רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסרטים המומלצים בפסטיבל חיפה 2016

סרטים חדשים של אוליבר סטון ופול ורהובן, זומבים צמאי דם ותיעודי שעושה כבוד למצלמת הקולנוע - פסטיבל חיפה הקרוב מציע אופציות מרתקות מכל ז'אנר

תגובות

פסטיבל הקולנוע ה-32 של חיפה ייפתח בסוף השבוע (ה-15 באוקטובר), ובמהלך חול המועד סוכות יידחסו מאות סרטים חדשים וקלאסיים לתוך עשרה ימים של אהבת קולנוע. לנסות לבודד רק כמה שיאים מהתוכניה נראה כמו משימה לא פשוטה כלל השנה, אבל יש כמה דרכים להתחיל להבין מה שווה עלייה לכרמל ועם מה אפשר לחכות. ראשית, הרבה מהסרטים יעלו להקרנות מסחריות מיד לאחר הפסטיבל, כמו למשל "היא", שמחזיר לעניינים את פול ורהובן ("אינסטינקט בסיסי", "זיכרון גורלי") או "המרגל סנודן" של אוליבר סטון, בו ג'וזף גורדון לוויט מגלם את האושיה האמריקאית הגולה אדוארד סנודן. הגדיל לעשות סרט הפתיחה של הפסטיבל, "חיים משוגעים" של האיטלקי פאולו וירזי ("הון אנושי"), שיוצג בבתי הקולנוע ממש במקביל להקרנתו בפתיחת הפסטיבל, אם כי במקרה שלו אולם מלא וחגיגי יהיה הדרך האידיאלית לחוות אותו.» פסטיבל הסרטים חיפה» סוכות 2016 - כל האירועים» מדור סרטים עכבר העיריוקרן ברחבי הארץ במקביל לפסטיבל. "חיים משוגעים" (צילום: יח"צ)

המלצות בטוחות יתחילו ודאי עם המחווה שעורכים החיפאים לכריסטיאן מונג'יו, מבכירי הקולנוע הרומני העכשווי, שבמסגרתה יוקרנו סרטיו הקודמים "ארבעה חודשים, שלושה שבועות ויומיים" ו"מעבר לגבעות", וכן סרטו החדש שזיכה אותו בפרס הבימוי בפסטיבל קאן האחרון, "בגרות". אל תחמיצו אף אחד מהם, במיוחד את האחרון. סרטים קלאסיים אף יותר שיזכו להקרנות מחודשות בעותקים נוצצים הם "נהג מונית" של מרטין סקורסזה שחוגג 40 שנה, "אוכפים לוהטים" לזכרו של ג'ין וויילדר שהלך לעולמו בחודש שעבר, שני סרטים של רובר ברסון ועוד ועוד קולנוע אירופאי משובח. למי שחשקה נפשו בסרטים טריים יותר מהארץ ומהעולם, הנה כמה המלצות על כאלה בהם צפיתי בהזדמנויות שונות, ועוד כמה מסקרנים במיוחד שטרם יצא לי לראות.מחווה למונג'יו. "ארבעה חודשים, שלושה שבועות ויומיים" - טריילר:

לפטריוטים אמנותיים - הפורצת התחרות הישראלית העלילתית מעניינת ומגוונת מאוד השנה, עם פייבוריט ברור בדמות "לעבור את הקיר" של רמה בורשטיין, זוכה שלושה פרסי אופיר. מי שיכול היה אולי לגנוב את ההצגה, "אנשים שהם לא אני" של הדס בן ארויה, הוגלה למסגרת "בין יהדות לישראליות", כך שהסרטים הכי מסקרנים בתחרות הם אלה שטרם נחשפו אפילו לחברי וחברות האקדמיה במהלך עונת פרסי האופיר - "בין העולמות" של מיה חטאב, ו"לא פה, לא שם" של מייסלון חמוד. אבל הסרט שהכי כדאי לראות מבין כולם הוא "הפורצת", סרטה השני של הגר בן אשר ("הנותנת"). לא בטוח שדווקא הוא זה שייצא עם פרסים (כפי שיעידו פרסי אופיר), אבל הוא מסוג הסרטים שלא ברור מתי תהיה ההזדמנות הבאה לראותם. ליהי קורנובסקי משחקת בתפקיד הראשי, בהופעה ממגנטת שזיכתה אותה במועמדות לפרס השחקנית הטובה ביותר באופיר, כצעירה שאמא שלה (סנדי בר) נטשה אותה בדיוק ביום בו פרצו אל ביתן. הגיבורה הופכת לסוג של פורצת בעצמה, נכנסת אל נעליה של האם בעבודתה, ומתחילה קשר עם זר. את העלילה האניגמטית מגבים צילום מרהיב של עמית יסעור ("ירח בבית 12"), שבכוחו להקנות חיים לסביבה ולדומם, ועריכה מתעתעת של נילי פלר ("ואלס עם באשיר"). כך נראה קולנוע ישראלי אחר ומאתגר במיטבו.הפייבוריט הברור. "לעבור את הקיר" - טריילר:

לאמריקאים בנפשם - אמריקן האני כצפוי, יש לא מעט קולנוע אמריקאי בתוכניה השנה, אבל גם כמה סרטים עם אמריקה בכותרת ויוצרים אירופאיים מאחורי המצלמה. על "אמריקאית בפריז", סרטו החדש של אוליבייה אסייאס בו קריסטן סטיוארט מאמינה כי אחיה המנוח רודף את הטלפון הסלולרי שלה, אפשר לוותר. יעידו על כך שריקות הבוז להן זכה בעת הקרנתו בפסטיבל קאן (אם כי הוא הפך למעורר מחלוקת ולכן גם עניין, וסיים כמנצח עם זכייה בפרס הבימוי, אותה חלק עם מונג'יו). לגבי "ארצות הברית של אהבה" מאת תומאש וצ'ילבסקי הפולני, שווה לציין כי העלילה מתרחשת כל כולה בפולין, והסרט מומלץ בעיקר לסבלניים ולחובבי הדמויות הסובלות. סרט עם המון אמריקה בכותרת ובתוכנו שכן מומלץ לנסות הוא "אמריקן האני", יצירתה החדשה של הבריטית הקודרת אנדראה ארנולד ("דרך אדומה", "מחוץ למים"). בסרטה האמריקאי הראשון, נעזרת הקולנוענית הכשרונית בצוות שחקנים כמעט אלמוני, בגיבוי מפתיע לטובה של שיה לה באף ("רובוטריקים"), ולוקחת את הצופה למסע משותף עם צעירים המבקשים להרוויח כסף ממכירות מדלת לדלת. סשה ליין בתפקיד הראשי היא תגלית מרעישה, הפסקול הוא המיקסטייפ הכי קולע שתשמעו השנה, והאורך של הסרט (163 דקות) מייצר אפקט אמיתי של מסע ומזכך בסיום.צוות שחקנים כמעט אלמוני. "אמריקן האני" - טריילר:

לשוחרי הדוקומנטריה - קמרה פרסון בחיפה יודעים לבחור את הסרטים הדוקומנטריים שלהם. לצד יבול ישראלי מסקרן שטרם נחשף קודם לכן, ממנו אציין באופן מיוחד את "פיתוי בע"מ" של ענת וובנובוי העוסק בגברים הנרשמים לקורס להשגת נשים, אפשר לדוג מהתוכניה כותרים כמו "הרולינג סטונס: מסע באמריקה הלטינית" או "ג'רי לואיס: האיש מאחורי הליצן" שפחות או יותר מספרים את מי אנחנו הולכים לראות בסרט. שניים מומלצים שלא לפי השערה הם "דיוויד לינץ': אמנות החיים", שעוסק בקריירה האמנותית של במאי הסרטים החידתי, וכן "הצד האחר: צילומי הפורטרט של אלזה דורפמן", סרטו החדש של אשף התיעוד ארול מוריס אודות צלמת הפולארויד שהנציחה את אלן גינזברג ובוב דילן. בכל זאת, אם לבחור רק סרט תיעודי אחד מן התוכניה, יהיה זה הנסיוני והטהור מכולם - "קמרה פרסון" של קריסטן ג'ונסון. במשך שנים היא צילמה קולנוע תיעודי זוכה פרסים, כולל "סיטיזן פור" ו"פרנהייט 9/11", וכעת מגישה יומן זכרונות מצולם מכל אותם קטעים שלא זכו להיכנס לסרטים של אחרים. סרטה של ג'ונסון אינו שואוריל של היוצרת וגם לא המיטב של יצירתה, אלא דווקא מכלול של רגעים קולנועיים שנעים בין הבנאלי ביותר למסעיר לגמרי, מכל מיני סיטואציות, דמויות ויבשות, שמתלכד לכדי סרט שלם על תפקידה של מצלמת הקולנוע. לסרט ישנה רק הקרנה אחת בפסטיבל, בשיתוף עם דוקו-וילג', שבסיומה תשוחח היוצרת עם הקהל. כלומר, בהנחה שתצליחו לדבר אחרי מכת המחץ שנותן הסרט הזה.מומלץ. "קמרה פרסון":

לחובבי הדם - רכבת לבוסאן בגדול, כל המסגרת ששמה "טירוף בחצות" מומלצת בכללותה, עקב יצירות נהדרות מעולם האימה והמתח שהתגלו בה בשנים האחרונות. אלא שהסרט השני שראיתי מאותה המסגרת, "מוכי ירח", הוא זוועה במובן האיכותי של המילה, בזמן ש"מתחת לצל", מותחן האימה הבריטי שעלילתו מתרחשת בבית רדוף בטהרן, בכלל מציג במסגרת הפנורמה. למי שלא מתכוון להתעלף (כמו שקרה בפסטיבל טורונטו), אפשר להציע לבדוק בזהירות את "נא", הסוקר את תולדותיה של צמחונית שרוצה להיות וטרינרית אבל מצטרפת לכת של קניבלים. מי שבאמת רוצה רכבת הפתעות מדממת של רגשות אנושיים, יצטרך לפנות אל הקולנוע הקוריאני שסיפק השנה לפסטיבל את "רכבת לבוסאן". סרטו של יאון סאנג-הו היה יכול להסתפק בתיאור הממצה "זומבים על רכבת", אלא שהבמאי טווה עלילה דרמטית שהופכת למרגשת למדי בסיום, על אב ובנו העושים דרכם באותה רכבת חסרת מזל כדי לפגוש את אמו של הילדון. הזרים הבלתי נעימים שהם פוגשים בנסיעה, שילמדו דבר או שניים על הצורך של בני האדם לדבוק זה בזה, הם כאין וכאפס לעומת נוסעת אחת נגועה שעולה לרכבת ומתחילה מגפת זומבים שעוברת מקרון לקרון. לא מדובר במתים-חיים האיטיים וחסרי המוח, אלא באחוזי תזזית קופצניים הגורמים להרבה שפריצים של דם. אבל כאמור, הפעם יש גם ערך מוסף.זומבים על רכבת. "רכבת לבוסאן" - טריילר:

סרטים נוספים שלא כדאי לפספס  גלים גבוהים - סרטו חדש של לוקה גואדאנינו ("אני אהבה") לכל הפחות יהיה מענג לבהייה, בהתחשב בסגנון האופראי של הבמאי האיטלקי, ואם לוקחים בחשבון שמדובר ברימייק של "הבריכה" (שיוקרן אף הוא בפסטיבל, בצמוד לגרסה החדשה), גם העלילה מסודרת. הוסיפו לכך קאסט הכולל את טילדה סווינטון, רייף פיינס, מתיאס שונארטס ודקוטה ג'ונסון ויש לנו מנצח.

אחרי הסערה - המאסטר היפני הירוקאזו קורה-אדה כבר התגלה פעמים רבות כאהוב על הקהל הישראלי, (למשל ב"המשאלה", ב"סיפור משפחתי" ולאחרונה ב"אחותנו הקטנה"). הבמאי שב להתמקד בתא המשפחתי, כשהפעם במרכז העלילה בלש פרטי תשוש נפש המתאחד עם משפחתו המפורקת בעת מציאת מחסה מסופת טייפון.

רוקי: הסיפור האמיתי - לייב שרייבר מגלם את המתאגרף צ'אק וופנר, מי ששרד 15 סיבובים בזירה עם מוחמד עלי והיווה השראה לסדרת הסרטים האיקונית של סילבסטר סטאלון. מי שביים הוא הקנדי פיליפ פאלארדו ("מסייה לזאר" המועמד לאוסקר), והסרט מגיע לחיפה הישר מבכורתו בפסטיבל ונציה בחודש שעבר.

להיות בן 17 + חיי כקישוא - שני סרטים צרפתיים שבכתיבתם הייתה מעורבת היוצרת המוכשרת סלין סיאמה ("טומבוי", "חבורת נערות"). את הראשון ביים אנדרה טשינה, והוא עוסק בהתבגרותם של שני נערים יריבים זה לצד זה. השני הוא סרט אנימציה של השוויצרי קלוד בראס, המתמקד בגיבור בן תשע המתייתם מהוריו ומוצא התחלה חדשה במוסד אליו הוא נשלח.

*#