סרטי קולנוע מומלצים - קולנוע - הארץ

סרטי קולנוע מומלצים

ההמלצות של אורי קליין

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אורי קליין
אורי קליין

לקראת פרידה: שלושה אחים נפגשים בבית אמם בצרפת כדי לחגוג לה יום הולדת 75. כל אחד מהם בא ממדינה אחרת. עלילת הסרט "שעות קיץ" מ־2008, שיוקרן מחר ב־19:15 בסינמטק ירושלים, מתארת את היחסים בין האחים ובין עצמם, וביניהם לבין אמם. זמן קצר לאחר מכן הם נפגשים האחים שוב, הפעם כדי להחליט מה יעלה בגורלו של בית אמם אחרי מותה ומי יקבל את החפצים והרהיטים בו. סרטו של הבמאי הצרפתי אוליבייה אסיאס מוקרן כחלק ממחווה לו המתקיימת בסינמטקים. בסרט משתתפים ז'ולייט בינוש, שארל ברלינג וג'רמי רנייה.

מולייר על אופניים: סרטו של הבמאי הצרפתי פיליפ לה גה מעמת באופן אינטליגנטי בין שני שחקנים העובדים על שני גיבוריו של מחזהו של מולייר “המיזנתרופ”, הסותרים זה את זה באופיים וראיית עולמם, גם כדי לחקור את מהות עבודתו של השחקן וגם כדי לחשוף את הניגודים המרכיבים את מהותה של הנפש האנושית.

מולייר על אופנייםצילום: none

לרדת מהעץ: העיסוק בסוגיות של אחריות ומחויבות אישיות וציבוריות מעניק נפח לסרטו השלישי של הבמאי גור בנטביץ’, שאמנם נע בקלילות האופיינית לסרטיו הקודמים אך מתחתיה פועמת מידה של רצינות ואפילו חומרה, ולכן זו יצירה בעלת תוקף.

כוננות עם שחר: סרטה של הבמאית קתרין ביגלו מתמקד בתיאורה העובדתי היבש והאובייקטיבי, שנמנע מההתלהמות פטריוטית, של העשייה המקצועית ארוכת השנים שאיפיינה את המצוד אחר אוסמה בן לאדן והביאה לחיסולו.

ג’אנגו ללא מעצורים: למרות שאין זה אחד מסרטיו הטובים ביותר של קוונטין טרנטינו, הסרט, שמתאר את זוועות העבדות בדרומה של אמריקה שלפני מלחמת האזרחים, כולל הברקות תסריטאיות וסגנוניות רבות וראוי לצפייה כמו כל סרט שלו.

לינקולן: סרטו הטוב ביותר של סטיבן ספילברג מזה עשור הוא דרמה קאמרית, המתארת את התהליך הפוליטי, שכלל מגוון של תכסיסים ותחבולות, שבעזרתן הצליח נשיאה ה-16 של ארצות הברית, בגילומו המצוין של דניאל דיי-לואיס, להביא לאישור את התיקון ה-13 לחוקה, האוסר על עבדות, סמוך לסופה של מלחמת האזרחים.

אהבה: סרטו הקשה, הרך והמרגש כאחד של מיכאל האנקה עוסק באיפוק רגשי וישירות אנושית, שנמנעים מכל שמץ של סנטימנטליות, בזקנה, חולי ומוות, דרך סיפורם של זוג קשישים, המגולמים על ידי שני השחקנים הצרפתיים הוותיקים הנפלאים ז’אן לואי טרינטיניאן ועמנואל ריבה.

סיני בטייק אווי: למרות שהנוסחה התסריטאית המניעה את סרטו של הבמאי הארגנטינאי סבסטיאן בורנשטיין מוכרת כבר מסרטים קודמים רבים – פגישה מקרית גואלת גבר מהמשבר הרגשי בו הוא נתון – היא זוכה הפעם לרענון בזכות תיאור הקשר בין שני גיבורי הסרט: בעל חנות לחומרי בניין ופליט סיני צעיר, שאינם דוברים זה את שפתו של האחר.

שומרי הסף: סרטו התיעודי המרשים של דרור מורה סוקר בהקפדה אנאליטית ראויה להערכה את תולדותיה של המדינה מאז תחילתו של הכיבוש דרך סדרה של ראיונות עם שישה ראשי שב”כ לשעבר, שאותה במאי הסרט מעבה בתבונה בעזרת קטעי ארכיון הולמים.

אופטימיות היא שם המשחק: סרטו האקסצנטרי של הבמאי האמריקאי דייוויד או ראסל משלב בין הקומי למלודרמטי והמוסיקלי אפילו כדי להציג את סיפורו של גבר שחוזר אל משפחתו הלא מתפקדת במיוחד לאחר אשפוז במוסד לחולי רוח, ומנסה, תחילה ללא הצלחה יתרה, לשקם את חייו.

פופולרית: קומדיה רומנטית צרפתית חביבה למדי בבימויו של רז’י רואנסאר, המתרחשת בשנות ה-50 ומתארת בנימה חייכנית ואירונית כאחד את תהליך השתחררותה של אשה צעירה שחלומה להפוך למזכירה מתגשם בזכות בוס תומך ומהירות ההקלדה שלה.

חיי פיי: סרטו המרהיב של אנג לי עוסק בסוגים שונים של אמונה דתית, חילונית, היסטורית ויצירתית דרך סיפורו של נער, שבעקבות טביעתה של הספינה שבה נסעה משפחתו, מוצא את עצמו שורד באמצע האוקיינוס, כשבן הלוויה היחידי שלו הוא נמר בנגלי, שעיצובו הוא מופת של טכנולוגיה קולנועית משוכללת.

ניצוד: סרטו של הבמאי הדני תומאס וינטרברג משתמש בעלילה מלודרמטית מטלטלת, שבמרכזה גבר שמואשם בפשע שלא ביצע, כדי לחשוף את אטימותה ואכזריותה של החברה הדנית הבורגנית שמתלכדת כנגד היחיד שחרג ממנה.

בלדה לאביב הבוכה: סרטו של בני תורתי הוא אחד הסרטים הייחודיים והחריגים ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי. הוא יצר מציאות מסוגננת, תלושה בחלל ובזמן, ממשית ומדומה כאחד, כדי ליצור מלודרמה מוסיקלית שמקוננת על היעלמותה של המורשת המזרחית המסורתית וקוראת לתחייתה.

שלגי קילימנג’רו: סרטו המרגש של הבמאי הצרפתי רובר גדיגיאן, המתאר את התמודדותו של זוג נשוי עם הטראומה שהם חווים, מצדיע לחשיבותם של הנדיבות וטוב הלב בעולם קשה, ועושה זאת בישירות ופשטות שנמנעות מסנטימנטליות.

בתוך הבית: סרטו החדש של הבמאי הצרפתי פרנסואה אוזון הוא יצירה חכמה ושנונה, המשלבת בין המלודרמטי לקומי כדי לעצב דיון ספוג באירוניה עדינה הן במהותו של תהליך היצירה האמנותית והן באופיה ומקומה של הבורגנות בתוך המערך החברתי הצרפתי העכשווי.

תגובות