בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"שומרי הסף": ראש השב"כ לשעבר משווה את צה"ל לצבא הגרמני במלה"ע השנייה

דרור מורה, במאי הסרט עטור הפרסים "שומרי הסף", מספר על הרגעים שבהם הלסת שלו נשמטה לשמע דברי המרואיינים, ראשי השב"כ, ומגלה למה בחר להציג פרשות כמו קו 300 באנימציית תלת-ממד דווקא. השבוע יתברר אם הסרט גם מועמד לאוסקר

115תגובות

הם שלחו את אנשיהם לסכן את חייהם בעורף האויב, הם אישרו חקירות ברוטליות של עצירים ביטחוניים, הם שיכנעו אנשים לבגוד בעמם ובמולדתם, וכן, הם גם היו אלה שנתנו את הפקודה לחסל לא מעט אנשים. ששת האנשים הללו עמדו בראש אחת ממערכות הביטחון המרכזיות של ישראל, והשתמשו בכוח העצום שהופקד בידיהם כדי לנסות למנוע פעולות טרור ולשמור על שלומם על אזרחי המדינה הזאת. אבל המחיר האנושי והמוסרי שהמטרה הזאת גבתה היה לא פעם כבד

בסרט "שומרי הסף" מתייצבים השישה הללו אל מול המצלמה ומספקים וידויים מפתיעים ותובנות מטלטלות על המציאות שבה אנו חיים. במיוחד עכשיו, שבועיים לפני הבחירות לכנסת, מרתק להאזין לניתוחים של המציאות המקומית, הנשמעים מפיהם של מי שהכירו מקרוב את הצד האלים והאכזרי ביותר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

בסרטו, שזכה במוצאי שבת בפרס סרט התעודה הטוב ביותר מטעם איגוד מבקרי הקולנוע האמריקאי, מצליח הבמאי דרור מורה לחלץ משישה ראשי שב"כ לשעבר לא רק וידויים כנים וניתוחים מרתקים, אלא גם הכרה בטעויות שהם עשו במסגרת תפקידם וביקורת נוקבת על החלטות הדרג המדיני שתחתיו שירתו.

"לא מייצרים שלום בשיטות צבאיות. שלום אתה חייב לבנות על מערכת אמון, אחרי מהלכים צבאיים או בלעדיהם. כמי שמכיר את הפלסטינים היטב, אני טוען שלא צריכה להיות בעיה לייצר אתם מערכת אמיתית של יחסי אמון", מצהיר למשל בסרט אבי דיכטר (ראש השב"כ בשנים 2000 2005). "במדינת ישראל זה לוקסוס גדול מדי לא לדבר עם האויבים שלנו", מסכים עמו אברהם שלום (ששימש בתפקיד בין 1980 1986). אנו חייבים לדבר עם כל מי שמוכן לדבר אתנו, הוא מבהיר, כולל חמאס, הג'יהאד האיסלאמי ומחמוד אחמדינג'אד. "גם אם הוא עונה בחוצפה אני בעד להמשיך. אין אלטרנטיבה", מציין שלום. "זו תכונה של איש מודיעין מקצועי, לדבר עם כולם. ככה מתבהרים דברים. אני רואה שהוא לא אוכל זכוכית, והוא רואה שאני לא שותה נפט".

מיד לאחר מכן, מוצג בסרט טקסט שכתב פרופסור ישעיהו ליבוביץ ב 1968, שנה בלבד לאחר מלחמת ששת הימים. "מדינה השולטת על אוכלוסייה עוינת של מיליון זרים תהיה בהכרח מדינת ש"ב, עם כל מה שמתחייב מזה, כהשלכות על רוח החינוך, על חופש הדיבור והמחשבה ועל המשטר הדמוקרטי. השחיתות האופיינית לכל משטר קולוניאלי תדבק גם במדינת ישראל. המינהל יצטרך לעסוק בדיכוי תנועת מרי ערבית מזה, וברכישת קוויזלינגים, בוגדים ערבים, מזה". יובל דיסקין, שכיהן כראש השב"כ מ 2005 עד השנה שעברה, מגיב נחרצות: "אני מסכים עם כל מלה".

עמי איילון (1996 2000) מטיל ספק בסרט ביעילות החיסולים הממוקדים של מנהיגים רוחניים בקרב האויב, כרמי גילון (95' 96') מעריך כי יתרחש כאן רצח פוליטי נוסף כאשר צריך יהיה לפנות יישובים בשטחים, ואילו יעקב פרי (88' 94') מודה כי מי שעוזב את שירות הביטחון ונושא עמו את זכר הפשיטות הליליות על בתים של משפחות מבוהלות ¬ "הופך להיות שמאלן קצת".

ששת ראשי השב"כ לשעבר מודים בסרט כי הסיטואציה של הכיבוש גורמת נזקים אדירים גם לצד החזק במשוואה. "העתיד שחור", חורץ אברהם שלום באחת האמירות המטלטלות בסרט. "הוא גורם לשינוי באופי של האוכלוסייה. כי אתה מכניס את רוב הצעירים שלנו לצבא, והם רואים שם דבר והיפוכו: מצד אחד שזה רוצה להיות צבא עממי, ומצד שני צבא כיבוש אכזרי, שדומה לגרמנים במלחמת העולם השנייה".

ממה הושפע שרון

"שומרי הסף", המוקרן בימים אלה בבתי הקולנוע בארץ, הוא אחד משני סרטי תעודה ישראליים שיוצריהם יכססו ציפורניים ביום חמישי הקרוב. הסרט נכלל ברשימת 15 הסרטים שעלו לשלב חצי הגמר בתחרות האוסקר לסרט התעודה הטוב ביותר (הסרט הישראל השני הוא "חמש מצלמות שבורות" של עימאד בורנט וגיא דוידי). ביום חמישי יוכרזו שמות חמשת המועמדים שיעלו לשלב האחרון בתחרות היוקרתית.

סרטו של מורה הוקרן בבכורה בפסטיבל ירושלים האחרון, ומשם המשיך למסע במיטב פסטיבלי הקולנוע ברחבי העולם. הוא מצליח לרתק קהל בכל מקום שהוא מוקרן, זוכה לביקורות מצוינות, גורף פרסים בזה אחר זה, ומפלס דרך ללב הצופים לא רק בזכות הפתיחות וגילוי הלב של מרואייניו, אלא גם בזכות העשייה הקולנועית המדויקת והמושקעת שלו.

בתחרות מטעם איגוד מבקרי הקולנוע האמריקאי, שבה זכה שלשום, גבר הסרט על "This is not a film" של הבמאי האיראני ג'אפר פנאהי, שלפי השמועות הוברח מאיראן לצרפת בתוך עוגה לקראת הקרנתו בפסטיבל קאן האחרון, ועל "Searching for Sugar Man" השוודי של מאליק בנג'לול, זוכה פרס חבר השופטים בפסטיבל סאנדנס האחרון. לפני כן זכה "שומרי הסף" בפרס סרט התעודה הטוב ביותר מטעם איגוד המבקרים של לוס אנג'לס ובמקום השני בתחרות המקבילה שמקיים איגוד המבקרים של ניו יורק. הוא גם מועמד לפרס היוקרתי שמעניק איגוד המפיקים האמריקאי (טקס זה יתקיים ב 26 בחודש). בנוסף לכך זכה הסרט בביקורות מהללות, בין היתר בשני המגזינים המובילים של תעשיית הקולנוע האמריקאית, "וראייטי" ו"ההוליווד ריפורטר", וכן נכלל ברשימות רבות של "עשרת סרטי השנה", שפורסמו בשבועות האחרונים בעיתוני העולם. בין היתר הוא הופיע ברשימות כאלה שפירסמו מבקרי הקולנוע של "ניו יורק טיימס", "לוס אנג'לס טיימס" ו"אנטרטיינמנט ויקלי".

בראיון בתל אביב מספר מורה כי הרעיון לסרט נולד אצלו בזמן שעבד על סרט תיעודי קודם שלו, "שרון" (2008). "ריאיינתי שם את דב וייסגלס, והוא סיפר לי שאריאל שרון הושפע מאוד מראיון שנתנו ב 2003 ארבעה ראשי שב"כ לאלכס פישמן מ'ידיעות אחרונות'. הם אמרו שם שאם שרון ימשיך לנהל את המדינה כפי שניהל אותה עד אז, ישראל תגיע למבוי סתום. וייסגלס סיפר לי שהכתבה הזאת נגעה בשרון עמוקות, כי זאת ביקורת שבאה מלב הממסד הביטחוני, מתוך המערכת, מהמקומות ששרון הכי העריך. כששמעתי את זה, נדלקה אצלי הנורה הראשונה".

באותה תקופה גם הזדמן למורה לצפות ב"ערפל מלחמה" של ארול מוריס, שבו ריאיין הדוקומנטריסט הנודע את שר ההגנה האמריקאי לשעבר, רוברט מקנמארה, שהיה דמות מפתח במעורבות האמריקאית במשבר הטילים בקובה ובמלחמת וייטנאם. "הייתי אז בטריפ על 'ערפל מלחמה'. ראיתי את הסרט הזה ועפתי", מספר מורה. "ואז אמרתי לעצמי שאני צריך לנסות להביא את אנשי השב"כ האלה ולשכנע אותם לקום ולדבר בפעם הראשונה על הסכסוך הישראלי-פלסטיני מנקודת המבט שלהם".

הראשון שאליו פנה היה עמי איילון, שהסכים לשתף פעולה ולסייע בגיוס יתר ראשי השב"כ לפרויקט הקולנועי. "זה לא היה תהליך קל. עברתי אותם אחד אחד, וכל אחד מהם ריאיין אותי. מתוקף ניסיונם כמפעילים (של סוכנים) הם חקרו אותי, שאלו מה בדיוק אני רוצה לעשות וביררו את כל מה שרצו לברר", מספר מורה.

לבסוף קיבל מורה את הסכמתם של חמשת ראשי השב"כ לשעבר (את דיסקין, שעדיין כיהן אז בתפקיד, גייס לפרויקט בשלב מאוחר יותר). הם לא הציבו לו תנאים או מגבלות מיוחדות, הוא מציין, פרט לאברהם שלום. "בפגישה אתו, אחרי שהסכים להשתתף בסרט, הוא אמר לי שלא ידבר אף פעם על (פרשת קו) 300. הוא אמר שעל זה הוא לא יוכל לדבר", נזכר מורה. "אמרתי לו בסדר, נדבר ונראה מה יהיה".

הסרט התיעודי היקר ביותר

בדומה ל"שלטון החוק", סרט תעודה ישראלי מצוין נוסף (שביים רענן אלכסנדרוביץ' ובו ריאיין שורה של בכירים לשעבר במערכת המשפט הצבאית שדיברו על החוק שמפעילה ישראל בשטחים הכבושים), גם "שומרי הסף" מתבונן בסכסוך הישראלי-פלסטיני מנקודת מבט של אנשים שניצבו בעמדות מפתח ונאלצו להתמודד עם השלכותיו הכאובות ביותר.

הסרט, שהוא קו-פרודוקציה ישראלית-צרפתית-בלגית, מתקדם באופן כרונולגי מ 1967 ועד ימינו, תוך בחינה של אירועי מפתח בסכסוך הזה, שבהם היו מעורבים המרואיינים. הם מספרים על הקשיים, האתגרים, המחלוקות והסוגיות המוסריות שהיו כרוכים בהתמודדות עם המעצרים ההמוניים של פלסטינים, האינתיפאדה הראשונה, פיגועי ההתאבדות, הטלטולים, הפגנות הימין נגד הסכמי אוסלו, המחתרת היהודית, רצח רבין, האינתיפאדה השנייה, חיסולו של יחיא עיאש ועוד.

פרק חשוב בסרט מוקדש כמובן לפרשת קו 300. פרק זה הוא דוגמה מצוינת לאופן שבו התמודד מורה עם אחד האתגרים המרכזיים שניצבו בפניו בעבודה על הסרט הזה ¬ המחסור בחומרי ארכיון מתאימים. והוא גם מבהיר מדוע "שומרי הסף" הוא סרט התעודה היקר ביותר שנוצר ככל הנראה אי פעם בישראל (הקו-פרודוקציה, שנתמכה על ידי ערוץ 1 וקרן רבינוביץ', נוצרה בתקציב של 1.3 מיליון יורו).

"היה לי ברור מההתחלה שאני חייב הרבה כסף לסרט הזה, כי ההיבט הקולנועי חשוב לי לא פחות מההיבט התוכני, וידעתי שברוב המקרים, בזמן שהמרואיינים ידברו לא יהיה משהו ויזואלי שאוכל לשלב בדברים שלהם כדי לספר את הסיפור", מסביר מורה.

יחד עם המפיקה הישראלית של הסרט, פיליפה קוברסקי, החליטו השניים להשתמש באנימציה ממוחשבת בתלת-ממד כדי להתמודד עם הבעיה ולשחזר כך סצינות שלמות: ההשתלטות על האוטובוס בקו 300, חיסול יחיא עיאש, הטלת הפצצה על ביתו של סאלח שחאדה ועוד. "מראש היה לנו ברור שנלך על CGI (אנימציית תלת-ממד ממוחשבת) ברמה הכי גבוהה, אם כי בהתחלה לא היה ברור לנו עד כמה זה יקר", מבהירה קוברסקי. "לכן בסופו של דבר תקציב הסרט היה גבוה פי שניים וחצי מכפי שתיכננו". לדבריה, כשליש מהתקציב הושקע בקטעי האנימציה, שנוצרו בחברת מקגאף הצרפתית.

התוצאה מרשימה. בסצינת האנימציה המשחזרת את הרגעים הקריטיים בפרשת קו 300, למשל, נראה אוטובוס מוקף בחיילים, בצילום תזזיתי, וברקע נשמעים צעקות, סירנות, קולות ירי וטרטור של הליקופטר המרחף ממעל. ההתרחשות עמומה, לא ממש ברור מה קורה, אבל בשני רגעים מזדקקת התמונה לכדי תצלום סטילס קפוא וברור: אלו הם שני התצלומים המפורסמים של אלכס ליבק ושמואל רחמני, שהנציחו את המחבלים החיים, רגעים ספורים לפני שחוסלו על ידי אנשי השב"כ.

"היה לי חשוב שהצופה יבין שזה מבוסס על דוקומנטים אמיתיים", מבהיר מורה. "ידעתי שיהיו מקומות בסרט שבהם לא יהיו לי חומרים ויזואליים מספקים. במיוחד לקו 300, שהוא אחד האירועים הכי זכורים במדינת ישראל, שכמעט הפיל ממשלה", הוא אומר. "זה הרי אחד האירועים הדרמטיים והטראומטיים ביותר בתולדות השירות, אירוע שגדע בו שכבה שלמה של פיקוד, ושאחריו בעצם הבהירו לשירות לראשונה שאנשיו כפופים למערכת המשפטית. עד אז הוא התנהל באיזה עולם אפור, שבו הוא יכול היה לעשות מה שרצה: לענות, להרוג, לעשות הכל ובלי חוקים. ופה פתאום התקשורת חשפה אותו, והצלמים מילאו בכך תפקיד קריטי. אז בסצינה הזאת רציתי לעשות מחווה לצלמים ולעבודתם".

העובדה ששלום, שהיה אז ראש השב"כ, השתכנע בסופו של דבר לדבר על הפרשה ¬ בסופה של שיחה שנמשכה שעות רבות ¬ מוסיפה אף היא עוצמה דוקומנטרית מרשימה לפרק הזה בסרט.

הדיוק בפרטים חשוב היה למורה גם בסצינות אנימציה אחרות שיצר. כך למשל בסצינה המשחזרת את חיסולו של עיאש ¬ שחוסל בפיצוץ של טלפון סלולרי ליד אוזנו ¬ המובאת מנקודת מבטה של מצלמה המותקנת כביכול במזל"ט המרחף מעל ביתו. "ככה הבית שלו נראה מהאוויר באמת", מסביר מורה. "לקחנו תמונות של ביתו ושל הסביבה, בנינו את הכל בתלת-ממד, ולכן התמונות של המזל"ט מציגות תמונה שזהה לאופן שבו הדברים נראים במציאות".

החלק הקשה ביותר בעבודה על הסרט, הוא מציין, היה שלב העריכה. לערוך שישה ראיונות, כל אחד מהם של כ 12 שעות, לסרט של 90 דקות בלבד ¬ "זה היה ייסורי איוב", הוא מצהיר. גרסה ארוכה יותר של הדברים צפויה לצאת באביב הקרוב, כסדרת טלוויזיה של חמישה פרקים שתשודר בערוץ 1.

ההתלהבות מהסרט בחו"ל החלה כבר בשלב הראשוני, כאשר השניים יצאו לגייס מימון באירופה, מבהירה קוברסקי. כאשר הגיעו לפיצ'ינג בניון שבשווייץ, ב 2009, עם טריילר קצר ובו רק משפטים ספורים מראיונות אודיו מוקדמים עם ראשי השב"כ, בלי פריים מצולם אחד, וכמה קטעי ארכיון ¬ זה הספיק. "עלינו לבמה, דיברנו קצת, הראינו את הטריילר, וכשנגמרה הפרזנטציה השתררה דממה בחדר. דממה", היא מספרת. "ואז המנחה שאל, 'או-קיי, מי מעוניין?' ופשוט כולם הצביעו, כולם", היא צוחקת.

מנקי הביוב

מורה עצמו הופתע לא פעם, הוא מודה, מהדברים ששמע בראיונות. "הלסת שלי נשמטה 20 פעם לפחות בכל ראיון", הוא מציין. "בשיחה עם יובל דיסקין, למשל, שאלתי אותו על מהות הפקודה הבלתי חוקית, ופתאום בא המונולוג הזה שפותח את הסרט, על מה קורה לך כשאתה קם ומחליט לקחת חיים של בן אדם. אני לחלוטין לא ציפיתי לכזה דבר. זה הרי האדם שבתחקיר נכתב שהוא אבי תורת הסיכול הממוקד יחד עם בוגי יעלון, ופתאום לשמוע מה שעובר עליו בפנים זה מדהים, במיוחד לי, שמה שהכי מעניין אותי זה חיבוטים נפשיים, מה הסיבות הפסיכולוגיות שמניעות את הבן אדם".

הוא חוזר ומדגיש שאנשי השב"כ אינם אלא שליחים, האנשים שמדינת ישראל שולחת כדי לנהל את הסכסוך הישראלי-פלסטיני בשמה. "לציבור בישראל, ובמיוחד בתל אביב, מאוד קל תמיד לבקר ולומר באיזו ברוטליות השב"כ מתנהל", מציין מורה. "חשוב שעושים את זה, אבל צריך גם לזכור שהם נשלחים בשמנו לעשות את העבודות הכי מסריחות והכי מלוכלכות שיכולות להיות, כדי שאת ואני נוכל לשבת פה ולנהל שיחה בשקט, בלי שיפציצו אותנו ויאכלו אותנו. יעקב פרי סיפר לי שאחד האנשים החשובים בשירות אמר לו פעם שמדינת ישראל שולחת אותם לביוב, לנקות את מה שיש שם, וכשהם יוצאים החוצה, מלוכלכים בכל מה שהביוב מספק ¬ בהקשר של פרשת קו 300 ¬ אין אף אחד שמוכן אפילו לשטוף אותם מכל הזוהמה הזאת".

בחלקו האחרון של הסרט משמיעים המרואיינים דברים שהם למעשה ביקורת על האופן שבו מנהל הדרג המדיני את הסכסוך. האם הם אמרו את הדברים הללו גם לפוליטיקאים?

"זה מורכב. קודם כל, אני מניח שאצל חלקם אלה תובנות שעלו בהם לאחר שסיימו את התפקיד, כשהתאפשר להם להסתכל ברטרוספקטיבה על הימים ההם. כמו כן, צריך לזכור שראשי שב"כ הם דרג פקידותי. כל אחד מהם, כששאלתי אותו את השאלה הזאת, אמר: 'אמרתי את הדברים בצורה ברורה'. יובל דיסקין למשל סיפר שלפעמים זה הגיע עד כדי צעקות וצרחות, עד כדי כך שאתה לא ידעת מי בחדר הוא ראש שב"כ ומי ראש ממשלה. אחרים אמרו זאת בצורה יותר מעודנת.

"אגב, אני לא חושב שהם מביעים דעות פוליטיות בסרט. אני לא חושב שהם באים משמאל או מימין, אלא שהם מאוד פרגמטים, ןמדברים מתוך הבנה עמוקה של מה הסכסוך הזה גבה, גובה וימשיך לגבות אם הכל ימשיך להתנהל כפי שהוא מתנהל. הם מכירים את זה, הם השתמשו בכוח, הם עשו בשליחותנו כל מה שאפשר כדי לדכא את הדבר הזה, והם באים היום ואומרים 'די, אי אפשר יותר, מספיק עם הכוח, זה לא עובד, וזה גם לא יעבוד'. הבעיה היא שהדרג המדיני והפוליטי שצריך להחליט לאן הוא רוצה לקחת את המדינה הזאת לא תמיד ממלא את תפקידו. עם זאת, חשוב לי שלא ייצא מזה שהצד הפלסטיני הוא פרטנר נפלא. זה לא המצב. אבל מה שהם אומרים זה שקודם כל אנחנו צריכים להסתכל על עצמנו.

"כאזרח אני אומר, ארבע-חמש שנים היה עכשיו שקט ביהודה ושומרון. שקט, וכלום לא נעשה. זה פשע. עכשיו כולם מבינים שאינתיפאדה שלישית יכולה לפרוץ בכל רגע, ואז מה יקרה? כוחות הביטחון יצטרכו להחזיק את המכסה חזק, לדכא עוד ועוד, זה יגביר את ההתמרמרות בצד השני, ושוב נמצא עצמנו באותו פרפטואום מובילה שבו אנחנו נמצאים כבר 40 שנה".

יש לך רצון, או תקווה, שהסרט הזה יצליח לשנות משהו אצל אנשים שיצפו בו כאן?

"כן. אני חושב שסרט כזה יכול לפתוח לך את העיניים ולגרום לך להסתכל על המצב במבט אחר. הוא יכול לשנות תודעה, במיוחד של אנשים צעירים, ואני ראיתי את זה קורה. אחרי ההקרנה בירושלים ניגשו אלי שלושה מתנחלים ואמרו לי, 'זו פעם ראשונה שאנחנו רואים סרט שאנחנו הולכים אחריו הביתה לחשוב טוב'. כך שזה מזיז משהו, כנראה דווקא מפני שזה בא מהאנשים האלה".

בתום העבודה על הסרט, האם אתה יותר אופטימי או יותר פסימי?

"הרבה יותר פסימי. בעיני, אנחנו עברנו את נקודת האל-חזור. אני לא רואה היום בסביבה מנהיג שיהיה מסוגל לקבל את ההחלטות הדרושות כדי לפתור את הסכסוך הזה. צריך למשל לפנות את קרית ארבע. אבל ראש הממשלה שלנו, בשביל לפנות ארבעה בתים שנמצאים בהתנחלות בלתי חוקית, מנסר אותם ומעביר אותם למקום אחר. זה פשוט הזוי. אז האם הוא או מישהו משם יוכל להורות על פינוי של קרית ארבע, תפוח או אחד המקומות האלה, שזה המינימום כדי לייצר פה שתי מדינות לשני עמים?

"ראשי השב"כ הרבה יותר אופטימיים ממני. הם אומרים לי, 'אל תהיה פסימי, כי מנהיגות נחושה וחזקה יכולה לבצע את זה'. אבל אני לא רואה מנהיגות כזאת באופק, ולכן אני איבדתי את התקווה. מבחינתי אחרון הענקים שיכול היה לעשות את זה שוכב בקומה כבר שש שנים. מהאנשים שאני רואה היום בפוליטיקה הישראלית אני לא רואה מישהו שיכול לשאת על כתפיו את המשא הזה, והמסקנה היא עגומה ומדכאת. מאוד".

דבריהם של ראשי השב"כ טלטלו גם אתכם/ן? מה מסקנתכם/ן


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו