"עלובי החיים" בגרסת מקינטוש - קולנוע - הארץ

"עלובי החיים" בגרסת מקינטוש

25 שנים והרבה ניסיונות נדרשו למפיק קמרון מקינטוש כדי להעלות את המחזמר “עלובי החיים” לקולנוע ולגרום לז’ן ולז’אן לזמר על המסך. כרונולוגיה של סרט מרובה מועמדויות לאוסקר, עם עלייתו לאקרנים בישראל

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
רוזלין סאלקס, ניו יורק טיימס

האווירה היתה מתוחה מעט בתחילת יוני באולפני פיינווד שבלונדון. באותו זמן צילמו שם את גרסתו הקולנועית של המפיק קמרון מקינטוש למחזמר שהצליח בכל העולם, "עלובי החיים", וסיבות רבות לדאגה צצו ועלו. על רקע תפאורה של רחוב פאריסאי מתחילת המאה ה-19, מלא כוכים ומצחין מגללים, ביקשו עוזרי ההפקה שקט, בעוד הבמאי, טום הופר, מתבונן בריכוז בסוללה של מוניטורים. יו ג'קמן, בתפקיד זאן ולז'אן, האסיר המשוחרר טוב הלב, ישב במרכבה, זרועו מונחת על כתפה של איזבל אלן בת ה-10 המגלמת את קוזט הקטנה, שהוא הציל מאפוטרופסיה האכזריים. ג'קמן שר שוב ושוב את השורות הראשונות מתוך שיר חדש, שנכתב במיוחד לסרט ושרוב הנוכחים שמעו בפעם הראשונה.

בחוץ התפתלו כבלים ארוכים על הקרקע, ומקינטוש צעק: "אני לא מסכים בשום אופן!" לעבר חבורה של אנשים שישבו בהבעה מאובנת סביב שולחן קטן. לא ברור למה לא הסכים מקינטוש, אבל אפשר לסלוח לו על ההתפרצות. 25 שנה לאחר שתיכנן לראשונה לעבד לקולנוע את "עלובי החיים" מוקרנת סוף סוף הגרסה הקולנועית שלו – עם במאי זוכה אוסקר ושחקנים שכולם כוכבים (ג'קמן, ראסל קרואו, אן האתוויי, אמנדה סיפריד, הלנה בונהם קרטר, סשה ברון כהן) - ולאחר שכבר זכתה בשלושה פרסי אמי, בהם הפרס לסרט הקומי/מוסיקלי הטוב ביותר, היא מועמדת לאוסקר בשמונה קטגוריות (בארץ עולה הסרט ביום חמישי השבוע).

ב1987-, זמן קצר לאחר הבכורה המוצלחת של המחזמר בברודוויי, היה נדמה שזה צעד מתבקש ומובן מאליו. "ראש אולפני טרייסטאר היה נלהב מאוד לעשות את הסרט", אומר מקינטוש במשרדו המפואר שבלונדון. "רציתי שאלן פארקר יביים אותו, והוא הסכים. עשינו הרבה עבודה".

אבל מקינטוש לא רצה שהסרט יפגום בתנופה של ההצגה בברודוויי, והתנה את העסקה בהמתנה של חמש שנים. "אני חושב שאלן איבד עניין", הוא אומר, "וזה בעצם היה בגללי". הוא ניסה עוד כמה במאים והתפאורה כבר היתה מתוכננת, אבל הפרויקט לא המריא.

"במשך השנים הייתי מקבל טלפון פה ושם", הוא אומר. "אבל אז כבר לא היה ביקוש לסרטי מחזות זמר".

ואמנם סרטים מוסיקליים לא היו סוגה מרכזית בעשורים האחרונים, אך "עלובי החיים" היה בכל זאת מועמד יוצא דופן מלכתחילה. המחזמר, שהוצג לראשונה במרכז ברביקן בלונדון ב1985-, היה עיבוד להפקה שהוצגה קצרות בפאריס ב1980-. אותה הפקה מקורית, למוסיקה מאת קלוד-מישל שנברג ולמלים מאת אלן בובליל וז'ן-מארק נאטל, היתה כשלעצמה מיזם מעוט סיכויים: גרסת מחזמר לרומן מ1862- מאת ויקטור הוגו, העוסק בהיסטוריה, פוליטיקה, פילוסופיית מוסר, צדק ודת ובו נפרשת על פני חמישה כרכים ו-365 פרקים עלילה מורכבת עם שורה ארוכה של דמויות, ובראשן האסיר הנמלט ז’ן ולז’אן, בת חסותו קוזט ורודפו הבלתי נלאה, המפקח ז’אוור.

אן התאוויי ב"עלובי החיים"צילום: גלובוס גרופ

"הצרפתים מכירים את הסיפור טוב כל כך, שהם יכולים לדקלם את שמות הדמויות מתוך שינה", אומר שנברג, שהגיע ללונדון כדי לפקח על הצד המוסיקלי. "כשעיבדנו אותו לבמה באנגליה ולקהל בינלאומי, היינו צריכים להתאמץ מאוד להבהיר את הסיפור". ההצגה, שלא נחלה הצלחה מרובה בקרב המבקרים, הפתיעה והצליחה בקנה מידה עולמי, בעוד הרעיון לעבדה לקולנוע איבד מכוחו. אבל מקינטוש אומר שלא איבד תקווה. "הרגשתי שזה יכול להיות 'חלף עם הרוח' של המיוזיקלס הקולנועיים", הוא אומר. "הבעיה היתה למצוא במאי שלא יפחד להקנות לו ריאליזם קולנועי".

הופר, בן 40, לא היה המועמד הטבעי לתפקיד. אז הוא עדיין לא זכה בפרס אוסקר על "נאום המלך", שהיה סרטו השלישי בלבד. אבל אריק פלנר, שעומד יחד עם טים בוואן בראש "וורקינג טייטל פילמס", חברת הפקה בריטית מוערכת, המליץ למקינטוש לפנות אליו. פלנר דיבר עם מקינטוש בערך בתקופה שבה צולמה ושודרה בטלוויזיה לעיני קהל עצום הופעה במלאות 25 שנה ל"עלובי החיים" ב02- ארינה בלונדון. באותה תקופה גם זכה ביצועה של סוזן בויל לקינתה הטראגית של פאנטין, "I Dreamed a Dream", ל-90 מיליון צפיות ביוטיוב - דבר שתרם אף הוא.

מקינטושצילום: אי-פי

"היינו מלאי חרדה משום שזה סרט מוסיקלי", אומר פלנר. "אבל הרגשתי שיש פה פוטנציאל פנטסטי, כי המוסיקה שואבת אותך פנימה, והסיפור – הדרמה המותחת של ולז'אן וז'אוור, הגורל המר של פאנטין, הרומנטיקה, הלהט של המהפכנים – כל אלה יהיו עוצמתיים מאוד בקולנוע".

חברת ההפקה גייסה את התסריטאי ויליאם ניקולסון ופנתה אל הופר. "אני זוכר שדיברתי עם באז לרמן וסטיבן ספילברג על האתגר", מספר הופר. "רציתי לביים את הסרט, בתנאי שהשחקנים ישירו באמת על הסט, שירה חיה". רבות דובר על השירה החיה של "עלובי החיים". השחקנים שרו בכל טייק, ולא רק הניעו את השפתיים לצלילי פסקול שהוקלט מראש. אמנם גם במחזות זמר קולנועיים אחרים השתמשו בשיטה זו, אבל לדברי הופר זאת הפעם הראשונה שהדבר נעשה בהיקף נרחב כזה. "יכולנו לעשות זאת בזכות טכנולוגיה חדשה של מיקרופונים אלחוטיים", הוא אומר. "לפני עשר שנים זה היה בלתי אפשרי. בשיטה הזאת יכול הבמאי לתת לשחקן להכתיב את השירה, במקום שהשירה המוקלטת תכתיב את המשחק".

מבחינת השחקנים זו היתה חוויית למידה, כפי שמנסח רדמיין בדיפלומטיות. "אתה חושף את עצמך בדרך אחרת", הוא אומר. "ומאחר שלוחות הזמנים בקולנוע אכזריים – שבועות של שישה ימי עבודה ושעות מטורפות – אתה נמצא בפחד מתמיד שמיתרי הקול שלך יכרעו תחת הנטל. הבהירו לנו שלא כדאי להסתמך על עבודת ליטוש מאוחרת".

בסופו של דבר הרגיש הופר שצדק. "השירה החיה נתנה לשחקנים את הכוח לחיות את הרגע", הוא מוסיף. "יכולנו כמובן ללטש את השירה אחר כך, ובמקרים ספורים עשינו זאת. אבל גם כשמכווננים שירה לא נקייה במקומות מסוימים עלולים לאבד משהו. שירה גולמית, לעומת שירה שמופקת באולפן, מחזירה את הקהל לחוויה של הופעה חיה. הרבה אנשים אמרו לי שעצם הרעיון לגרסה מוסיקלית הוא לא טוב. קשה לעבד את המחזמר הזה. בגלל זה עברו 25 שנה עד שנעשתה הגרסה הקולנועית. אבל השילוב בין קול למוסיקה יכול ליצור תהליך רגשי שאולי לא נוצר בסרט קונוונציונלי".

מאנגלית: אורלי מזור-יובל

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ