בדרך להקרנה, מנהלי בתי הקולנוע עוצרים בווגאס

האם הסינים יצילו את תעשיית הקולנוע? ואולי הישועה תבוא דווקא מכדורסל המכללות? כנס "סינמה־קון" שנערך בשבוע שעבר בלאס וגאס ניסה לשרטט את דמותו העתידית של בית הקולנוע, אבל אנג'לינה ג'ולי וכריסטופר נולן דווקא הביעו געגוע לקולנוע המסורתי

אליחי וידל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אליחי וידל

פעם בשנה, בחודש מארס, נהפכת חבורה (קצת משעממת ואפרורית, אפשר לומר) של אנשי עסקים חנוטים בחליפותיהם - לחבורה נלהבת ונמרצת של חתני בר מצוה. מה רע? לאס וגאס, כוכבים מהשורה הראשונה, הצצות לסרטים שסומנו כלהיטים של השנה והקרנות בכורה של להיטים טריים. כל החגיגה הנוצצת הזאת נתפרת מדי שנה רק עבורם ולכבודם של כמה מאות בעלי בתי קולנוע מארצות הברית, וכמה מעמיתיהם מרחבי העולם. בכנס הזה, "סינמה־קון", מתקבלות ההחלטות על האופן שבו אנחנו, הצופים, נצרוך את החווייה הקולנועית שלנו בשנים הבאות.

היו שם פרזנטציות של אולם הקולנוע העתידי, שבו המסך יתפרש גם על הקירות משני צדי האולם ושדיסני כבר מייעדת להקרנת הסרט "הרץ במבוך", וטכנולוגיית הממד הרביעי - שנוסף על משקפי תלת ממד גם מטלטלת את המושבים, נושפת בעורף הצופים ומפזרת ערפל, גשם וריחות בחלל האולם, ומערכות שמע דיגיטליות שמיועדות להסתנכרן במיוחד עם סרטי תלת ממד. אבל המגמה המעניינת ביותר היא המהפך שכופה דווקא תעשיית הבידור הביתי, על הבילוי הוותיק במתחמי בתי הקולנוע הענקיים.

עד לא מזמן התרגלנו לקונצפט ברור: בסדרות טלוויזיה, משדרי ספורט ומשחקי מחשב אנו צופים במרחב הביתי ובפורום משפחתי־חברתי מצומצם, ואילו כדי ליהנות מסרטים עלילתיים שבהפקתם הושקעו מיליוני דולרים וטכנולוגיות מתקדמות אנו יוצאים לבלות באולמות קולנוע המוניים. אבל בשנים האחרונות, יותר ויותר צרכנים מחזיקים בבתיהם מסכי ענק באיכויות HD עם מערכות סאונד מופלאות, שהופכים את הצפייה הביתית לחוויה קולנועית. מנגד, סביב סדרות טלוויזיה וכמובן תחרויות ספורט מתגבשות - עם או בלי תמיכת הרשתות החברתיות - קהילות עצומות של מעריצים, שמעוניינות לצפות בצוותא באירועי המדיה החביבים עליהם.

מחיריהן ההולכים ויורדים של מערכות הבידור הביתיות שמספקות חוויה עוצמתית, מצד אחד, ובמקביל המחיר ההולך ומטפס של הבילוי בקולנוע (עוד לפני דליי הפופקורן וחביות הקוקה קולה), מלחיצים את בעלי בתי הקולנוע שרק רואים פחות ופחות צופים פוקדים את האולמות. אלה מחפשים בשנים האחרונות כל אמצעי אפשרי כדי להפיק את הרווחים המקסימליים מהקומפלקסים הענקיים שבבעלותם. הפיצול לאולמות קטנים יותר, שילוב של אטרקציות בתוך המתחם הקולנועי וכמובן השימוש בטכנולוגיות מתקדמות הם רק חלק מהאמצעים שבהם משתמשת תעשיית הקולנוע כדי להאט את קצב הנטישה ההולך וגובר. כמו מערכות סאונד או הקרנת סרטים בתלת ממד, אלו הם חלק מהשינויים שעוברים על מתחמי הקולנוע בניסיון למשוך יותר צופים וצרכנים. כאלה שיחזרו בתדירות גבוהה על חוויית הצפייה וגם ירכשו עוד כוסות שתייה ועוד קרטוני פופקורן.

לנו, הצופים, זה נראה עניין טריוויאלי - אנחנו נכנסים לאולם, האורות כבים והמקרן שמאחורינו מטיל את התמונות על המסך הגדול. אבל בעבור מנהלי מתחמי הקולנוע, התהליך הזה לא כל כך פשוט ועד לפני כמה שנים היה גם די יקר. עלות הובלת גלגלי הענק של סרטי הצלולויד עלתה עד לפני 15-10 שנה כ-2,500 דולר. בשנים האחרונות עם המעבר לפורמטים דיגיטליים נחתכה ההוצאה הזאת בכ-90% והיום עלות שינוע הדיסק הקשיח שעליו נשמר עותק דיגיטלי של הסרט צנחה למחיר של 250 דולר בלבד. עכשיו משקיעים בתי הקולנוע בארצות הברית ובדרום אמריקה בטכנולוגיה שתוזיל ב-50% נוספים את העלות ומתקינים צלחות לוויין דיגיטליות, שיאפשרו להם להוריד את הסרטים ישירות למערכות הממוחשבות של המתחם. היום קיימות צלחות לוויין כאלה בכמעט 75% מבתי הקולנוע של הרשתות הגדולות בכל רחבי ארצות הברית.

ואם הטכנולוגיה הזאת כבר קיימת - למה לא להשתמש בה כדי להקרין על המסכים תכנים אחרים, מלבד סרטים, ולהפוך את הבילוי באולמות לאירוע חברתי? לפני חודשים אחדים, במלאות 50 שנה לשידור הפרק הראשון של סדרת הטלוויזיה האנגלית "ד"ר הו", חרגו בתי הקולנוע ממנהגם זה עשרות שנים ובכ-700 מהם נערכה במקביל הקרנה חגיגית של פרק היובל של הסדרה. אלפי צופים ומעריצי הסדרה התייצבו להקרנה לבושים בבגדי הדמויות האהובות עליהם ועוררו את תיאבונם של מנהלי מתחמי הבילוי. הביקוש לכרטיסים היה עצום והפתיע את בעלי האולמות, שהחליטו להגדיל את ההיצע ולהוסיף לרשימה עוד אולמות.

"אני לא רואה מדוע לא נוכל לקיים הקרנות מיוחדות של משדרים כמו 'אמריקן איידול', או משחקי כדורסל של ליגת המכללות", אמר בראיון ל"לוס אנג'לס טיימס" טים וורנר, מנכ"ל סינמארק, רשת בתי הקולנוע האמריקאית, "או אפילו לקיים תחרויות משחקי מחשב שיוקרנו על המסך הגדול וייערכו און־ליין בין מתמודדים מכל קצוות היבשת". המכשול העיקרי שעומד בפני התוכניות השאפתניות הללו של בתי הקולנוע הוא כמובן התנגדות של רשתות הטלוויזיה, שאינן מתירות הקרנות פומביות והמוניות מחשש לפגיעה בהכנסותיהן. לדברי וורנר, "אנחנו בעצם הרשת הגדולה ביותר בעולם לצפייה בתשלום והרשתות חייבות להבין את זה".

כל אדם שנכנס לאולם משלם בעבור הצפייה וגם כיום ממילא בתי הקולנוע מתחלקים בהכנסות עם מפיצי הסרטים ועם אולפני ההפקה, כך שמבחינתם זה לא יהיה כל כך שונה לחלוק את ההכנסות עם רשתות הטלוויזיה. וורנר ועמיתיו נפגשו לאחרונה עם בכירים ברשתות כמו דיסני פוקס וסוני כדי לדון ביצירת לוח משדרים מיוחד לבתי הקולנוע. "אנחנו לא מתחרים בשידורי הטלוויזיה או ברצועות השידור של תחרויות ספורט - אנחנו משלימים אותם", אמר וורנר.

אבל לא רק טכנולוגיות מתקדמות ותעלולי יחסי ציבור היו בכנס הסינמה־קון שהתקיים בשבוע שעבר, אלא גם חזרה לקולנוע המסורתי והאהוב. אחת מנושאות הדגל של הגישה הזאת היתה השחקנית אנג'לינה ג'ולי שהציגה את הסרט החדש בבימויה, "Unbroken". בלי יותר מדי פירוטכניקה ועם תקציב צנוע (לפחות בהשוואה לסטנדרטים ההוליוודיים), הציגה ג'ולי את הסרט שמגולל את סיפורו של האצן האולימפי לואיס זמפריני, שנשבה על ידי היפאנים בזמן מלחמת העולם הראשונה. על רקע מערכות יחסי הציבור הרועשות שליווו בכנס סרטים מפוצצים כמו "ספיידרמן", "גודזילה" ו"הרובוטריקים" - קולה של ג'ולי דווקא נשמע למרחוק: "רציתי לביים את הסרט כי הוא משדר מסר אחד ברור", היא הסבירה לקהל בכנס. "זהו מסר שאנחנו זקוקים לו היום יותר מתמיד - מסע של אדם יחיד למציאת דרכו מהחושך אל האור".

במאי נוסף שהביט בערגה ובנוסטלגיה בימי הצלולויד היה כריסטופר נולן, שבקורות החיים שלו נצרבו דווקא כמה משוברי הקופות המפוצצים והדיגיטליים ביותר כמו סדרת סרטי "באטמן". לדעתו, אף שרוב בתי הקולנוע כבר עברו לשיטת הקרנה דיגיטלית - גלגלי הפילם הישנים הם הדרך המושלמת לצפות בסרט קולנוע. "אני מעריץ גדול של חדשנות טכנולוגית, אבל ההמצאות האלה חייבות להמציא משהו שעדיין לא קיים ומבחינתי אף טכנולוגיה לא הצליחה עדיין ליצור משהו חדש כזה", אמר נולן. גם ההקרנות בתלת ממד משנות את אופי חוויית הצפייה בסרט קולנוע, לדעתו, כיוון שהן הופכות את הצפייה לחוויה אישית ופחות קולקטיבית.

בפינה אחרת בווגאס התאספו כמה כוכבים הוליוודיים כדי לקבל את הערכתם של מפעילי האולמות ובעליהם על תרומתם לזרם ההכנסות השוטף בקופות. היו שם אדם סנדלר ודרו ברימור, שבאו לקבל פרס הערכה על פועלם בעבור התעשייה - ועל הדרך גם קידמו את סרטם החדש "תקועים בחופשה". לצדם קיבלו סת רוגן ואוון גולדברג פרס תודה על תרומתם לתחום הקומדיה - ועל הדרך קידמו את סרטם החדש "שכנים". גם מארק וולברג היה שם, אמנם לא לקבל פרס, אבל כדי לקדם את הסרט החדש בכיכובו מסדרת "הרובוטריקים". כדי להמחיש עד כמה חשוב ללכוד את תשומת לבם של בני הדור הצעיר ולמשוך אותם לבתי הקולנוע הוא הביא עמו את בתו הצעירה והבטיח ש"רובוטריקים" יהיה "הסרט הגדול ביותר של 2014".

הרעש והצלצולים שנשמעו בכנס נועדו למטרה אחת ברורה: לדחוף עוד ועוד צופים לבתי הקולנוע. בשנה שעברה שברו הכנסות בתי הקולנוע את שיאי ההכנסות ממכירת כרטיסים - והסתכמו ב-35.9 מיליארד דולר. אבל הגידול הזה אינו נובע מהתלהבות יתרה של הצופים בצפון אמריקה. דווקא ביבשת הזאת לא נרשם גידול בהכנסות וכמו ב-2012, סך ההכנסות בקופות הסתכם ב-10.9 מיליארד דולר. יתר על כן, מספר הכרטיסים שנמכר אשתקד ירד ב-1% בהשוואה לשנה הקודמת והיה 1.34 מיליארד - מגמת התכווצות שנרשמת כבר עשר שנים לפחות.

בארצות הברית מי שמחזיק את התעשייה עם הראש מעל המים הם הצופים ממוצא היספאני, שנחשבים למבקרים מתמידים בבתי הקולנוע והם כמעט שליש מכלל הצופים האמריקאים. במקביל הצליחו האולפנים הגדולים למשוך לסרטיהם שני חתכי גיל משלימים: ילדים מתחת לגיל 11 וככל הנראה הסבים והסבתות שלהם, בני דור "הבייבי בום", גילאי 59-50, שמתלווים אליהם לחוויה הקולנועית. חתך הגיל הזה מסביר את הפופולריות של סרטי אנימציה כמו "גנוב על מיניונים" ו"לשבור את הקרח", וגם סרטי גיבורי העל כמו "איירונמן", "סופרמן" ו"תור".

באופן מפתיע יחסית, מגזר שעל הנאמנות שלו הוליווד יכולה לסמוך הוא חובבי הטכנולוגיה. בעוד שחלקם היחסי באוכלוסייה הוא 11% - הרי שמבחינת המכירות הם צרכו קרוב ל-50% ממכירות הכרטיסים בארה"ב. העובדה המפתיעה הזאת מעידה על כך שאין סתירה בין העובדה שהחבר'ה האלה יודעים איך ומאיפה להוריד סרטים באופן פיראטי, או לצרוך אותם באינטרנט באופן חוקי - לבין העובדה שלפחות פעם בחודש הם משקיעים את כספם בקופת בתי הקולנוע.

אבל כבר מתחילת העשור הוליווד כבר אינה מסתמכת רק על הקהל האמריקאי והיא מתייחסת ברצינות גוברת והולכת לשוק הסיני המתפתח והנפתח לתרבות המערבית. ב-2013 זינקו ההכנסות מסרטי קולנוע בסין ב-27% בהשוואה לשנה שקדמה, עם הכנסות של 3.6 מיליארד דולר. בכל יום נפתחים בסין 13 אולמות הקרנה חדשים, מה שהפך את סין למדינה השנייה בחשיבותה לתעשיית הקולנוע - אחרי ארצות הברית. זאת גם אחת הסיבות שבסרטים ההוליוודיים המפיקים משתדלים בשנים האחרונות לשלב יותר ויותר דמויות אסיאתיות ואף לחדש דיגיטלית ולהפיץ מחדש סרטים עם אורייטנציה אסיאתית כמו "שחר אדום", שבו ערכו מחדש את דמות הרעים מסינים לצפון־קוריאנים.

בישראל, אגב, אחרי שנים שבהן נראה היה כי הציבור נטש את בתי הקולנוע לטובת צפייה בבית ובילויים אחרים, בשנים האחרונות חזרו הצופים לפקוד את בתי הקולנוע. מכירות הכרטיסים גדלו ב-50% בין השנים 2013-2006, ושנת 2013 היתה שנת שיא בישראל עם מכירות של כ-14 מיליון כרטיסים, לעומת תשעה מיליון כרטיסים בלבד ב-2006. גם ההכנסות של בתי הקולנוע יחסית למספר המסכים (אולמות) גדלו משמעותית בשנים האחרונות. מספר המסכים בישראל נותר כשהיה (313 מסכים ב-2006 לעומת 298 מסכים כיום), אולם מספר הכרטיסים למסך גדלו מ-28.7 אלף ב-2006 ל-45 אלף ב-2012; מאחורי המגמה המובהקת הזאת עומדים השינויים שחלו בענף, שכללו פתיחת מגה־קומפלקסים, במקביל לסגירת בתי קולנוע ומסכים מיושנים. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ