רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ג'ולייט בינוש: "מעדיפה להישאר בשולי המסך"

היא הצליחה להכעיס את במאי הסרט והרגישה מתח בינה לבין השחקנים על הסט, אך למרות האתגרים נאחזה באלכימיה של המשחק. לרגל הקרנת סרטה בפסטיבל הקולנוע בירושלים, ג'ולייט בינוש מוציאה מהארון גם את הצדדים הפחות נעימים במקצוע

תגובות

הכניסה של ג'ולייט בינוש אל תוך הסרט "מפרץ ההיעלמות" היא אחד הרגעים הצעקניים בסרט שכל כולו רעשנות וצבעוניות קומית. היא מגיעה לקראת האמצע, לאחר שכבר למדנו להכיר את משפחת ואן פטיגם הצרפתית והעשירה, שמגיעה לנפוש בצפון צרפת ומתפעלת עד כלות הנשימה מההנופים הפסטורליים ותושבי המקום שנראים כישויות אותנטיות מאוד. אך הפרודיה על המעמד הגבוה בצרפת של המאה שעברה לא הייתה שלמה עד שהגיעה הדמות המוגזמת מכולן, הדודנית של הזוג ואן פטיגם המגולמת בידי בינוש, שכנראה התענגה על התפקיד. "ברונו נתן לי לקרוא ראיון עם ססיל סורל, שחקנית מתחילת המאה שעברה, וזה עזר לי להיכנס לדמות", מספרת בינוש במפגש קצרצר אך בלתי נשכח במהלך פסטיבל קאן, שם הוקרן הסרט לראשונה. "היא מעין שחקנית טרגית עם חינוך בורגני דקדנטי. לא היה לי קשה למצוא השראה בדמותה". השחקנית הצרפתייה הוותיקה התגלתה מהר מאוד כמרואיינת מקצוענית עד העצם, אבל גם חייכנית ומשוחררת. במקרה אחד היא אפילו עזרה לי לנסח את השאלה, לחדד אותה עד ששנינו הגענו להסכמה. בעיניי זה לא רק הוכיח שהיא קשובה, אלא נסך את ההרגשה כאילו אנחנו עובדים בצוות, ולעבוד איתה היה תענוג.

» מה כדאי לראות בפסטיבל הקולנוע בירושלים? » כל הסרטים החדשים בקולנוע» הפספוס של ספילברג - ביקורת» מתי הפסיקו להיות סרטי אנימציה לילדים בלבד?

השחקנית, ילידת פריז, שברזומה שלה מעל ל-60 הופעות על המסכים בלבד, החלה את הקריירה בגיל 19 והפכה לכוכבת בינלאומית בתוך שנים ספורות. ציוני דרך בולטים בקריירה שלה הם "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום" שם כיכבה לצד דניאל דיי לואיס בצעירותה, טרילוגיית הצבעים של קשישטוף קיסלובסקי, שם לקחה על עצמה את התפקיד הראשי ב"כחול", וכמובן האוסקר שבו זכתה בזכות הופעתה ב"הפצוע האנגלי" של אנטוני מינגלה. בהמשך העניקה מכשרונה לסרטים כמו "מחבואים" של מיכאל האנקה, "עותק נאמן למקור" של עבאס קיארוסטמי, ו"העננים של סילס מריה" של אוליבייה אסייאס. בין כל התפקידים שלה, ספק אם מישהו ביקש ממנה להשתולל באופן קומי ומוקצן כמו שעשה ברונו דומון בסרטו הנוכחי, שיוקרן בארץ בפסטיבל הקולנוע בירושלים. 

מה היו מקורות ההשראה הנוספים שלך?"מחיי הפרטיים שאבתי בעיקר זיכרונות מהנוכחות של אבי. הוא היה פנטומימאי. נהגתי לחקות אותו, למדתי את הקטעים שלו בעל פה והצגתי אותם לחברותיי בילדותי בחצר. עבדתי איתו על מסכות, קולות ושפת גוף. זה חלק ממני. האמת היא שיותר קשה לי לשחק באופן מופנם מאשר מוחצן, ובמובן הזה התפקיד היה טבעי עבורי. זו כמעט אני בסרט."

איך וכמה זמן התכוננת לתפקיד הזה?"שיחקתי במחזה "אנטיגונה" של סופוקלס בסיבוב הופעות כלל עולמי. ברונו מאוד כעס שהתחייבתי לתפקיד בסרט שלו אבל לא השארתי זמן להתכונן. הוא לא ידע מה אני עומדת לעשות. בכל פעם שנפגשנו לפני הצילומים הוא ביקש שאראה לו איך אני מתכוונת לשחק את הדמות, וצחקתי שאין לי מושג. היה סוג של מתח בינינו, כי לא ידעתי אם הוא סומך עליי והוא לא היה סבלני כלפיי. כשנפגשנו לפני הצילומים בנורמנדי, אכלנו ארוחת ערב ופתאום הוא נהיה משוחרר, חביב ובוטח, ומשם זה נהיה קל. כשהתחלתי לשחק הוא היה מרוצה מהבחירות שלי ורק עבדנו על הווליום של הדמות. דומון הוא לא במאי של פידבק, זה לא שהוא אומר שהיה נהדר או נורא - כלום. הוא לא שם זין על שחקנים".

מרואיינת מקצוענית. ג'ולייט בינוש בקאן (צילום: רויטרס - JEAN PAUL PELISSIER)

עניין של עוצמה

בינוש עבדה עם ברונו דומון בעבר הלא רחוק בסרט הדרמה "קאמי קלודל 1915". את העבודה על הסט היא מתארת כחוויה מלמדת. "עבורי זה היה אותו הדבר. מרתק, נכון?" היא צוחקת ומבהירה שמבחינתה אין הבדלים מהותיים בין הז'אנרים. "קומדיה יכולה להיות קרובה למדי לטרגדיה, ולהיפך. האמת של הדמות היא מה שחשוב, היא הכל למעשה. צריך להיות אמיתית לדמות שאת מגלמת, ומכאן זה כבר עניין של עוצמה. כמו להגביר ולהנמיך ווליום כשאתה על התחנה הנכונה. עבורי זה היה מהנה, גם אם הדרך הייתה שונה הפעם".

איך הדינמיקה על סט עם במאי ששחקנים אינם בראש מעייניו, לדבריך, השפיעה על היכולת שלך להיכנס לדמות?"במאים יודעים איך לתמרן ולעשות מניפולציות לשחקנים. מה שלא הצלחתי לדמיין בשלב התסריט הוא עד כמה הזוג (שמגלמים ולריה ברוני טדסקי ופבריס לוקיני, א.ש.) יהיה נגדי. כלומר חיינו את הדילמה שלהם על הסט. ולריה ופבריס היו קצת על הקצה בזמן הצילומים. הם לא היו נינוחים היות שלא הכירו את ברונו ואת רוב המשתתפים, בניגוד אליי. זה יצר קצת מתח ביני לבינם, גם אם לא הגיע לרמות של קנאה. אולי שמת לב שהרבה פעמים ממש דחפתי את השחקנים האחרים כדי לעמוד לפניהם. זה משהו שברונו ביקש ממני לעשות - לעולם לא הייתי עושה דבר כזה לקולגה. זה היה גורם לי אי נוחות, היות שאני מעדיפה לפעמים להישאר בשולי התמונה אם זו לא הסצנה שלי. ברונו התמקד בכך שאני כל הזמן צריכה להראות את גאוותי, הדגיש את הצורך של הדמות בתשומת לב ובתחרתיות, ויצר אותה גם על הסט וגם על המסך".

יש סוג מסוים של במאים ששחקן לא יכול לסרב לעבוד עימם? "אני יכולה להגיד מה יש לכל הגדולים במשותף - אמון. הם יודעים שהשחקנים יכולים להביא איתם משהו באמת מיוחד, ולכן משאירים לנו מרחב תמרון. אני חושבת שזו המתנה הגדולה ביותר שבמאי יכול לתת לשחקן שלו, במאי באמת גדול, הכוונה. גם סבלנות חשובה מאוד. הם הרי לא יודעים איך ומתי יגיע המשהו המיוחד הזה שהזכרתי. גם אנחנו השחקנים לא יודעים, זה המסתורין של האמנות הזו, האלכימיה של המשחק. כמובן שאת משננת את השורות, יודעת היכן לעמוד ולאן לנוע, זה קל כמו להחנות מכונית. אבל איך ומתי מגיעים רגעי הקסם, יחד עם הנוכחות של כל הסובבים, תשומת הלב שמוענקת לרגע, זה מה שגורם לקסם לקרות. במאי גדול יכול ויודע להוביל לשם מבלי לפקוד או להגיד במדויק לשחקן איך לעשות את עבודתו, משם לא תצמח שום תועלת".

"מפרץ ההיעלמות" - טריילר:

הספציפי הוא האוניברסלי

"מפרץ ההיעלמות" יוקרן לראשונה בישראל במסגרת פסטיבל הקולנוע של ירושלים, לאחר התמודדות בתחרות הרשמית של קאן. בהקרנה בריביירה הצרפתית ניכר שהקהל שדובר את השפה צוחק בלא מעט רגעים, שמי שלא דובר צרפתית נותר בהם דומם. יהיה מעניין לראות כיצד הקהל המקומי יתמודד עם הסרט, מה שעשוי לקבוע את עתיד הסרט בהפצה מסחרית.

כמי שלא דובר צרפתית, יכול להיות שפספסתי הרבה משחקי מילים או רפרנסים תרבותיים?"יש בסרט הרבה יותר מזה, אבל גם לא באמת הפסדת כלום. כבר בשלב שפת הדיבור של התסריט נברא עולם. הייתי צריכה להיכנס לתוך העולם הזה. אפשר להבחין שזו לא שפה שאיש מדבר, בטח לא היום, והרבה מהסרט קורה בשפה, במבטאים השונים. לאנשי הצפון יש אופן דיבור שלפעמים קשה להבנה אפילו עבור צרפתים. עבור הדמות שאני מגלמת ושאר בני המעמד הגבוה, זה אפילו יותר מורכב. אנחנו מדברים שפה שלא נחקרת הרבה בסרטים דוברי צרפתית. תחשוב שבסרטים דוברי אנגלית יש משהו כמו 800 מבטאים וניבים שונים, זה משוגע אצלנו בצרפת יש פחות או יותר את הדרך הפריזאית לדבר, ואת כל שאר המקומות הכפריים שמאוגדים יחד, אולי להוציא את דרום צרפת, שבאמת יש להם דרך ייחודית להתבטא".

אף פעם לא תדחף. ג'ולייט בינוש ב"מפרץ ההיעלמות" (צילום מסך מתוך הטריילר)

הסרט הוא אמנם קומדיה מופרעת, אבל יש לו שכבות נוספות. איזה עומק את מצאת בו?"מה שעניין את ברונו להערכתי הייתה ההתנגשות בין העניים הפוחדים שישפטו אותם, והעשירים שפוחדים שהעניים יאכלו אותם. פחדים בסיסיים. שכבה נוספת בעיניי היא האהבה. כלומר, שאיכשהו, למרות פערים הקשורים לחברה, מעמד, עושר, חינוך ודרך חיים, לפעמים גבר אוהב אישה. או אישה שמתלבשת כמו גבר במקרה הזה, או כל מגדר שהוא".למרות שמדובר בקומדיה הדוברת ועוסקת בתרבות הצרפתית, בינוש מאמינה בכוחו של הסרט כמחבר בין סגנונות ותרבויות חוצות עולם: "אני חושבת שאם סרט נאמן לעצמו, אם הוא ספציפי, ואם הוא סוג של אמנות בדרכו שלו - הוא תמיד אוניברסלי. כך אני חיה את חיי, כי אני מאמינה שגם סרט סיני המספר סיפור מאוד ספציפי הוא משהו שאני יכולה להעריך, או סרט מדרום-אמריקה לצורך העניין. כאמנית, אני מרגישה אוניברסלית".

*#