בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הזדמנות להכיר את סאטיאג'יט ראי, מגדולי הבמאים בתולדות הקולנוע

הוא נתפש בהודו כמייצגו של פלג חברתי אליטיסטי, וזכה ליותר הערכה בעולם מאשר במולדתו. היום תחל בסינמטקים רטרוספקטיבה לשבעה מסרטיו

2תגובות
"הזר", 1991 .
הסרט האחרון
שביים ראי

כשאנחנו מזכירים את הקולנוע ההודי, האסוציאציה הראשונה שעולה בתודעה היא בוליווד והקולנוע הפופולרי המופק במסגרתה, בכמויות שאין דומות להן. ואולם, היה ועדיין קיים גם קולנוע הודי אחר. קולנוע זה הניב את אחד היוצרים הגדולים ביותר לא רק בתולדות תת היבשת, אלא בתולדות הקולנוע כולו — סאטיאג'יט ראי, אחד היוצרים הגדולים ביותר בזרם הריאליסטי־הומניסטי, החל בשנות ה–50 של המאה הקודמת.

סטיאג'יט ראי. אוסקר על מפעל חיים
מתוך הספר Satyajit Ray's

העולם העריך את ראי לא פחות מאשר את ויטוריו דה סיקה (בסרטיו הראשונים), רוברטו רוסליני, פדריקו פליני ואינגמר ברגמן. ב–1992, באחד הרגעים הזכורים ביותר בתולדות חלוקת פרסי האוסקר, זכה ראי בפרס על מפעל חייו. מאחר שכבר היה חולה מאוד — הוא מת באותה שנה, בן 70 — נאום התודה הצנוע ועם זאת המנוסח בקפידה ונושא הבשורה האנושית שלו הוקרן על מסך וידיאו. איני יודע עד כמה הנוכחים באולם באותו טקס הכירו את שמו של ראי, שאמנותו היתה מוכרת בעיקר ליודעי דבר קולנועיים, אבל לא היה אפשר שלא להתרגש מהסיטואציה ומדבריו. הקהל באולם הגיב כראוי.

מהיום (ראשון) יוקרנו בסינמטקים של תל אביב, ירושלים וחיפה שבעה מסרטיו של ראי, לרבות הטרילוגיה הידועה ביותר שלו: "טרילוגיית אפו". ראי — שהיה גם מלחין, סופר, משורר, מאייר ומעצב גרפי — נולד ב–1921 בכלכותה למשפחה אריסטוקרטית של אמנים (אביו שהיה סופר, צייר וצלם, מת בצעירותו של ראי; השפעתה של אמו עליו היתה גדולה, וייתכן שזו הסיבה שנשים ממלאות תפקיד כה מרכזי בסרטיו). הוא למד כלכלה באוניברסיטה של כלכותה ולמד ציור במשך שנתיים אצל רבינדרנת טאגור. בשל עבודתו כפרסומאי הוא נשלח ללונדון, שם צפה ב"גונבי האופניים" של 
דה סיקה, מאבני היסוד של הקולנוע הניאו־ריאליסטי האיטלקי, והחוויה העזה ניווטה אותו 
לעבר העשייה הקולנועית הריאליסטית. בשובו להודו, פגש את ז'אן רנואר, וסייע לו למצוא אתרי צילום לסרטו "הנהר". השפעתו של הבמאי הצרפתי ניכרת אף היא בסרטיו.

ראי החליט להשתמש בבסיס לסרטו הראשון ברומן "פאתר פנצ'אלי", שיצא לאור ב–1928 ותיאר את קורותיו של ילד בשם אפו הגדל בכפר בנגלי. הוא השתמש בסרט בשחקנים לא מקצועים ומאחר שמימן את הסרט בכספו נמשכו הצילומים שלוש שנים. זהו אחד מסרטי הילדות היפים ביותר שהופקו אי פעם והוא אף זכה ב–1955 בפרס בתחרות בפסטיבל קאן. ראי לא תיכנן ש"פאתר פנצ'אלי" יהיה חלק מטרילוגיה, אבל ההכרה הבינלאומית שלה זכה סרט ביכוריו הביאה לכך שהוא ביים בהמשך שני סרטים נוספים שדמותו של אפו ניצבה במרכזם: "אפאראז'יטו" ("הבלתי מנוצח") מ–1956, שתיאר את התבגרותו של אפו והתמקד ביחסו עם אמו ופרידתה ממנה (הסרט זכה בפרס אריה הזהב בפסטיבל ונציה); ו"עולמו של אפו" מ–1959, שתיאר את בגרותו של אפו, את נישואיו ואת הכאב שכל התבגרות נושאת בתוכה.

ראי מקבל פרס מפעל חיים באוסקר

לא ביקרתי בהודו, אך מורכבותה ההיסטורית, האנושית, החברתית והתרבותית ידועה לי, ולמעמדו של ראי בתוכה היה ממד אמביוולנטי. בגלל מוצאו, השכלתו וסגנונו הקולנועי, בעיקר בסרטים שביים בחלקה השני של הקריירה שלו, ראו בו במולדתו מייצג פלג חברתי אליטיסטי בהוויה ההודית, ואף התייחסו בעוינות לעובדה שהוא נחשב לנציג הקולנוע המקומי האיכותי במערב — שבו התעלמו או התייחסו בזלזול במשך זמן רב לקולנוע ההודי הפופולרי.

ארבעת סרטיו הנוספים ל"טרילוגיית אפו" הם יצירות מרשימות שיופיין רב. "חדר המוסיקה", שראי ביים ב–1958 בין החלק השני והשלישי של הטרילוגיה, מספר על אציל בנגלי, שנכסיו פוחתים ומעמדו החברתי מתמעט, אך הוא נצמד לאהבתו למוזיקה וממשיך לקיים קונצרטים באחוזתו המתמוטטת; "הבית והעולם" מ–1984, שמבוסס על ספר מאת טאגור, מתרחש בתחילת המאה ה–20 ומציג את סיפורו של בעל אדמות אמיד בעל השכלה מערבית, שבניגוד לנהוג מעודד את אשתו לרכוש השכלה. הוא אינו מצליח להתמודד עם השלכותיה הפוליטיות של השכלה זו, שגורמת לזוגתו להצטרף למתנגדים לשלטון הבריטי בהודו, ובכך היא מערערת על מעמדו של בעלה; ב"אויב העם" מ–1989 העתיק ראי את עלילת מחזהו של הנריק איבסן להודו, והציב במרכזו את דמותו של רופא בבית חולים שיוצא למאבק בממסד כשהוא מגלה שהמים הקדושים הנמכרים למאמינים הם מזוהמים; ו"הזר", הסרט האחרון שביים ראי ב–1991, על משפחה שיום אחד מגיע לפתחה גבר זר, הטוען כי הוא קרוב משפחה שלה, והמשפחה מקבלת אותו למרות חשדנותה בו.

חבל שהמיני־רטרוספקטיבה לא כוללת כמה מסרטיו המשובחים ביותר של ראי ובהם "צ'ארולאטה" מ–1964, "ימים ולילות ביער" מ–1965 ו"שחקני השחמט" מ–1977. עם זאת כל אחד מהסרטים שיוקרנו הוא אוצר עדות לשילוב המתקיים ביצירתו של ראי בין כישרון קולנועי נדיר לפיוט מזוכך ואנושיות החובקת את הקיום האנושי בחריפות שעדינותה מעניקה לה את כוחה ותוקפה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו