איך הקולנוע הישראלי החמיץ את חנה מרון

הופעותיה הספורות של חנה מרון בקולנוע, על אף שבו החלה את דרכה כילדה, היו מצוינות ובמינון נכון, ובעיקר תפקידה בסרט "דודה קלרה" - שבו גילמה את דמותה של קלרה בעוצמה מדויקת

אורי קליין
אורי קליין
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי קליין
אורי קליין

לקולנוע הישראלי לא היתה חנה מרון אלייזה דוליטל, הפונדקאית או מדיאה, וגם לא זו שקריאתה מלאת שמחת החיים האירונית "פתוח!" נחרתה בזיכרון הלאומי, אלא דמות משמעותית אחת, זו של קלרה ב"דודה קלרה", סרטו החכם והמרגש של אברהם הפנר מ-1977 (ואני עדיין מהסס איזה מבין סרטיו של הפנר הוא המועדף עליי, זה או "לאן נעלם דניאל וקס").

בעוצמה מדויקת, שחוסנה לא הסווה את שבריריותה של הדמות שעיצבה, גילמה מרון בקומדיה העצובה של הפנר את זו השולטת במשפחה ממוצא פולני, שנכנסת לתזזית כאשר אחת מבנות המשפחה, זיוה'לה, עומדת להתחתן. היא מרגישה אחראית לכולם: לאחיותיה (שיחד עמן היא מנהלת סלון לכלות במאפו־פינת־בן יהודה בתל אביב) ולבעליהן החלשים, ומחכה בשקיקה להגעתו של אחיהן מאנגליה, שהיגר ופתח שם עסק מצליח. היא מחכה לו כדי לא להיות לבד בניסיונה לשמור על הישרדות המשפחה, אך המציאות, כדרכה של מציאות, טופחת על פניה.

חנה מרון. תפקיד מצויןצילום: ישראל הרמתי

מרון עשתה ב"דודה קלרה" תפקיד מצוין, במינון הנכון, שמבליט עד כמה הקולנוע הישראלי החמיץ את חנה מרון (כפי שהוא החמיץ גם שחקניות גדולות נוספות שלנו, שהופיעו רק במספר מועט של סרטים, כגון אורנה פורת, מרים זוהר או ליא קניג, שבקרוב תיראה על מסכינו בקו־פרודוקציה הגרמנית־ישראלית "המסע של האנה"). האם יוצרי הקולנוע המקומיים חששו שבהיותן שחקניות תיאטרון בראש ובראשונה, הן יביאו אל הבד מחוות תיאטרליות גדולות מדי לבד הקולנוע? אם כן, הופעתה של מרון בסרטו של הפנר או של אורנה פורת ב"עד סוף הלילה" של איתן גרין, הוכיחו עד כמה תפיסה זו היתה מוטעית.

23 שנים הפרידו בין הופעתה של חנה מרון ב"דודה קלרה" לבין הופעתה הקולנועית הקודמת ב-1954, בסרט הנעלם "אבן על כל מיל" של אריה להולה. היא הופיעה בכמה סרטים ישראלים נוספים, ובהם "העיט" (1981) ו"כביש ללא מוצא" (1982) של יקי יושע, "זמן אמת" (1991) של אורי ברבש והופעתה הקולנועית האחרונה – "סוף שבוע בגליל" של משה מזרחי ב-2007. תפקידה הקולנועי הבולט ביותר בצד "דודה קלרה" היה בסרטו של עמוס גיתאי "יום יום" ב-1998, שבו היא גילמה יהודייה הנשואה לערבי.

אך כמכלול, הופעותיה הקולנועיות של חנה מרון מסמנות החמצה, בעיקר לאור העובדה שהקריירה שלה החלה בכלל בקולנוע. היא הופיעה ב-1931 בסצנת הפתיחה של אחד הסרטים הידועים ביותר בתולדות הקולנוע, "M" של פריץ לאנג, שבו היא היתה אחת מקורבנותיו של הרוצח הסדרתי שסיפורו ניצב במרכז הסרט המופתי הזה. באותה סצנה היא חגה במעגל במשחק ילדים תמים, ודימוי זה, מעבר לחשיבותה ומקומה של חנה מרון בתרבות המקומית, יחרות את זכרה לתמיד בתודעה הכלל־עולמית.

אברהם הפנר. הקולנוען שלא החמיץ את מרוןצילום: איתי נאמן
הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ