בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גור בנטביץ' ממשיך לטפס

גבר המבקש לחזור לחברתו לשעבר ומגרש שאמור להיהפך לחניון עומדים במרכז “לרדת מהעץ”. בין הממשי לסימבולי ובין האישי לציבורי, סרטו החדש של גור בנטביץ’ מעמיד אותו בשורה הראשונה של במאי הקולנוע המקומיים

5תגובות

"לרדת מהעץ", סרטו העלילתי הארוך השלישי של התסריטאי והבמאי גור בנטביץ', מתאפיין באותה זרימה חופשית שאיפיינה גם את שני סרטיו הקודמים, "הכוכב הכחול" מ-1995 ו"משהו טוטאלי" מ-2000. אבל במרכז הסרט, שבהתרשמות ראשונית ושטחית אפשר לתארו כקליל ואף כמשועשע, פועמת ליבה רצינית ואף חמורת סבר העוסקת בסוגיות של אחריות ומחויבות אישיות וציבוריות. מהשילוב הזה, שאינו קל להשגה, נובע ערכו ותוקפו.

ניצן, המכונה ניצ (גל תורן), חוזר מאוסטרליה ומנסה להחזיר לעצמו את חברתו, קסם (שרה אדלר) שאותה נטש (הסיבות לנטישה יתגלו בשלב מתקדם והן אחד ממקורות החומרה המאפיינות את העלילה). ניצ שואף לא רק להתאחד עם קסם אלא גם עם זורבה, כלבם הקשיש והחולה שבעבר איחד ביניהם. אי אפשר לפקפק בכך שניצ אוהב את זורבה, אבל הוא נטש אותו כפי שהוא נטש את קסם, ועם הזמן מתעוררת בנו גם התחושה שניצ, מניפולטור לא קטן, משתמש בהפגנת אהבתו לכלב כדי לחדור מחדש לחיי קסם. היא מסרבת להיענות לו אבל מאפשרת לו קשר עם זורבה, שהוא מעין ילד שנקלע לסכסוך בין הורים שנפרדו.

בעוד שאת יחסו של ניצ לזורבה אפשר להגדיר כאהבה, יחסו לקסם גובל באובססיה. מהבחינה הזאת מתחברת העלילה לסרטים קודמים, החל ב"מורגן" של קארל רייז וכלה ב"אופטימיות היא שם המשחק" של דייוויד או ראסל, שבהם גברים נוקטים תכסיסים אקסצנטריים והזויים כדי להחזיר לעצמם את האשה שנטשה אותם או שהם נטשו.

ניצן של בגרות

בנטביץ' מותיר את מקורות האובססיה של ניצ עמומות והדבר תורם לסרט. האם היא נובעת מאהבתו של ניצ לקסם, מתחושתו שהיא שלו למרות נטישתו, או מרצונו, שאולי אינו מודע כלל, לתקן את העוול שגרם לה וכך להשיג מחילה, שאולי הוא אפילו אינו יודע שהוא נזקק לה. בדמותו של ניצ, שנעזרת בהופעתו המיומנת של תורן, ברא בנטביץ' דמות גברית מורכבת. היא ילדותית ואגוצנטרית ועם זאת יש בה חינניות מסוימת, כך שהצופים בו בזמן נרתעים ממנה אבל גם נמשכים אליה ואוהדים אותה. כי הם מזהים בה גרעין של בגרות, אולי אף ניצן של בגרות, שמתחיל לנבוט, בינתיים ללא מודעות עצמית.

את הסיפור הזה משלב בנטביץ' בסיפור נוסף, שמתחבר מבחינה תמטית וסימבולית לסיפורו המרכזי של הסרט. העלילה מתרחשת בעיקר במגרש הריק והמוזנח בצד הבניין שבו קסם גרה, וחלונות דירתה משקיפים עליו. בחירת אתר ההתרחשות הראשי, שמורכב מהמגרש הנטוש ושורת הבניינים המכוערים הצמודים זה לזה נוסח השיכון הישראלי המצוי, היא מוצלחת ובנטביץ' עושה בה שימוש יעיל. ניצ מתמקם במגרש מול ביתה של קסם, שעה שבמגרש מתפתחת פעילות חברתית מצומצמת ופאתטית של אנשים המוחים נגד הכוונה להפוך אותו לחניון.

במרכז המגרש ניצב עץ עתיק, שלמרות גזעו העבה וענפיו הרחבים נדמה אף הוא פגוע למדי. ניצ מסרב תחילה להצטרף למחאה, כי יעדו האישי מעסיק אותו ולא הציבורי המתקיים סביבו. אבל שהותו במגרש מערבת אותו במחאה וגם במקרה הזה סיבותיו נותרות עמומות. האם הוא מעורב בה בשל הכרתו בחשיבותו של המאבק או שהוא מנצל את המאבק כתכסיס נוסף לחזור לחייה של קסם.

בחירת שמותיהם של הדמויות מעידה לא רק על האקסצנטריות המשועשעת של בנטביץ', אלא גם על שאיפתו למקם את עלילת סרטו החדש בין הממשי לסימבולי. לא רק שמותיהם של ניצן וקסם, שהיא מקור האובססיה של ניצן, נושאים משמעות סמלית, אלא גם זה של להב, מנהיג המחאה (בנטביץ') ושל יריבה המושבע, בעל השם האירוני צמח (בגילומו של הבמאי דורון צברי).

רן מנדלסון

בסיפור המחאה מעורבות שתי דמויות משמעותיות נוספות: שכנה המאמינה בתיקון וגלגול נשמות, שמגלמת בחן רב טליה בנטביץ', אחותו של הבמאי (ואין ספק שניצ זקוק לתקן את דרכיו ולהתגלגל לאישיות בוגרת ואחראית יותר, גם אם לא בהקשר מיסטי אלא גשמי); ותדי, בלוגרית שמתעדת את המחאה במצלמת הווידיאו שלה, ורמז לרומן אפשרי מתפתח בינה לבין ניצ, יותר מצדה מאשר מצדו. את תדי מגלמת מאיה קניג, בת זוגו של בנטביץ', שאף ערכה את הסרט, וב-2011 ביימה את סרטה הראשון, "אורחים לרגע", שבו בנטביץ' גילם את התפקיד הראשי והוכיח כישרון ניכר כשחקן קולנוע.

השילוב בין הממשי לסימבולי מתגלה גם כמובן כבר בשמו של הסרט, שמתייחס גם לאירוע ממשי בסרט וגם, מתוקף היותו ביטוי סמלי שכיח, משמש כדימוי לצורך של ניצ לרדת מהעץ, שטיפוסו עליו וסירבו לרדת ממנו מסמל את הקושי שלו להיפרד מילדותיותו האגוצנטרית, ללמוד מהי אחריות ומחויבות וכך להתבגר.

במרכז הסרט ניצבת דמותה של קסם, בגילומה הטוב כתמיד של שרה אדלר. היא מביאה אל המציאות ההזויה מעט מידה של שפיות ומעצבת את החומרה הפועמת בסרט. את שני סיפוריו המקבילים והמשתלבים מעטר בנטביץ' בסממנים של פולקלור ישראלי, כגון משחק מטקות על החוף והמצאתו של ניצ שילוב בין סביח לשקשוקה שלו הוא קורא סמטוחה. אבל בנטביץ' משתמש בסממנים האלה במידה הנכונה בלי שיעיקו. כמו בסרטיו הקודמים, הוא מוכיח את יכולתו לכתוב דיאלוגים הייחודים לו בסגנונם ובו בזמן זורמים באותנטיות ישראלית כובשת.

מובן שהמחאה המוצגת בסרט מעוררת אסוציאציות עם המחאה החברתית שפרצה בקיץ 2011. היא כוללת כמה מסמליה המובהקים, כגון האוהל הניצב בלב המגרש הנהרס בידי שליחי העירייה. אם רוצים, אפשר לזהות כאן אמירות, אולי אפילו אירוניות, על משמעות אותה מחאה גורפת ותוצאותיה המפוקפקות; אך אין זה הכרחי כדי להעריך את הישגי הסרט, שנובעים בעיקרם מהצלחתו להעניק לסיפור האישי ולסיפור הציבורי המתוארים בו נפח אלגורי וסימבולי המחבר ביניהם.

יש טעם למהר

שאיפתו הנואשת של ניצ לתקן את הקשר שלו עם קסם משמשת כדימוי לשאיפה הנואשת לא פחות להשגת צדק חברתי. שאיפה זו מקרינה על מאמציו של ניצ לחדש את הקשר שלו עם קסם, כך שהאישי והציבורי משתלבים ליחידה מלוכדת, שמייצגת את החיבור בין הפרטי לקולקטיבי שהוא מהותי להיסטוריה, לחברה ולתרבות המקומיות.

בנטביץ' ביים בישירות נעדרת ראוותנות, והשימוש שלו בתחבולות תסריטאיות וצורניות שונות, כגון השימוש המזדמן בפלאשבקים ואפילו הצגת חלק האירועים מנקודת מבטו של זורבה, מבוצעים במיומנות. בראיון עם נירית אנדרמן שהתפרסם ב"גלריה" בשבוע שעבר, אמר כי אף שהוא אינו מתכוון לחכות עוד 13 שנים עד שהיא יביים את סרטו הבא, הוא אינו מבין מה הטעם למהר מסרט לסרט.

אולי לא צריך למהר יותר מדי, בוודאי לא על חשבון התוצאה. אבל "לרדת מהעץ" מעמיד לראשונה את גור בנטביץ' בשורה הראשונה של במאי הקולנוע המקומיים. הוא עורר אצלי אהדה והערכה יותר מרבים מהסרטים הישראליים שהופקו באחרונה ואני סקרן כבר לראות את סרטו הבא.

“לרדת מהעץ”. תסריט ובימוי: גור בנטביץ’; צילום: שרון מאיר; מוסיקה: עדי גלברט; עריכה: מאיה קניג; שחקנים: גל תורן, שרה אדלר, מאיה קניג, דורון צברי, גור בנטביץ’, זהר דינר, טליה בנטביץ’, נתן ברנד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו