${m.global.stripData.hideElement}
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ריאן גוסלינג מוותר על כללי הטקס וכובש את קאן

אורון שמיר ראה איך גם בפסטיבל המכובד לא נשארו אדישים לנוכחות של הכוכב הענק, התרשם יחד עם שרת התרבות מסרטו החדש של ערן קולירין ואפילו מצא מועמד ראוי לתואר השחקן הטוב ביותר על ארבע. סיקור פסטיבל קאן ממשיך

תגובות

אם חשבתם שהאמריקאים יכולים להיות היסטריים לגבי הכוכבים שלהם, זה עוד כלום לעומת מה שקורה בקאן כשהוליווד מגיעה. השטיח האדום יכול להיראות מנומנם למדי, כמעט מנומס אפילו, בבכורות של סרטים אירופאיים או אסיאתיים שנמצאים בתחרות. אבל בכורה לסרטים אמריקאיים בעלי יומרות בידוריות יותר מוציאה את הקהל המקומי משלוותו, וכשם ש"אנשי בתי הקפה" של וודי אלן ו"מפלצת הכסף" של ג'ודי פוסטר עוררו צווחות הערצה בשלב הצעידה לאולם, כך קרה גם בסרטו של שיין בלאק "בלשים בע"מ" (The Nice" Guys"). כנראה שגם בקאן לא יכולים לעמוד בקסמו של ריאן גוסלינג, המתקבל כאן בברכה גם בלי ללבוש טוקסידו ועניבת פרפר שחורה כנהוג. ראסל קרואו, המככב לצד גוסלינג בסרט, הגיע אפילו פחות מהודר מהאופן בו הדמויות של השניים לבושות בסרט עצמו, שעלילתו מתרחשת בלוס אנג'לס של שנות ה-70' ומחזירה את הבמאי לתחום המומחיות שלו - קומדיות אקשן ופשע אותן מוביל זוג מוזר (סרטי "נשק קטלני" שכתב, או "קיס קיס בנג בנג" שביים). הסרט יעלה לאקרנים גם בישראל בסוף השבוע, אז אתאפק עם הביקורת.» קאן 2016 - זוגתו של קלוני מושכת בחוטים» הבמאי הישראלי שמרגיש בבית בקאן» ערב הפתיחה של פסטיבל קאן» "ההר" - בכורה נשית מרשימה» "שכנים 2" - רלוונטי, אבל עם תאריך תפוגה ויתרו על הרשמיות. ראיין גוסלינג וראסל קרואו (צילום מסך מתוך יוטיוב פסטיבל קאן)סרט אמריקאי גדול נוסף שערך את בכורתו בקאן מחוץ לכל מסגרת תחרותית הוא "העי"ג" (The BFG), שהפוסטרים שלו ברחבי העיר מכריזים עליו כעל הסרט החדש של דיסני. אבל בפסטיבל, המעריץ במאים, התעלמו ממערך השיווק והציגו אותו בתור סרטו של סטיבן ספילברג על פי ספרו של רואלד דאל. מי שגנב את ההצגה בפרימיירה הזאת היה גארי, הכלב משרבב הלשון של השחקנית קארי פישר, שהצטלם כמו מקצוען ותמונותיו הפכו לויראליות בין רגע. על המסכים עצמם הסתמן טוען רציני לפרס "כלב הזהב", המחולק להופעה הכלבית הטובה ביותר מבין סרטי התחרות בקאן. זה נשמע כמו בדיחה אבל זאת מסורת ארוכת ימים, ומבין זוכי העבר שווה לציין את אוגי, הכלבלב שכיכב בסרט הצרפתי "הארטיסט". השנה הרוח נושבת לכיוונו של נלי, המגלם את מרווין, כלבם של זוג הדמויות הראשיות בסרט "פטרסון" של ג'ים ג'רמוש. משעשעת העובדה שהשחקן אדם דרייבר מגלם בסרט נהג אוטובוס, בעיירה מנומנמת בשם פטרסון, כשם הדמות הראשית. הוא נהנה משגרתו ומכתיבת שירים למגירה, בעוד אשתו חובבת השינויים (השחקנית האיראנית גולשיפטה פרהאני) מאיצה בו לפרסם את יצירותיו.המארגנים התעלמו ממערך השיווק. "העי"ג" - טריילר:

בשעות הערב ישראל כבשה לחלוטין את הפסטיבל, עם הקרנת הבכורה של סרטו של ערן קולירין "מעבר להרים ולגבעות", המתמודד במסגרת תחרות "מבט מסוים", השנייה בחשיבותה בקאן. כבר ברחוב הראשי המוביל לארמון הפסטיבל, זימר קולו של אריק איינשטיין למחכים בתור על יופיה של ארץ ישראל, ומאוחר יותר חזר ועשה זאת גם בסרט עצמו. עוד לפני כן, כשכולם תפסו את מקומותיהם באולם "דבוסי", בירך מנהל הפסטיבל את יוצרי הסרט וכן את שרת התרבות והספורט של ישראל שנכחה באולם. לא בטוח האם השרה ידעה מה מצפה לה, אבל אפשר לנחש את מחשבותיה במשך 90 הדקות המרכיבות את אחד הסרטים הכי חדים פוליטית של הזמן האחרון.גם בקאן לא עמדו בקסם. ראיין גוסלינג (מתוך היוטיוב הרשמי של פסטיבל קאן)

"מעבר להרים ולגבעות" דווקא מתחיל כמו דרמה משפחתית בעידן הנוכחי, עם טלפונים סלולריים בשולחן האוכל והמציאות הבטחונית המתוחה כרגיל בישראל. אבל בשלב מסוים נוטש הסרט את הקשר הרגיל של סיבה ותוצאה לטובת שתי מטרות. האחת, כדי לייצר רגעים שאפיינו את הקולנוע של קולירין בכל סרטיו ("המסע הארוך", "ביקור התזמורת", "ההתחלפות"), בהם מצליח הבמאי למצוא פיוט ויופי גם ברגעי שגרה, לעיתים בעזרת הפסקול או שינוי זווית הצילום כמעין שינוי של זווית הראייה. כך, תרגיל של פינוי תלמידי בית ספר למקלט בשעת אזעקה מדומה, יכול להפוך למחול מסוגנן. השנייה היא כדי להאיר בזרקור את מעשיהם של כל אחד מבני המשפחה, כפושעים או חוטאים מכל מיני סוגים. כאלה שמעדיפים "לרקוד-לשכוח" כדברי שלמה ארצי, אמן נוסף המעניק מקולו לסרט ומשלים המון סוגי ישראליות, שבכולם יש פגם אינהרנטי. הקהל המקומי מחא כפיים בחוזקה בסיום והשרה הגיעה כדי לחבק ולהודות ליוצרים על היצירה, למרות השוני בין השקפת העולם של הסרט לזאת המזוהה עם מפלגתה. אפשר רק לדמיין מה הרגישה בתוך תוכה נוכח המדיניות המוצהרת שלה נגד סרטים המבקרים באופן כה חותך לא את התנהגות הממשלה או המדינה, אלא את עצם הישראליות וחיי היומיום בישראל.

*#