טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הקולנוע האירופי הגדול שעוד לא ראינו

עשרה סרטים מעשר מדינות, ששוחזרו בעותקים דיגיטליים, יוקרנו בסינמטקים במיזם "מבט נוסף ¬ קולנוע אירופי משוחזר". זוהי הזדמנות פז להתוודע, או לצפות שוב, ביצירות של דה אוליברה, ויסקונטי ועוד שורה של במאים מרתקים

תגובות

104 שנים מלאו לבמאי הפורטוגלי מנואל דה אוליברה ב 11 בדצמבר והוא עדיין מביים סרט כל שנה. כעת הוא מתכונן כבר לבימוי סרטו הבא. צפייה בסרטיו האחרונים, שכולם זכו להערכה ביקורתית גדולה, מוכיחה שדבר לא אבד מכישרונו של הבמאי הגדול הזה, שביים סרטים ארוכים וקצרים אשר מרביתם שוטטו בתחומי הריאליזם המאגי, המאפיין את יצירתם של יוצרים רבים ממוצא לטיני.

דה אוליברה, יליד 1908, החל לעסוק בקולנוע ב 1927, אך רק בשנות ה 70 פרץ מאלמוניותו והיה לאחד הבמאים המוערכים ביותר בעולם. בישראל הוקרנו סרטיו החל בשנות ה 90, בעיקר בפסטיבלי הקולנוע בחיפה וירושלים. בהם "ענק אברהם" (1993), "המנזר" (1995) בכיכובם של קתרין דנב וג'ון מלקוביץ', "המסיבה" (1996) עם מישל פיקולי ואירן פאפאס, "מסע לראשיתו של העולם" (1997) בכיכובו של מרצ'לו מסטרויאני, "המכתב" (1999) עם קיארה מסטרויאני, "יפה לתמיד" (2006), מעין סרט המשך לסרטו של לואיס בונואל "יפהפיית היום" מ 1967, ו"המקרה המוזר של אנג'ליקה" (2010). ואולם, לא הכרנו כאן את סרטיו המוקדמים יותר.

לא עוד. במסגרת מיזם ששמו "מבט נוסף ¬ פרויקט קולנוע אירופי משוחזר", שנפתח אתמול בסינמטק תל אביב ויימשך כל החודש בסינמטקים של תל אביב, ירושלים וחיפה, יוקרנו עשרה סרטים מעשר מדינות אירופיות, ששוחזרו בעותקים דיגיטליים. את פורטוגל מייצג "אניקי בובו", סרטו העלילתי הראשון של דה אוליברה מ 1942, וזו הזדמנות שאין להחמיצה להכיר צד נוסף של הבמאי.

הפרויקט כולו הוא הזדמנות שכזאת לשוחרי הקולנוע בישראל. יזם אותו האיחוד האירופי, בשיתוף הסינמטקים במדינות השונות שסרטיהן כלולים במיזם, וקיומו בישראל התאפשר ביוזמת שגרירות צרפת בישראל בשיתוף פעולה עם שגרירויות המדינות הנוספות שמיוצגות בפרויקט. בתוכנית סרטים מוכרים יותר ומוכרים פחות, המוקדם שבהם מ 1935 והמאוחר מ 1981. יש בהם כמה יצירות מופת, וביניהן סרטו המוקדם של דה אוליברה, שרק 21 שנים לאחר מכן ביים את סרטו העלילתי הבא.

גיבורי "אניקי בובו" (השם הוא הגרסה הפורטוגלית ל"אן-דן-דינו") כמעט כולם ילדים, כולם שחקנים לא מקצועיים. עלילת הסרט, המתרחשת בעיר הפורטוגלית פורטו, מציגה את סיפורו של קרליטו בעל העיניים הבהירות והנוצצות, שמאוהב בטרזינה בעלת תלתלי הבקבוקים נוסח שירלי טמפל, אך נאלץ להתמוד עם תחרות שמציב לו אדוארדו, הגברתן של הכיתה. כדי להביע את אהבתו לטרזינה מבצע קרליטו פשע ובעקבותיו הוא נחשד בביצוע פשע חמור עוד יותר.

בסגנון ריאליסטי, המשלב עדינות, הומור וחומרה, מתאר הסרט את מאבקי הכוח המתקיימים בחברה של ילדים ועוסק בסוגיות של חפות ואשמה, מבלי לגלוש לסנטימנטליות. יש רגעים שבהם סרטו של דה אוליברה מזכיר את הקולנוע של ז'אן ויגו הצרפתי ("אפס בהתנהגות"), לפרקים מבליח לתוכו סגנון אקספרסיוניסטי נוסח הקולנוע של פריץ לאנג, ויש שרואים בו את אחד הסרטים המרכזיים המבשרים את הקולנוע הניאו-ריאליסטי שייוולד באיטליה אחרי מלחמת העולם השנייה. בכל מקרה, זהו סרט נפלא.

גרבו אמרה לא

הבמאי האיטלקי לוקינו ויסקונטי, שזכור כאן בעיקר בזכות סרטיו "רוקו ואחיו" (1960), "הברדלס" (1963), "הארורים" (1969) ו"מוות בוונציה" (1971), היה, יחד עם עמיתים כגון ויטוריו דה סיקה ורוברטו רוסליני, ממניחי היסודות לניאו-ריאליזם האיטלקי. סרטיו הראשונים ¬ "אוססיונה" מ 1943, "האדמה רועדת" מ 1948 ו"בליסימה" מ 1951 בכיכובה של אנה מניאני ¬ נכללו בזרם הקולנועי הזה; אך ב 1954 הוא עשה שינוי משמעותי ביצירתו, כאשר ביים את "סנסו", מלודרמה תקופתית מלאת יופי ורהב, שבישרה את הדרך שבה יתפתח חלק ניכר מיצירתו בעתיד.

היו שהתנגדו לבחירתו הקולנועית הזאת של ויסקונטי וראו בה בגידה במורשתו, אך ויסקונטי היה כל כולו אוסף של פרדוקסים ¬ הוא היה בן אצולה איטלקית, קומוניסט והומו מחוץ לארון בימים שלא היה נהוג עדיין להצהיר זאת בגלוי, בוודאי לא באיטליה הקתולית ¬ ויצירתו שיקפה פרדוקסליות זאת.

"סנסו", המבוסס על נובלה מאת קמילו בויטו, מתרחש ב 1886, לקראת סופה של המלחמה בין איטליה לאוסטריה. הוא מתאר כיצד רוזנת איטלקייה שנשואה לרוזן קשיש מתאהבת עד טירוף בקצין אוסטרי, שמתעלל בה ומנצל אותה (ויסקונטי שינה את שמו של הגיבור בנובלה לפרנץ מאהלר, בשל אהבתו למוסיקה של המלחין, שדמותו והמוסיקה שלו יגיחו שוב ליצירתו בסרטו "מוות בוונציה").

יש שמועה שוויסקונטי הציע בראשונה את שני התפקידים הראשיים לגרטה גרבו, שפרשה מהבד ב 1942, ולמרלון ברנדו. תארו לכם איזו פסגת צמרת בין דורית זו יכלה להיות. אומרים שגרבו אפילו היססה לרגע קטן אם להיענות להצעה, אך ברגע שסירבה, פרש ברנדו אף הוא. שני התפקידים הראשיים הוענקו לשחקנית האיטלקייה הנפלאה אלידה ואלי (שמוכרת גם מהסרט הבריטי המשובח "האדם השלישי" שביים קרול ריד ב 1949) ולשחקן האמריקאי פרלי גריינגר, שזכור בעיקר מהופעותיו בשני סרטיו של היצ'קוק, "חבל" (1948) ו"זרים ברכבת" (1951).

מפלנדריה דרך פולין ועד פראג

הסרט המוקדם ביותר הנמנה עם עשרת הסרטים הוא "קרניבל בפלנדריה", שביים הבמאי הצרפתי ז'אק פיידה ב 1935. זוהי אחת הקומדיות הצרפתיות המקסימות ביותר שאני מכיר. היא זיכתה את פיידה בפרס הבמאי הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע של ונציה ובפרס איגוד מבקרי הקולנוע של ארצות הברית ואיגוד מבקרי הקולנוע של ניו יורק.

עלילת הסרט מתרחשת ב 1616 בפלנדריה הנתונה בכיבוש ספרדי. בעיירה בשם בום נודע כי דוכס ספרדי וחייליו נמצאים בדרך למקום. מכיוון שהתושבים חוששים ממעשי ביזה ואונס, נשות העיירה, ובראשן אשת ראש העיר (שמגלמת השחקנית הצרפתייה הגדולה פרנסואז רוזיי), מארגנות קרנבל שמטרתו להסיח את דעתם הנלוזה של החיילים, והתוכנית עובדת הרבה מעבר למצופה. הסרט חכם, שנון, מלא חן, מתוחכם מבחינה פוליטית ומעיד על חוכמתן של נשים לתמרן את עולמם של הגברים לא פחות מ"ליזיסטרטה".

"צבעי הסוואה" מ 1977 הוא אחד מסרטיו המשובחים ביותר של הבמאי הפולני כריסטוף זאנוסי, יוצרם של "ההארה" (1973), "שוחר קולנוע" (1979) ו"שנת השמש השקטה" (1984). תחת המשטר הקומוניסטי עיצב זאנוזי ב"צבעי הסוואה" אלגוריה פוליטית, העוסקת בשאלה אם להיכנע לצווי המשטר או להתנגד להם.

עלילת הסרט עוסקת בתחרות בתחום הבלשנות, המתקיימת במחנה קיץ באוניברסיטה פולנית. במוקד עומד עימות המתפתח בין שניים מהמורים במחנה, בשאלה מי מהסטודנטים יזכה בפרס הראשון: זה שעבודתו בינונית אך תואמת את האידיאולוגיה של השלטון, או זה שעבודתו ראויה לפרס אך מתאפיינת בחתרנות. העימות מתפתח לכיוונים לא צפויים והתוצאה היא סרט אינטליגנטי, שהדיון המתקיים בו חריף וספוג באמביוולנטיות אידיאולוגית, אירוניה וחומרה.

"רכבות נשמרות היטב" של הבמאי הצ'כי יז'י מנזל מ 1966 היה לאחד הלהיטים הבינלאומיים הגדולים ביותר של הקולנוע שנוצר בארץ זו. הוא הופק בזמן האביב הקצר של פראג וזכה באוסקר לסרט הזר הטוב ביותר.

הסרט, הראוי לכל התשבוחות שזכה להן, מתרחש בתחנת רכבת קטנה לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, כשהגרמנים מודעים כבר לתבוסתם הקרבה. הוא מתאר את מצוקתו של צעיר העובד בתחנה, שמייחל לאבד את בתוליו בצל האירועים ההיסטוריים המתרחשים סביבו, ובהם מעשי חבלה ברכבות גרמניות העוברות בתחנה שבה הוא עובד. זוהי קומדיה ריאליסטית שמניבה תחושה של תוקפנות משחררת וגם עדינות אנושית מלאת אהבה וחמלה. מי שלא צפו בסרט הזה, שהוא אחד הסרטים הידועים ביותר משנות ה 60 ¬ זו ההזדמנות.

פגישה עם מפלצת

אינני יכול להימנע מסופרלטיבים בתיאור מרבית הסרטים שיוקרנו במסגרת הפרויקט, ולאלה ראוי גם "רוח הכוורת", סרטו הראשון של הבמאי הספרדי ויקטור אריצ'ה מ 1973, שעלילתו מתרחשת ב 1940, זמן קצר לאחר תום מלחמת האזרחים הספרדית.

הסרט, שהופק זמן קצר לפני תום שלטונו של פרנקו, מתאר את התפרקותה של משפחה ספרדית המתגוררת בכפר מבודד באזור נטוש. העלילה מתמקדת בדמותה של אנה, בת 6, שאביה עסוק רוב הזמן בכתיבה על אודות כוורות. אמה הצעירה ממנו כותבת מכתבים לאהוב מעברה, ואחותה הבוגרת יותר נהנית לעקוץ אותה על תמימותה ולוקחת אותה לצפות בסרט "פרנקנשטיין" של ג'יימס וייל מ 1931.

אנה מהופנטת מהסרט, בעיקר מהסצינה שבה המפלצת מתיידדת עם ילדה קטנה ואז הורגת אותה, ומבקשת למצוא סימנים לו במציאות הסובבת אותה. זה קורה כאשר חייל פצוע, הלוחם למען הרפובליקה, מגיע לאזור כדי להסתתר בו. הקשר המתפתח בין הילדה לחייל מניע את חלקו השני של הסרט, שבו חל השינוי שממוטט ומעצב מחדש את מערכי הכוח בתוך המשפחה. סרטו של אריצ'ה משלב במיומנות נפלאה בין ריאליזם, סימבוליזם לפיוט, והוא יצירה נוספת שכדאי ששוחרי הקולנוע יצפו בה לראשונה, או שוב, על מסך גדול.

כזה הוא גם "מחירו של גבר", סרטו של הבמאי הבריטי לינדסי אנדרסון מ 1963. אף שהוא משודר מפעם לפעם בכמה מערוצי הסרטים בטלוויזיה, ראוי לצפות בו במלוא חספוסו הריאליסטי על מסך קולנוע.

"מחירו של גבר" (ששמו המקורי "This Sporting Life") הוא הטוב שבסרטי הגל הריאליסטי ששטף את הקולנוע הבריטי מאז סוף שנות ה 50. הסרט, המבוסס על תסריט מאת המחזאי הבריטי דייוויד סטורי, הוא מלודרמה קשה ואכזרית אפילו. עלילתו מתרחשת בעיירת כורים ביורקשייר ומתארת את הקשר המתהווה בין שני אנשים קשים: שחקן רוגבי ממורמר ותוקפני ובעלת הבית שלו, אם לשני ילדים שהתאלמנה לא מכבר. כוחו של הסרט נובע מתיאור הסביבה הפיסית והאנושית שבה הוא מתרחש, אך יותר מכך מהדיוק השובר לב, אך גם הקר והאכזר, שבו הוא מתאר את החמצתם של שני גיבורי הסרט זה את זה, בגלל חרדתם מכוחו של הרגש.

בתפקידים הראשיים מופיעים ריצ'רד האריס ורייצ'ל רוברטס, שניהם מצוינים, והם מוקפים בצווות מצוין אף הוא של שחקני משנה. אלה הופכים את סרטו של אנדרסון לדיוקן של מקום ודיוקן של הנפש המעוצבת על ידו.

אסורים להקרנה

שלושת הסרטים הנוספים שיוקרנו במסגרת התוכנית הם "קוויטק", סרטו של הבמאי הדני אריק בולינג מ 1956, שנמנה עם חמשת הסרטים הראשונים שהיו מועמדים לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר ("לה סטראדה" של פליני היה הזוכה); "יאדופ ובל", סרטו של הבמאי הגרמני ריינר סימון מ 1981 ו"דרך קשה לדבלין", הסרט התיעודי היחיד בעשרה, שביים ב 1968 הבמאי האירי פיטר לנון.

בעזרת הצלם הצרפתי הגדול ראול קוטאר, שעבד רבות עם ז'אן לוק גודאר בסרטיו המוקדמים, משרטט לנון, עיתונאי במקצועו, דיוקן ביקורתי נוקב של אירלנד בסוף שנות ה 60, הנתונה בהשפעתן המדכאת המשולבת של בריטניה והכנסייה. הסרט נאסר להקרנה באירלנד אך הוזמן לייצגה בפסטיבל קאן באותה שנה; למעשה הוא היה הסרט האחרון שהוקרן בפסטיבל לפני שפרנסואה טריפו, גודאר ואחרים הביאו לביטול הפסטיבל בזמן אירועי מאי 1968. הסרט הוקרן באירופה וארצות הברית, אך במשך 40 השנים הבאות היה עדיין אסור להקרנה במולדתו.

לא נחשפנו לסרטים רבים שהופקו בגרמניה המזרחית, ו"יאדופ ובל" מספק הזדמנות מרתקת לצפות באחד הסרטים הנועזים ביותר שהופקו בה. הסרט מתאר את המתרחש בעיירה גרמנית קטנה, כאשר עברה אחרי מלחמת העולם השנייה מגיח אל תוך ההווה שלה, שבו היא מתכננת את חגיגות 800 השנים להיווסדה. עיקר העלילה מתמקד בסיפורן של פליטה צעירה ואמה, שהתיישבו באזור אחרי המלחמה וסבלו רבות מידי התושבים. אפילו הגבר הצעיר, שהוא כעת ראש העירייה ואהב את הפליטה הצעירה, לא יכול היה להגן עליהן. תושבי העיירה חייבים כעת להתמודד עם העבר הזה, וסרטו של סימון, מבכירי הבמאים של מזרח גרמניה, לא עושה להם חיים קלים. הסרט נאסר להקרנה במזרח גרמניה, ורק ב 1988, עם התגבשותן של הגלסנוסט והפרסטרויקה, הותר להקרנה.

"קוויטק", שצולם בגרינלנד, הופק שלוש שנים אחרי שהאי נהפך למחוז בדנמרק, ולחצים כבדים הופעלו על תושביו להיטמע בחברה ובתרבות הדניות. הסרט מציג את סיפורה של מורה דנית, שנוסעת לגרינלנד כדי להתאחד עם ארוסה אך מגלה שהוא מתעתד לשאת אשה אחרת. היא נוסעת לכפר דייגים שכן במטרה לחזור ממנו לדנמרק, אך בכפר מתפתח קשר בינה לבין אחד מתושביו הדנים, שנתון בצרות משלו.

כל אחד מעשרת הסרטים האלה ראוי לצפייה, ואין כמעט טעם שאצהיר שוב כי אין כמו צפייה בסרט על מסך קולנוע, גם אם זהו עותק דיגיטלי משוחזר. אני מקווה שלמיזם המבורך הזה יהיה המשך, ושקהל שוחרי הקולנוע בישראל יפגין כלפיו את ההערכה שהוא ראוי לה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות