שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ג'ון בון
גרדיאן
ג'ון בון
גרדיאן

היה יכול להיות נחמד לצפות ב"כוננות עם שחר" בקולנוע בפקיסטן. סצינת הסיום המרשימה שבה נכנסת יחידת אריות הים האמריקאית לאבוטבאד ופושטת על המתחם שבו התחבא אוסמה בן לאדן במשך שש שנים תהיה ללא ספק במיטבה באולם שבו יש מערכת סראונד ואקרן גדול. מן הסתם יהיה גם מהנה להקשיב לצחוקי הלעג של הקהל הפקיסטני בזמן אמיתי, במקום לעקוב אחר הציוצים והעדכונים בפייסבוק של אלה שצפו בסרט בגרסאות שהורידו מהאינטרנט שבועות לפני שעלה לאקרנים.

אבל אני בספק אם הדיווח של קתרין ביגלו על המרדף אחר האויב הגדול ביותר של אמריקה יעלה לאקרנים בפקיסטן בקרוב. מפיצי הסרט לא הציעו אותו להקרנה בבתי הקולנוע בפקיסטן בשל החששות שהצנזורים הרשמיים יסתייגו ממנו.

מתוך "כוננות עם שחר". לדחוס לסרט מבצע שנמשך עשר שניםצילום: Jonathan Olley

בארצות הברית הסרט מעורר פולמוס בשל הרמיזה ששיטות "החקירה המועצמת" של הסי-איי-איי מילאו תפקיד חשוב באיתור בן לאדן, אך בפקיסטן הסרט הוא תזכורת לא מבורכת להשפלה מן העבר. שירות הביטחון הפקיסטני עדיין רותח בשל החלטת אמריקה לפתוח בפעולה רחבת היקף מבלי לטרוח לערב את הפקיסטנים, לכאורה בעלי בריתה במלחמה נגד אל קעיאדה.

רבים בפקיסטן מסתפקים אפוא בהורדות בלתי חוקיות למחשב ובהעתקי די-וי-די פיראטיים. בחנות הווידאו המקומית הסרט מוצע בשתי אריזות נפרדות. אחת נושאת את ציור העטיפה המקורי; על האחרת נראה דיוקן גדול של בן לאדן, אף שפניו אינם נראים כלל בסרט.

"בעיני הבעיה הגדולה ביותר בסרט היא שהעיצוב שלו חלש מאוד", אומר ואג'אהאט קאן, כתב לענייני טלוויזיה. רבים מהאתרים שאמורים להיראות כמו מקומות בפקיסטן נראים לא משכנעים, ויתרה מזו, קאן, כרבים אחרים, משועשע מהעובדה שבסרט הפקיסטנים מדברים זה עם זה בערבית. הוא טוען נגד היוצרים הקולנועיים שהם "מציגים את פקיסטן כמו שהם רוצים שתהיה".

"הסרט מזיק משום שהוא מתעלם מהמורכבות של החברה בפקיסטן", מסביר קאן. "החברה הזאת נתנה מחסה לבן לאדן, אבל היא לא החצר האחורית של מסגד מקומי בג'דה".

גם חיי הזרים בפקיסטן נראים עגומים מכפי שהם במציאות – הדיפלומטים בקאבול גרים בבתים גדולים ומרווחים. אולי התקשורת הזרה אשמה בכך שהטעתה את התסריטאי של "כוננות עם שחר", מארק בול. בביקור בפקיסטן לפני תחילת הצילומים שאל בול קבוצה של עיתונאים אם נכונה השמועה על "מסיבות מטורפות של הזרים באיסלמבאד, שכולם קופצים בהן לבריכה בעירום". פניו של האיש האומלל התכרכמו כששמע את האמת (המדכדכת), שאיסלמבאד היא מקום מאופק למדי.

ביגלו מגדירה את הסוגה שאליה משתייך "כוננות עם שחר" במונח "סרט מדווח" (reported film); אך מתברר שהוא חגיגה למי שאוהב למצוא טעויות בסרטים. הסרט שופע אי דיוקים, בעיקר בשל הצורך לדחוס לתקופה קצרה את המצוד שנמשך עשר שנים, ליצור דמויות מורכבות ולשוות לסיפור נופך דרמטי.

דמות אחת, מאיה, נושאת על כתפיה את הסרט. היא מוצגת כקול יחיד הקורא תיגר על העבודה הביורוקרטית, מכוח האינרציה, של הסי-איי-איי לאחר שעקבותיו של בן לאדן אבדו, והיא מוצבת במוקד העניין. בסרט היא אוכלת ארוחה בחיקוי עלוב של מלון מריוט באיסלמבאד, אף שפוצצו את המלון הזה ב-2008. צלפים יורים במכוניתה כשהיא נוהגת בה ביציאה מביתה – דבר שקרה יותר מפעם אחת לעובדי ממשלת ארצות הברית בפשוואר, אבל לא קרה, למיטב ידיעתי, באיסלמבאד.

קתרין ביגלו. חגיגה של אי דיוקיםצילום: רויטרס

אחד ה"אתרים השחורים" של הסי-איי-איי מעבר לים, המשמשים לחקירת חברי אל קעיאדה, מוצג כאילו הוא בפקיסטן עצמה, מן הסתם כדי לאפשר למאיה להיות נוכחת הן בסצינות העינויים והן במקום שבו מתרכז האקשן, במוקד הסי-איי-איי באיסלמבאד.

הדמות שלה מבוססת כנראה על סוכנת סי-איי-איי אמיתית ושמה ג'ן, המוזכרת בתיאור של הפשיטה על מתחם בן לאדן שכתב מאט ביסונט, לשעבר מיחידת אריות הים. אך פיטר ברגן, עיתונאי וסופר המתמחה בבן לאדן ומצוי בפרטים יותר מכל אדם אחר, טוען שדווקא גבר מאנשי הסי-איי-איי הוא שחיפש אחריו במשך שמונה שנים עד מותו, והיה משוכנע שהוא מסתתר במתחם באבוטבאד.

בדצמבר מתח ראש הסי-איי-איי ביקורת פומבית על יוצרי הסרט, שלקחו לעצמם "חופש אמנותי משמעותי ובה בעת טענו שהסרט מדויק מבחינה היסטורית".

הסרט טוען שהוא מבוסס על "דיווחים ממקור ראשון על אירועים מציאותיים", אך מוסיף לתיאור פרטים מפתים וססגוניים. אבל קשה לדעת למה להאמין כשהסרט טועה טעות גסה בתיאור אחד ממהלכי הפתיחה של הסי-אי-איי. מבצע שנוי במחלוקת של חיסון נגד צהבת נגיפית מסוג B, שניהל הסי-איי-איי בעיירה בניסיון לאתר את הדנ"א המשפחתי של בן לאדן, מוצג בבירור כמבצע נגד פוליו. זו טעות רשלנית אמיתית, בהתחשב בדיווחים הנרחבים על העניין.

הטעות המסוימת הזאת גם עלולה להיות מסוכנת. השערורייה הטמונה בעובדה שהסי-איי-איי השתמש בעובדי הסיוע ההומניטרי כמסווה לפעולותיו הובילה לחוסר אמון מצד השבטים בפקיסטן כלפי מבצעי החיסונים. שני מפקדי טליבאן אסרו על קיום מבצעים לחיסול פוליו באזורי השליטה שלהם. בדצמבר רצחו צלפים שישה מעובדי המבצע נגד פוליו בעת שעסקו בחיסון.

סטייה מוזרה נוספת מהאמת, שסביר להניח שרק בפקיסטן ישגיחו בה, היא ההחלטה לשנות את שמו של מפקד תחנת הסי-איי-איי באיסלמבאד, שנאלץ לעזוב את המדינה אחרי שמתנגדי תקיפות המזל"טים חשפו את שמו האמיתי בבית המשפט. משום מה, הדמות נקראת בסרט ג'וזף ברדלי, ולא ג'ונתן בנקס, ששמו מופיע באינטרנט בגלוי. האם זהו המחיר (חסר התכלית) ששילמו היוצרים תמורת הגישה שקיבל בול אל אנשי הסי-איי-איי והבית הלבן? או שגם זה חופש אמנותי ותו לא?

מאנגלית: אורלי מזור-יובל

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ