הוליווד משחזרת את הסרטים שלה שוב ושוב

מהיוצרים שהביאו לכם את הסיקוול, 
הפריקוול והרימייק, קבלו את המונח החדש: 
"רי־בוט". כי בשביל מה להמציא סרט חדש אם אפשר לקחת להיט ישן ולהתאים אותו לימינו? כרוניקה של סיפור שלא נגמר, עם צאת 
הפרק החדש בסדרת "כוכב הקופים"

אליחי וידל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אליחי וידל

מה ההבדל בין "ספיידרמן 2" ל"ספיידרמן המופלא 2"? האם "אימת הפאנטום" הוא הסרט הראשון בסדרת "מלחמת הכוכבים", או בכלל הסרט הרביעי ברצף? מאיפה ולאן בדיוק חזר סופרמן בסרט "סופרמן חוזר" - מהפרק השני בסדרה שבה כיכב כריסטופר ריב, או אולי לקראת הפרק הראשון של "איש הפלדה", בכיכובו של הנרי קאביל? ומה בעניין "כוכב הקופים: השחר" שעולה השבוע לאקרנים? איפה הוא נמצא על רצף הזמן שבין הפרק הראשון של הסדרה, שהוקרן בשנת 1968, לבין הפרק הראשון המחודש שעלה בשנת 2001, וביחס לפרק הראשון בטרילוגיה שאותחלה בשנת 2011, "כוכב הקופים: המרד"?

כמעט בכל שנה רושמת לעצמה תעשיית הקולנוע ההוליוודית ציוני דרך היסטוריים. יש שנים שבהן עולה לאקרנים סרט שייכנס לרשימת הסרטים הטובים של כל הזמנים, יש שנים שייזכרו בזכות פריצתם של כוכב או כוכבת חדשים לתודעת הקהל, יש שנים שבהן נעשה לראשונה שימוש בטכנולוגיה שלוקחת את התעשייה לשלב הבא בהתפתחות שלה ויש שנים שבהן נשברים שיאי ההכנסות, או ההוצאות על ההפקה.

מתוך "כוכב הקופים", 1968
מתוך "כוכב הקופים - המרד", 2011צילום: AP

שנת 1970 היא שנה שכזאת, אבל לאו דווקא בזכות הישגים אמנותיים יוצאי דופן (למרות הצלחה מרשימה לסרטים כמו "סיפור אהבה", "מ.א.ש", או "פאטון"), אלא בזכות פריצת דרך מסחרית.

תשובות לשאלות מטרידות

בשנת 1970 נחשף קהל צופי הקולנוע לראשונה למונח חדש שטרם היה כמותו בהוליווד עד אז: ה"סיקוול", סרט המשך לשובר קופות קולנועי. ההצלחה הקופתית של "כוכב הקופים", שנתיים קודם לכן, דחפה את אולפני פוקס המאה ה-20 לפתח סרט המשך שינסה לשפוך אור על התעלומה שבה מסתיים הסרט הראשון: מה גרם לקטסטרופה שהחריבה את ניו יורק ואת האנושות כולה. הסיקוול הזה, "מתחת לכוכב הקופים", הוביל לשלושה סרטי המשך נוספים בסדרה ופתח מסורת הוליוודית רבת שנים של סדרות סרטי קולנוע שהעלילה והדמויות הראשיות שלהן מתפתחות מפרק לפרק, כמו בסדרת טלוויזיה.

הסרט האחרון מפס הייצור של הסדרה "כוכב הקופים", ממוקם אי־שם בעבר הרחוק והוא מנסה לספק תשובות לשאלות המטרידות מהסרט הראשון: כיצד השתלטו הקופים על כדור הארץ, איך התפתח המבנה החברתי שבו הם גברו על בני האדם ואיך הם הצליחו לדחוק את בני האדם ממעמד של שליטים כל־יכולים למיעוט נרדף.

כמו הסרט הראשון, גם "כוכב הקופים: השחר" מסתיים בתובנות לא חיוביות על ההתנהגות האנושית, והאווירה הקודרת ששולטת במסך שולחת מסר קשה על היכולת של בני האדם לחיות בהרמוניה עם יצורים אחרים ובינם לבין עצמם.

עד מהרה נהפכה תופעת הסיקוולים לעניין שבשגרה בתעשיית הקולנוע המסחרי וסחפה לתוכה סדרות כמו "רוקי" עם סילבסטר סטלון שהניב ארבעה סרטי המשך, "הארי המזוהם" של קלינט איסטווד שחזר ארבע פעמים נוספות לנקות את הפשע מהרחובות, הסאגה הנרחבת "הסנדק", שביים פרנסיס פורד קופולה והסתיימה אחרי שלושה פרקים, "אינדיאנה ג'ונס" של סטיבן ספילברג, "הנוסע השמיני", "סופרמן" וכמובן סדרת "מלחמת הכוכבים" של ג'ורג' לוקאס.

מתוך "סופרמן", 1978צילום: REUTERS
מתוך "סופרמן - איש הפלדה", 2013צילום: AP

כמעט 30 שנה לאחר שתופעת הסיקוולים התחילה לכבוש את הוליווד בא ג'ורג' לוקאס, וכדי למתוח את מותג "מלחמת הכוכבים" (שהביא עמו שני סיקוולים לסרט המקורי) הציג לעולם את הפריקוול - שזה כמו סיקוול, אבל אחורה ברצף הזמן של העלילה המקורית.

"אימת הפאנטום", שלמעשה היה הסרט הרביעי שנוצר, נהפך לראשון מבחינת הכרונולוגיה של העלילה והפרק הראשון בטרילוגיית הפריקוול של "מלחמת הכוכבים". בעוד שנה יציגו אולפני דיסני את הסיקוול הרביעי, שיהיה גם הראשון בטרילוגיה השלישית בסדרה.

"סיקוול", "פריקוול", "רי־מייק", "קאבר", "אינטרפרטציה", "אדפטציה", "החייאה", או "רי־בוט". לא משנה איך תקראו להם - בהוליווד כמו בהוליווד, בסך הכל מדובר בשיטות שונות למקסום רווחים מסרטים מצליחים.

ההשקעה ירדה לטמיון

ההשקעה בפיתוח מותגים קולנועיים היא עצומה ונאמדת במאות מיליוני דולרים בשנה. האולפנים חוברים ליצרניות צעצועים, מפתחים משחקי יצירה ובובות משחק, משחקי מחשב, תחפושות, חוברות קומיקס, עולמות וירטואליים - והכל רק כדי לגרום לצופים להתחבר לדמויות ולעלילה המקוריים, להתאהב בהם ולהביע נכונות לצפות בסרט המשך בסדרה. וכשזה קורה - משימת השיווק של סרט ההמשך קלה יותר וההוצאות (גם אם הן גבוהות יותר) יניבו הכנסות גדולות יותר. לפעמים, כמו במקרים של "ג'ון קרטר", או "הפרש הבודד" - ההשקעה העצומה יורדת לטמיון, כיוון שלמרות המאמצים השיווקיים הקהל לא הצליח להתחבר לדמויות, לעלילה או לעולם שבו היא ממוקמת.

בשנים האחרונות שולט בשוק המונח "רי־בוט" - שמשמעו אתחול מחדש של הסרט, או סדרת הסרטים. בדומה לעבודה על מחשב, אין הכוונה לכך שמכבים את המכשיר לחלוטין ומדליקים אותו מחדש, אלא מפעילים מחדש את מערכת ההפעלה, בתקווה שהפעם היא תעבוד טוב יותר והמחשב יתגבר על באגים וירוץ מהר יותר. בתעשיית הקולנוע הכוונה היא לקחת סרט מצליח, עם גיבור אהוב ועלילה תפורה היטב ופשוט לרכוב על ההצלחה שלה עם סוג של עיבוד עדין מחדש, שלוקח בחשבון טכנולוגיות חדשות, התייחסויות רלוונטיות לאירועים אקטואליים, או נופים עירוניים וליהוק של שחקנים שמתאימים יותר לקהל הצעיר. כמו הסרט הקודם - רק הפעם בלי הבאגים.

כך קרה עם סדרת סרטי "ספיידרמן" שהולידה רי־בוט לכל הסדרה עם "ספיידרמן המופלא", ועם סדרת סרטי "באטמן" שהתגלגלה ל"האביר האפל", "סופרמן" שנהפך ל"איש הפלדה", "הענק הירוק" ועוד גיבורים רבים וטובים אחרים. המשותף לרוב הרי־בוטים, הוא באמת העובדה שהם מתמקדים בגיבורי־על או בגיבורי סרטי אקשן. אבל לא רק: סדרת "הפנתר הוורוד" אותחלה מחדש בשנת 2006, "גודזילה" אותחלה לפני חודשים אחדים ובקרוב יאותחלו גם "צבי הנינג'ה", "הדרדסים" ואפילו הרפתקאות חבורת "הנשיונל למפון". בשבועות האחרונים נודע כי הבמאי שיין בלייק ("איירונמן 3") כבר עובד על רי־בוט של הפרק הראשון בסדרת "הטורף", שבה נלחם ארנולד שוורצנגר בשנת 1987 בחייזר אלים ומרושע.

יתרון נוסף שהאולפנים מוצאים בשיטה של אתחול סרט או סדרת סרטים שהצליחו לפני 20 או 30 שנה היא רכיבה על גל הנוסטלגיה. הניסיון המוצלח של רי־בוטים הוכיח שצופים רבים ש"גדלו" על הסרט או הסדרה נכונים לבוא ולצפות בסרט המחודש כדי להחיות את חוויות הילדות שלהם. בנוסף, צופים שגדלו להיות הורים, גם יקחו את ילדיהם לצפות בסרטי הילדות שלהם וישמשו כסוכני שיווק טובים לכל הסחורה הממותגת שסביבו. צופה בוגר שבילדותו נמנעה ממנו האפשרות לשחק בבובות משחק (אקשן פיגרס) של גיבורי־על יהיה נכון יותר לרכוש בובות, חולצות ומשחקי מחשב כאלה לילדים שלו.

מתוך "מלחמת הכוכבים", 1977צילום: AP
מתוך "מלחמת הכוכבים, נקמת הסית'", 2005צילום: AP

מנגד, לא כולם מקבלים באהבה ובזרועות פתוחות גרסאות רי־בוט לסרטים ותיקים. בקרב רבים מהם הגישה הזאת מעוררת דחייה ואף זעם. לטענתם, תעשיית הסיקוולים, הפריקוולים והרי־בוטים הפכה את הוליווד - תעשיית הקולנוע הפורייה ביותר גם מבחינה מסחרית וגם מבחינה אמנותית - לתעשיית פס ייצור נוסחתית, שבה הנוסחה מיצתה את עצמה איפשהו בין סוף שנות ה-90 לאמצע העשור הקודם. רימייק ורי־בוטים, לטענתם, צריך לעשות מתוך הערצה ואהבה לסרט המקורי (כמו שהבמאי אלפרד היצ'קוק חידש בעצמו, לעצמו, את "האיש שידע יותר מדי" והוציא מתחת ידו יצירת מופת), כיוון שבלעדיהם ייצא לאקרנים סרט מלאכותי, עלוב וחסר מעוף, שבוודאות לא ישתווה למקור וגם לא יתרומם בקופות.

אחד הרי־בוטים המושמצים ביותר הוא ל"זיכרון גורלי" משנת 1990 (בבימוי של פול ורהובן, שוב בכיכובו של שוורצנגר), שהופק מחדש בשנת 2012 בבימוי של לן וייסמן ובכיכובו של קולין פארל. הציפיות מהרי־בוט לסרט היו גבוהות מאוד לאחר שהסרט שהופק לפני שני עשורים גרף הכנסות של 260 מיליון דולר על השקעה של כ-50 מיליון דולר בהפקה. הרי־בוט נכשל בקופות בתי הקולנוע לאחר שאך בקושי השיב את ההשקעה בו - 125 מיליון דולר - כשהכניס 198 מיליון דולר.

המעריצים הוותיקים הם מצד אחד גם סוכני השיווק הטובים ביותר, אבל מצד שני הם יכולים להיות מכשלה קשה ביותר לפיצוח. הגרעין הקשה של חובבי הסרטים המקוריים תופש את הסרטים הללו כסוג של אייקון תרבותי ומודל שאין לשכפל אותו. הם יודעים בעל פה כל רפליקה בתסריט ומקבלים באהבה את הבאגים והפספוסים בעריכה ובשימוש בטכנולוגיה הפרמיטיווית. הם מתקשים להבין מדוע צריך לקחת סרט מדע בדיוני מוצלח ומבדר עם שניים מהכוכבים הגדולים ביותר של הוליווד בעשורים האחרונים (שוורצנגר ושרון סטון) ולחדש אותו רק 22 שנה אחרי כן עם שחקנים סוג ב'.

אבל בינתיים נראה שמי שידם על העליונה הם האולפנים הגדולים שמעוניינים להפיק את מקסימום הרווחים מההשקעות הקודמות שלהם ושל קודמיהם. מדוע להסתכן בפיתוח גיבורי־על חדשים אם חוברות הקומיקס מספקות כבר עשרות שנים את הדמויות האהובות ביותר? מדוע לבזבז סכומי עתק על בניית עולם בדיוני חדש, אם אפשר פשוט לקחת עולם מושלם שכזה, שסביבו נכתבו כמה וכמה עלילות ועלילות משנה, להכניס אותו לתוך תוכנת אנימציה ממוחשבת (שלא מחייבת לוקיישנים ושחקנים יקרים), לערבב ולהוציא סרט חדש? 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ