אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פסטיבל ברלין: לימוזינות לבנות וג'ורג' קלוני

במאי ישראלי פגש את ג'ורג' קלוני בדרך לפסטיבל ברלין, ולרגע שכח שגם הוא שם על תקן כוכב מקומי. עידן חגואל בטור אישי מהבירה הגרמנית

תגובות

מנווה-שאנן חיפה לפוטסדאמרפלאץ ברלין, הפקה עצמאית של סרט ישראלי נוחתת באחד מפסטיבלי הקולנוע החשובים בעולם. הסרט "אינרציה", שנופל תחת ז'אנר ה-"אינדי ארט-האוס" באורך מלא, נעשה בכחצי מהזמן המקובל ובכעשירית מהתקציב הרגיל של סרט ישראלי וזכה לחשיפה בינלאומית. בהתחלה זה הרגיש כמו סיפור סינדרלה, אבל כשקיבלנו את ההזמנה לנשף היוקרתי, לא חשבנו פעמיים. פסטיבל ברלין, הנה אנחנו באים. » פסטיבל ברלין 2016 - המועמדים, הזוכים והכתבות» תומר הימן ישר ללב – טור מפסטיבל ברלין » הסרטים הישראלים שהתקבלו לפסטיבל ברלין» אוסקר 2016 - כל מה שצריך לדעת» לכל ביקורות הקולנוע

בעודנו מפלסים דרכנו בהליכה מהירה דרך הקרה הגרמנית אל הפלאץ, החל להיווצר לצידנו פקק תנועה ענק המרמז שבמקום אליו אנו צועדים, נוצרת ממש ברגעים אלו מאסה קריטית של כוכבי תעשיית הבידור. הלימוזינות הלבנות עם החלונות השחורים החלו לזחול לצדנו על הכביש, ולאחר הקנאה המתבקשת עלה מיד גם אותו סיפוק קטנטן, מן גאוות יחידה של אלו שבחרו (בלית ברירה) להתהלך ליעד במהירות על המדרכה. אין כוכבים בשמי ברלין, כי הלילה הם זוחלים על הכביש. באנו בגלל הסרט, לא בשביל קלוני. "אינרציה" - טריילר:

לא יכולנו לראות מי נסע בלימוזינות הלבנות, אבל הנוסעים בלימוזינות כן יכלו לראות אותנו. ולמרות שלא ידענו באמת, ידענו היטב מי מסתתר מבעד לזכוכית המוחשכת ונופפנו לו לשלום. ג'ורג' קלוני לא נופף בחזרה, רק נעץ בנו מבט ולגם מהוויסקי שלו. "אם הייתי הולך ברגל היינו מגיעים יותר מהר", נאנח קלוני והוסיף לבהות דרך חלונו. רצינו לתפוס איתו טרמפ אבל כנראה שהוא לא היה מודע לכך שגם אנחנו בדרך לאותו הנשף. אולי העובדה שאנחנו הולכים ברגל עשתה עליו רושם מוטעה?

באירוע הפתיחה התקבלה התמונה השלמה בכל עודפותה; אלפי נשים גרמניות מבוגרות נדחקות אל מחסומי הברזל שעוטפים את השטיח האדום, צווחות למראה הלימוזינות המתקרבות, רוטטות מאקסטזה כשהנסיך קלוני בקע לפתע מתוך המעטפת הלבנה, עפוף הבזקי הפלאש של הצלמים. הקולות היו כמו באצטדיון כדורגל. השטיח שנפרש מהרחוב הראשי הוביל אל הארמון של ברלין ואנחנו צועדים עליו, אוחזים בכרטיס הכניסה אל הנשף ומתקשים להאמין. "גם לנו יש סרט בפסטיבל, אסור לשכוח!" הזכרנו לעצמנו והבחנו במבטים הבלתי מפוענחים מצד הסבתות הגרמניות שאחזו בפנקס ועט וחיכו להזדמנות זינוק מתאימה על הכוכב שישאיר את חותמו.

גאווה ישראלית. קאסט "אינרציה" בפסטיבל ברליןבשער אל הארמון, נערים בעלי תווי פנים מפוסלים וקוד לבוש זהה בוחנים את ההזמנות של הבאים לנשף. תורנו הגיע, תרתי משמע, על רקע צרחות ההמון שהתאסף והושטנו את ההזמנות לנשף. העומד בשער בחן אותן, אפילו לא ארוכות, והסביר דבר או שניים בגרמנית. לא הבנו וביקשנו שיסביר באנגלית: "צאו מהתור", אמר, "מה?" אמרנו, "צאו מהתור", אמר והפנה אותנו לאולם קולנוע במרחק של 100 מטרים מארמון הנשף, בעודו מכה בחזה. "ההזמנות שלכם הן לאירוע באולם הזה". שוב אל הקור, מאה מטרים נראו כמו אלף, מה חשבנו לעצמנו?

*#