רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רונית אלקבץ הייתה יוצרת אמיצה. באמת

את ההוויה הפרטית של השחקנית המוערכת רק הקרובים אליה ידעו להגדיר במילים, אבל האומץ שהביאה לעשייה שלה בלב תרבות עמוסה ביוצרים אנמיים, התווה את הדרך עבור כולנו

תגובות

הידיעה על מותה בטרם עת של השחקנית והיוצרת רונית אלקבץ, תפסה אותי טרוטת עיניים, בוהה בעשרות הודעות שנתקבלו על פני פלטפורמות שונות. הרבה מדי שמות תואר מלווים את הבוקר העצוב הזה: "שחקנית טוטאלית", "מבריקה", "יוצרת בחסד", "הגברת הראשונה של הקולנוע הישראלי", "אבידה תרבותית קשה" - כולן קלישאות שלא מצליחות להכיל שבריר מהמהות של אחת הדמויות המרתקות ביותר שפעלו כאן בעשורים האחרונים. את ספר קורות החיים שלה, שנעצר, בלי ספק, בעמודים שלמים של פרויקטים אבודים ושברי רעיונות, מקשטות כמה מהיצירות החשובות ביותר שהובאו אל המסך. למרות העשייה הבלתי נגמרת, יש משהו לא לגמרי מפוצח בדמותה של אלקבץ, משהו שקשור להוויה הפרטית שלה שנדמה שרק מי שהצליח לעמוד מספיק קרוב להתרחשות, יודע להגדיר במילים.

» רונית אלקבץ הלכה לעולמה בגיל 51» "טריפליום": המדינה הקורסת של רונית אלקבץ» "גט" כובש את ארצות הברית

התרבות הישראלית עמוסה בדמויות ציבוריות שקופות, וביוצרים אנמיים שהעשייה שלהם קלה לעיכול כמו דייסה. רונית אלקבץ הביאה משהו אחר לגמרי, שקשור בחיבור הפרטי שלה לעצמה, לחוויות שלה, להבנה שלה את המקום שממנו היא פועלת ואת הכוחות שפועלים מולה. היא הקפידה להיחשף באומץ בעשייה שלה, מפרקת לגורמים ומרכיבה מחדש את עצמה, ובדרך גם את הגדרות הזהות הבסיסיות שסימנו אותה: אישה, מזרחית, פריפריאלית. במובן הזה, אלקבץ הייתה סוד שמור במיוחד, אותו חולקות נשים שמסומנות בדיוק באותן הגדרות, נשים שהלכו אחריה בניסיון ליצוק משמעויות חדשות תוך תבניות עקומות וצרות מדי. היא בנתה את הפרסונה שלה כערב רב של תכונות, מדלגת על קטגוריות בינאריות ומושכת לאן שהיא עצמה - קצת אישה, קצת גבר, קצת שניהם יחד. לא פעם זה עלה לה, כפי שקורה בדרך כלל, בתיוג כוחני מובהק שמנסה לשלול ממנה את הנשיות, רק מתוקף העובדה שלא הצליחה להתיישב עם מודל עשוי מראש.

מפרקת זהויות לגורמים. רונית אלקבץ בפסטיבל חיפה (צילום: טל לוין)

עבורי ועבור רבות מחברותיי המסומנות, אלקבץ היא הרבה יותר מסך הקרדיטים שלה על המסך. היא קודם כל טווה מוכשרת של דרכים שכמעט בלתי אפשרי להתהלך בהן מבלי להיכוות. המסע שלה מבאר שבע אל מרכז היצירה וההכרה לא היה טיפוסי, והיא צלחה אותו מבלי לוותר על מה שמגדיר אותה, שועטת קדימה ושורפת מבנים חברתיים מיושנים ועלובים. מתעקשת להיאחז בסימונים שלה עצמה, מתוך מקום מחוזק ולא מהשוליים, מסרבת ליפול היכן שרבות ורבים אחרים נפלו, כשהשילו את עצמם מעל עצמם כאקט הישרדותי.

בשבילנו, רונית אלקבץ היא הריח של הקוסקוס של יום שישי שאנחנו יושבים יחד לאכול, החברים שהיגרו מבאר שבע אבל מסרבים להגר מתוך עצמם. עבורנו, רונית אלקבץ היא סך כל האסימונים שנופלים כשהמציאות החברתית מאיימת לעקור לנו את השורשים. אבל יותר מהכל, היא שפה עשירה ששומעים רק כשחוזרים הביתה לארוחת שישי, כשאבא ממלמל "נעבי באשק, איזה כיף שבאת".

*#