הסתיימה הלווייתו של אסי דיין בבית הקברות בנהלל

נאנשי תרבות ופוליטיקאים ליוו את הבמאי, התסריטאי והשחקן אסי דיין בדרכו האחרונה, בבית הקברות בנהלל. מוקדם יותר חלפו מאות על פני ארונו, שהוצב בסינמטק תל אביב, הביעו תנחומים לבני משפחתו שנכחו באולם והתבוננו בתמונות של דיין ותמונות מתוך סרטיו

נירית אנדרמן
שני ליטמן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נירית אנדרמן
שני ליטמן

אסי דיין היה אוהב את הסצינה הזאת: לוויה בחום כבד, בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, שמתחילה בחבורה של צלמים שמעצבים את הפריים, לתוכו יוכנסו בני משפחת המנוח, האורחים, הרב, הזרים והארון. חשוב להקפיד שהשמשיות לא יסתירו, כי גם את טקס האשכבה הזה, כמו את כל חייו של המנוח, יהיו רבים שירצו לראות. מאחורי הכיסאות והקבר הטרי נפרשים שדות צהובים של עמק יזרעאל ובתי המושב נהלל.

דיין, הבמאי, הכותב והדמות הציבורית, שלא ניתן היה להפריד אותה מהאדם שמאחוריה, בעצם כבר כתב את הלוויה שלו עצמו, בסרט "מר באום". הפעם הוא לא היה שם כדי להגיד "קאט".

הלוויתו של אסי דיין היום אחה"צ, בבית הקברות בנהללצילום: גיל אליהו

דיין נקבר היום אחר הצהריים במרחק של כמה מטרים מקברו של אביו, הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר משה דיין. למרות כל הדרכים שבהן הוא בעט בממסד ובתפקיד שלכאורה יועד לו, כבן לאחת המשפחות הבולטות בחברה הישראלית, שעליה נמנים יוצרים, פוליטיקאים וגנרלים, בסופו של דבר הוא ידע שייקבר לצד אביו, בבית הקברות המשקיף על העמק. כמו שאמר לאילנה דיין בראיון לפני כמה שנים, כשהתמודד עם התמכרות קשה לסמים ודיבר הרבה על מותו: "אחרי הכל, אני הרי נהללי".

בהלוויה נכחו בעיקר בני משפחתו של דיין, בהם אמו רות, דודתו ראומה ויצמן, ילדיו עמליה, אבנר, אסיה וליאור, אחותו יעל דיין ואחיו אודי דיין. עוד הגיעו בן דודו של דיין, הסופר יהונתן גפן, בתו הקולנוענית והסופרת שירה גפן, בן דודו האלוף לשעבר עוזי דיין, הסופר מאיר שלו, יוסי שריד, אנשי הקולנוע כתרי שחורי, אלון גרבוז ונפתלי אלטר, שהיה שותפו של דיין לכתיבת כמה מסרטיו, השחקנים רבקה נוימן ושמיל בן ארי שכיכבו בסרטו "שמיכה חשמלית ושמה משה", נשותיו לשעבר סמדר קלצ'ינסקי וקרוליין לנגפורד, הבמאים דוד וולך, יריב הורוביץ, מיכל בת אדם, איל שיראי וחגי לוי, השחקנית לוסי דובינצ'ק שהיתה ידידתו הקרובה של דיין, מפיקי סרטיו חיים מקלברג ומיכה שרפשטיין ועוד כמה עשרות של חברים וקרובים.

הטקס לזכר דיין בסינמטק תל אביבצילום: מוטי מילרוד

לאחר שנאמר "קדיש" מפי שני בניו של דיין, שר נפתלי אלטר את שיר הנושא מתוך הסרט "חגיגה לעיניים", שכתב דיין, ודנה וישינסקי שרה את "שיר הפרחה" פרי עטו ואמרה, "כמה מתאים, כמו אסי, להכניס קצת הומור לרגע כזה".

בנו של דיין, ליאור, קרא שיר שכתב דיין לאמו רות. השחקנית רבקה מיכאלי סיפרה כי "אסי היה אנרכיסט עוד לפני שידע מה זה. ראומה פעם סיפרה כשבחתונה שלה עם עזר, בחצר ביתם של משה ורות דיין, היא ביקשה מאסי להרים את שובל שמלת הכלה שלה וללכת מאחוריה. אסי הרים את השוב ומאותו רגע אמר לכלה, 'דיו דיו!'. זה היה אסי לכל אורך הדרך".

הבמאית מיכל בת אדם נשאה גם היא דברים ואמרה, "לא הייתי קרובה אליו, אבל הייתי רגישה לתהומות הבדידות והרי האהבה, וההסתכלות החוצה וההסתכלות פנימה בסכין כל כך חדה, והידיעה שכל מה שיש זה מה שאנחנו רואים כאן ועוד רגע זה לא יהיה, וכל זה ספוג בכמיהה עצומה ובגעגוע למשהו הזה שלא יודעים מה הוא".

רות דיין בטקס לזכר בנה בסינמטק תל אביבצילום: מוטי מילרוד

לפני הצהריים הוצב ארונו של דיין באולם 3 של סינמטק תל אביב, כדי לאפשר לציבור לחלוף על פני אחד מאנשי הקולנוע החשובים שפעלו כאן בעשורים החולפים. מאות אנשי קולנוע, יוצרים, אנשי מתחומי התרבות השונים ונציגים של הציבור הרחב חלפו על פני ארונו של דיין שהוצב על גבי הבמה, הביעו תנחומים לפני בני משפחתו שנכחו באולם והתבוננו בתמונות סטילס של דיין ותמונות מתוך סרטיו שהוקרנו בדממה על פני המסך הגדול.

מנהל הסינמטק התל-אביבי, אלון גרבוז, ציין כי זו הפעם הראשונה אי פעם שארונו של איש קולנוע מוצב במקום. "אסי פעם צחק ואמר לי שאחרי מותו הוא מבקש שיציבו את ארונו בסינמטק, והוא הציע שנשנה את שם המקום ל'אסינמטק'", סיפר גרבוז. "זה נאמר אמנם בהומור, אבל לדעתי דיין ראוי לכל כבוד שהממסד הקולנועי בארץ יעניק לו, ויש משהו סמלי בכך שהאדם הראשון שארונו מוצב בסינמטק הוא מי שהיה דמות כה חשובה ומרכזית בהוויה התרבותית הישראלית". גרבוז גם ציין כי מחווה מקיפה לפועלו הקולנועי של דיין צפויה להתקיים בקרוב בסינמטקים השונים ברחבי הארץ. עם זאת, טרם נקבע המועד שבו תתקיים מחווה זו.

ליאור דיין ליד ארונו של אביו בסינמטק תל אביבצילום: מוטי מילרוד

אמו של דיין, רות, ישבה בשורה הראשונה באולם וקיבלה את פני המנחמים הרבים, יחד עם אחותה ראומה ויצמן, בתה יעל דיין, ילדיו של דיין - ליאור דיין שהגיע עם בנו התינוק, אסיה ועמליה - אשתו לשעבר של דיין קרוליין לנגפורד ובני משפחה נוספים. בין האורחים הרבים היו הבמאים איתן גרין, עמוס גיתאי, יריב הורוביץ, ערן ריקליס ודינה צבי ריקליס, מייסדת סינמטק ירושלים ליה ון ליר, השחקנים גברי בנאי, ששון גבאי, גילה אלמגור, אשתו לשעבר של דיין סמדר קילצ'ינסקי, גבי עמרני, חנה לסלאו ומיקי קם, הצייר יאיר גרבוז, המפיק משה אדרי, יו"ר קרן הקולנוע הישראלי כתריאל שחורי, יו"ר האקדמיה לקולנוע איתן אבן, ורבים אחרים.

"איבדנו את אחד היוצרים הגדולים של הקולנוע הישראלי", אמר ששון גבאי לאחר שהביע תנחומיו לבני משפחת דיין. "הוא עשה הרבה דברים משמעותיים בקולנוע המקומי, למרות שכל חייו התעקש להיות לא משמעותי. העשייה שלו נבעה פעמים רבות מתוך חייו, והצליח לעשות כך דברים מאוד משמעותיים. חבל שדרכו היתה כה קשה ועצובה וכואבת, אך זו הבחירה הסיזיפית שהוא עשה והלך אתה עד הסוף".

יעל דיין, רות דיין וליאור דיין בטקס בסינמטק תל אביבצילום: מוטי מילרוד

יעל דיין, אחותו של אסי דיין, ציינה כי "הכל כבר נאמר, והדבר היחידי שנותר כעת לעשות הוא לראות שוב את הסרטים שלו ולקרוא את הדברים שכתב". בתו אסיה, המתגוררת באיטליה, היגעה אמש לישראל וציינה כי העובדה שרבים כל כך באו לחלוק לו כבוד אחרון מאוד מרגשת אותה. "אני חושבת שכולם יתגעגעו אליו, כל מי שאוהב קולנוע, וזה אובדן גדול לא רק לנו אלא לכל הישראלים".

"אני עוברת ימים מאוד קשים, הרבה בכי", אמרה השחקנית סמדר קילצ'ינסקי. התחושה עם אסי היתה תמיד של פספוס, אבל מכיוון שהוא תמיד הקדים את כולם בעשר שנים, אני מניחה שיש לנו עוד כמה שנים כדי להבין אותו ואת מה שעשה. הוא היה איש יקר, מאוד חכם ואהוב. כולנו ידענו אמנם שזה יקרה, ובמיוחד הוא שהתעסק בזה (במוות) יותר מכולם, אבל זה לא מקהה את הכאב".

גברי בנאי סיפר שרעד כולו כאשר ניגש להביע את תנחומיו לפני אמו של דיין, רות. כל השנים מה שהיא עברה עם הילד הזה, בן הזקונים שלה. כולנו הערצנו אותו, אהבנו אותו, הוא היה כישרון בלתי רגיל".

בשלב מסוים עלתה אל הבמה הסופרת סביון ליברכט וקראה קטעים מכמה שירים שכתב דיין. "בראשית לא היה כלום, גם באחרית/ וביניהם הייתי אני/ מהלך בארצות, כמו קהלת בירושלים/ ואני אין לי בראשית ואין לי אחרית/ כמו צמח רב שנתי/ כמו פקעות/ כמו שמות של מקומות/ כמו הים שלא סופרים את גליו/ כמו הצלקות בהר ממול/ כמו מקומות/ כמו כל המנגד הזה/ ולא החכמתי כמו קהלת ואני יודע יותר/ ויותר/ מה שפחות".

וקטע משיר נוסף שכתב דיין ליום הולדתה של אמו: "לאמא בת התשעים ושלוש/ מבנך בן הששים וארבע/ המדדה אחריך/ מנסה בשארית כוחו וגמגומו/ לזכות בגן או שניים/ שידביקו אותך במרוץ היומי/ אל חדוות התנועה ומאור הפנים/ שבהם את זוללת חיים/ שאפילו הנצח מרכין זמנים/ והזקנה מאבדת את שמה הרע/ כשאת דוהרת בכבישים/ חוצה אנשים וחוצת ישראל".

ואילו מוישלה הורוביץ הראל, בן כיתתו של דיין בבית הספר בצהלה וחבר ילדותו, סיפר כיצד בצעירותם נסעו שניהם יחד לקפריסין ובמקום להגיעו משם לאירופה כמתוכנן, נקלעו שם לבית הכלא. הוא הקריא שיר שכתב דיין לכבוד פגישת מחזור של בני הכיתה שהתקיימה בינואר השנה. "עכשיו/ כשכולכם כאן/ מהזמן הישן", כתב דיין, "ושוב אני כל כך קטנטן/ עדיין נמוך ומסתובב פה ושם/ וחיי עוברים מאז לעתה/ ככה סתם.../ כאילו כלום לא קרה/ ואני מבקש ממני ומכם סליחה/ וטוען שהכל, בינתיים, הוא לעת עתה/ ויותר מאוחר, לאחר השבעה/ אחזור אל הזמנים ההם.../ ממש מהתחלה/ ממש אתכם".

ארונו של דיין נשאר בסינמטק התל אביבי עד השעה 13:00 ולאחר מכן יצא לנהלל.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ