בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרידה מפיליפ סימור הופמן: תבונה, שנינות וטוב לב

במכלול יצירתו טישטש הופמן את כל ההבדלים שהיו עוד קיימים בין שחקן אופי לבין כוכב

67תגובות

רק לעתים רחוקות ניתן להכריז זאת בצורה כה ישירה: מותו של השחקן פיליפ סימור הופמן, בן 46, כנראה ממנת יתר של סמים, מייצג את אובדנו של אחד השחקנים הגדולים ביותר שקמו לקולנוע האמריקאי מאז תחילת שנות ה-90. שחקן, שכאשר חולפים על רשימת כ-60 הסרטים שבהם הוא הופיע, כמעט שלא ניתן לגלות בה סרט שלא היה ראוי לו להופיע בו; שחקן שהופעותיו היו תמיד מדויקות וגם כאשר היו מגוונות, חותמו תמיד ניכר בהן.

הוא הופיע בתפקידים קטנים, בתפקידים מרכזיים, וטישטש במכלול יצירתו את כל ההבדלים שהיו עוד קיימים בין שחקן אופי – לכוכב. לעתים קרובות הייתי הולך לסרטים שבהם הופיע בשמחה, לא רק משום שהסרטים סיקרנו אותי, אלא משום שפיליפ סימור הופמן הופיע בהם, בין שבתפקיד משנה ובין שבתפקיד ראשי.

זו לא היתה חזותו שמשכה - הוא היה ג'ינג'י שמנמן, שהתפקידים שגילם הבליטו לעתים איזשהו צד מרושל ואף מוזנח בדמותו, לעתים אפילו צד מעט דוחה - אלא היכולת הנדירה שלו לגלם אדם על כל צדדיו. כמו מרבית השחקנים הטובים, הוא ידע לייצג על הבד את מורכבותו של האנושי, וגם כאשר גילם דמויות מעורפלות מבחינה מוסרית, איזשהו טוב לב בקע מפניו, בעיקר מעיניו הטובות, שניצוץ של תבונה ושנינות בקע מהן, בעיקר כאשר הוא חייך.

הופמן נולד בפיירפורט שבמדינת ניו יורק לאב פרוטסטנטי, שעבד בחברת "זירוקס", ולאם קתולית, שהיתה שופטת ולוחמת למען זכויות אזרח. הוריו התגרשו כשהיה בן 9. הוא התעניין ולמד משחק מגיל צעיר. הוא בוגר אוניברסיטת ניו יורק, שם למד קולנוע ומשחק. במשך לימודיו היה ממייסדי להקת תיאטרון שבין חבריה נכלל הבמאי בנט מילר, שב-2005 יעניק להופמן את התפקיד שזיכה אותו באוסקר בסרטו "טרומן קפוטה". הקשר בין הופמן למילר נשמר, והוא הופיע גם בתפקיד משנה ב-2011 בסרטו הבא של מילר, "מאניבול".

תפקידו הראשון של הופמן היה ב-1991 באחד מפרקי סדרת הטלוויזיה "חוק וסדר". הוא עבד ללא ליאות. ב-1992 לבדה הופיע בארבעה סרטים, שהנודע שבהם היה "ניחוח אשה", שביים מרטין ברסט. כמה מסרטיו המוקדמים נשכחו, אך מאז 1996, כשהוא הופיע לראשונה בסרט של הבמאי פול תומאס אנדרסון – "Hard Eight" – הקריירה שלו המריאה לכמה ממחוזותיו המעניינים והאיכותיים ביותר של הקולנוע האמריקאי בשני העשורים האחרונים. שיתוף הפעולה שלו עם אנדרסון, מבכירי במאי הקולנוע האמריקאים העכשוויים, נמשך עם "לילות בוגי" (1997), "מגנוליה" (1999), "מוכה אהבה" (2002) ו"המאסטר" (2012), שזיכה אותו במועמדות רביעית לאוסקר.

הופמן היה מסוג השחקנים שדי אם נמנה כמה מסרטיו וכמה מהבמאים שעמם בחר לעבוד כדי לסמן את חשיבותו בתולדות הקולנוע האמריקאי העכשווי. הם גם משקפים את בחירותיו הנבונות ואת להיטותם של מיטב הבמאים האמריקאים העכשוויים לעבוד אתו. עם אלה נמנים בראד אנדרסון ("התחנה הבאה וונדרלנד"), ג'ואל ואיתן כהן ("ביג לבובסקי"), טוד סולונדז ("אושר") – שלושתם ב-1998; אנתוני מינגלה ("הכישרון של מר ריפלי" ב-1999 ו"קולד מאונטן" ב-2003); דייוויד מאמט ("סטייט פינת מיין") וקמרון קרואו ("כמעט מפורסמים"), שניהם ב-2000; ספייק לי ("השעה ה-25" ב-2002); סידני לומט ("לפני שהשטן יידע"), תמרה ג'נקינס ("לסגור מעגל"), ומייק ניקולס ("מלחמתו של צ'ארלי וילסון", שזיכה אותו במועמדות לאוסקר משנה) שלושתם ב-2007; ג'ון פטריק שאנלי ("ספק", שזיכה אותו במועמדות נוספת לאוסקר משנה ב-2008) וצ'ארלי קאופמן ("סינדקדוכה, ניו יורק", שהופק באותה שנה); ג'ורג' קלוני ("משחקי שלטון" ב-2011) ועוד.

הופמן לא הקדיש את כישרונו רק לסרטים איכותיים וייחודיים. ב-2004, למשל, הוא הופיע בקומדיה "ואז הגיעה פולי" של ג'ון המבורג לצדם של בן סטילר וג'ניפר אניסטון, ב-2006 ב"משימה בלתי אפשרית 3" שביים ג'-ג' אברמס וכן הופיע בשני פרקי סדרת "משחקי הרעב" שיצאו לאקרנים עד כה (הוא מופיע גם בשני חלקי הפרק המסיים את הסדרה, שאמורים לצאת לאקרנים השנה ובשנה הבאה). בנוסף לאלה, עוד שני סרטים שבהם הופיע עומדים לצאת לאקרנים השנה: "God's Pocket", שהוא סרטו הראשון כבמאי של השחקן ג'ון סלאטרי ו"A Most Wanted Man" של הבמאי אנטון קורבין, אף הוא במאי שכל סרט שלו מעורר סקרנות.

הופמן היה בקשר ארוך שנים עם מעצבת התלבושות מימי אודונל, שאותה פגש ב-1999 בהפקת הצגה. נולדו להם שתי בנות.

עבודתו של הופמן בתיאטרון אף היא ראויה לציון, ובין השאר ביים ואף כיכב בברודוויי בהפקות של קלאסיקות אמריקאיות כגון "מסע ארוך אל תוך הלילה" של יוג'ין אוניל ו"מות הסוכן" של ארתור מילר. הוא היה מועמד לפרס הטוני שלוש פעמים.

אובדנו גדול, ועצוב לחשוב עליו שוכב מת, מזרק נעוץ בזרועו. אך מי יידע ייסוריו של אדם, גם אם פיליפ סימור הופמן כשחקן ידע להביע את מורכבותה של ההוויה האנושית טוב יותר מכל שחקן בן דורו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו