בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם "האוזן השלישית" פוגעת ביוצרי קולנוע?

קולנוענים מתלוננים כי דווקא “האוזן השלישית”, 
המוסד האלטרנטיבי הנערץ, פוגעת בפרנסתם כשהיא 
מפיצה די־וי־די של סרטיהם שרכשה בחו”ל לפני שמוצה 
כאן הפוטנציאל המסחרי. “האוזן”: זה חוקי והעולם גלובלי

18תגובות

בפנתיאון מוסדות התרבות האהובים בארץ שמור מקום של כבוד ל”האוזן השלישית”. 26 שנים של דבקות בתרבות אלטרנטיבית, קולנוע, מוסיקה וטלוויזיה, הפכו אותה ליקירת שוחרי האינדי. בין מדפי החנות בתל אביב, ירושלים או חיפה, הסתתרו תמיד פנינים הרחוקות מהמיינסטרים. כל כותר, גם הנידח והשולי ביותר, נמצא שם תמיד ולמי שהגדירו ומגדירים עצמם חובבי הז'אנרים הללו, היתה האוזן השלישית ועודנה בית, סמל סטטוס וסממן שייכות. רמז לאלה אפשר למצוא בצעקה שקמה מול הידיעות על סגירת הסניף בירושלים, ובקריאות לראש העירייה להפוך את ספריית הקולנוע של “האוזן” לציבורית.

דווקא משום כך, מפתיעות במיוחד הטענות שמעלים אנשי קולנוע ותעשיית הטלוויזיה המקומיים מול התנהלות האוזן השלישית. לטענת כמה וכמה מהם, שיקולים עסקיים גוברים על עידוד היצירה המקומית, הקולנוע התיעודי והעלילתי. "זה מוסד שכולנו אוהבים והרבה אנשים אחרים אוהבים לאהוב", אומר אחד מהם, מפיק ותיק ורב זכויות, "אבל ההתנהלות העסקית שלו מולנו היא שערורייתית. האוזן חוגגת על חשבון היוצרים שלא רואים מזה שקל".

עיקר הדברים, אבל לא רק, נוגעים להתנהלות האוזן במכירת עותקי די־וי־די של סרטים ישראלים. כך מספר למשל הבמאי גיא דוידי, יוצר הסרט "חמש מצלמות שבורות" (ביחד עם הבמאי עימאד בורנאט): "אנשי האוזן השלישית פנו אלי להוציא די־וי־די של הסרט ואמרתי להם שכרגע לא, לפחות כל עוד הסרט הוקרן בסינמטקים. ככה נהוג בכל העולם, לא מוציאים די־וי־די כל עוד הסרט מוקרן בבתי קולנוע ובטלוויזיה. זה היה רק חודש וחצי אחרי האוסקר, כשבארץ לא הכירו את הסרט כמעט". אלא שמהר מאוד גילה דוידי שסרטו דווקא כן מופיע על מדפי החנות: "זה היה בדיוק בשלב היציאה לבתי קולנוע, ונעשה בלי שום תיאום אתנו, להפך - בניגוד לתיאום איתנו".

דניאל בר און

איך זה קרה?

"הסרט הופץ בדי־וי־די בארה"ב לפני שהוא הוקרן מסחרית בארץ. ובאמת הם מכרו גרסה באנגלית, עם תרגום לאנגלית שאולי הם קנו באמזון. זה גרם נזק שאני אפילו לא יכול להעריך. לא הוצאתי די־וי־די בישראל ואני יודע שאין פוטנציאל אדיר של מכירות לסרט, אבל כמה אנשים שיכלו לבוא להקרנה מסחרית השאילו במקום זה את הסרט? ‘האוזן’ עקפו אותי. זה מעשה קיצוני, כל כך לא מקובל ולא מכבד. והעצוב הוא שזה לא קרה רק לי".

תסריט דומה משרטט גם המפיק והבמאי ברק הימן, בין היתר מפיק הסרט התיעודי "הצלמניה" (שביימה תמר טל). "הם פנו אלי להפיץ את ‘הצלמניה’ כשהסרט עדיין הוקרן בסינמטקים. למרות שהסרט שודר כבר ביס דוקו בטלוויזיה, הוא עדיין היה הצלחה גדולה בסינמטק ורץ שם שנתיים. אבל ברגע שאנשים יכולים לקנות את הסרט באוזן השלישית, זה מוריד את המוטיבציה שלהם לקנות כרטיס לקולנוע - והקולנוע היה הכי חשוב לנו. גם היום עוד לא סיימנו את הפקת הדי־וי־די שאנחנו רוצים למכור, ושיהיו בה תוספות מעבר לסרט המקורי. מבחינתי, אפילו מי שפונה אלי ישירות לא יכול לקנות את הסרט".

עופר וקנין

אז איזו גרסה נמכרת באוזן כרגע?

"הסרט הוקרן גם בגרמניה ויש לו מפיץ גרמני. הגרסה שנמכרת באוזן נקנתה מהמפיץ הגרמני, שיכול למכור את הסרט רק שם. אין בדי־וי־די הזה עברית, אפילו לא בתרגום, וזה נזק אדיר. בישראל - בכל מקום חוץ מבגרמניה אגב - אין לאיש זכות למכור את הסרט חוץ מלנו, ואפילו אנחנו לא מנצלים את הזכות הזאת".

הסיבה להתמהמהות בהפצת הדי־וי־די, מסבירים השניים, קשורה לאופנים השונים בהם יכולים יוצרי קולנוע להתפרנס מיצירותיהם, למשל, הקרנות בפני פורומים מצומצמים כמו בתי ספר או בתי אבות, מתנ"סים וקיבוצים, המשולבות בשיחה עם הבמאים והיוצרים. הימן: "זה חלק מרכזי מהיכולת להתפרנס מהסרטים, ולשים את הסרט באוזן בשלב הזה זו פגיעה חמורה. היו מקרים בעבר שקיבלתי טלפונים מאנשים שהחמיאו לסרט, ושמחתי עד שגיליתי שהם צפו בו בהקרנה בבית ספר או באוניברסיטה והמורה או המרצה לקח בתמימות את הסרט מהאוזן והקרין אותו".

דניאל בר און

באחרונה הגישו הימן ודוידי מכתב התראה באמצעות עורך דינם, בו הם דורשים להסיר את סרטיהם מהמדפים, אלא שכאמור השניים אינם היחידים המתמודדים עם הבעיה. מספר המפיק לירן עצמור: "כבר לפני עשר שנים נתקלנו במדיניות הזאת של האוזן עם הסרט 'הטיול הפנימי' שביים רענן אלכסנדרוביץ'. הם קנו עותקים בחו"ל והשכירו את הסרט אצלם. לא פנו אלינו קודם - זה פשוט הופיע שם. בארץ לא יצאה מעולם מהדורת די־וי־די של הסרט, זה נוצר בטריטוריה אמריקאית. חוקית זה אפילו לא בבעלותנו. כשפנינו אליהם הם הסירו את הסרט מהמדפים, אבל זה עדיין לא היה תקין ומאז לא פעלנו דרכם".

"גם לי היו התקלויות כאלה אתם”, נזכר מפיק מוכר, “ואז ישבנו והם הבטיחו שזה לא יקרה שוב. לא פעם היו סרטים ישראלים שהם קנו עותקים שלהם בחו"ל, עותקים שנמכרים רק בטריטוריה של מפיץ חיצוני, ואותם הם מכרו פה. בכל פעם היינו נפגשים ומדברים או מאיימים - ואז זה קרה שוב. אני והשותפים שלי, יוצרים אחרים, לא רואים מזה שקל".

בתעשיית הטלוויזיה וקולנוע המקומית יודעים גם לספר על מקרים שהפכו לתביעה והסתיימו בפשרה, שחלק מסעיפיה כרוך בשמירת הפרטים בסוד. גורם המצוי בפרטים אומר: "זה קורה בארץ, לישראלים, וגם למפיצים זרים. אבל כשמדובר במקום שהוא כביכול הבית שלך, מקום שמעודד יצירה ישראלית, זה נהיה אמוציונלי מאוד".

דניאל בר-און / ג'ינ

גורם מוכר בתעשיית הטלוויזיה בארץ מספר על התנסות דומה עם “האוזן” גם כשמדובר בסרטים זרים ולא ביוצרים מקומיים: "במקרים רבים הם אינם רוכשים מבעלי הזכויות או המפיצים המקוריים של הסרטים זכות להפצת די־וי־די בישראל. הם פשוט קונים בחו"ל, או באינטרנט דרך אמזון, למשל, עותקי די־וי־די שנועדו בעצם לצפייה ביתית בלבד בטריטוריה מסוימת שאינה ישראל, ומביאים אותם לארץ למטרת מכירה או השכרה בספרייה - מה שכמובן אינו חוקי, כי בעלי הזכויות החוקיים אינם מקבלים הכנסות מהשכרת הסרטים האלה".

ונעשות פעולות למניעה?

"ידוע לנו שנשלחו לאוזן ממפיצים בחו"ל מספר מכתבי אזהרה רשמיים לפני תביעה. התגובה של האוזן היתה הסרה מיידית של הכותרים מהמדפים והתנצלות, אך כמובן שכמות המפיצים בחו"ל היא גדולה, והאוזן ממשיכה לנסות את מזלה. אני לא בטוח ששוכרי הכותרים הללו באוזן מודעים לכך שהעותקים ה'מיובאים, ללא תרגום', הם לא חוקיים, ואין הבדל אמיתי בין שכירתם מהאוזן ובין הורדה שלהם מהאינטרנט בצורה פיראטית".

החוק מעורפל

האם באמת מדובר במעשה בלתי חוקי, בהתנהלות עסקית קרה ו"מכוערת", כטענת יוצרים מקומיים? התשובה על פי מיקי דותן, מבעלי האוזן השלישית, היא לאו מוחלט. "אנחנו מדברים רק על זכויות במכירת די־וי־די והתשובה די דומה בכל המקרים. 'הצלמניה', לצורך העניין, נמצא בכל חנות בגרמניה. 'חמש מצלמות שבורות' נמצא באמזון. אנחנו רוכשים עותקים חוקיים שעליהם היוצרים מקבלים תמלוגים מהמפיץ ולא ברור למה הם חושבים שאנחנו לא יכולים למכור אותם. זאת צנזורה בלתי סבירה".

היא מעוררת התרעמות רבה.

"הם מתרעמים כי הם מנסים להשיג עסקת הפצה טובה בארץ, אבל זה בלתי אפשרי. בארץ לא מוכרים מאות עותקים, אלא שניים־שלושה, ואנחנו מביאים לחנות עותקים לקנייה, בדיוק כמו שאותו לקוח יכול לקנות באמזון. זה לא הגיוני ש'חמש מצלמות שבורות' שכבר הוקרן בארץ בכל מקום ושודר בטלוויזיה, יישב אצלנו על המדף? מה ההבדל בין זה ובין מכירתו באמזון? אם ישראלי יקנה את הסרט באתר זה יפגע פחות בזכויותיהם? בעידן הנוכחי אי אפשר לסמן טריטוריה ולתחום אותה. אנחנו משתדלים להביא כל מוצר תרבות, ואם היוצרים מעוניינים שהסרטים שלהם יהיו באמזון או באירופה אבל לא בחנויות בתל אביב, נוריד את הסרטים מהמדפים. זה יהיה בעיקר הפסד שלהם".

מתברר שאת התשובה החוקית קשה מאוד לסמן. היא מעולם לא נבחנה בבית משפט ישראלי וחוק זכויות היוצרים המקומי מתעלם משאלת הטריטוריה. "בדיני זכויות יוצרים קיים מושג שנקרא 'דוקטרינת המכירה הראשונה'”, מסביר עו"ד טוני גרינמן, מחבר הספר "זכויות יוצרים". "ברגע שהחפץ הזה נמכר לראשונה, הוא הופך להיות חפץ שיכול להימכר מיד ליד גם על ידי אחרים".

"בעולם יש שתי גישות לגבי דוקטרינת המכירה הראשונה”, מוסיף עו”ד גרינמן, “מדינתית ובינלאומית. במדינות שקיימת בהן גישה מדינתית, חייבים את אישור בעל זכויות היוצרים גם בשביל לייבא עותק ממקום בו המכירה הראשונה התקיימה. במדינות שבהן הגישה היא בינלאומית, כמו בישראל, אם העותק שקנית בחו"ל הוא חוקי, אתה יכול למכור אותו".

כלומר, הטענות כלפי האוזן השלישית מיותרות?

דניאל בר און

"השאלה היחידה שיכולה להיות היא האם בעל זכויות היוצרים יצר את הדי־וי־די בעצמו ומכר אותו או נתן הרשאה לאחר ליצור ולמכור אותו - כי לבעל זכות יוצרים יש גם זכות לבצע פרסום ראשון של היצירה שלו. פרסום, לפי החוק, הוא הוצאת עותקים. הקרנה או שידור של סרט לא נחשבים פרסום, וגם לא אם הוא נמצא בווי־או־די. כאן יכולה לעלות שאלה האם ניתן להסתמך על דוקטרינת המכירה הראשונה כאשר עדיין לא היה פרסום ראשון בישראל, למרות שהיה בחו"ל. הבעיה היא שהשאלה הזו לא נדונה בישראל מעולם. שאלה נוספת יכולה להתעורר אם הדי־וי־די נמכר בחו"ל בתנאים שאוסרים את מכירתו מחוץ למדינה שבה הופץ".

את ברק הימן זה לא משכנע: "’האוזן’ היא אחד המקומות שאני הכי אוהב בתל אביב, וכל השכלתי הקולנועית בזכותה, לכן זה עוד יותר כואב. אני לא יודע אם מה שהם עושים בלתי חוקי בעליל או נושק לחוקי או אפילו חוקי למהדרין, אבל ברמה הערכית והעקרונית זה מעשה מכוער וכוחני".

ומסכם יו"ר פורום היוצרים הדוקומנטריים, אורי רוזנווקס: "על פניו מדובר בעניין חמור ומטריד שהגיע גם לפתחנו. האוזן השלישית הינה מוסד בעל זכויות בכל הקשור לקידום הצפייה וההכרה בקולנוע התיעודי הישראלי, אך דווקא בגלל זה אסור להם לנהוג באופן המוזכר. גם אם קיימת איזושהי פירצה בחוק היינו מצפים מהם לפעול מתוך תפיסה מוסרית והערכה ליוצרים, לזכויותיהם וסרטיהם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו