על מה חולם הכוכב הצרפתי רומן דוריס

רומן דוריס, אחד משחקני הקולנוע המעניינים והכריזמטיים בצרפת כיום, המככב עתה בסרט "פופולרית", לא למד משחק ואינו נושא עיניו להוליווד

אורי קליין
פאריס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי קליין
פאריס

כאשר נשאל רומן דוריס מהי שאיפתו הגדולה ביותר כשחקן, ענה כי יותר מכל הוא משתוקק לגלם אשה. רגע של שקט, ואחר כך כמה צחקוקים, נשמעו בעקבות תשובתו בחדר בבית המלון בפאריס שבו התקיימה הפגישה עמו.

דוריס, אחד מגדולי כוכבי הקולנוע של צרפת כיום, לא הופתע מהתגובה לדבריו. הוא חייך בהנאה - בכלל, הוא מחייך הרבה וחיוכו מאיר את פניו, שעשויות לעטות לפעמים מראה חמור סבר - והוסיף כי אינו מתכוון לגבר שמתחפש לאשה נוסח "חמים וטעים" או "טוטסי", אלא לאשה באמת. כי לדעתו אין מעשה רדיקלי יותר משחקן גבר המגלם אשה. לא אכפת לו אם זה יהיה בקולנוע או בתיאטרון, אך בינתיים הוא לא מצא פרויקט שבו יוכל להגשים את שאיפתו ומפיקים שייאותו לממן פרויקט שכזה. עם זאת, הוא כבר בדק כיצד הוא ייראה אם תוכניתו תצא לפועל, ובחיוך גדול הוא מצהיר שלדעתו הוא יהיה אשה נאה למדי.

רומן דוריס צילום: Contour by Getty Images

הפגישה של דוריס עם קבוצה של עיתונאים מכמה מדינות התקיימה לפני כשבועיים בפאריס המושלגת כפי שלא היתה שנים רבות. היא היתה חלק מאירוע שנתי שמארגן "יוניפראנס", ארגון הגג של תעשיית הקולנוע הצרפתית, תחת הכותרת הכה צרפתית "רנדה-וו עם הקולנוע הצרפתי". עיתונאים מארצות שונות נפגשים בו עם במאים ושחקנים של סרטים צרפתיים שעומדים לצאת לאקרנים במדינותיהם. במקרה של דוריס זהו סרט שכבר מוקרן בישראל: הקומדיה הרומנטית "פופולרית", סרטו הראשון של הבמאי רז'י רואנסאר, שנחלה הצלחה גדולה במולדתה.

דוריס, בן 38, הוא אחד משחקני הקולנוע המעניינים והכריזמטיים של דורו. הפגישה עמו לא איכזבה. מעבר לשרמנטיות שלו ולחביבותו, הוא אינטליגנטי והתייחסותו למקצועו איננה שגרתית לגמרי.

אנחנו העיתונאים ישבנו על כיסאות והוא על ספה מולנו, שהנמיכה אותו לעומתנו. הוא ישב מקופל לתוך עצמו, וכמו שחקנים צרפתים לא מעטים אחרים - ובכלל גברים צרפתים רבים - הוא צנום, בעל חזות שברירית. עד שקם בסוף הפגישה כדי ללחוץ ידיים, נדמה היה לי שהוא נמוך מכפי שהוא באמת.

אך פניו עזות המבע, המעוטרות בשיער מתולתל כהה שמאיים להתפרע לכל הכיוונים, הן שתובעות את תשומת הלב בחיים כמו גם בקולנוע: המבט החודר של עיניו החומות והלסת החזקה, שמעוטרת בזיפי זקן ונושאת מסר מנוגד לגופו הדק ולידיו האקספרסיביות; על אחת מהן הוא עונד שתי טבעות כסף גדולות, האחת מעוצבת כנחש והשנייה מציגה גולגולת.

בפגישה הוא דובר אנגלית לא מושלמת אמנם, אך מספקת בהחלט, ונעזר רק לעתים מזדמנות במתורגמנית. יש חן לשפה האנגלית כאשר מתלווה לה מבטא צרפתי, והחן הזה מוסיף קלילות לפגישה כולה.

רגע גורלי

ב"פופולרית", שעלילתו מתרחשת בשלהי שנות ה-50, מגלם דוריס את לואי אשאר, בעל סוכנות ביטוח בנורמנדי, השוכר כמזכירה אשה צעירה ששמה רוז פאמפיל (דבורה פרנסואה), גם בשל יופיה הרענן וגם בזכות יכולת ההקלדה המהירה שלה.

באותן שנים, לפני המהפכה הפמיניסטית, היה מקצוע המזכירה יעד נחשק לנשים שביקשו לחרוג מהמסלול המסורתי שנקבע להן, והוא להינשא, ללדת ילדים ולבלות את כל חייהן כעקרות בית צייתניות. אף התקיימו אז תחרויות הקלדה, תחילה אזוריות, אחר כך לאומיות ולבסוף בינלאומיות, ממש כמו תחרויות יופי. אשאר מבחין מיד שלרוז סיכוי לנצח בהן ואף להיבחר לאלופת העולם בהקלדה מהירה במכונת כתיבה.

דוריס ב"לבי החסיר פעימה"צילום: ללא קרדיט

לשאלה הבלתי נמנעת מה משך אותו להופיע בסרט עונה דוריס, כשחיוך גדול עולה על פניו, שהיתה זו ההקלדה. כאשר קרא את התסריט של "פופולרית" הוא סבר כי בחירתם של כותבי התסריט ליצור קומדיה רומנטית שהיא גם סרט ספורט היא הברקה; אם תחרויות הספורט המסורתיות בקולנוע הן של איגרוף או ריצה, והמשתתפים בהן הם גברים לרוב - כאן הספורט הוא הקלדה במכונת כתיבה, והמשתתפות בו כולן נשים. "חייכתי לאורך קריאת התסריט כולו", הוא אומר, "וכשזה קורה לי, כבר חלק גדול מספקותי אם להשתתף בסרט או לא נמוגים".

סיבה נוספת להיענותו היתה הרגע ההיסטורי שבו מתרחשת העלילה, שהיה רגע של אמביוולנטיות היסטורית ואידיאולוגית: גברים שלטו עדיין במציאות המקצועית בצרפת ונשים סרו למרותם - אבל כבר החלו לנסות להשתחרר ממנה. סרטו של רואנסאר מתאר את האמביוולנטיות הזאת, אומר דוריס, והוא עוסק בה בנימה חייכנית וגם אירונית, שמצאה חן בעיניו.

אך הסיבה העיקרית להסכמתו לשחק בסרט היתה הדמות שהתבקש לגלם: לואי אשאר מתענג על מעמדו כמעבידה של רוז השולט בה, ובו בזמן נעשה מודע, תחילה לא בהנאה מרובה, לסדקים הנבעים בשליטה הגברית בזכות אישיותה העצמאית של רוז.

זו ההזדמנות לשאול את דוריס אם הוא מסכים לטענתי, שבכל תפקידיו כמעט קיימת הכפילות הזאת: הוא מסוגל לגלם דמויות רבות חן וגם דמויות קודרות ומאיימות יותר. כאשר הוא מגלם דמות רבת חן הוא מבליט גם צד אפל שלה, וכשהוא מגלם דמות אפלה יותר, הוא נותן ביטוי גם לצדה המואר.

על כך מגיב דוריס בחיוך רחב במיוחד. "תודה!" הוא אומר בהתלהבות, "אם הבחנת בכך סימן שאני מצליח לעשות מה שאני מתכוון. אילו היה לדמויות שאני מגלם רק צד אחד, הן היו משעממות, לא? והרי אין אדם שיש לו רק צד אחד, מקסים או לא. תפקידי כשחקן לבטא את צדדיה השונים והמנוגדים של הדמויות שאני בוחר לגלם, ואני מסרב לגלם דמויות שאין בהן הכפילויות האלה".

לבו החסיר פעימה

מתוך הסרט "פופולרית"

רומן דוריס, שבת זוגו היא השחקנית אוליביה בונאמי ויש להם בן שנולד ב-2009, היה לשחקן כמעט במקרה. הוא נולד ב-1974 בפאריס למשפחה מהמעמד הבורגני הגבוה: אביו מהנדס, אמו מאיירת ורקדנית ואחותו פסנתרנית. דוריס למד אמנות ועיצוב גרפי ובה בעת ייסד להקה שניגנה ג'ז, פאנק וראפ. הוא עדיין מופיע עמה לעתים, לא באיצטדיונים גדולים, הוא מדגיש, אף שבמעמדו ככוכב יכול היה למלא אותם, אלא במועדונים קטנים.

יום אחד, בהיותו בן 20, ממש כמו באגדות ההוליוודיות של פעם, בצאתו מקורס שבו למד, הבחין בו המלהק של סדריק קלאפיש, אחד הבמאים המוערכים ביותר בצרפת כיום, והציע לו להופיע באחד התפקידים הראשיים בסרטו של קלאפיש "הסכנה הצהובה" - על קבוצת חברים מהתיכון, שנפגשים שוב בעקבות מותו של אחד מהם ממנת יתר של סמים.

דוריס מספר שהרעיון להיות לשחקן לא חלף במוחו, הוא שאף להיות לצייר ולמוסיקאי, והיסס ארוכות עד שהסכים להצעה. ואף שנהנה מעבודתו בסרט של קלאפיש, עבר עוד זמן עד שנכבש על ידי המשחק.

עם זאת, הוא מוסיף, מבין כל הבמאים שעמם עבד הוא רואה בקלאפיש את המנטור שלו. בהמשך הקריירה הפורייה שלו, המונה כבר כ-40 סרטים, הופיע בשישה סרטים נוספים בבימויו ובהם "כל אחד מחפש את החתול שלו" ב-1996, "פודינג אירופי" ב-2002, "בובות רוסיות" ב-2005 ו"פאריס" ב-2008. השנה ייצא לאקרנים סרט נוסף שלו בבימויו של קלאפיש, "Casse-tete Chinois", שצולם בניו יורק והוא סרט המשך ל"פודינג אירופי" ול"בובות רוסיות".

רק חלק מהסרטים המופקים בצרפת מופצים בישראל, ולפיכך רק מקצת סרטיו של דוריס הוקרנו כאן בבתי הקולנוע. הנודעים שבהם הם "מולייר" של לוראן טיראר מ-2007, שטווה בדיה שנונה סביב התקופה שלפני פרסומו של מולייר, שמעט מאוד ידוע עליה; "שובר הלבבות" של פסקל שומיי מ-2010, קומדיה רומנטית שבה כיכב לצד ונסה פאראדי, בדמות גבר המנהל עסק שמטרתו להציל נשים ממערכות יחסים רומנטיות לא מוצלחות; ו"התמונה הכוללת" של אריק לארטיגו, אף הוא מ-2010, שבו גילם עורך דין מצליח, המגלה שאשתו בוגדת בו, רוצח את מאהבה, מחליף זהות ונודד לאזור מבודד של יוגוסלביה לשעבר.

סרטו המעניין ביותר של דוריס שהוקרן בישראל, והנחיל לו את אחת מהצלחותיו הגדולות ביותר, היה "לבי החסיר פעימה" של ז'אק אודיאר מ-2005, הסרט, שנוצר בהשראת סרטו של הבמאי האמריקאי ג'יימס טובאק "אצבעות" מ-1978, זכה בשמונה פרסי סזאר, לרבות פרס הסרט הטוב ביותר והבמאי הטוב ביותר.

דוריס ב"מולייר"צילום: ללא קרדיט

בסרט זה התגלתה במלוא עוצמתה הכפילות המאפיינת את דמותו הקולנועית של דוריס, שכן הוא גילם בו דמות המפוצלת בין שני הוריה: הגבר שגילם מתלבט אם ללכת בעקבות אביו, שהוא פושע אכזרי, או אמו הפסנתרנית (לצורך הופעתו בסרט למד דוריס לנגן בפסנתר מאחותו). התוצאה היתה שילוב מרשים בין פילם נואר למלודרמה משפחתית, שהציגה את כישורי המשחק של דוריס במיטבם.

כיצד אתה מעצב דמות?

"מכיוון שמעולם לא למדתי משחק, אין לי טכניקה כשחקן, כך שאם תשאל אותי אם אני מעצב דמות מהחוץ פנימה או מהפנים החוצה, לא אוכל לענות לך. כל מקרה הוא שונה. לפעמים אני קולט את מהותה הפנימית של הדמות כבר בזמן קריאת התסריט והיא כבר מתעצבת מול עיני, ולפעמים עלי לדמיין תחילה איך הדמות מתנהלת, איך היא מדברת, איך היא מחזיקה את גופה, כדי שאוכל להבין אותה ולהתחיל לעצב את מהותה".

מה תפקידו של הבמאי לגביך?

"לומר לי כמה מלים. לרוב המלים המעשיות ביותר מספיקות לי. אינני זקוק לכך שהוא ינתח אתי את הדמות ואת הסצינה שבה עלי להופיע. לרוב מספיק לי שהוא אומר לי מה עלי לעשות בסצינה הבאה, לאן ללכת, לאן להסתכל".

ובכל זאת, יש בוודאי במאים כמו קלאפיש או אודיאר, שעצתם חשובה לך יותר מהוראות מהסוג הזה?

"כן, קלאפיש ואודיאר", אומר דוריס והערכתו להם ניכרת בקולו, "ודאי שעצם נוכחותם מולי משפיעה עלי, אך בסופו של דבר אין הבדל רב בין האופן שבו אני נזקק להם לבין הצורך שלי בבמאים אחרים". הוא מביע את הערכתו לבמאים נוספים, "כגון טוני גאטליף, שהופעתי בשלושה מסרטיו, כריסטוף אונורה, פטריס שרו, שהופעתי בסרטו 'רדיפה' ב-2009 לצד שארלוט גינזבורג, או מישל גונדרי, שבסרטו 'L'Ecume des jours' הופעתי לאחרונה לצדם של אודרי טוטו, עומר סי וגד אלמלה".

אחרי שעבדת עם במאים בעלי ותק כגון קלאפיש, אודיאר ושרו, אינך חושש לעבוד עם במאי בסרטו הראשון, כפי שעשית, למשל, ב"פופולרית"?

"ממש לא. יש מגמה - שאני תומך בה בכל מאודי - ששחקנים בעלי מעמד בקולנוע הצרפתי נותנים סיכוי לבמאים מתחילים. ז'אן מורו או איזבל אופר מעולם לא חששו להמר על במאים בראשית דרכם. הכל תלוי בתסריט שאני מקבל ובפגישתי עם הבמאי. אם אנו רואים את הסרט באותו אופן, אני מוכן להמר עליו".

על השאלה, איך הוא מתמודד עם מעמד הכוכב שנחת עליו, עונה דוריס כי בהתחלה היה לו קשה להסתדר עם זה, אך בהדרגה התרגל, וברגע שאתה לא מאפשר לכוכבות להשתלט על חייך אלא ממשיך לחיות אותם כתמיד, אתה מתרגל לכך שיודעים מי אתה. "בקפה השכונתי באזור הבסטיליה שבו אני גר, ובו אני מבקר כמעט כל יום, יודעים מי אני ומברכים אותי בידידות, ואך מלבד איזו מחמאה שאחד הנוכחים בקפה שולח לעברי, ואני עונה בתודה, אני כמו כל אחד מאלה שבאים לשם לשתות קפה", הוא אומר.

אתה דובר אנגלית, ב-2003 הופעת בסרט ושמו "הגירושים", שביים ג'יימס אייבורי והופיעו בו גם קייט הדסון, נעמי ואטס וגלן קלוז. האם הוליווד היא מטרה?

"לא", עונה דוריס בלי להסס. "השפה, התרבות, כל אלה זרות לי, אף על פי שאני מעריך את הקולנוע האמריקאי ואוהב לצפות בסרטים אמריקאיים. טוב לי היכן שאני נמצא, בין שמדובר בהופעה בסרטים, בתיאטרון או בהופעה עם הלהקה שלי. מרבית השחקנים הצרפתים שניסו את מזלם בהוליווד לא זכו להצלחה גדולה, ואני לא רוצה להיות השחקן הצרפתי התורן שמנסה להצליח שם".

השילוב המתקיים בדוריס בין עדינות לתוקפנות ובין המואר לאפל בא לידי ביטוי בפניו, שבשינוי קל של זווית צילום ותאורה יכולים להתחלף מיפים לכמעט מכוערים; כך היה גם אצל שחקנים צרפתים בעבר. האם אינו מצטער לפעמים שלא חי בתקופה מפוארת יותר של הקולנוע הצרפתי, למשל בתקופת הגל החדש? אפשר בקלות לתאר אותו מגלם את התפקיד הראשי ב"עד כלות הנשימה" של גודאר.

דוריס צוחק. "לא", הוא עונה, "טוב לי בקולנוע הצרפתי כפי שהוא היום. הוא מציע לי מגוון של הזדמנויות, שאני מנסה לנצל כמיטב יכולתי. וחוץ מזה, ז'אן פול בלמונדו עשה ב'עד כלות הנשימה' עבודה נפלאה, לא?"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ