רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השחקן השחור שמגדיר מחדש את הנורמות הלבנות

השחקן עומאר סיי אולי הפך לכוכב בשמי צרפת וזוכה לפופולריות חסרת תקדים, אבל התעשייה הבינלאומית עדיין מספקת לו תפקידים שמותאמים לצבע עורו. האם דווקא הוא יהיה זה שיביא סוף סוף את השוויון הקולנועי להוליווד?

תגובות

בשנים האחרונות נושאים כמו מגוון אתני, ייצוג וגזענות לא מפסיקים להעסיק את חובבי התרבות בעולם, כשבקולנוע נדמה שהפולמוס חמור ומדובר אפילו יותר. עונת הפרסים האחרונה הקצינה מגמה שכבר החלה בשנה שעברה - רשימות המועמדים נעדרו כמעט לחלוטין מנציגים שאינם לבנים (או גברים, מחוץ לקטגוריות המשחק הייעודיות), אך ההמון זועם והשיירה עוברת. יש שאמרו, ובמובן מסוים בצדק, כי הבעיה היא לא בהכרח בהתעלמות מיצירות קיימות בהשתתפות או פרי עטם של יוצרים לא-לבנים, אלא הכמות הקטנה שלהן מלכתחילה. כריס רוק התייחס בדיוק לזה כשהנחה את טקס האוסקר האחרון לפני כחודש. "כל מה שאנחנו רוצים זה ששחקנים שחורים יקבלו את אותן ההזדמנויות", הוא אמר, "אתם יודעים, ליאו מקבל תפקיד טוב פעם בשנה, כולכם מקבלים תפקידים טובים כל הזמן. מה עם השחקנים השחורים?".» מסייה שוקולד - איפה ומתי בקולנוע?» "פרינסס שואו": סיפור אגדה מרגש וצנוע» "הוא + היא": ביקורת על החדש של קלוד ללוש» מדור סרטים של עכבר העירתפקידים מורכבים ומלאי קסם. הטריילר ל"מסייה שוקולד":בינתיים, הרחק מהוליווד החלוקה, שחקן צעיר ממוצא אפריקאי עושה את המהפך בכוחות עצמו. עומאר סיי הצרפתי מצא לעצמו נישה נוחה מאוד בתעשיית הקולנוע המקומית - השחקן המצחיק בסרטים הרציניים, וב"מסייה שוקולד" החדש הוא עושה בדיוק את זה. הוא מגלם את סיפורו האמיתי של הגבר כהה העור הראשון שהפך לכוכב על במות צרפת. העלילה מתרחשת בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, בהן רפאל פדייה הקובני ושותפו, הליצן פוטיט, היו סנסציה ענקית שמשכו המונים אל מופעי קרקס פריז, הופיעו בפרסומות וצולמו לסרטונים של האחים לומייר. סיי מצליח ליצור דמות מורכבת, שהיא מקסימה ומצחיקה מצד אחד, אך גם עצובה, מתוסכלת והרסנית לעצמה מצד שני. הוא מגלם קומיקאי רודף שמלות, שאמנם אסיר תודה על ההזדמנות שקיבל ועל האומץ שהפגינו כל מי שנתנו לו אותה, אבל בו בזמן מרגיש מנוצל ושמגיע לו יותר. פדייה מבין שליכולותיו כוח לקחת את הצמד גם למחוזות אחרים, הרחק מהדמות הפוגענית משהו, של הליצן הטיפש שחוטף מכות מאדונו הלבן לקול צחוקם של הבורגנים. למשל, להפוך לשחקן השחור הראשון שיגלם את אות'לו בלי הצורך בצביעת פניו, שאיפה שבשילוב עם הגזענות בחברה הצרפתית והחיבה של הבדרן-שחקן עצמו להימורים וסמים, עלולה להפוך גם את סיפורו שלו לטרגדיה שייקספירית. לא רק מהגרים משולי החברה. עומאר סיי ושרלוט גינסבורג, מתוך "סמבה" (צילום: יח"צ)ומה לגבי עומאר סיי במציאות? האם התפקידים הטובים שהוא מקבל נשארים כל הזמן באותו גטו מוכר של תפקידים לשחורים? כדי לענות על  השאלה הזאת, כדאי להתחיל מההתחלה. סיי נולד לפני 38 שנים בפאתי פריז לאב סנגלי ואם מאוריטנית. את ההזדמנות הראשונה קיבל ברדיו לצד שותפו פרד טסטו, ובהמשך הפך למנחה, מגיש בטלוויזיה וסטנדאפיסט. לקולנוע הגיע כבר בשנת 2000, אך תפקידו החשוב הראשון הגיע רק 11 שנה לאחר מכן. בסרט "מחוברים לחיים", המבוסס על סיפור אמיתי, הוא משחק אסיר סנגלי משוחרר שהופך למטפל ומלווה עבור אריסטוקרט פריזאי משותק. הדרמה הקומית הפכה ללהיט היסטרי, השתלטה על טקס פרסי הסזאר לאותה שנה (כולל פרס השחקן הטוב ביותר שהוענק לסיי) ושלטה ברשימת שוברי הקופות של אותה שנה, ובכלל בתולדות צרפת. גם בישראל נרשמה סביבו היסטריה כשהוקרן במשך חודשים רבים בסינמטק תל אביב. ההצלחה הגדולה הפכה את סיי לכוכב ענק בצרפת ולשחקן מבוקש. הוא הופיע במספר סרטים צרפתיים נוספים, לדוגמה בתור הצד המגניב והמשוחרר בצמד שוטרים בקומדיית האקשן "On The Other Side Of The Tracks" או כמשרתו של הגיבור בסרטו של מישל גונדרי "צל הימים". ב-2014 כיכב בסרט חדש של יוצרי "מחוברים לחיים", בשם "סמבה", גם הפעם כשחור קשה יום - מהגר סנגלי שנמצא על סף גירוש מצרפת, שפוגש ומתאהב בצרפתייה נוירוטית בגילומה של שרלוט גינסבורג. במקביל הגיע סיי אל הקולנוע הבינלאומי, רק כדי לגלות שהתפקידים שמציעים לו שם מעניינים הרבה פחות. הוא הופיע בתפקידים קטנים עד פצפונים ב"אקס מן: העתיד שהיה", "אנשים טובים", "משחק באש" ו"עולם היורה", ובקרוב יפציע ב"התופת", סרט ההמשך ל"צופן דה וינצ'י" ו"מלאכים ושדים".שחקן שחור ומוכשר. סיי, מתוך "מסייה שוקולד" (צילום: באדיבות סרטי נחשון בע"מ)סיי למעשה ממשיך את דרכה של הדמות האחרונה אותה הוא מגלם, כשהוא זוכה לפופולריות חסרת תקדים בצרפת, בה גם היום, רוב השחקנים והיוצרים מתהדרים בגוון עור חיוור בהרבה משלו. אין כל רע בדמויות אותן סיי גילם במהלך הקריירה שלו, ובהחלט יש להן חשיבות רבה ברמת הייצוג החברתי, אבל הגיע הזמן לשלב הבא. נראה שהאתגר הבא שלו ושל תעשיית הקולנוע היא לא עוד תפקידים שמשמשים כעלה תאנה, אלא ההבנה ששחקן שחור מוכשר יכול לגלם גם דמויות שאינן טיפוסים משולי החברה, מהגרים או שוטרים מדליקים. הימים שבהם ליהוק של שחקן שחור בתיאטרון נחשב לפרובוקציה, נגמרו מזמן, אבל בהתחשב בשנים הרבות שעברו מאז הייתם מצפים שנהיה כבר במקום שיוויוני הרבה יותר, בו לא יצוצו מקרי ווייטוושינג כמו ב"מלחמת האלים", או משפטים כמו "אידריס אלבה לא מתאים להיות ג'יימס בונד, הוא יותר מדי 'סטריט'".

*#