"עלטה": נימר ורועי בעיר הגדולה - קולנוע - הארץ

"עלטה": נימר ורועי בעיר הגדולה

בעיצומה של קריירה משגשגת שעיקרה בימוי טריילרים בהוליווד, פנה הבמאי מיכאל מאיר ליצירה אחרת לגמרי: הסרט עלטה, העוסק בסיפור אהבה בין ישראלי לפלסטיני. בראיון עמו הוא מתעקש שלא מדובר בסרט פוליטי

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
נירית אנדרמן

מיכאל מאיר גר כבר 17 שנה בלוס אנג'לס. במשך שנים הוא עבד שם בלב התעשייה ההוליוודית ועסק בבימוי טריילרים לסרטי קולנוע ולסדרות טלוויזיה אמריקאיות. מפעם לפעם אמנם שלח יד בהפקה של סרט תיעודי או בימוי של סרט קצר, אבל הטריילרים הם שעמדו במרכז חייו. הם היו הפרנסה, העיסוק העיקרי, ומאיר גם אוהב לעשותם.

לפני כעשר שנים, כשחבר מישראל בא לבקר אותו, הוא לא העלה בדעתו כי הביקור הזה עומד לשנות את חייו. החבר סיפר לו כי התנדב באגודה לשמירת זכויות הפרט, הפועלת למען זכויותיהם של הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים, והסביר כי חלק מפעילותה של האגודה מוקדש לסיוע להומואים פלסטינים. רבים מהם, סיפר למאיר, נאלצים להימלט משטחי הרשות הפלסטינית ולהסתתר מפני משפחותיהם ומכריהם, מפני שאלה מסרבים לקבל את נטייתם המינית. לעתים, הוסיף, הנידוי הזה מגיע עד כדי סכנת חיים.

מאיר הקשיב מרותק למידע שנפרש לפניו. הוא למד כי הומואים רבים שנמלטו מבתיהם בשטחים בגלל סירוב החברה שם לקבל את נטייתם המינית מוצאים מפלט בתל אביב, הוא הבין כי מצבם הרגיש הופך אותם לא פעם לקורבנות של מעשי סחיטה, מצד פלסטינים וישראלים כאחד, והוא הופתע לגלות כי לא פעם אין להם ברירה אלא להימלט מהארץ ולקבל מקלט מדיני במדינות אחרות. עד מהרה הרגיש מאיר כי הנושא הזה נוגע לו בעצב רדום, מעורר בו מקום שכבר שנים ארוכות שכח מקיומו. "הפתיע אותי לשמוע את הדברים שהחבר הזה סיפר לי, הפתיע אותי להבין את עומק הבעיה, ופתאום אמרתי לעצמי, 'היי, זה סיפור שאני רוצה לספר'", הוא משחזר בראיון שהתקיים באחרונה בתל אביב.

מאיר הבין שזו ההזדמנות שלו לקום ולעשות מה שחלם עליו מאז ומעולם: לכתוב ולביים בעצמו פיצ’ר, סרט עלילתי באורך מלא. "הנושא הזה פתאום בא והדליק אותי", הוא אומר. "במשך שנים הייתי שקוע כולי בעסקי הטריילרים, ועכשיו אמרתי, אני רוצה לעשות את הסרט הזה. תמיד היה לי ברור, שאם אני קם ועושה סרט, זה יקרה רק עם נושא שמדבר אלי, שעושה לי את זה. ואז, כשהנושא הזה עלה, הרגשתי שהנה, זאת הפעם הראשונה שאני מתחבר לנושא כלשהו בצורה כה חזקה. לכן, בסופו של דבר, החלטתי להשקיע ולעשות את הסרט הזה".

התוצאה, סרט הקולנוע הישראלי "עלטה", הוקרן בבכורה בפסטיבל טורונטו האחרון, השתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל חיפה והפתיע כאשר זכה שם בפרס הראשון לסרט הטוב ביותר, במשותף עם "למלא את החלל" עטור הפרסים והתהילה הבינלאומית (סרטה של רמה בורשטיין זכה בין היתר בשבעה פרסי אופיר ובפרס היוקרתי לשחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ונציה). סרטו של מאיר אמנם לא זכה בפרסים בינלאומיים חשובים, אבל רשם הצלחה מרשימה בכיבוש לבם של מפיצים בחו"ל. עד כה הוא נמכר ל-35 מדינות – הישג יוצא דופן לסרט ישראלי דל תקציב של במאי לא מוכר - וזכויות השידור שלו אף נקנו על ידי רשת הכבלים האמריקאית HBO.

במרכזו של הסרט "עלטה", שיצא אתמול לבתי הקולנוע בישראל, עומד סיפור אהבה בין שני צעירים, ישראלי ופלסטיני, המנסים להוכיח לעצמם ולסביבתם כי האהבה חזקה יותר מכל סכסוך ומכל מציאות פוליטית, אכזרית ככל שתהיה. נימר, צעיר פלסטיני (ניקולאס יעקוב), הוא סטודנט לפסיכולוגיה שחי חיים כפולים: בבית ברמאללה שבו הוא מתגורר עם משפחתו איש אינו יודע על נטייתו המינית, ובלילות הוא יוצא אל העיר הגדולה שמעבר לגדרות, תל אביב, כדי ליהנות מהחופש ומההרפתקאות המיניות שהעיר הזאת מזמנת לו. כשהוא פוגש את רועי (מיכאל אלוני), עורך דין ישראלי צעיר, מתחיל ביניהם סיפור אהבה שמפיח בו תקווה לעתיד טוב יותר. אבל עד מהרה העניינים מתחילים להסתבך. לאחר שבעל כורחו הוא נאלץ לצאת מהארון, נימר מוצא עצמו נרדף, נסחט ומאוים בשני העולמות גם יחד.

מיכאל מאירצילום: דודו בכר

גייז לעזרת גייז

מאיר נולד ב-1973 בחיפה, למד בבית הספר הריאלי בעיר ולאחר שסיים את שירותו הצבאי יצא ללמוד קולנוע בארצות הברית. לקראת סוף לימודיו החל לעבוד במחלקת פיתוח תסריטים של חברת הפקה בלוס אנג'לס, ולאחר שלוש שנים החל לביים טריילרים. בתחילה עבד כשכיר בחברה שהתמחתה בכך ולאחר מכן פתח חברה משלו. בין היתר, עשה טריילרים לסרטים "אקס מן", "מיס סאנשיין הקטנה" והסרט הרביעי בסדרת הארי פוטר, וכן לסדרות הטלוויזיה "משפחת סימפסון", "24" ו"משפחה בהפרעה".

"תמיד רציתי לעשות פיצ'ר, מאז שאני זוכר את עצמי, אבל באיזשהו מקום היה לי כיף לעשות טריילרים. זה נשמע אולי שטחי, אבל זה כיף, זה יצירתי, זה כסף מצוין, ואתה נמצא בלב התעשייה האמריקאית", הוא מסביר. "תחשבי, הייתי ילד שעוד לא מלאו לו 30 וכבר ישבתי בישיבות שיווק בדיסני, למשל, שבהן דנים על סרט שלא עבד בקולנוע כקומדיה, חושבים איך כדאי לדחוף אותו כקומדיה רומנטית בקמפיין החדש, ואני צריך לעשות את מלאכת הקריאייטיב, לכתוב את הטריילר. אני נורא אוהב טריילרים, כך שלאורך הדרך אני חושב שבכלל קצת שכחתי שבמקור רציתי לעשות סרטים. היה לי נוח וטוב במה שעשיתי".

לאחר אותה פגישה מכרעת עם החבר שסיפר לו על מצבם של ההומואים הפלסטינים, הוא החליט לצאת להרפתקה. תחילה התקשר כמה פעמים לנציגים מהאגודה בתל אביב ומהבית הפתוח בירושלים, כדי לקבל עוד מידע על הנושא. הוא גם עשה כמה גיחות תחקיר בישראל, שבהן פגש בין היתר הומואים פלסטינים שסיפרו לו על הקשיים שעמם הם נאלצים להתמודד ואנשים ששמו להם למטרה לסייע להם.

"למדתי שיש גייז פלסטינים שבאים לתל אביב, מתחבאים פה ואחר כך לא יכולים לחזור הביתה. למדתי שרבים מהם מנוצלים על ידי אנשים פה ומנוצלים גם על ידי אנשים שם, אם הם חוזרים. דו"ח של בצלם מ-1994, למשל, חשף ששירותי הביטחון הישראליים מנצלים הומואים פלסטינים בארון בשביל לסחוט אותם במטרה לקבל אינפורמציה מהצד השני. ואילו הבי-בי-סי עשה תחקיר על הנושא הזה ב-2006 והעריך שבכל זמן נתון מתחבאים בישראל 300-350 גייז פלסטינים. הם ריאיינו למשל בחור שהתחבא פה תקופה לא ארוכה, ולאחר שחזר לשם, הוא סיפר כי נלקח לחקירה שנמשכה תשעה שבועות וכללה עינויים. אבל הסיפורים האלה נמצאים בכל מקום, זה לא שאני באתי וגיליתי את אמריקה", הוא מציין.

עד מהרה הבין מאיר, שאם הוא באמת רוצה להיכנס להפקה של פיצ'ר, יהיה עליו להתמסר לפרויקט ולעזוב את עבודתו המכניסה בבימוי טריילרים. "בהתחלה היו לי כמה סימני שאלה", הוא מודה. "זה לא שהיה ברור לי מהרגע הראשון שאני הולך לשים הכל בצד ולהתמסר לפרויקט. אבל לפני כחמש שנים אמרתי לעצמי, או שאני ממשיך לעשות טריילרים כל החיים, או שאני נותן לעצמי צ'אנס לעשות את הדבר הזה, שאני מאוד רוצה אותו. בסופו של דבר הבנתי שזה באמת חשוב לי, ששווה לי לעשות את הצעד בזה בשביל הסרט".

ניקולאס יעקוב (מימין) ומיכאל אלוני ב"עלטה"

כאשר החל לחפש כותב או כותבת שיוכלו לעבוד איתו על התסריט, נתקל ביעל שפריר, ידידה ישראלית שלו שבאה ללוס אנג'לס. "סיפרתי לה על הרעיון שיש לי, אבל התלוננתי שאני תקוע עם הסיפור", הוא אומר. היא מעולם לא כתבה תסריט, אבל התנדבה להירתם ולעזור, ומאיר קיבל את ההצעה. "מכיוון שעבדתי כמה שנים בפיתוח תסריטים, ידעתי שזו עבודה שאני מכיר, שאני יודע להסתכל על סיפור ולדאוג שהמבנה שלו עובד כמו שצריך", הוא אומר. "אז היא חזרה לארץ והתחלנו לכתוב יחד, באמצעות אי-מיילים".

חברים בלוס אנג'לס המליצו לו לצלם את הסרט שם, בטענה שזה יהיה הרבה יותר קל ופשוט. גם שני ישראלים שחיים בארצות הברית וכבר יצאו לצלם סרטים בישראל, הוא מציין, "אמרו לי ‘אל תעשה את הטעות הזאת, ללכת לצלם בארץ’. הם בעצמם עשו זאת ונכוו. אבל אני הרגשתי שלא לצלם סרט כזה בישראל, זה סוג של שקר, כי סיפור כזה חייב לקרות פה. זה המקום שלו". מכיוון שלא הכיר את תעשיית הקולנוע הישראלית, גייס לצדו את המפיק ליהוא רוטר ("אנדנטה") ואת המלהקת הילה יובל, כדי שיעזרו לו למצוא אנשי מקצוע מתאימים.

אף שהסרט מספר על אהבה הניצתת בין ישראלי לפלסטיני, על אנשי שב"כ שסוחטים הומואים פלסטינים במצוקה ועל פלסטינים שנלחמים נגד הכיבוש, מאיר חוזר שוב ושוב בראיון על הטענה כי היה לו חשוב לא לעשות סרט פוליטי. "יצאתי לדרך במחשבה שאני הולך לעשות סרט עם אג'נדה פוליטית, אבל אז נדהמתי לגלות שהאנשים שעובדים באגודה ובבית הפתוח הם לאו דווקא אקטיביסטים שיוצאים ומפגינים בשייח ג'ראח ובכפרים הפלסטיניים, כלומר זה ממש לא שמאל קיצוני רדיקלי", הוא אומר.

"מצד שני, הם כן עוזרים להומואים פלסטינים, הולכים אתם לבתי משפט, עוזרים להחביא אותם, יוצרים קשר עם גורמים שונים שיכולים לסייע להם. כלומר, הם עושים עבודה של אקטיביסטים, אבל לאו דווקא מתוך אג'נדה פוליטית. שם היה מבחינתי הכיווץ בלב. כי אלה אנשים שהחיבור שלהם לפלסטינים האלה הוא החיבור של הקהילה, של גייז שבאים לעזור לגייז, של גברים ונשים שחולקים איזה קיום משותף, של מיעוט, בחברות שבהן הם חיים, ומתוך המקום הזה מתחברים ועוזרים זה לזה. מהמקום הזה צמח ועלה גם החיבור שלי לסיפור הזה, מהמקום של הזהות המינית שלי".

הוא החליט שגם גיבורי הסרט שלו יהיו אנשים לא פוליטיים. סתם צעירים שמחפשים אהבה ולא אקטיביסטים שלוחמים נגד הכיבוש. "היה לי חשוב שהדמויות יהיו כאלה, שעד שהפוליטיקה לא נכנסת לחדר המיטות שלהם, הם לא עושים שום דבר", הוא מבהיר. "אז נכון, מצד אחד אני אומר שזה לא סרט פוליטי, אבל מצד שני אני יודע שלהגיד על 'עלטה' שהוא לא סרט פוליטי זו בדיחה. הרי במקום הזה אי אפשר לעשות אף סרט שהוא לא פוליטי, ובטח שלא סרט כזה. עם זאת, הסרט שלי מנסה להתרחק מזה, מבחינתי הפוליטיקה בו היא רק רקע לסיפור, לחיבור ביניהם ולסיפור של נימר, של בחור שרק רוצה לחיות את החיים שלו, לצאת מהכפר שלו וללמוד, בחור שבסך הכל רוצה חיים טובים יותר".

חוויה של אאוטסיידר

היו שני שחקנים שמאיר ידע מראש שהוא רוצה אותם בסרט: אלון פדות שמשחק את השב"כניק וג'מיל חורי, בנו של מכרם חורי, שמגלם את אחיו של נימר. אבל לתפקידים הראשיים הוא נאלץ לעשות אודישנים ולחפש את הגיבורים שלו. הוא מודה כי לא התלהב בתחילה מהרעיון ללהק לסרט את מיכאל אלוני. "לא ממש הכרתי אותו, ידעתי שהוא יפיוף כזה, שאחייניות שלי אוהבות אותו בגלל 'השמינייה'. רק אחרי שראיתי אותו ב'התגנבות יחידים', ששם הוא גונב את ההצגה, אמרתי או-קיי, בואו ניפגש. ובאמת, גיליתי שחקן שהוא מתנה לבמאי, שעובד קשה מהרגע הראשון, ובעל יצר הרפתקנות, כל הזמן רוצה לנסות דברים חדשים".

יעקוב, לעומת זאת, הגיע לסרט נטול ניסיון כלשהו במשחק. חברתו לשעבר באה לאודישן, ולפני שיצאה אמרה לאנשי ההפקה שאם הם מחפשים מישהו לתפקיד הראשי, היא חושבת שהחבר שלה יתאים, אף על פי שלא למד משחק. יעקוב זומן לאודישן, כישרונו ניכר, וברגע שנפגש עם אלוני, ברור היה כי יש כימיה ביניהם, אומר מאיר.

"אני חושב שזה הסיכון הכי גדול שלקחתי בסרט, לקחת לתפקיד ראשי מישהו חסר ניסיון, שלא למד משחק. רק כאשר שמעתי את סיפור החיים שלו, הבנתי שאולי הוא לא שחקן, אבל הוא יכול להתחבר לדמות הזאת בזכות ניסיון החיים שלו".

יעקוב, יליד חיפה, נולד לאם איטלקייה ואב ערבי. הוא גדל בנאשוויל, ארצות הברית, דיבר אנגלית ואיטלקית, ובנעוריו חזר לארץ והחל ללמוד בבית ספר ישראלי יהודי. "הוא היה ערבי יחיד בבית ספר שכולם בו ישראלים יהודים, ולכן גדל בחוויה של אאוטסיידר", מסביר מאיר. "לחברים מבית הספר הוא היה הערבי היחיד, ואילו לחברים הערבים שלו מהשכונה הוא היה חצי יהודי. אז הבנתי שיש בו בו המון דברים דומים לדמות של נימר: מישהו שהוא אאוטסיידר בשתי חברות, בשתי תרבויות. זה גרם לי להאמין שאצליח להוציא ממנו מה שצריך, גם אם הוא לא שחקן".

ואולם בכך לא הסתכמו הסיכונים שקיבל עליו מאיר בהפקה הזאת. "בסרט הזה עשינו את שני הדברים הראשונים שאומרים לך לא לעשות כשאתה עושה סרט דל תקציב - לא לצלם בלילה, ולא לצלם צילומי חוץ. אבל אנחנו עשינו סרט שמבחינת התסריט 70% ממנו מתרחש בלילה, ושיש בו המון סצינות חוץ. התפשרנו רק קצת", הוא מחייך.

הצוות המקצועי של הסרט שילב על הסט יהודים ישראלים לצד ערבים פלסטינים. "היה לנו חשוב, לא מתוך אג'נדה פוליטית אלא מתוך חוויה נכונה לסרט הזה, שזה לא יהיה רק צוות ישראלי. אז המלביש היה פלסטיני, עוזר הבמאי היה פלסטיני וגם מנהל התסריט", אומר מאיר.

בזמן ההכנות לצילומים התגורר כאן מאיר חצי שנה. לאחר מכן חזר ללוס אנג'לס והחל לעבוד על הפוסט-פרודקשן עם אנשים מהתעשייה ההוליוודית. ערכה את הסרט מריה גונזלס, שעבדה בין היתר על הסרטים "תלוי באוויר", "זהות אבודה" ו"גברים בשחור 2", ואת עיצוב הסאונד עשה מרטין לופז ("ספיידרמן", "אינטליגנציה מלאכותית"); שניהם אנשי מקצוע שמאיר הכיר בזמן עבודתו על טריילרים והסכימו להירתם לפרויקט דל התקציב שלו. "אלה אנשים שעושים מספיק כסף על ג'ובים אחרים, שמאפשרים להם לעשות מדי פעם גם משהו דל תקציב", מציין מאיר. "זה היתרון בתעשייה כזאת שמרוויחים בה טוב".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ