרניק ¬ היה פריצת הדרך שלה.

חופשייה כמו מטומטמת

לורנס לא למדה משחק מימיה. "בגלל זה אני יכולה להיות חופשייה כמו מטומטמת: כי אין לי מושג מה אני עושה", היא אומרת בהבעה רצינית. אבל רוס, שבחר בה לתפקיד קטניס, אומר שלא היתה זקוקה להכוונה רבה. "היא עושה את זה בקלות", הוא אומר. "היא ממש לא עסוקה בעצמה, אין לה תסביכים מהסוג הזה. היא משוחררת מאוד, היא אוהבת לפטפט, היא כמעט חלק מצוות ההסרטה מבחינות מסוימות כי היא עובדת בביטחון עצמי גמור. אין לה סיבות לחשוש".

המועמדות שלה לאוסקר לשחקנית הטובה ביותר, כשהיתה בת 20, בילבלה אותה. "זה קרה מהר מאוד, שינוי קיצוני מאוד", היא אומרת, החל ב-12 שעות של ראיונות בעקבות
ההודעה על המועמדות. "ואני רציתי להרגיש כאילו זה קורה. ראיתי שאני מרגישה כאילו
אני עסוקה. אני מרגישה כאילו אני עייפה, ונמאס לי לדבר על עצמי, וזה מוזר מאוד",
היא אומרת. "זאת היתה הרגשה שמזכירה את התסמונת הקדם-וסתית: משהו טוב קורה ואת עצובה כי את לא יכולה ליהנות ממנו כמו שצריך". בפרס זכתה לבסוף נטלי פורטמן על "ברבור שחור".

אבל אחרי הטקס "הצלחתי ליהנות מזה", היא אומרת, "לעכל את זה ולחתום בשם 'השחקנית המועמדת לפרס אוסקר ג'ניפר לורנס' בכל מקום".

והיא גם זכתה לפינוקים משלה, כמו סוכריות M&M שתצלומה מופיע עליהן. "זה היה הדבר הכי מגניב שראיתי", היא אומרת. "אמרתי לעצמי, 'תשמעי, היה שווה', אחרי שראיתי את הM&M האלה".

אם יתמזל מזלה, כפי שאומרים רוב השחקנים בדיפלומטיות, והיא תהיה שוב מועמדת
לאוסקר, לורנס כבר מבינה טוב יותר את התהליך. הפעם, היא אומרת, "אני רוצה פיצה עם תמונה של הפרצוף שלי".

מאנגלית: אורלי מזור-יובל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו