בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סרטי השבוע

מומלצים בטלוויזיה, 16.5-22.5

אורי קליין ממליץ על סרטי טלוויזיה המוקרנים השבוע

תגובות

סערת רוחות

יס 3, ו’, 13:00, 120 דקות

סרטו מ-2011 של ג’ף ניקולס (שסרטו החדש והראוי לצפייה אף הוא, “הסיפור של מאד”, עלה השבוע בישראל) הוא מותחן אלגורי מתוחכם ומבוים היטב. הוא עוסק בתחושה הסוחפת את אמריקה שהמציאות של החיים בה מתערערת. סיפורו של אב משפחה באוהיו (מייקל שאנון המצוין), שחייו לכאורה מתנהלים כשורה, אך הוא מתחיל לסבול מחזיונות אפוקליפטיים והחזיונות משפיעים על התנהגותו כלפי משפחתו, סביבתו החברתית ואפילו כלבו. ניקולס מתעד היטב את תחושת האימה האופפת את הגיבור ואת תגובתם של מקורביו לו, ואף מעניק לה ממד פיוטי עוכר שלווה. עם ג’סיקה צ’סטיין, טובה כתמיד, כאשתו של הגיבור.

כל שהשמים מרשים

הוט פריים, ו’, 17:00; ב’, 22:00, 89 דקות

אחת המלודרמות הגדולות ביותר והמשפיעות ביותר של הבמאי דאגלס סירק מ-1955. הסרט, שהיה יצירת מפתח בדיון שהתפתח החל בשנות ה-70 בעיקר במלודרמה הקולנועית ככלי אידיאולוגי, תוקף את החברה האמריקאית הבורגנית דרך סיפורה של אלמנה מעיירה קטנה בניו אינגלנד (ג’יין ויימן) שמתאהבת בגנן שלה (רוק הדסון), שצעיר ממנה ואינו שייך למעמד החברתי שלה, ומוצאת את עצמה בשל כך מבודדת מילדיה וחבריה. כמו כל המלודרמות שלו משנות ה-50 ביים סירק את הסרט בצלילות מופתית וחריפות עדינה ונוקבת כאחד. לפחות שני סרטים חשובים נוספים נוצרו בהשראתו: “פחד אוכל את הנשמה” של הבמאי הגרמני ריינר ורנר פאסבינדר, מעריץ של סירק, שבו האלמנה והגנן היו לפועלת ניקיון ומהגר מצפון אפריקה; ו”הרחק מגן עדן” של טוד היינס מ-2002, ששיחזר באופן מרשים ויפהפה את סגנון סרטו של סירק והוסיף לו סוגיות של זהות מינית ואתנית. עם אגנס מורהד, וירג’יניה גריי וקונרד נייג’ל.

חיקוי לחיים

הוט פריים, ו’, 18:30; ד’, 22:00, 125 דקות

סרטו האחרון של דאגלס סירק מ-1959, גרסה קולנועית שנייה – ושונה מאוד – של רב המכר של פאני הרסט, היה לאחת המלודרמות האנליטיות הגדולות ביותר בתולדות הקולנוע. סיפורן המקביל של שתי אמהות, האחת (לנה טרנר בתפקידה המייצג ביותר) לבנה והשנייה (חואניטה מור) שחורה. האם הלבנה היא שחקנית מצליחה, האם השחורה היא המשרתת שלה. שני הסיפורים משקפים זה את זה ומתעמתים זה בזה. זוהי מלודרמה צבעונית בלבן ושחור, שהיא אחד הסרטים הנוקבים ביותר שהופקו בהוליווד בשנות ה-50 ועוסקים ביחסים בין הגזעים ובין אמהות לבנותיהן בחברה האמריקאית, וגם יצירת מופת, שכפי ששמה אומר, עוסקת במהותו של הקולנוע עצמו מול המציאות (ההשתקפות היא מרכיב מרכזי בסגנון הבימוי של סירק בסרט). צוות השחקנים כולל את ג’ון גאווין, סנדרה די, סוזן קונר המצוינת, רוברט אולדה ודן אוהרליהי וטרוי דונאיו. זמרת הגוספל השחורה הגדולה מהליה ג’קסון מרטיטה את הנשמה בסופו המדהים של הסרט.

מים ואהבה

יס 3, ו’, 22:00; שבת, 14:21, 135 דקות

מגע ידו הכבד ונטייתו לקיטש של הבמאי הרומני ראדו מיכאיליאנו (“חייה ותהייה”, “הקונצרט”) ניכרים שוב בסרט הזה מ-2011 שקורא לנשים המוסלמיות לצאת למאבק לשוויון. תחת מעטה פולקלוריסטי גס ובעזרת יותר מדי מוסיקה מוצג סיפורן של נשים בכפר בצפון אפריקה, שנמאס להן שהן סוחבות בכל יום את כדי המים מבאר רחוקה, בעוד הגברים יושבים בצד ומתבוננים בהן. כליזיסטרטה וחברותיה בשעתן, הן פורצות בשביתת מין כדי להשיג את מטרתן, והסיפור מסתבך כאשר מנהיגת המאבק נקלעת לתסבוכת רומנטית משל עצמה. רציני זה לא, ואף יותר מזה, לעתים קרובות בסרט יש תחושה שהבמאי מנצל את הסיפור, שהשלכותיו רציניות, למטרות של סרט ראווה אקזוטי. עם לילה בקטי, סלאח בכרי, היאם עבאס.

זה בוודאי המקום

יס 3, שבת, 22:00; א’, 17:49, 118 דקות

סרטו האקסצנטרי והביזארי הדובר אנגלית מ-2011 של הבמאי האיטלקי פאולו סורנטינו (“איל דיבו”) משלב בין סרט מסע לזיכרון השואה דרך סיפורו של זמר רוק שפרש לגמלאות בדבלין (שון פן בהופעה מוחצנת ומצועצעת, אקסצנטרית וביזארית כמו הסרט), ובעקבות מות אביו יוצא לארצות הברית כדי לאתר ולהעניש את האיש שהשפיל את אביו במלחמת העולם השנייה. הצפייה בסרט מעוררת עניין ולעתים אפילו מהפנטת, אך השילוב בין חומריו אינו עובד וככל שהוא מתפתח כך הוא מגיע למחוזות תמוהים יותר. עם פרנסס מקדורמנד, כאשתו של גיבור הסרט שבחזותה והתנהגותה אמורה להיות האנטיתזה המשלימה אותו, ג’אד הירש, הארי דין סטנטון, ג’ויס ואן פאטן ודייוויד ברן בתפקיד עצמו.

החשוד המיידי

יס 3, א’, 22:00; ב’, 15:29; ד’, 9:48, 106 דקות

מותחנו המתוחכם יתר על המידה של בריאן סינגר מ-1995, מוליך את הצופים דרך מסלול מכשולים של עלילה כה מסועפת שקשה לעקוב אחריה. יש לסרט אוהדים רבים, ושמו של הנבל המיתולוגי שבו, קייזר סוזה, נחרת בזיכרון הקולקטיבי ונהפף למושג, אולם, חסר לסרט אותו רובד נוסף, שקיים, למשל, בסרטי הפשע של קוונטין טרנטינו, שהופך התחכמות ליצירה בעלת נפח, שהשנינות אינה הדלק היחידי שמניע אותה. עם קווין ספייסי (אוסקר משנה), סטיבן בולדווין, גבריאל בירן, בניסיו דל טורו, צ’אז פלמינטרי, קווין פולק, פיט פוסטלתווייט, ג’אנקרלו אספוזיטו וסוזי איימס.

ג’וני איגר

טי־סי־אם, ג’, 12:00; ד’, 7:00, 107 דקות

חברת אם־ג’י־אם לא נהגה לרוב להפיק סרטי גנגסטרים כי הם לא נחשבו בעיני מנהליה לאיכותיים. הסרט הזה מ-1941 הוא שילוב מקרטע ואפילו מגוחך לעתים בין סרט פשע למלודרמה רומנטית. זהו סיפור של פושע שרמנטי (רוברט טיילור) המתאהב בסטודנטית לסוציולוגיה (לנה טרנר), שהיא גם בתו החורגת של התובע המחוזי (אדוארד ארנולד). הסרט בוים בקפידה הנוצצת האופיינית לסרטי האולפן על ידי מרווין לירוי (“קיסר קטן”, “קוו ואדיס”), והשחקן ואן הפלין זכה באוסקר משנה על הופעתו בו כחברו של הגיבור. עם גלנדה פארל ובארי נלסון.

משפט פרדיין

הוט פריים, ד’, 9:40, 125 דקות

מלודרמת המתח של אלפרד היצ’קוק מ-1947 נחלה אמנם כישלון כלכלי, והיצ’קוק עצמו סבר שהסרט פגום, אך זו יצירה מרתקת, שדרך סיפור המתח שלה חוקרת את צדדיו השונים של מוסד הנישואים, שנעים בין התומך להרסני ולפרוורטי. סיפורו של פרקליט נשוי באנגליה (גרגורי פק), שמגן על אשה (אלידה ואלי), המואשמת ברצח בעלה הקשיש, ומתאהב בה. היצ’קוק הציע את התפקיד הראשי לגרטה גרבו, שפרשה מהבד חמש שנים קודם לכן, אך היא היססה ולבסוף סירבה. עם זאת, ואלי האיטלקייה עושה את תפקידה היטב, והסרט גדוש בשחקני משנה מצוינים ובהם אן טוד, צ’ארלס לוטון, אתל ברימור, צ’ארלס קובורן ולואי ז’ורדן, שמגלם דמות שזהותה המינית המרומזת, בגלל הצנזורה הפנימית ששלטה בהוליווד אז, מציבה אלטרנטיבה למערכות היחסים בין גברים לנשים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו