עמותה חדשה תקדם יצירות קולנוע וספרות על נשים מנקודת מבטן

הקולנוענית דנה גולדברג והמשוררת ד"ר אפרת מישורי, שהקימו את "קינוקלאן", מקוות גם כי דרך העמותה ניתן יהיה לגייס כסף ביתר קלות

נירית אנדרמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יבגניה דודינה ב"מות המחברת"
נירית אנדרמן

הקולנוענית דנה גולדברג ("אליס") והמשוררת ד"ר אפרת מישורי הודיעו על הקמת עמותה חדשה, "קינוקלאן", שתפעל להפקתן ולהפצתן של יצירות קולנועיות וספרותיות הנותנות ביטוי לעולמן של נשים, מנקודת מבטן. העמותה, שאירוע ההשקה הרשמי שלה יתקיים ביום חמישי הקרוב ביפו ("התיבה", שד' ירושלים 19), מבקשת להציע אלטרנטיבה לשיח הגברי השולט בתחומי אמנות שונים.

אפרת מישוריצילום: יעל אנגלהרט
דנה גולדברגצילום: דודו בכר

"הסביבה שאנחנו חיות בה מציפה אותנו מכל עבר בדימויים חזותיים ומילוליים אלימים וסקסיסטיים — במדיה החברתית, בטלוויזיה, בשלטי חוצות. כל חיכוך עם החוץ הוא פתח לחוויה אלימה. אין אשה שלא חווה את זה ברמה כזו או אחרת", אומרות גולדברג ומישורי. "אבל האלימות הכי מסוכנת היא לא זו הגלויה, אלא זאת שמובנית בתוך השפה, ובקושי ניתן להבחין בה. הרגשנו צורך לחפש שפה אחרת, לחלוש על אמצעי הייצור של המשמעות, בין אם בקולנוע או בספרות. לשבור את שפת הייצוגים הקיימת, להכניס בה וירוס".

רק שיעור קטן מהסרטים שנעשים כיום בישראל נוצרים על ידי נשים, הן מזכירות. "רוב הדימויים שאנו נחשפים אליהם, ובכלל זה ייצוגים של נשים — נוצרו מנקודת מבט גברית. עמותת נשים בתמונה ופורום הקולנועניות, שקמו לפנינו, עושות עבודת קודש, והרבה בזכות הפעילות שלהן אנו עדים כיום לגל נפלא של קולנוע נשי ישראלי. אלה שני גופים שפעילים חברתית ופוליטית, ותורמים מעל ומעבר לעשייה נשית בארץ, אבל לא יוצרים סרטים בעצמם. עמותת 'נשים בתמונה' חרתה על דגלה לתת ייצוג לנשים מנקודת מבטן, ואנחנו החלטנו לשלב את האג'נדה הזאת עם עשייה אמנותית שגם תיצור את הדימויים האלה". 

הקמת העמותה נועדה בין היתר למסד את פעילותו של האנסמבל הקולנועי של גולדברג שפועל יחד כבר יותר מעשור, ולסייע לו להתמודד עם הקשיים התקציביים שמעיבים בתקופה הנוכחית על תעשיית הקולנוע הישראלי. "המצב בתחום התרבות בארץ נהיה קשה מיום ליום, מספר הקולנוענים הצעירים הנפלטים לתעשייה מדי שנה הולך וגדל, יש אינפלציה אדירה של הגשות (לקרנות), ותקציב הקולנוע לא גדל בהתאם", מסבירה גולדברג. "גילינו הרבה קרנות פרטיות מעבר לים, שאין שום גישה אליהן כאנשים פרטיים, והחלטנו לעבור את דרך החתחתים הביורוקרטית ולהקים עמותה, בעיקר כדי לנסות להיחלץ מהמצב הבלתי אפשרי הזה, ולהמשיך ליצור ולעשות".

סמירה סריהצילום: אסי אורן

פרויקט מרכזי ראשון של העמותה הוא "מות המחברת", סרט קולנוע בכיכובן של יבגניה דודינה וסמירה סרייה, שנמצא כעת בשלבי עריכה. הסרט, המספר על עולמותיהם של שתי נשים זרות הנפגשים לרגע ונכרכים זה בזה לבלי הפרד, צולם בארבעה ימים, עם שתי מצלמות וללא תקציב. שתי השחקניות עבדו עם קאסט של שחקנים לא מקצועיים, בטכניקה שהתבססה על אימפרוביזציה בזמן אמת — ללא חזרות, ללא דיאלוגים כתובים ואפילו מבלי לדעת את העלילה במלואה.

העמותה מתכננת גם פעילות חברתית־תרבותית, שתכלול בין היתר הקרנות של קולנוע ישראלי נשי. כרגע מתוכננים שני שיתופי פעולה עם ארגונים פמיניסטיים אחרים: סדנת קולנוע לנשות הכפר הבדואי לקייה (בשיתוף עם "רקמת המדבר" וארגון גרמני), והקרנה של קולנוע פמיניסטי ביום האשה הבינלאומי בחודש מרץ, שתתקיים במקביל בארבעה מוקדים — ברלין, שדרות, סביון וחיפה (בשיתוף עם שבוע הקולנוע הפמיניסטי בברלין).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ