בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הרוך והחומרה של דניאל דיי-לואיס

שילוב בין וירטואוזיות לריסון ממושמע מאפיין את כל הופעותיו של דניאל דיי-לואיס. גם בסרט החדש "לינקולן"

2תגובות

דניאל דיי-לואיס הוא מסוג השחקנים הנדירים, שנשאבים כל כולם אל תוך הדמויות שהם מגלמים, אך אינם הולכים לאיבוד בתוכן, כפי שקורה לפעמים לשחקנים מוכשרים. יכולת זו מתגלה גם ב"לינקולן", סרטו החדש של סטיבן ספילברג. את דעתי עליו אפרסם כשהסרט ייצא לאקרנים בשבוע הבא, אך אני יכול כבר לציין שכבר בזכות הופעתו של דיי-לואיס בתפקיד אברהם לינקולן, הסרט ראוי לצפייה.

כאשר אני צופה בדיי-לואיס הנוכח באחד מטקסי חלוקת הפרסים שבהם הוא מועמד, כמו למשל בטקס חלוקת פרסי גלובוס הזהב שהתקיים השבוע, שבו זכה בפרס השחקן הטוב ביותר בדרמה על תפקידו בסרטו של ספילברג, אני מופתע בכל פעם מחדש מהנעימות החייכנית המבוישת-כמעט שעולה מפניו, ונדמית לי מנוגדת למחויבות, לנחישות ולחומרה שמאפיינות רבות מהופעותיו הקולנועיות.

אך אם בודקים את הופעותיו, גם הקשות ביותר, מגלים שאותה רכות קיימת גם בהן, והיא זו שמעניקה להופעות אלה את נפחן. שילוב זה, בין חומרה לרכות, ובין הפגנה של וירטואוזיות לריסון ממושמע, מתגלה פעם נוספת בסרטו של ספילברג, שבו דיי-לואיס מצליח לשדר בדיוק מרבי את הנחישות שאפיינה את הנשיא האמריקאי כמו גם את העדינות שלו.

דיי-לואיס בוחר את תפקידיו בקפידה, ומלבד מעידות בודדות (כמו למשל הופעתו המוטעית בסרטו הלפני אחרון, גרסתו הגסה של רוב מארשל למחזמר "ניין", שהתבסס על סרטו של פדריקו פליני "שמונה וחצי", ובה אימץ דיי-לואיס מבטא איטלקי כדי לגלם את במאי הקולנוע גואידו קונטיני) כמעט כל הופעותיו תרמו לעיצוב הדיוקן של דמותו כשחקן קולנוע. אחרי הופעות בתפקידים קטנים ב"גנדי" של ריצ'רד אתנבורו ו"באונטי", סרטו הכושל של רוג'ר דונלדסון, הוא התגלה לנו לראשונה ב 1985 כאשר גילם את אהובו בן מעמד הפועלים של גיבור סרטו של סטיבן פרירס "מכבסה יפהפייה שלי". זו היתה הופעה מלאת תעוזה, שובבות וחן.

כמעט כל הדמויות שדיי-לואיס גילם עד כה נתונות בקונפליקט פרטי והיסטורי עם עצמן וסביבתן, ויכולתו כשחקן מתגלה בראש ובראשונה ביכולתו להציג את הניגודים והסתירות המאפיינים את הקונפליקט הזה, בין שהוא רומנטי או פוליטי או שניהם גם יחד.

דמויותיהם של הרופא הצ'כי, שחייו הפרטיים נמהלים באירועים הרי הגורל שעוברים על מולדתו ב"הקלות הבלתי נסבלת של הקיום" של פיליפ קאופמן ב 1988; של כריסטי בראון, שנולד עם שיתוק מוחין והיה לצייר ולסופר מוערך ב"כף רגלי השמאלית" של ג'ים שרידן (התפקיד זיכה את דיי-לואיס באוסקר הראשון שלו ב 1989); של הוקאיי, גיבור "אחרון המוהיקנים" של מייקל מאן מ 1992, שהציג את דיי-לואיס בכל הרהב הגברי שלו; של בן האצולה הניו-יורקית במאה ה 19 שמאוהב נואשות באשה אסורה ב"עידן התמימות" של מרטין סקורסזי מ 1993; של גרי קונלון, שהואשם בפיגוע של האיי-אר-איי, שהוא לא היה מעורב בו, ונשלח לכלא לשנים רבות ב"בשם האב", אף הוא מ 1993, שוב בבימויו של שרידן; של גיבור מחזהו של ארתור מילר (שלבתו הוא נשוי) "צייד המכשפות", שביים ניקולאס הייטנר ב 1996; של איש המחתרת האירית, שהיה מתאגרף מבטיח אך נשלח לכלא בגיל 16 ב"המתאגרף" מ 1997, שיתוף פעולה שלישי בין דיי-לואיס לשרידן; של מנהיג הכנופייה האקסטרווגנטי בניו יורק של המאה ה 19 ב"כנופיות ניו יורק" מ 2002, שוב בבימויו של סקורסזי; ושל הקפיטליסט האמריקאי מתחילת המאה ה 20 ב"זה ייגמר בדם" של פול תומאס אנדרסון, שזיכה אותו באוסקר שני ב 2007 ¬ כל אלה מייצרים את אחת מגלריות התפקידים המגוונות והמרשימות ביותר בתולדות הקולנוע העכשווי.

זוהי גלריה שמורכבת מדמויות מומצאות ואמיתיות, שעיצובה של כל אחת מהן משלב בין התחזות לחשיפה כך שכל דמות שאותה גילם ¬ מהפרחח שובה הלב ב"המכבסה היפהפייה שלי" ועד ל"לינקולן" ¬ מוסיפה רובד חדש למגוון, ועם זאת נבראת תמיד בצלמו וחושפת את האמת שלו כשחקן.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו