נירית אנדרמן
ארונה של ליה ון ליר במדשאת סינמטק ירושליםצילום: אמיל סלמן
נירית אנדרמן

מאות אנשים באו היום לסינמטק הירושלמי כדי לחלוק כבוד אחרון לליה ון ליר, האשה שהקימה את הסינמטק ואת פסטיבל הסרטים וניהלה אותם לאורך עשרות שנים. לצד שורה ארוכה של במאים, מפיקים, שחקנים ואנשי תעשיית הקולנוע באו להיפרד מוון ליר, שמתה ביום שישי האחרון, גם נשיא המדינה ראובן ריבלין, ראש העיר ניר ברקת, שרת התרבות והספורט לימור לבנת, ושגריר צרפת פטריק מזונאב.

"אשה הוזה, חולמת, עם רוח נבואית, צועדת ברחבי ירושלים, נחושה תמיד להגשים חלום, מתעקשת כמעט לבדה שהעיר הזאת תהיה גם 'ירושלים של אמצע', כביטוי שטבע יהודה עמיחי - מרכז תרבות, ארמון לרוח האדם", ספד נשיא המדינה לוון ליר. "אני זוכר שסיפרת לי איך וים ואת (ון ליר, בעלה המנוח, נ"א) החלטתם שלא לקנות בית קולנוע, אלא לאסוף סרטים. מהספרייה הביתית שלכם צמח מפעל לאומי, ארכיון מצולם של ההיסטוריה היהודית ומדינת ישראל".

נשיא המדינה ראובן ריבלין נפרד מליה ון ליר. ""אשה הוזה, חולמת, עם רוח נבואית"צילום: אמיל סלמן

אל מול ארונה של ון ליר, שהוצב במרכז רחבת הדשא שלמרגלות הסינמטק, כשהוא מכוסה בבד בצבע לוונדר שעמו ון ליר היתה כה מזוהה, המשיך הנשיא ואמר: "את האמנת שהתרבות והקולנוע האמנותי הם הפרח שלמענו אנו חיים, ובשם האמונה הזאת נתת לירושלים את שכיות החמדה של התרבות, במלוא הדרם. בשביל ירושלים היית אשה שהיא רעיון, מוסד במובן הטוב של המלה, ותמיד האמנת שהקולנוע הוא כלי שאין כמותו ליצירת שיח בין מגזרים שונים".

הבמאי אבי נשר ציין בדבריו שלוון ליר היה קסם מיוחד שהצליח לגעת בהרבה מאוד אנשים, ואף שלא היתה במאית, שחקנית, מפיקה או מבקרת קולנוע, היתה אחראית למעשה יותר מכל אחד אחר לתקומה של הקולנוע הישראלי בעשור האחרון. נשר סיפר כי כשעבד לפני כמה שנים עם השחקנית פאני ארדן, ששיחקה בסרט שלו והיתה בעברה נשואה לבמאי פרנסואה טריפו, שאל אותה מי בעצם עמד מאחורי הגל החדש הצרפתי. "אתה תופתע, אבל היה זה אנרי לנגלואה", ענתה לו ארדן.

לנגלואה, שהקים את הסינמטק וארכיון הסרטים הצרפתי, לא העדיף ז'אנר קולנועי אחד על פני האחר, אמר שאין סוג קולנועי אחד שעדיף על האחרים, ציין נשר, וחזונו זה הוא שסחף אחריו קבוצה של יוצרים צעירים שנהפכו לדמויות מפתח ביצירת הגל החדש הצרפתי. "בדיוק כמו לנגלואה, ליה ון ליר עשתה אותו הדבר בארץ, ובשנות ה–60 וה–70 הקימה את הסינמטקים בחיפה ובירושלים שהקרינו כל ז'אנר קולנועי אפשרי, ראוי ולא ראוי", אמר נשר.

נועה רגב, מנכ"לית הסינמטק הירושלמי, ציינה שגם בפרק האחרון של חייה המשיכה ון ליר להיות פעילה ונמרצת להפליא בעשייה הסינמטקית, ועד ימיה האחרונים המשיכה מדי יום לעבוד בסינמטק ולהשתתף מדי ערב באירועים השונים בסינמטק ומוסדות תרבות אחרים. "ליה מעולם לא היתה מוכנה לותר על מה שנראה לה חשוב. היתה לה דעה מוצקה בכל עניין – מעניינים הרי גורל ועד לפרט הקטן ביותר. אבל יותר מזה, היו לה תמיד הכוחות להתעקש ולחתור למען מה שהאמינה בו. ליה לא חיכתה לדבר שיקרה, ולא נתנה לדבר לעצור אותה: היא היתה עצמאית וקבעה עובדות בשטח. וככה בדיוק היא יצרה כמה ממפעלי התרבות החשובים בארץ".

רגב ציינה עוד כי ון ליר אהבה קולנוע בראש ובראשונה "כי היא היתה אשה אוהבת אדם ואוהבת חיים. היא האמינה בלב שלם בשלום ובאחווה אנושית וקידמה באופן פורץ דרך את כל אלה דרך מפעליה (...) היא יצרה את הסינמטק כמרחב פתוח למפגש ולדיאלוג אמיץ בין קהילות שונות, ובמהרה תחת ניצוחה, הפך הסינמטק לשער אל האוניברסלי, אל העולם הרחב, ובתמורה שאב אליו אמנים ואנשי תרבות בעלי שם עולמי".

מאות אנשי קולנוע באו להיפרד מליה ון ליר בטקס האשכבה בסינמטק ירושליםצילום: אמיל סלמן
הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ