המדינה שוקלת לתבוע החזר כספי מהבמאית החיפאית סוהא עארף שהציגה את סרטה כפלסטיני

"וילה תומא", שקיבל כ2 מיליון שקל מגופי תמיכה ישראלים, הוצג בפסטיבל ונציה כפלסטיני, למורת רוחו של משרד התרבות. מנהל קרן הקולנוע הישראלי מודה: החוזה לא מורה ליוצרת איך להציג את סרטה

נירית אנדרמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נירית אנדרמן

במשרד התרבות שוקלים לדרוש מהתסריטאית והבמאית סוהא עראף להחזיר את כספי המדינה שהושקעו בסרטה החדש, "וילה תומא". זאת בעקבות החלטתה של עראף להציגו בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בוונציה כסרט פלסטיני ולא כסרט ישראלי, אך שרוב תקציבו הגיע מכספי ציבור ישראליים.

"נדהמנו לשמוע על הכוונה להציג בפסטיבל את הסרט, שנעשה על־ידי יוצרים ישראליים ונהנה מתמיכת מדינת ישראל, ככזה שמייצג כביכול את פלסטין", נמסר ממשרד התרבות. "בעקבות כך בוחנת עכשיו הלשכה המשפטית של משרד התרבות את האפשרות לדרוש החזר של כספי המדינה שהושקעו בסרט".

שלושת המשקיעים העיקריים בסרט "וילא תומא" הם קרן הקולנוע הישראלי (1.3 מיליון שקל), הסוכנות לעסקים בינוניים וקטנים של משרד הכלכלה (600 אלף שקל) ומפעל הפיס ( 114 אלף שקל), ולצדם קיבל הסרט גם כספי השקעה גרמנית.

עארף. התקדים של הסרט "עג'מי"צילום: אמיל סלמן

בקרן הקולנוע הישראלי מבהירים כי עראף היא אזרחית ישראלית תושבת חיפה, כי הסרט עבר את כל שלבי המיון המקובלים, וכי עראף (שהיא גם מפיקת הסרט) עמדה בכל תנאי החוזה שלה עם הקרן. "היא עומדת בכל תנאי ההסכם ככתבו ולשונו, כולל אזכור כל הגופים התומכים בתחילת הסרט ובסופו, וכן גם בכל האזכורים של הסרט. היא אינה מנסה להצניע זאת ולא להתכחש לכך", אומר מנהל קרן הקולנוע הישראלי, כתרי שחורי.

“וילה תומא” , שיוקרן ב"שבוע המבקרים" בוונציה, הוא מלודרמה שעלילתה מתרחשת ברמאללה בימים הראשונים של הכיבוש הישראלי. היא עוקבת אחר שלוש אחיות נוצריות המתגוררות זה שנים בווילה וחיות כאילו דבר סביבן לא השתנה, אבל כאשר אחייניתן מגיעה לביקור הדברים מתחילים להשתנות.

שחורי. אולי יש בזה אפילו יתרוןצילום: מוטי קמחי

שחורי מדגיש כי הסרט הוא דרמה משפחתית המתרחשת כולה בעולם ערבי, ולכן "אין לה אמירה פוליטית כלשהי הקשורה לסכסוך הישראלי־פלסטיני. זהו סיפור אישי לחלוטין. היינו שמחים אילו עראף היתה מגישה את סרטה כסרט ישראלי, וציפינו שכך תעשה, אבל מבחינה פורמלית אין כל סעיף בחוזה ההתקשרות עם הקרן שמחייב את היוצר איך להגיש את הסרט לפסטיבלים".

שחורי מציין כי במקרים רבים גופים מממנים של סרטים מותירים בידי היוצר את ההחלטה כיצד להציג את סרטו. לדוגמה, "כנס העתידנים" של ארי פולמן, אף שחלק ניכר מהמימון שלו היה פולני וגרמני, הוצג בפסטיבלים בינלאומיים כסרט שהוא בראש ובראשונה ישראלי, לפי החלטת היוצר. כמו כן מבהיר שחורי כי גם מהעובדה שהסרט מוצג כפלסטיני עשויה לצמוח תועלת. "צריך לזכור שזה סרט עם סיכוי טוב מאוד להיות מוקרן בפסטיבלים בעולם הערבי, ואם הוא יוקרן שם זה יהיה עם הקרדיטים של כל הגופים המממנים הישראליים שלו — יש לזה ערך רב", הוא אומר.

כבר היו תקדימים של סרטים שנוצרו במימון ישראלי על ידי במאים פלסטיניים, שבחרו להתנער מהזהות הישראלית של הסרט. המקרה האחרון והמוכר ביותר, שעורר סערה תקשורתית גדולה, היה הסרט "עג'מי", שבוים על ידי ירון שני הישראלי וסקנדר קובטי הפלסטיני. הסרט היה מועמד לאוסקר האמריקאי בקטגוריית הסרט הטוב ביותר בשפה זרה, אך זמן קצר לפני הטקס אמר קובטי: "הכסף מגיע מישראל, אך אני לא יכול לייצג מדינה שלא מייצגת אותי", ועורר תגובות נזעמות רבות בישראל.

עראף , שכתבה בין היתר את התסריטים ל"הכלה הסורית" ו"עץ לימון", סירבה להגיב לידיעה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ