נירית אנדרמן
צילום: מיכל פתאל
נירית אנדרמן

באחד הבקרים בשבוע שעבר, שעה קלה לאחר שירושלים שוב הזדעזעה משני פיגועים כואבים, בועה נעימה, אסקפיסטית ואופטימית נוצרה לה בבית עמותת שק"ל השוכן בשכונת תלפיות בירושלים. כ–15 נשים וגברים, צעירים ומבוגרים, כולם בעלי מוגבלות שכלית, התקבצו באחד החדרים, התיישבו מול מסך טלוויזיה גדול, וצפו בהקרנה של סרט הקולנוע "לא דופקות חשבון" - קומדיה הוליוודית מ–2007 המספרת על שלוש נשים העובדות בבנק שבו משמידים שטרות ישנים, ומחליטות לבצע שוד כדי למלא את כיסיהן.

חלק מהצופים הנידו ראשיהם וצקצקו בלשונם כשאחת הגיבורות החליטה לגנוב את הכסף, חלקם הנהנו בהסכמה כשגיבורה אחרת הסבירה לחברותיה שעליהן להיזהר בבזבוז הכסף הגנוב כדי שלא ייתפסו, ורובם נקרעו מצחוק כאשר אחת הדמויות פתחה ארון בגדים ומצאה בתוכו את חברתה מתמזמזת עם החבר החדש שלה. הסרט אמנם דובר אנגלית ורוב הנוכחים לא הצליחו לקרוא את הכתוביות, אבל הם בכל זאת הצליחו לעקוב אחר העלילה בזכות ערוץ קריינות מיוחד בעברית, שהסביר בשפה פשוטה את המתרחש על גבי המסך.

לאחר ההקרנה, כאשר ד"ר עמנואל שן מעמותת שק"ל (שירותים קהילתיים לאנשים עם צרכים מיוחדים) שאל את צופי הסרט אם נהנו ממנו, התשובה היתה חיובית וחד משמעית. רק שניים־שלושה מהצופים אמרו שהצליחו לקרוא את הכתוביות. היתר הצליחו להבין את ההתרחשויות באמצעות השילוב של מראה עיניים וערוץ הקריינות המיוחד. הקהל החמיא לערוץ הזה. "זה טוב, זה עוזר להבין את הסרט", הסבירה אחת מהם. היא סיפרה שכאשר היא הולכת לקולנוע, היא לא תמיד מבינה את הסרט, ונאלצת להיעזר באחיה שמסביר לה את המתרחש. הפעם, ערוץ הקריינות מילא את מקומו של האח. עם זאת, הצופים לא חששו להשמיע גם ביקורת. כמה מהם טענו כי ההסברים היו מעטים מדי, וכי עליהם להופיע לעתים תכופות יותר.

ד"ר שן הסכים עם הטענה. בראיון במשרדו הוא מסביר כי מדובר בפיתוח חדש שנועד לאפשר למוגבלים שכלית להבין סרטי קולנוע וליהנות מהצפייה בהם. הוא החל לפתח את הרעיון לפני כשלוש שנים, ותגובות שקיבל על ערוץ הקריינות שהוסיף לסרט "לא דופקות חשבון" כחלק מתהליך הפיתוח, הבהירו לו כי ההסברים על המתרחש צריכים להופיע בתכיפות גבוהה יותר. "ההסברים צריכים להיות קצרים ופשוטים, ולהופיע באינטרוולים קבועים. הבנו שחשוב להגיד משהו בכל דקה או שתיים, כדי לשמר את הקשב", הוא מסביר. "מצד שני, חשוב לעשות זאת בצורה מתומצתת ובהירה. אנחנו מנסים שהקריינות לא תהיה יבשה, שתשמור על רצף סיפורי, ושלא תאמר את המובן מאליו. אם דמות אחת מרביצה לאחרת, למשל, אין צורך להסביר זאת, כי רואים את זה".

ד"ר שן, יוזם פסטיבל "סרטים יוצרים מציאות"צילום: מיכל פתאל

השיטה החדשה, שבשק"ל החליטו לכנות "הנגשה קוגניטיבית", תאפשר בשבוע הבא גם למוגבלים שכלית להגיע ולצפות בסרטים בסינמטק הירושלמי. בפסטיבל "סרטים יוצרים מציאות", שייפתח ב–25 בחודש ויימשך חמישה ימים, יוקרנו ארבעה סרטים עם ערוץ הקריינות המיוחד. ואולם, במטרה להנגיש את הסרטים לקהל מגוון של בעלי מוגבלויות, החליטו בשק"ל לכנס כמה שיטות הנגשה תחת מטרייה אחת. שלושה מסרטי הפסטיבל – "הכי טוב שיש" (קומדיה רומנטית מצליחה מ–2007 בכיכובו של ג'ק ניקולסון), "מנצחים" (סרט צרפתי מ–2004 על נער משותק שמשכנע את אביו להשתתף אתו בתחרות טריאתלון) ו"סופר דפי" (סרט ילדים על שחקן המגלם גיבור־על חירש בסדרת טלוויזיה) – יוקרנו בפסטיבל עם "הנגשה אוניברסאלית", כלומר בתוספת אמצעים המנגישים את הסרט לכמה אוכלוסיות בו בזמן.

שלושת הסרטים הללו יוקרנו בפסטיבל בליווי שלושה ערוצי סאונד ייחודיים, וכל אחד מהצופים באולם יוכל לבחור באוזניות שבהן יאזין לערוץ המתאים לו. כך, ערוץ אחד של קריינות ינגיש את הסרט למוגבלים שכלית; ערוץ קריינות אחר ינגיש את הסרט לעיוורים (הוא כולל דיבוב ולעתים תיאור של המתרחש על המסך); וערוץ שלישי יכיל דיבוב לטובת מי שאינם מסוגלים לקרוא את הכתוביות. בנוסף, יוקרן הסרט עם שני סוגי כתוביות בו בזמן: כתוביות רגילות המספקות תרגום משפת המקור של הסרט לעברית, וכתוביות מיוחדות לחירשים וכבדי שמיעה, המציינות רעשים וקולות הנשמעים בסרט (סרט רביעי, "חשיבותם של שרוכי נעליים", יוקרן בליווי הנגשה קוגניטיבית וכתוביות ללקויי שמיעה, ויתר סרטי הפסטיבל יוקרנו עם כתוביות רגילות וכתוביות ללקויי שמיעה).

צילום: מיכל פתאל

ד"ר שן, יוזם פסטיבל "סרטים יוצרים מציאות" ומנהלו, מסביר כי שיטות להנגשת סרטים ללקויי שמיעה ולעיוורים קיימות כבר זמן מה, אבל "הנגשה הקוגניטיבית", המיועדת לבעלי מוגבלות שכלית, היא פיתוח חדש שככל הנראה עדיין אין לו מקבילה במדינות אחרות. "אנחנו נותנים הסברים למה שמתרחש על המסך מבחינת סיפור ועלילה", הוא אומר. "התחלנו את הפיתוח מדימוי של ילד שיושב בחושך ואין מי שיסביר לו. ההסברים האלה עוזרים לצופים (מוגבלים שכלית) להבין איפה מתרחש הסרט, איזו שפה הוא דובר, ומספקים להם רקע חברתי והיסטורי לעלילה. מה שלי ולך יהיה מובן תוך צפייה, לא תמיד יהיה ברור למי שלא קיבלו רקע חינוכי ותרבותי מתאים".

ההסברים בערוץ השמע הזה אמנם מתמקדים בעיקר בהבהרת העלילה, אבל מדי פעם הם מתייחסים גם לשפה הקולנועית. "אם יש זווית צילום מיוחדת - למשל אם פתאום הסרט מצולם מזווית נמוכה, מנקודת מבטו של כלב – הקריינות תסביר זאת. או אם פתאום מתחילה מוזיקה שמבטאת בלבול של הגיבור, אפשר להסביר גם את זה", מציין ד"ר שן.

הקרנת סרט לבעלי מוגבלויות
צילום: מיכל פתאל

לפני כשלוש שנים, כשפיתוח השיטה היה בחיתוליו, נערכה הקרנת ניסיון ראשונה של סרט עם "הנגשה קוגניטיבית" לפני קהל של מוגבלים שכלית בסינמטק ירושלים. "זו היתה חוויה מאוד מרגשת", מספר ד"ר שן. "פתאום את רואה שנכנסים לסינמטק חבר'ה בעלי מוגבלויות ברמות שונות, יושבים באולם בשקט לאורך כל הסרט וחווים חוויה קולנועית אמיתית. אפשר היה להרגיש באולם את הקשב ואת ההתחברות שלהם לסרט, וזו היתה חוויה שריגשה אותי בצורה בלתי רגילה. זה מאפשר נורמליזציה ברמה הגבוהה ביותר, כי הם באים לראות סרט בסינמטק כמוני וכמוך, ועוברים שם חוויה תרבותית של ממש".

ואולם, הפסטיבל מבקש לפנות גם לאנשים שאינם סובלים ממוגבלות כלשהי. "אנו מנסים ליצור מודעות למוגבלות, וליצור מודעות לכך שהאנשים שמתמודדים איתה הם חלק אינטגרלי מהחברה. לכן הפנייה שלנו היא לקהל הרחב", מסביר ד"ר שן. מטרה נוספת של הפסטיבל היא לעודד מעורבות בקהילה, וגם במטרה הזאת הקולנוע יכול לשמש כלי יעיל, במיוחד כאשר "הנגשה אוניברסאלית" יכולה לקבץ באולם אחד קהל של בעלי מוגבלויות מגוונות לצד אנשים נטולי מוגבלויות.

"הפסטיבל נקרא 'סרטים יוצרים מציאות' כי אנחנו באמת מנסים לשנות כך את המציאות", מציין ד"ר שן. "באחת השנים הקודמות הקרנו בו למשל סרט ספרדי שנקרא 'גם אני', על בחור בעל תואר שני בחינוך מיוחד הסובל מתסמונת דאון. זה נשמע אולי לא אפשרי, אבל זה מבוסס על סיפור אמיתי. ואז, בעקבות הקרנת הסרט הזה, החליטו באוניברסיטת בר אילן לפתוח מסלול לתואר המיועד לאנשים עם מוגבלות שכלית. כך שקולנוע באמת יכול לשנות את המציאות שלנו".

ד"ר שן מביע תקווה שהקרנות מונגשות של סרטי קולנוע לא יישארו נחלתו הבלעדית של פסטיבל "סרטים יוצרים מציאות". הוא היה רוצה לראות הקרנות כאלה גם בפסטיבלי קולנוע אחרים, הוא מקווה שגם אלה יתחילו להקרין סרטים שיונגשו לאוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים. "נכון, זה עולה כסף, אבל זה חשוב", אומר ד"ר שן. "שייקחו וינגישו אפילו סרט אחד בכל פסטיבל. בואו, תראו שאינכם בונים מגדלי שן, אלא יורדים אל העם, במלוא מובן המלה".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ