שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

"מלחמת הכוכבים": הייתי העכבר במעבדת הכפתורים של ג'יי ג'יי אברמס

"מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר" הוא סרט מרתק, מוצלח יותר מהאחרונים בסדרה. יוצריו מפגינים יכולת מדהימה לספר סיפור ולתמרן בדייקנות את התגובה הרגשית המשתנה של הקהל

אליחי וידל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
"מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר"
"מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר"צילום: David James/ 2015 Lucasfilm Ltd.
אליחי וידל

לפני 20 שנה, כשביקרתי לראשונה בחיי בניו יורק אמרתי לעצמי שכדי להבין קצת יותר טוב את הקונספט האמריקאי אני חייב לראות שובר־קופות קולנועי בחברת צופים מקומיים. לא עם בני משפחה או חברים שחיים בעיר, לא עם ישראלים מהגרי־עבודה זמניים ולא עם אינטלקטואלים יהודים — אלא עם המקומיים האמיתיים. אמריקאים עממיים שבאו למנהטן במוצאי שבת מהשכונות המרוחקות, מהפרברים, כדי לצפות בסרט הקולנוע שכבר כמה שבועות טובים פימפמו להם בתקשורת שהם חייבים לראות. אותם אמריקאים שנוהרים לבתי הקולנוע בסוף השבוע הראשון להקרנה ובכך מגשימים את ייעודו של הסרט להתברג כשובר קופות.

וכך, בעודי פוסע בשבת אחר הצהריים באזור הטיימס סקוור (שבחודשי כהונתו הראשונים של רודי ג'וליאני כראש העיר היה עדיין מתחם לא נעים במיוחד לתייר בו) קרצה לי כרזת פרסומת לסרט "באטמן לנצח". הנה ההזדמנות, חשבתי לעצמי, לסמן וי קטן על עוד מונומנט בתרבות הפופ האמריקאית, ומבלי להסס רכשתי כרטיס להקרנה הקרובה. מעבר לכמה פרטים שוליים שהפתיעו אותי — כמו העובדה שהכרטיס לא היה מסומן, שריח הפופקורן בחמאה שנישא באוויר היה בלתי נסבל ושהייתי אחד הלבנים הבודדים באולם — הבנתי לראשונה בחיי את הגאוניות שמאחורי יצירת סרט קולנוע הוליוודי אמיתי.

"מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר". הבכורה המקומית
"מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר". הבכורה המקומיתצילום: אבישג שאר-ישוב

"שיטת הכפתורים", קראתי לתופעה שהכי הדהימה אותי באותו מעמד, על שמם של אותם כפתורים שמפוזרים לכל אורך הסרט ובעזרתם הבמאי והתסריטאי מפעילים את הקהל. כפתורים שמחלצים בו זמנית ממאות בני אדם בדיוק רב את הרגש והתגובה הרצויים. צחוק מתגלגל וצחוק קצרצר, זעם, כעס, חמלה, לחלוחית של עצב או גאווה עילאית של ניצחון הטובים על הרעים. לחיצה על כפתור הזעם כלפי הנבל גררה ניפנופי אגרופים של ההמון באוויר, כפתור הלחלוחית בעיניים הפיק דמעות אמת והלחיצה על כפתור גאוות־הניצחון הצליחה, בתזמון מבריק, להקים את הקהל על רגליו במחיאות כפיים סוערות. זה לא שבבתי הקולנוע הישראליים הכפתורים הללו עובדים אחרת, או לא עובדים בכלל — אלא שהמאסה היצרית של הצופים באולם בטיימס סקוור העצימה והדגישה את ההשפעה שלהם וגרמה לי להבין את הגאוניות והמקצוענות האמנותית של יוצרי הכפתורים.

ביום רביעי בלילה חוויתי שוב את אותה חוויה, אבל הפעם זה קרה באולם קולנוע בישראל, עם קהל שונה לחלוטין, כזה שאולי יותר דומה לי — פחות אמוציונלי והרבה יותר ציני. זה קרה לי. הפעם אני הייתי העכבר במעבדת הכפתורים של התסריטאי והבמאי. הפעם אני מחאתי כפיים בהתרגשות בדיוק במקום שג'יי.ג'יי אברמס הבמאי רצה, הפעם אני פלטתי קריאת תדהמה קולנית בהתאם ללחיצת הכפתור של לורנס קאסדן התסריטאי, הפעם אני וכל הקהל שמסביבי התגלגלנו מצחוק שוב ושוב בדיוק במקומות ששני אמני הקולנוע הללו תיכננו שנפרוץ בצחוק. אתמול בערב, בהקרנת הבכורה של "מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר" התמסרתי טוטאלית לחוויה שסיפקו לי אנשי ההפקה שקיבצו אולפני דיסני.

"מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר"
"מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר"צילום: David James/ 2015 Lucasfilm

זה לא קרה לי כשצפיתי "במלחמת הכוכבים: אימת הפנטום" ולא "במתקפת המשובטים" שבא אחריו, ואת "נקמת הסית'" בכלל השארתי ל-DVD. זה כן קרה לי ב"שובו של הג'דיי", אבל זה היה לפני יותר מ–30 שנה ואז הייתי בכלל רומנטיקן בגיל טיפש־עשרה, נער חובב מדע בידיוני שטכנולוגיה מתקדמת ושיטות צילום חדשניות הציתו את הדמיון שלו. היום אני בנאדם מבוגר, רציונלי, ספקן. אני עדיין מתלהב מטכנולוגיה מתקדמת ושיטות צילום חדשניות, אבל היום הרבה יותר קשה לבצע על נפשי המחוספסת מניפולציות רגשיות. ובכל זאת, "מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר" הצליח לעשות לי את זה. שיטת הכפתורים עבדה עלי. בגדול.

כמה חורים בעלילה

אם צריך לזקק מסדרת "מלחמת הכוכבים" את התכונה "האחת" שבה, התכונה שמבחינתי עושה אותה למה שהיא, הייתי מצביע על היכולת המדהימה של יוצריה לספר סיפור. גם בסרטי הפריקוול שנחשבים פחות טובים בסדרה, ג'ורג' לוקאס והתסריטאים שלו שמו את הסיפור והמיתוס במרכז. דמויות המשנה והקישוטים שמסביב היו אולי פחות חזקים בכמה מהסרטים, אבל הסיפור, המסע שעוברים הגיבורים, והעולם שמסביבם נתפרו בקפדנות ובצורה מושלמת. ועל הערך הזה נראה שקאסדן ואברמס הקפידו הפעם במיוחד.

"מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר". הבכורה המקומית
"מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר". הבכורה המקומיתצילום: אבישג שאר-ישוב

"הכוח מתעורר" לוקח דמויות חדשות וציר עלילה חדש ומניח אותם בצורה חלקה על המסילה שנבנתה במשך קרוב ל–40 שנה. התוצאה של החיבור הזה היא סיפור חדש שנבנה על פי הכללים הישנים והטובים. אי אפשר לומר שהסרט מושלם מכל הבחינות, כיוון שיש כמה חורים בעלילה (שאולי יתבררו בפרקים הבאים) וכמה פיתרונות מאולצים, אבל התוצאה הסופית היא בהחלט מוצר שלם וסגור שמרתק את הצופה לכיסא מהדקה הראשונה ועד לדקה האחרונה. אין בסרט רגעים מיותרים, כאלה שגורמים לך להציץ בשעון כדי לבדוק "עוד כמה זמן נשאר" ואין כמעט סצינות שבהן אתה שואל את עצמך, "רגע, מה היה כאן", או "מה התפקיד שלו", או "איך זה מתקשר לזה". הכל ברור, הכל קולח וזורם, הצילומים מרהיבים, האפקטים מטורפים והשחקנים הצעירים מחזיקים בכבוד את הנטל הכבד ביותר שהונח על הכתפיים שלהם.

בלי לגלוש לספוילרים, אפשר לומר שיוצרי "הכוח מתעורר" אספו את כל הכפתורים שהונחו בתסריטים של הטרילוגיה המקורית, בחרו מהם את היעילים והטובים ביותר עירבבו טוב־טוב וסביבם תפרו את העלילה החדשה. השיטה הזאת מוצלחת פעמיים: היא עובדת מצוין אצל הצופים הוותיקים שממילא אהבו, וגם מול הצופים החדשים — בבחינת אם זה עבד פעם, אין סיבה שלא יעבוד גם עכשיו.

צילום: David James/ 2015 Lucasfilm Ltd.

מלה טובה ראוי לתת גם לאולפני דיסני שהצליחו לחלץ מידי לוקאס את הזכות להפיק את הדור הבא של סרטי מלחמת הכוכבים. סביר להניח שבלעדי המנגנון המטורף של תאגיד המדיה החשוב בעולם, קווי הבסיס של העלילה היו מתפוררים במוחו של לוקאס בלי שנוכל ליהנות מהם. דיסני, עם כל מערך השיווק, יחסי הציבור והמוצרים המסחריים שלה, הצליחה לבנות ציפייה אדירה אצל הצופים — בלי לאכזב. להיפך, לציפייה יש חשיבות רבה מאוד בכל מה שקשור לבניית היקום הקולנועי של הסדרה. כבר שלוש שנים שהחברה בונה את הציפייה הזאת ובשנה האחרונה חשפה פירורים מיקרוסקופיים ממש של רמזים. הפירורים הללו הספיקו כדי לתדלק את מאות מיליוני הצופים הפוטנציאליים. מצד שני, הפירורים היו כל כך קטנים, שאף אחד מאותם מיליונים לא יכול לטעון היום שהוליכו אותם שולל, או שדיסני מכרה משהו עצום מדי שהתברר כאחיזת עיניים.

אתמול בערב הסתיימה המתנה קונספטואלית של 10 שנים וציפייה של שלוש שנים, אבל מעכשיו משך דחיית הסיפוקים מתקצר פלאים. בחודשים הקרובים נעכל את טונות המידע החדש שאליו נחשפנו, נלמד להכיר טוב יותר את הדמויות החדשות ונטווה השערות ותיאוריות על מה שהיה ומה שיהיה. בלי שנשים לב, בעוד שנה נקבל סרט נוסף מבית היוצר (ספין־אוף לטרילוגיה) שיספק את הצרכים וחצי שנה לאחר מכן, במאי 2017, ייצא לאקרנים הסרט השמיני בסדרה ויחד איתו תבעיר דיסני את ההתלהבות עם חגיגות 40 שנה למלחמת הכוכבים.

>>> ומה חשב אורי קליין על הסרט?

צילום: Lucasfilm 2015
צילום: David James/ 2015 Lucasfilm
צילום: אבישג שאר-ישוב
צילום: David James/ 2015 Lucasfilm
צילום: אבישג שאר-ישוב

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ