בעיקר ח"כים מהשמאל הגיעו להקרנה של הסרט "שש פעמים" בכנסת

יונתן גורפינקל, במאי הסרט, אמר כי תגובות הח"כים פקחו את עיניו. "בגלל הפרשה העכשווית של הילדה בת ה-12, הסרט כאילו עבר מעמודי התרבות לעמודי החדשות"

רותה קופפר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רותה קופפר

אתמול (שלישי) הוקרן הסרט "שש פעמים" של יונתן גורפינקל ורונה סגל במשכן כנסת. הקרנת הסרט נעשתה ביוזמתם של חברי הכנסת מרב מיכאלי ודוד צור, יו"ר ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים ובזנות. אל ההקרנה הוזמנו כל עובדי המשכן, במטרה להעלות לדיון ציבורי את תופעת הניצול המיני וטשטוש הגבולות בין הסכמה לסירוב. חברי הכנסת שהגיעו לצפות בסרט היו אילן גילאון, ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, עיסאווי פריג' (מרצ), חיליק בר ואראל מרגלית (עבודה), דב חנין ועפו אגבריה (חד"ש). כמו כן הגיעו שני ח"כים מהליכוד - דוד רותם ויולי אדלשטיין יו"ר הכנסת - וכן עוד מ"יש עתיד" ומ"העבודה".

הסרט, שהופק בהשקעת קשת וקרן הקולנוע הישראלי, מספר את סיפורה של נערה בשם גילי (סיוון לוי), תלמידה חדשה בתיכון בהרצליה, שמנסה להתחבב על חבורת הבנים הפופולריים בשכבה ולהרשים את חברותיה על ידי שימוש בגוף שלה. הנערים מנצלים את ההזדמנות, ומעבירים אותה מחבר לחבר וגם לאחים.

נושא הסרט בעל חשיבות אקטואלית תמיד ובמיוחד השבוע, כאשר המשטרה עצרה חבורה של נערים בני 14 שאנסו ילדה בת 12.

באמצע ההקרנה יצאו עיסוואי פריג' ועפו אגבריה שהתקשו להתמודד עם תכניו. "אני מבין את המסר שבסרט, אבל לטעמי היו בו יותר מדי סצנות בוטות", אמר פריג' עם צאתו. "זה כבר נהיה לעניין מרכזי בסרט".

יונתן גורפינקל, במאי הסרט, אמר היום כי תגובות הח"כים פקחו את עיניו. "בגלל הפרשה העכשווית של הילדה בת ה-12, הסרט כאילו עבר מעמודי התרבות לעמודי החדשות. זה היה מאוד מרגש שהוא הוקרן בכנסת לפני אנשים מהמשטרה, שירות בתי הסוהר, נציגים מהמערכת המשפטית וגורמים ממערכת החינוך, עובדים סוציאליים.

"הרבה פעמים בשלב הדיון שלאחר הסרט מגיעה השאלה האם צריך להראות אותו לבני נוער או לא. במקרה זה השאלה לא נשאלה וטוב שכך. זה אומר שהם אינם מסירים אחריות. הנוכחים הביעו עניין להשתמש בסרט. לא שאני רוצה שהוא ייכנס למשבצת של סרט הדרכה בשיעור חברה. חשוב לי שייראו אותו בקולנוע".

עו"ד ליאת קליין, היועצת המשפטית של מרכזי הסיוע לנפגעי תקיפה מינית, סיפרה כי דמעה לאורך כל הסרט: "היו רגעים שבהם הרגשתי כמעט עם גילי ביחד פה בחדר, שאני רוצה שזה ייעלם, רוצה שייגמר".

תסריטאית הסרט רונה סגל, שנכחה אף היא בהקרנה, אמרה שבסופה, בדומה למה שקורה בהקרנות אחרות, היתה תחושה של עצב, "אפילו ייאוש", לדבריה, בקהל. "לרוב בהקרנות מול אנשי מקצוע ו'מכובדים' נשאלת השאלה 'מה יהיה עם הנוער?' היום אני מזהה את השאלה הזאת כאיזשהו אמצעי שלנו הצופים להתחמק מהעומס הרגשי שהסרט מפיל עלינו. הנטייה היא לעבור מיד למוד המגננה.

"כך קרה גם בהקרנה הזאת, וביתר שאת. ככל שההקרנה מלאה באנשי מקצוע כך מתחדדת התגובה הזאת. אנשים שבאים לראות את הסרט בקולנוע יקחו את זה למקום שלהם, מאוד אישי. אני מבינה את הקושי להתמודד כי מה שהסרט אומר הוא שזה קורה כל הזמן ובכל מקום ואנחנו לרוב לא יודעים את זה. איש מקצוע אכפתי מהתחום בצדק יכול להתייאש ולהיכנס למגננה. אבל כעס הוא גם חיובי, דבר שיוצר שינוי".

"שמחתי שההקרנה התארגנה גם בזכות דוד צור, כלומר היו מעורבים ביוזמה גם גבר וגם אשה. חשוב שזה לא יהיה אירוע פנים נשי, לא עניין רק שלנו. וגם הח"כים שנשארו עד הסוף היו גברים. קיווינו שיגיעו יותר ח"כים, והלשכות התקשרו. השרה לבנת מאוד רצתה להגיע. התקשרו מהלשכה שלה פעמים רבות, ניסו להזיז את ההקרנה. השאר לא הגיבו כך. בסוף הגיעו כמעט אך ורק חברי כנסת מהשמאל. לא ראיתי אף ח"כ מהימין. אני ממש לא מבינה את זה. אם יש נושא שלא קשור לימין ולשמאל זה הנושא הזה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ