מתה עורכת הסרטים הלגה קלר

קלר, בת 91 במותה, ערכה סרטים של לורנס אוליבייה ואוטו פרמינגר. אחרי עלייתה לארץ לימדה קולנוע וחיברה ספרים בתחום

נירית אנדרמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נירית אנדרמן

אשת הקולנוע והחינוך הישראלית הלגה קלר מתה ביום שישי בבית החולים איכילוב בתל אביב, והיא בת 91. קלר היתה עורכת קולנוע מוערכת, ועסקה במשך שנים בתחום החינוך לקולנוע בישראל. בשנות ה-40 וה-50 זכתה לערוך שני סרטים שביים השחקן הבריטי הגדול לורנס אוליבייה, על פי מחזות של ויליאם שייקספיר: "המלט" (1948) ו"ריצ'רד השלישי" (1955). הלווייתה של קלר תתקיים היום (שני) ב-15:30 בבית הקברות החדש בהרצליה.

קלר נולדה למשפחת אמנים יהודים בגרמניה ב-1921, ובגיל 18 היגרה עם בני משפחתה לאנגליה. היא למדה בבית ספר לגרפיקה בלונדון, ולאחר מכן החלה לעבוד כעורכת סרטים. הסרט השני שבו שימשה עורכת ראשית היה "המלט" של אוליבייה, שזכה בארבעה פרסי אוסקר, ביניהם לסרט הטוב ביותר. אוליבייה לקח אותה לערוך גם את סרטו הבא, "ריצ'רד השלישי", וגם סרט זה זכה להערכה רבה. בין היתר, הוא זכה בפרס דוב הכסף בפסטיבל ברלין, בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר, וכן זיכה את אוליבייה במועמדות לפרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר. לאחר מכן היא ערכה שני סרטים של הבמאי של אוטו פרמינגר, "Saint Joan” (1957) ו”שלום לך עצבות” (1958).

הלגה קלר, 2008צילום: רפי קוץ

ב-1958 עלתה קלר לישראל, במטרה לסייע לפיתוחה של תעשיית הסרטים המקומית. בשנותיה הראשונות בארץ ביימה סרטים דוקומנטריים קצרים בעבור הסוכנות היהודית, וכן המשיכה לעבוד כעורכת סרטים. בין היתר ערכה את "הם היו עשרה" (1960) בבימוי ברוך דינר, את סרט האנימציה של יורם גרוס "בעל החלומות" (1962) ואת "משפחת שמחון" (1964) שביים יואל זילברג.

לאחר שפרשה מעשייה קולנועית, פנתה קלר בשנות ה-70 לאקדמיה, והחלה ללמד בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב. לאחר זמן קצר עברה לחוג לחינוך, והחלה לעסוק בתחום החינוך לקולנוע. ב-1975 כתבה וערכה את הספר “עולם בדים” , אנתולוגיה המקבצת יחד ראיונות ומאמרים של גדולי הבמאים, בהם ברגמן, טריפו, פליני, בונואל ואנטוניוני, לצד מסות של חשובי התיאורטיקאים של הקולנוע. הספר שימש לאורך שנים כלי עזר חיוני בעברית לסטודנטים ולתלמידי קולנוע.

לורנס אוליבייה ב"המלט"

ב-1989 עברה קלר למשרד החינוך כדי לכתוב תוכניות לימודים בתחומי הקולנוע והתקשורת, ושם כיהנה כרכזת תחום החינוך לקולנוע ותקשורת בבתי הספר בישראל עד צאתה לפנסיה ב-1992. מאז כתבה כמה ספרים, וביניהם "לדעת לצפות", מדריך למורה להוראת קולנוע, שנמצא בשימוש עד היום במערכת החינוך. היא היתה נשואה למוסיקאי הג'ז המנוח מל קלר, והותירה אחריה בת אחת.

מתוך "הם היו עשרה", שערכה קלר

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ